חדשות רעות לידועים בציבור

מה דין חלוקת הרכוש לאחר פרידה של ידועים בציבור?

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

לאחר שר' מכפר-סבא התגרשה מבעלה בשנת 1984, היא הכירה את ק' הרווקה במקום עבודתה, והשתיים הפכו לבנות זוג. ק' עברה להתגורר עם ר' ועם בנה בדירתה בכפר-סבא, ולאחר שנה ר' מכרה את דירתה, והשתיים עברו להתגורר בדירה אחרת באותו אזור. 3 שנים מאוחר יותר ר' מכרה גם דירה זו ורכשה דירה בתל-אביב, אליה עברו ק', ר' והילד, ושם התגוררו עד לפרידתן בשנת 2002.

בשנת 2005 ק' הגישה תביעה להכיר בזכותה למחצית הרכוש הרשום על שם ר', ומאז ועד היום נדונה סוגיית חלוקת הרכוש בערכאות השונות של בתי המשפט. השבוע, 10 שנים מאז הגשת התביעה, ניתן פסק הדין הסופי בנושא בבית המשפט העליון.

ב-18 השנים שבהן חלקו הבנות מגורים משותפים נצבר על שמן רכוש לא מבוטל: שתי דירות על שם ר', דירה אחת על שם ק', סוכנות רכב שנרשמה על שם בנה של ר' וכספים שונים.

בית המשפט קבע כי השנים הארוכות שבהן חלקו השתיים חיים משותפים מזכים את ק' בתואר "ידועה בציבור" של ר' ללא עוררין, אך בכך אין די.

בניגוד לזוגות נשואים, אשר לגביהם החוק קובע מפורשות כי כל הרכוש שנצבר מיום הנישואים ועד הפירוד הוא משותף - ידוע או ידועה בציבור צריכים להוכיח ולשכנע את בית המשפט בנוגע לכל פריט רכוש נתבע, שבן הזוג, אשר על שמו רשום אותו רכוש, ראה ברכוש זה רכוש משותף, למרות הרישום הסותר זאת.

הנטל המוטל על הידועים בציבור אינו קל, מאחר שמדובר בכוונות שלא תמיד מקבלות ביטוי חיצוני, וגם אם ניתנו הבטחות בעל-פה, קשה להוכיחן ללא עדים חיצוניים. לאור הלכות משפטיות אלה, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ק' לא הצליחה לשכנעו שר' התכוונה לשתפה בדירות שנרשמו על שמה.

בערעור שהגישה ק' התהפכה הקערה, ובית המשפט המחוזי קבע כי ק' כן זכאית לקבל חצי משווין של הדירות הרשומות על שם ר'. נפסק כי יש להתייחס באופן שונה לידועים בציבור שאינם נישאים בצורה חוקית מבחירה, למרות שמבחינת דיני מדינת ישראל היה בידם לעשות כן - לעומת ידועים בציבור שאינם יכולים להינשא, כמו זוגות חד-מיניים, כהן וגרושה וכיוצ"ב. לגבי האחרונים יש להפחית את נטל ההוכחה הנדרש מהם לצורך שיתוף, שהרי לא הייתה להם ברירה אלא להיות ידועים בציבור.

גם על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית המשפט העליון הסכים לדון בתיק, בכדי להעביר קביעה עקרונית לפיה אין להתייחס באופן שונה לידועים בציבור "בעל-כורחם", ואין לתת להם הקלות כאשר הם תובעים רכוש מבני זוגם.

בית המשפט העליון פסק כי אין לקבל עוד את הגישה שלבני זוג שאינם יכולים להינשא בישראל אין ברירה אלא להיות ידועים בציבור, מאחר שגם בני זוג אלה יכולים למצוא דרכים אחרות שיתנו ביטוי הצהרתי לרצונם להיחשב כנשואים, כמו נישואים אזרחיים בחו"ל או קיום טקסים אלטרנטיביים בישראל, וכן פתוחה הדרך לזוגות כאלה לערוך הסכמי ממון שיתנו הכרה רשמית לרצונם בשיתוף כלכלי.

בית המשפט העליון לא קיבל גם את האמירה ההפוכה, לפיה כל זוג שיכול להינשא מהבחינה החוקית בישראל אך לא עושה כן, מצהיר בכך על רצונו בקשר פחות מחייב, שכן גם התנגדות עקרונית לעריכת טקס נישואים, ובפרט על-פי הדין הדתי, עשויה להיות מניעה משמעותית לא פחות לנישואים מאשר חוק כזה או אחר.

בשורה התחתונה, בית המשפט העליון קבע כי גם ידועים בציבור שלא יכלו להינשא זה לזו יידרשו לרמת הוכחה גדולה וספציפית באשר לכל נכס שהם תובעים בו זכויות מבלי שנרשם כמשותף באופן מפורש.

באשר לק' עצמה, פסיקה עקרונית זאת לא שינתה את התמונה עבורה, מאחר שבית המשפט העליון השתכנע שהיא עמדה גם בדרגת ההוכחה הגבוהה יותר שהוא דרש ממנה, ולכן היא זכתה בתביעתה לקבל חלק בדירות הרשומות על שם בת זוגה לשעבר.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

צרו איתנו קשר *5988