חילוט זמני של רכוש הנחקר - נשק כלכלי או נשק קטלני?

בשנים האחרונות חל שימוש הולך וגובר של רשויות האכיפה בישראל, ובעיקר של היחידות המיוחדות במשטרת ישראל, בכלי של תפיסת רכושו ונכסיו של אדם בשלב החקירה. זאת על-מנת להבטיח - אם החשוד יורשע - חילוט עתידי של הרכוש בתום ההליך המשפטי. כך קרה, למשל, בפרשות מתוקשרות מהעת האחרונה, פרשת השוחד בנתיבי ישראל (מע"צ לשעבר), ופרשת קרטל משלחות הנוער לפולין. זאת, על אף שמדובר בחשודים אשר אינם נמנים עם משפחות הפשע המאורגן דווקא.

הוצאת צווי החילוט הזמניים - לתפיסת רכושו ונכסיו של אדם - נעשית, בדרך-כלל, בפנייה של רשויות החקירה לבית המשפט, במעמד צד אחד, בשלב שבו החקירה עודנה סמויה. הצווים הניתנים בהליכים כאלה, רחבים מאוד, כוללים כל רכוש הרשום על-שם חשוד, חשבונות בנק שלו ושל בן/בת זוגו, חשבונות שהוא מיופה-כוח ומורשה חתימה בהם, חשבונות של חברות ועסקים שבבעלותו וכיוצ"ב.

עם פתיחת החקירה הגלויה, ומעצרם של החשודים בפרשה, רשויות החקירה מממשות את הצווים שברשותן, כמעט ללא אבחנה; כך הן מקפיאות למעשה כל אמצעי כלכלי של החשוד ולרוב גם של בני משפחתו. זאת, באופן מיידי ולמשך זמן ממושך. וכל אלה, בשעה שהאיש עדיין בחזקת חף מפשע, ובטרם הוצג בפניו דבר החשד נגדו בחקירה, ובטרם ניתנה לו ההזדמנות להתגונן בפניו.

אם בעבר, בשלבי החקירה, נדרשו החשוד ובאי-כוחו למקד את מאמציהם נגד המעצר, ושלילת חירותו - היום נדרש מהם במקביל מאבק בזירה נוספת, של פגיעה בזכות הקניין, שהיא קשה לא פחות ובעלת השלכות רחבות על חייו של אדם ומשפחתו. מצב שבו ביום בהיר אחד, מוקפאים חשבונות הבנק של אדם ושל בני משפחתו הגרעינית, כרטיסי-האשראי מפסיקים לעבוד, הוראות-קבע (דוגמת משכנתא) מסורבות, רכבי המשפחה מוחרמים וכד', הוא בלתי נסבל לכל אדם. יש להדגיש בהקשר זה גם את המשמעות המשפטית של אי-כיבוד תשלום משכנתא, הפרת הסכם הלווה למול הבנק, על כל המשתמע מכך.

צינור חמצן

כאשר מדובר בהקפאה של חשבון בנק עסקי למשל, המשמעות היא ניתוק "צינור החמצן" של העסק - מופסקים באחת תשלומים לספקים, תשלומי משכורות לעובדים, תשלומים לרשויות המס וכד'. מדובר בפגיעה קשה בעסק, כלכלית ותדמיתית, ובעיקר בצדדים שלישיים תמי-לב, שבינם לבין החשדות אין ולא כלום. לעתים הפגיעה כה קשה עד כי לא ניתן יהיה לשקם את העסק, גם אם בהמשך ישוחרר החשבון ויתברר שלא הייתה הצדקה לתופסו מלכתחילה.

- מה היא, אם כן, הסמכות לתפיסה כה רחבה של קניינו של אדם בשלב כה מקדמי של ההליך הפלילי?

החוק בישראל מאפשר חילוט רכושו של עבריין שהורשע, על-פי העיקרון של "הוצאת בלעו של גזלן מפיו". כלומר, שלילת יכולתו של עבריין ליהנות מפירות חטאו, בשני אפיקים מקבילים. האפיק הראשון, המסורתי יש לומר, מתייחס לרכוש שניתן להצביע עליו ככזה הקשור לביצוע העבירה. האפיק השני, לפי חוק איסור הלבנת הון, מתייחס לרכוש שהוא שווה-ערך לרכוש הקשור לביצוע עבירה, ולא בהכרח ככזה שיש לו זיקה ישירה למעשים, לפי העיקרון שלכסף אין ריח.

לשם הבטחת האפשרות לחלט בסוף ההליך המשפטי, שעלול להימשך פרק זמן בלתי מבוטל, רשויות החקירה מוסמכות לתפוס את הרכוש שברצונן לחלט, באופן זמני, כבר בשלב החקירה.

נוכח הסמכות הרחבה לתפוס זמנית רכושו של חשוד בשווי העבירות, הציב המחוקק דרישות מחמירות, שרשויות האכיפה צריכות לעמוד בהן. כמו למשל, הגשת בקשה לבית המשפט המחוזי, חתומה על-ידי פרקליט מחוז ומגובה בתצהיר. כך גם פרק הזמן שבו ניתן להחזיק את הרכוש התפוס בטרם יוגש כתב אישום, הוא 90 ימים בלבד, ללא אפשרות להאריכו.

אולם רשויות האכיפה מקילות על ועם עצמן, עושות שימוש בסמכות התפיסה "המסורתית" (קשורה לביצוע העבירה), גם כאשר מדובר בתפיסה שהאכסניה המתאימה לה היא חוק איסור הלבנת הון, על כל תנאיו ודרישותיו. בתי המשפט הביעו לא פעם ביקורת על אופן התנהלותן זו של רשויות האכיפה, ולאחרונה אף יצאה קריאה מבית המשפט העליון, בפרשת רונאל פישר (ע"פ 6145/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו", 25.10.15), שלפיה, יש לבחור במסלול הראוי והמתאים, בנסיבות העניין, ולעמוד בתנאיו.

זאת ועוד, לבד מהדרך הלא נכונה שבה נוהגות רשויות האכיפה, כאמור, האופן שבו הן רואות את השווי הכספי של העבירות המיוחסות לחשוד, לצורך התפיסה הזמנית של רכושו, הוא רחב מאוד ובלתי סביר.

נכון, המאבק בפשיעה, ובפרט בפשיעה הכלכלית, הוא מטרה חשובה מאוד - ויש לפעול בכלים המתאימים על-מנת למגר אותה. אולם, בל נשכח, כי זכות הקניין היא זכות חוקתית על-חוקית במשפט הישראלי, ועל הפגיעה בה להיעשות באופן מידתי ומאוזן, ממש כשם שנעשה ביחס לזכות לחירות.

אנו קוראים לבתי המשפט לבחון עד דק את המוצג להם בטרם יאשרו את צווי החילוט הזמניים שמבקשים רשויות האכיפה. כך, באשר למסלול הראוי, שווי העבירות הנטענות כלפי החשוד ומהותן, כמו גם לפגיעה אפשרית בצדדים שלישיים, תמי-לב.

כמו כן, טוב יעשה המחוקק, אם יבחן הסדר מאוזן יותר לפגיעה בזכות הקניינית של אדם בשלב כה מוקדם של ההליך הפלילי. כך שצווי החילוט הניתנים במעמד צד אחד, יהיו מוגבלים לפרק זמן של 48 שעות - שבסיומן ייקבע באופן אוטומטי דיון בבית המשפט, במעמד שני הצדדים, שבמסגרתו ייבחנו ההיבטים השונים של תפיסת קניינו של החשוד, על כל המשתמע מכך.

אנו תקווה כי גם רשויות האכיפה - היודעות מה כוח רב ניתן בידיהן - ישכילו להפעיל את סמכויותיהן באופן מידתי, כך שמחד ההליך הפלילי יבוא על מיצויו, ומאידך תהא הקפדה על זכויות קניינם של תמי-לב ושל החשוד, כשחזקת החפות עודנה עומדת לו.

■ עו"ד נתי שמחוני, מנהל מחלקת צווארון לבן במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ומ"מ ועדת איסור הלבנת הון, לשכת עורכי הדין. עו"ד אילנה זיבנברג, מחלקת צווארון לבן במשרד עורכי דין הרצוג, פוקס, נאמן.