עו"ד מיקי ברנע: "משקיעים רואים בישראל מקום מסוכן"

"יש כרגע מגמה מאוד מטרידה בעולם, שהיא הפיחות במעמד של ישראל בעיני משקיעים בעולם. האיום האמיתי שלנו, בראש ובראשונה, הוא המצב הגיאו-פוליטי. בקיץ שעבר, במהלך מבצע 'צוק איתן', הטיל הבודד שנפל ביהוד גרם להפסקת הטיסות הבינלאומיות לישראל, ויש לזה השלכות עצומות על איך שאנחנו נראים" - כך אומר בשיחה עם "גלובס" עו"ד מיקי ברנע, שותף-מייסד ומנהל במשרד עורכי הדין ברנע, המתמחה בהשקעות בינלאומיות, דיני תאגידים, מיזוגים ורכישות, ניירות ערך ומשפט מסחרי.

לדבריו, "תהליך הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, ושלנו כישראלים, הולך ומתעצם. אני מסתובב בעולם ומזהה דיסוננס בצורה שאנשים מדברים אליי - אם זה עורכי דין זרים, או אנשי עסקים וחברות זרות שאני פוגש - יש תמיד איזשהו דיסוננס.

"אנשים תופסים את עצמם לרגע מול האמירה 'אני מישראל'. יש כאלה שעוברים לצד השני של המדרכה, ויש כאלה שישאלו בעדינות שאלות לא נעימות. המצב הולך ומחמיר.

"אנחנו עדיין מלקקים את הפצעים של 'צוק איתן', אפילו מבחינת הנכונות של אנשים לבוא לארץ, כי אנשים עדיין תופסים אותנו כמקום מסוכן. ויש גם את מה שקורה בסוריה. כך שאנחנו מפסידים פה המון כסף שיכול היה להיכנס למדינה. משקיעים פוטנציאליים לא מגיעים, והרבה גורמים לא מוכנים שהעסקים שלהם יהיו קשורים לישראל, גם יהודיים.

"נתקלתי ביהודים טובים, כולל כאלה שחיו שנים בארץ, ששקלו לקנות חברה ישראלית, ואז חשבו שוב ואמרו שמכיוון שהחברה שרצו לקנות תהיה חברה-אחות לחברה שלהם שפועלת בשווקים שהם אנטי-ישראל - הם לא יעבדו מולנו".

לדברי עו"ד ברנע, "אנחנו צריכים להיות מודעים למצב. לא לקבור את הראש בחול, ולחשוב שבגלל שאנחנו חושבים שאנחנו צודקים, אז הכול בסדר. המצב מחייב התמודדות ומחייב לא לעשות דברים 'להכעיס'. יש פה מרכז גדול מאוד של יצירתיות, ויש מדינות כמו ארה"ב וסין שעושות איתנו עסקים, וזה נהדר, אבל אנחנו פגיעים היום יותר מתמיד.

"גם הרגולציה בארץ מאוד מכבידה. היא יוצרת מצבים שבהם אנחנו עורכי הדין שמביאים ארצה משקיעים זרים, כמו למשל המשקיעים שקנו את השליטה בחברת אלגול מפטרוכימיה - אני צריך להסביר להם את המדיניות והכללים שחלים על אישור עסקאות בישראל, איך מאשרים תגמול למנכ"ל וכדומה. זה הרי-הרים של הגבלות.

"אנחנו פועלים בזירה הבינלאומית, ורוצים מנכ"ל טוב, שיכול לעבוד. הוא נושא באחריות אישית, הוא חשוב למערכת, ולכן צריך לתת לו גמול. זה כל-כך קשה להסביר את ההגבלות על התגמול, וזה מעורר כל-כך הרבה אנטגוניזם במקום לא נכון".

פרשת תמיר-פישמן

בשנת 2005 חתם עו"ד ברנע על עסקת טיעון בפרשת תמיר-פישמן. בפרשה זו הוגשו כתבי אישום נגד ברנע, עו"ד ישראל שמעונוב ואחרים, בעקבות טעות שנפלה בתשקיף שהכין ברנע בשנת 2000, לקראת הנפקת תמיר-פישמן הון סיכון, אשר הדיווח עליה נעשה באיחור. מרבית הנאשמים בפרשה, כולל ברנע, החליטו לסגור עסקאות טיעון, אך שמעונוב ניהל משפט וזוכה זיכוי מלא מכל האישומים נגדו.

"חתמתי על עסקת הטיעון בפרשת תמיר-פישמן, כי רציתי לעבור הלאה בחיים", מסביר עו"ד ברנע. "האירועים האלה קרו לפני 15 שנה, בשנת 2000, ועסקת הטיעון נחתמה ב-2005 - כבר אז זה נתפס כהמון-המון שנים לאחר המעשה. לשלם קנס של 30 אלף שקל, עם עבירה שהיא טכנית במהותה, נראה לי אז הדבר הנכון.

"ישראל שמעונוב מצדו בחר להילחם בזה, ואני מכבד את ההחלטה שלו. בסופו של דבר תוצאת ההחלטה שלו הייתה שהשופטת אמרה שבעצם ספק אם הייתה פה עבירה בנושא הזה".

לדבריו, "אם יש משהו שלמדתי מהפרשה הזאת, זה להסביר לאנשים שטעויות נעשות כל הזמן, וכמה חשוב להתמודד עם טעויות. העניין הזה לא גבה ממני מחיר מקצועי, ולא חשבתי לרגע שאני בן אדם או עורך דין פחות טוב. הכול היה בסדר. זו חוויה בונה, והיא מאוד קשה, כי אין שום דבר שמכין אותך, בטח לא בחיים שלי, להיות בסביבה של 'מדינת ישראל נגד מיקי ברנע'. אז בעיניי זה לא נתפס שאני נאשם בפלילים, ולא משנה כמה פעוט העניין שאתה מואשם בו.

"אני מה'גוד-גייס', אני תופס את עצמי מלח הארץ, ולכן לא דמיינתי שסיטואציה כזאת בכלל מתקיימת, שהמדינה שלי תגיש נגדי אישום. ובזמן שזה מתנהל כותבים עליך דברים ואומרים עליך כל מיני דברים, ואתה צריך לפתח עור עבה. אבל מאז מה שקרה לחברי הטוב דיוויד וינר, הכול נכנס לפרופורציות אחרות בחיים שלי".

החבר הכי טוב

"ביום שנרשמתי ללימודי משפטים, פגשתי מישהו שלימים הפך לחבר הטוב ביותר שלי אז, ד"ר דיוויד וינר", מספר עו"ד ברנע. "הוא הגיע מ'יל', מארה"ב, ואיך שנפגשנו ביום של ההרשמה, התחברנו. שנינו היינו קצת יותר מבוגרים משאר הסטודנטים - אני הייתי בן 28, והוא בן 31 - והחיבור בינינו היה מיידי. בלימודים היינו צמודים, ונשארנו חברים טובים מאז ועד למותו הטרגי.

"בסוף שנת 2004, בשעה שהתמודדתי עם פרשת תמיר-פישמן ברקע, התפוצץ גם הסיפור של השופט עדי עזר (רצח אזר שנורה במכוניתו, ביולי 2004, היה אחת הטראומות הגדולות שידעה מערכת המשפט. ברכבו נמצא פתק ובו קריאה לשחרורו של זוזיאשווילי, שריצה מאסר עולם בשל רצח. את זוזיאשווילי ייצג ד"ר דיוויד וינר מהסנגוריה הציבורית. וינר התאבד לאחר שנחקר באזהרה, בחשד שסייע לו בקנונייה להביא לשחרורו, א' ל"ו). דיוויד וינר, שהיה החבר הכי קרוב שלי, הפתיע אותי לגמרי ולא עמד בלחץ, שהיה הרבה יותר קל מהלחץ שעמדתי בו בעצמי באותה תקופה".

לדברי עו"ד ברנע, "מבחינתי, החוויה זו חוויה שלילית מכוננת, שחבר טוב שלי ברח לי בין האצבעות. זה קרה ביום שישי, 28 בדצמבר, הייתי בישיבה במסגרת עסקה שניסינו לסגור, וקיבלתי טלפון שבו נאמר לי: 'דיוויד ירה בעצמו'. העסקה הזאת הייתה חייבת להיגמר עד סוף השנה, אבל הודעתי ללקוח באותו רגע שאני מצטער אבל אני צריך ללכת, והוא הבין.

"נסעתי לדירה של דיוויד, ובדיוק פינו אותו לבית-החולים, ואני הייתי צריך להודיע לילדים שלו - ילדה בת 12 וילד בן 15 - את הבשורה הקשה. יש תמונות שחקוקות לך בזיכרון, וזו אחת התמונות הכי קשות שאני נושא עימי.

"את עסקת הטיעון בפרשת תמיר-פישמן עשיתי כמה חודשים אחר-כך. זה כבר לא היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים בשלב הזה. אתה מקבל איזושהי פרופורציה בחיים.

"הסיפור של דיוויד שינה לי את החיים. בחדר שלי במשרד יש 3 מסגרות שתלויות על הקיר: תמונה של אבי בגיל 40 ומשהו, עם סרבל טיסה של חיל האוויר; ושני מאמרים שדיוויד ואני כתבנו ביחד כשהייתי סטודנט למשפטים על הפקודה למניעת טרור, אחד ל'הארץ' ואחד ל'ג'רוזלם פוסט'. המאמרים האלה ממוסגרים כמזכרת מדיוויד, לא בגלל שזו הייתה יצירה מיוחדת".

לדבריו, "הסיפור של דיוויד מזכיר כמה הנפש היא שבירה בנקודות מסוימות. דיוויד היה בן אדם משכמו ומעלה, יש לו שני ילדים גאונים, שהם גם יפים בצורה בלתי רגילה. באותו בוקר שהוא ירה בעצמו, הוא לקח אותם לבית-הספר, חזר לדירה, הסתגר 3 שעות, עישן חפיסת סיגריות, כתב מכתב התאבדות של 3 עמודים בכתב כמעט קליגרפי כזה, שבו הוא לא הזכיר את ילדיו שהוא אהב מאוד, ורק כתב שהוא הולך לנוח ליד אבא שלו, שנפטר כמה חודשים לפני כן - וירה בעצמו. הוא נפטר כעבור 3 ימים. זו חוויה מאוד קשה, ואני תמיד תוהה איך לא ידעתי עד היום האחרון מה עומד לקרות".

"לא שחצן"

- מה היית עושה אלמלא היית עורך דין?

"הייתי סופר, מעצב, פסיכולוג, אדריכל, אוצר אמנות, מבקר מסעדות ועוד. כשם שאני נורא אוהב את מה שאני עושה, אין לי גם שום בעיה לעצום עיניים ולדמיין את עצמי מפסיק לעשות את זה מחר ועושה משהו אחר".

- מה לא יודעים עליך?

"אני תופס את עצמי כאדם שלא מסתיר דברים, ולכן אין הרבה דברים שלא יודעים עליי. אבל אנשים שלא מכירים אותי אולי לא יודעים שאני לא שחצן. פגשתי לפני זמן עורך דין שאמר לי: 'אתה יודע שכולם חושבים שאנחנו שחצנים, אבל אנחנו בעצם לא'. הופתעתי מזה. לא תיארתי לעצמי שזה מה שחושבים עליי. אני בסך-הכול אדם רגיש, פגיע, כמו כל אחד, וממש לא שחצן".

רזומה

■ אישי: עו"ד מיכאל (מיקי) ברנע (53) נולד, גדל ומתגורר בשכונת נווה-מגן ברמת-השרון. נשוי, בפעם השנייה, לחברתו מהתיכון, לימור. לשניים 5 ילדים - שניים של לימור מנישואיה הראשונים; שניים שלו מנישואיו הראשונים; ובת משותפת.

■ מקצועי: שותף-מייסד ומנהל במשרד עורכי הדין ברנע, המתמחה בתחומי תאגידים, מיזוגים ורכישות, ניירות ערך ומשפט מסחרי.

■ בין לקוחותיו: אהבה מעבדות ים המלח, קבוצת עזריאלי, Johnson & Johnson, עמיעד מערכות סינון, אבגול תעשיות, Scorpio BSG ועוד.

*** הראיון המלא עם עו"ד מיקי ברנע - במהדורה המודפסת של "גלובס".