המנכ"לית שמלמדת אמנים לפתח חשיבה עסקית

כשסילבסטר סטאלון סיים את לימודי המשחק באוניברסיטת מיאמי, הוא חזר לניו-יורק, עיר הולדתו, בתקווה לעשות את הפריצה הגדולה. הוא שיחק בתיאטרון אוף-ברודוויי, השתתף בכמה תפקידים זניחים בסרטים זניחים, ובייאושו הופיע אפילו בסרט פורנו רך עבור 200 דולר, כדי לשלם שכר דירה. במהלך התקופה ההיא הוא כתב את "רוקי", סיפורו של מתאגרף שמנצח נגד כל הסיכויים, הלך עם התסריט לכל האולפנים ונדחה פעם אחר פעם. גם כאשר אחת מחברות ההפקה כבר נענתה בחיוב, סטאלון העמיד לה כתנאי את כיכובו כשחקן הראשי - דרישה שנענתה בתחילה בזלזול, ושאת סופה כולם מכירים.

שולמית (שולי) זיו, מנכ"לית בית ציוני אמריקה בתל-אביב ומנחת סדנאות ניהול, שבהן היא מדריכה אמנים כיצד לחשוב גם על הפן העסקי שבעבודתם, מביאה את סטאלון כדוגמה לא מאוד שכיחה לאמן בעל מודעות פיננסית, שעוד בתחילת דרכו הבין שניהול הקריירה שלו הוא עבודה במשרה מלאה - גם אם זה אומר להרים אין-ספור טלפונים ולהתדפק על דלתות. שלא כמוהו, מרבית העוסקים בקשת הרחבה של אמנויות הבמה והיצירה, נרתעים מכל מה שקשור בכסף, בשיווק או במכירות, וכפועל יוצא מוצאים את עצמם לא אחת מתוסכלים, מדשדשים בשוליים, מתפרנסים בדוחק או פשוט מוותרים על העיסוק באמנות.

זיו עצמה מכירה אמן כזה מקרוב מאוד - בעלה זה 38 שנים, אלדד זיו, המתכחש לכל הקשור לתכנון קריירה ולכסף. "כשהייתי חוזרת הביתה ואומרת לאלדד שאנחנו במינוס בבנק, הוא היה אומר לי, 'עכשיו הרסת לי את היום, אני לא יכול לצייר'. בתור אימא לשני ילדים קטנים לא הבנתי מה זה קשור, אבל עם הזמן הבנתי שמאוד קשה לאמנים לראות את הצד האופרטיבי של החיים. את יודעת כמה שנים לקח לי להבין שכאמן אתה צריך לשמר את הצד הילדותי שלך? את הצד שלא מעניין אותו הכסף, שהוא בכלל לא חשוב לו. הייתי שואלת את אלדד, מה הפרויקט הבא, והוא היה עונה לי בתמימות אמיתית, 'אני לא יודע'".