האוצר מטלטל השוק הפנסיוני; מה על הפרק ומה נותר לעשות

בתקציב המדינה כלל האוצר שתי רפורמות מרעישות ביחס לפנסיה הצוברת והתקציבית, ובשני המקרים הוא ממשיך בחשיבה שמאפיינת אותו שנים, ועדיין לא מתעמת עם בעיות יסודיות יותר ■ וגם: האם האוצר בעד המודל הצ'יליאני, ובמקביל דוחף את הגמלאים לנכסי סיכון? ■ מדריך ומחשבון פנסיה

דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי
דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי

1. התקציב החדש של הממשלה כולל שינוי משמעותי בהטבות המס בשוק הפנסיה, שלכאורה נועד לתת פחות לאלה שיש להם יותר, אבל בדרך גם מאיר צורך אמיתי שקיים בשוק הפנסיה.

על מה מדובר? הטבות המס על החיסכון הפנסיוני נועדו לעודד את הציבור לצבור חיסכון לפנסיה. לרוב, ציבור העובדים מתיישר עם חיסכון בהתאם לאופן מיצוי הטבות המס שהמדינה נותנת. באוצר מסבירים שסך הטבות המס שניתנות לחיסכון הפנסיוני נאמד בסכום של כ-13.5 מיליארד שקל, מהן ניתנות במועד ההפקדה הטבות בשווי של כ-10.5 מיליארד שקל. נוסף על כך מספרים באוצר, שיותר מ-50% מכלל הטבות המס שניתנות בשל הפקדת המעסיק ניתנות לעשירון העליון (לעובדים ששכרם עולה על כ-19,000 לחודש).

מהו השינוי שהאוצר מוביל? שהתקרה שקבועה ביחס למתן הטבת המס בשל הפקדת המעסיק - כלומר, הסכום שמעליו הפקדות המעסיק עבור החיסכון הפנסיוני של העובד ייחשבו להכנסה מעבודה, שחייבת במס - תופחת מארבע פעמים השכר הממוצע במשק כפי שקיים כיום, לרמה של שלוש פעמים השכר הממוצע (שכר של 28,800 שקל לחודש).

אז מה הבעיה? הבעיה היא לא בפגיעה בבעלי השכר הגבוה ביותר, בטח במגזר הציבורי. אין בעיה עקרונית שמבדילה בין 3 פעמים השכר הממוצע או 4 פעמים השכר הממוצע. בכל מקרה מדובר באוכלוסייה שעל פניו יכולה לשלם יותר. אלא שההוראה הזו מחדדת בעיה יסודית יותר, ורלבנטית במיוחד לאלה שנמצאים בטווח האמור למשך שנים ספורות, ולא למשך חלק הארי בקריירה, ושמועסקים בעיקר בסקטור הפרטי. והיא מתחדדת בכך שהאוצר ממשיך לחשב את הטבות המס לפי בסיס שנתי, ולא על בסיס חיי העבודה כולם.

למה הכוונה? ישנם כאלה בסקטור הפרטי שלא זוכים לקביעות בפועל ולעלייה קבועה בשכר לאורך כל הקריירה, כמו שקורה בסקטור הציבורי. למשל עובדי היי טק. אלה משתכרים היטב למשך חלק מהקריירה, ולעתים נקלעים לאחר מכן לשנים ארוכות של השתכרות מופחתת ואף אכילת חסכונות. אבל בגלל שיטת חישוב המס, לפי חישוב שנתי, הם לא יכולים למקסם את השנים הטובות שהיו להם, וזאת למרות שתשלום המס מהם נגבה בצורה מקסימלית.

לכן, יש לעבור להסתכלות אישית ארוכת-שנים, ובדיעבד. כלומר, שתקציב ההטבות ייפרס על פני כל הקריירה. את היכולת הטכנולוגית כבר יש, והגיע הזמן שהמדינה תחליף תקליט ותאפשר חישוב הטבות מס בהסתכלות בדיעבד על כל תקופת העבודה.

2. במסגרת חוק התקציב לשנים 2015 ו-2016 הציג האוצר גם שינוי חקיקה דרמטי בשם "הגברת השוויון בתנאי התעסוקה בין מבוטחי הפנסיה התקציבית למבוטחי הפנסיה הצוברת". משמעות השינוי היא הגדלה הדרגתית של הגבייה מכל העובדים שזכאים לפנסיה תקציבית - מהשתתפות של 2% משכרם ל-7% משכרם (בכפוף לדרגות שכר). על פי הערכות, השיעור החדש אינו סגור, ויכול לקטון לרמה נמוכה יותר, בכפוף להבנות שיושגו (אם יושגו), עם ההסתדרות.

מדובר בהקטנה בפועל של שכרם של עובדי הסקטור הציבורי. על פי השינוי המוצע, ההפרשה בגין השכר שעד גובה השכר החציוני במשק (כ-6,500 שקל) לא תשתנה, ועל השכר שבין השכר החציוני ועד השכר הממוצע במשק (כ-9,600 שקל) ינוכו מדי חודש עוד 2% עבור הפנסיה התקציבית (ובסה"כ 4%), כאשר עבור החלק בשכר שמעל השכר הממוצע ינוכו משכר עובדי הסקטור הציבורי הזכאים לפנסיה תקציבית עוד 5% (ובסה"כ 7%).

אבל הגדלת ההפרשות בפנסיה התקציבית אינה עומדת כנגד המחויבות של המדינה, אלא מהווה חלק מהתקציב השוטף של המדינה, מה גם שהפנסיה התקציבית נגזרת מהשכר האחרון. לכן נראה לנו שאם האוצר רוצה שוויון, אז הפתרון של תקרה לפנסיה תקציבית ישיג את המטרה טוב יותר.

כך, בדומה למה שקורה בפנסיה הצוברת, ראוי שהאוצר יחיל זקיפת מס רעיונית על הפקדות המעביד (שלא באמת קיימות) מעל לתקרה של 3 פעמים שכר ממוצע במשק אצל הזכאים לפנסיה תקציבית.

בכל אופן, לא מדובר במהלך ודאי. כדי לקדם את המהלך צריך שר האוצר להגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות ועם הוועדים הגדולים, וסביר שזה לא יקרה מהר או בקלות.

כך או אחרת, למרות חוסר הצדק שוודאי חשים כיום אלה שזכאים לפנסיה תקציבית, הרי שאין מנוס מפגיעה בתנאים שלהם. בין אם באמצעות קיצוץ בזכויות או בהגדלת ההשתתפות, או באמצעות שתי הדרכים יחד. מדוע? ההבטחות המצוינות שניתנו להם בעבר עולות הרבה מאוד כסף, והנטל הכבד מדי במימון התשלום נופל על משלמי המסים ועל הדורות הצעירים.

מהדוחות של המדינה ל-2014 עולה שההתחייבות בגין פנסיה תקציבית הסתכמה בסוף 2014 בכ-655.7 מיליארד שקל. מדובר בסכום עצום, שיש המעריכים כי עם השנים, והזדקנות העובדים הזכאים לפנסיה תקציבית והגידול בזכויות שלהם, עשוי לתפוח אף ליותר מטריליון שקל. המחויבות הזו באה לידי ביטוי בתשלומים שוטפים של עשרות מיליארדי שקלים מתקציב המדינה מדי שנה, וזאת לכמה עשורים הקרובים.

מדובר בתשלומים שמכבידים מדי על הציבור הרחב, ועל הדורות הצעירים, שזכאים לפנסיה מצומקת יחסית - הפנסיה הצוברת.

3. האם במשרד האוצר מאמינים שהמודל הצי'ליאני, שבמסגרתו הסיכון בתיק החוסך הפנסיוני קטן ככל שגילו עולה, הוא חשוב ויש להחיל אותו בישראל בהקדם? התשובה היא כן. והאם, באותה נשימה, שולחים את הגמלאים ואת מנהלי החיסכון שלהם לחפש תשואה גבוהה למדי בשוק ההון, בוודאי בימים אלה של ריביות אפסיות, כדי להימנע משחיקת קצבת הזקנה, ובעצם להגדיל סיכון בתיק שלהם? מטיוטה שפרסם האוצר מסתמן שגם על זה התשובה חיובית, אפילו שזה הפוך ברציונל מהמודל הצ'יליאני.

מדוע? לאחרונה פרסם האוצר את המנגנון שיפתור את בעיית הסבסוד הבעייתי שקיים בקרנות הפנסיה, שבמסגרתו מקבלים הפורשים לגמלאות קצבה הגבוהה מזו שמגיעה להם בהתאם לריביות הנמוכות בשווקים, וזאת על חשבון החוסכים הצעירים יותר.

למעשה, המנגנון החדש מעביר את הסבסוד אל הגמלאי עצמו - שקצבת הזקנה שלו תתעדכן בהתאם לגירעון או לעודף, בהתאם לתשואות שיושגו עבורו. העדכון האמור ייפרס על פני שנים. כך, אם הגמלאים יקבלו תשואה של 4% ברוטו, דבר לא יקרה להם. אבל, כדי להשיג תשואה של 4% כיום יש להגדיל את רכיבי הסיכון.

כלומר, בעוד שבשנות החיסכון האחרונות הורה האוצר על רמת סיכון נמוכה ביותר, הרי שמיד עם יציאתו לגמלאות העמית יידרש למצוא תשואה וללכת לנכסי סיכון כאילו הוא צעיר. האם אופק ההשקעה של הגמלאי ארוך בהרבה מזה של החוסך המבוגר, כאילו הגמלאי זהה לחוסך צעיר? מהצעד של האוצר נראה, לכאורה, שכן.