"החופש, החופש, החופש, החופש בבית הבראה", שרים לי אורי זוהר ואילנה רובינא. בתוך ראשי, כמובן. מכיוון שאני טרחן אמיתי, כזה שמחפש ביוטיוב קליפים שאף אחד אחר לא מחפש, או מכיר, אני יכול אפילו לדמיין את שניהם באותו סרטון משעשע שנוצר אי-אז בשביל השיר המצחיק הזה. אם אתם לא מכירים, חפשו בעצמכם.
כמה רחוק הייתם מוכנים לנסוע בערב חמישי בשביל לאכול טוב? עד זיכרון יעקב, למשל, הייתם מוכנים להצפין, בהכירכם את הפקקים הנוראים של הערב הידוע לשמצה הזה? מה לעשות, עבודה זו עבודה ומישהו, כידוע, צריך לעשות אותה. אז היות ואני גבר שעושה מה שגבר צריך לעשות, ארזתי את האישה ואת הילדים ונסענו לחופש. בבית הבראה.
אני מניח שרובכם כבר שמעתם על מלון היוקרה אלמא שנפתח לפני כמה חודשים על "חורבות" בית ההבראה המפורסם של מבטחים בזיכרון יעקב, זה שזיכה (בין השאר) את יוצרו, יעקב רכטר המנוח, בפרס ישראל לאדריכלות. כדי שתהיו בטוחים שמדובר אכן במלון יוקרה, זה בדיוק מה שכתוב על החומה בכניסה אליו.
אודה ואתוודה, מעולם לא באתי בשערי מבנה הבטון המפורסם, אף שכמו כולם, ראיתי אותו אין-ספור פעמים מכביש החוף. גם בביקור הזה לא ממש באה סקרנותי על סיפוקה, והסיבוב שהספקתי לעשות בין ביס אחד למשנהו במבנה המונומנטלי המפורסם, היה שטחי למדי. הצצתי לשנייה בגלריות האמנות הגדולות - אלמא הוא לא רק מלון יוקרה אלא גם "מלון אמנות". עושה רושם שיש כאן יופי של תערוכות. מה שהספקתי לראות בהחלט עשה לי חשק להתארח כאן פעם, אם לא בשם היוקרה, בשם הרספקט ההיסטורי אל המקום שפעם היה סמל ישראלי אמיתי. ואם כבר יוקרה, אין אחת כזו כידוע, בלי איזו מסעדה טובה. הצרה היא שבדרך כלל במקומות כאלה, כגודל היוקרה, כך גודל היומרה וכך כמובן גודל הנפילה.
מסעדת אורטוריו היא מסעדת הדגל של מלון אלמא. היא ממוקמת בחלל גדול ומבוטן למדי אף הוא. כשמגיעים, כמו שאנחנו הגענו, בשעת השקיעה, אפשר עדיין לחזות כאן בשקיעה המרהיבה מעל בריכות הדגים של מעגן מיכאל והים התיכון. וגם להתרשם, חלקית, מהארכיטקטורה הכוחנית, אבל הגאונית.
המשימה שהוטלה כאן על כתפיו של השף הצעיר אוהד לוי היא לא פשוטה. לא זו בלבד שבמלון יוקרתי שכזה אי אפשר להתחבא מאחורי המילה "ביסטרו" (אף שהוא כנראה מנסה), הרי שגם הכשרות הכפויה עליו מטבע הדברים, לא ממש עוזרת. אם מנסים להתחכם איתה. לוי, לשמחתנו, לא מנסה.
התחלנו את הארוחה בסלסלת לחמים מצוינת (ואפילו ללא חיוב). כוס סוביניון בלאן מצוין של יקב צרעה וכוס סמיון מפתיע של יקב בנימינה, ואנחנו מוכנים לעבודה.
קרפצ'יו לוקוס טרי שבטריים היווה יופי של פתיחה. שום התחכמויות - דג טרי, רוטב הדרי עדין שלא הסתיר את טיב חומר הגלם וזהו. לא צריך יותר.
מרק דגים צהוב הוגש עם איולי טוב והיווה את אחת מפסגות הארוחה. מרק עז מבע, לא מפחד ולא מתחנף, עם חתיכות לוקוס, עגבניות, שומר, תפוחי אדמה, קצת פסטיס וכורכום. מרק גס כמו שאפשר היה לקוות. יופי.
עוד מנה ראשונה - סלט ניסואז. הטונה היא טונה טרייה צרובה קלה, הירקות טריים ופריכים והכול, שוב, פשוט ומצוין. המנות העיקריות המשיכו את הקו הפשוט והטעים. סטייק סינטה עסיסי עם עצם מח שופעת וגרטן תפוחי אדמה בשמן זית. פילה לברק צלוי עם מסבחה של שעועית בובס - ביצוע נהדר למנה שהפכה לנפוצה מאוד בזמן האחרון, ובכל זאת היא מפתיעה בכל פעם מחדש כשעושים אותה כמו שצריך, וזה בדיוק מה שקרה כאן.
צלעות הטלה היוו עוד פסגה בארוחה המצוינת - צלעות קטנות ובשרניות, עזות-טעם ו"אסליות", ולצדן כרוב ממולא בבשר טלה ואורז, חמוציות ותערובת תבליני ראס אל חנות. הברקה מקומית נהדרת.
רק הקינוחים פישלו קצת. קשה לעשות טארט שוקולד טוב בלי חמאה, וגם הפטיפורים לא הבריקו. אבל זה נסלח. כל-כך טוב היה האוכל, שאפילו לילדים לא היה אכפת שהקינוחים קצת חלשים.
אורטוריו היא ללא ספק תוספת מבורכת, לא רק לנוף המסעדות הכשרות המוצלחות, אלא גם לנוף הקולינריה המקומית בכלל. מדובר ביופי של מסעדה. עוד מאמץ יצירתי קטן בתחום המנות האחרונות, ואפשר יהיה להכריז על מקום מושלם, כזה שבהחלט שווה לצאת בשבילו מהבית ולנהוג שעה ורבע לזיכרון יעקב, אפילו אם אינך יכול לצאת אחר כך לחופש בבית הבראה.
אורטוריו
פרטים: מלון אלמא, רחוב יאיר 1, זיכרון יעקב. טל' 04-6300110, א'-ה' 19:00-23:00 כשר
מחירים: ניסואז - 64 שקל, מרק דגים - 68 שקל, קרפצ'יו - 56 שקל, סינטה - 134 שקל, צלעות טלה - 148 שקל, לברק עם מסבחת שעועית - 84 שקל, קינוחים - 38 שקל כל אחד
השורה התחתונה: יקר אבל שווה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
