זיכרון סלקטיבי

אבי גבאי ומתווה הגז: הסיפור על ניפוח מספרים ועל שקרנים

אבי גבאי/ צילום: דוברות הכנסת
אבי גבאי/ צילום: דוברות הכנסת

"יש לנו מלא גז ואתם יודעים כמה הוא שווה? 250 מיליארד דולר. אתם יודעים מה זה? זה טריליון שקל. 1 ועוד 12 אפסים".

המונולוג הזה, ששודר לפני שנה במסגרת הטרילוגיה "מגש הכסף", הותיר רושם עז. חזרתי אליו השבוע אחרי התפטרותו של השר להגנת הסביבה אבי גבאי. גבאי הזכיר בדבריו שוב ושוב את "מתווה הגז", כאירוע שהוליד אצלו את ההחלטה הדרמטית. ואכן, הסימנים המקדימים הבולטים להתפטרות היו דברים שגבאי אמר בוועידת אנרגיה בחודש שעבר. דבריו הוכתרו בטורו של פרשן כלכלי המקורב אליו, בכותרת "המונולוג המדהים של השר גבאי ולמה נתניהו לא מפטר אותו".

וכה אמר השר לשעבר גבאי, בהתייחס למתווה הגז: "אני רוצה להתייחס גם למאות-המיליארדים שאנחנו שומעים עליהם. מאות-מיליארדים, קרן הרווחה, וכל האמירות המאוד יפות האלה. אז כלכלה אני קצת מבין, במספרים אני לא רע, ואני אומר לכם, מי שינסה לחשב את הדבר הזה, וינסה להכניס את המספרים של מאות-מיליארדים, יקבל שגיאה באקסל. אין דבר כזה, זה פשוט לא יכול לקרות, אין שום סרט שהמספרים האלה יכולים אפילו להתקרב לנכונים".

מה אומר לנו בעצם גבאי? על-פי הפרשן המקורב, הוא "מאשים את נציגי ממשלת ישראל, החל בראש-הממשלה, דרך שר האנרגיה וכלה בפקידים במשרד האוצר ובבנק ישראל, שהם משקרים זה כשנה לציבור בפנים, בצורה גסה, מוכרים אשליות שלא קשורות למציאות, ורוב כלי התקשורת מצטטים אותם שוב ושוב, בלי לבדוק את הנתונים".

מה שמדהים באמירות הללו הוא עד כמה זיכרונו של גבאי סלקטיבי. גבאי אמר שהתפטר, כי הבטיח לילדיו שלא יהפוך לפוליטיקאי ציני. לכן, זה מפתיע לגלות שגם איש-ציבור מוערך ורציני - לא פוליטיקאי ציני - יכול להתעלם בקלות ממחצית המציאות שאינה נוחה לו.

וכאן אנחנו חוזרים למונולוג המוחץ בתחילת המאמר. מי נשא אותו - בנימין נתניהו? יובל שטייניץ? לא. הוא שייך לפרופ' ירון זליכה, ממובילי הקמפיין נגד מתווה הגז. השווי האמיתי של מאגרי הגז הוא בקושי 10% מהמספר הענק שמפריח זליכה - ובשביל לגלות את זה, לא צריך להיות חשב-כללי, מספיק לבדוק את שווי שותפויות הגז בבורסה. אבל ניפוח מספרי הגז היה כלי-נשק מרכזי בקמפיין נגד מתווה הגז, לא פחות מאשר בידי תומכיו.

הפעילים שמאחורי הקמפיין ידעו, שכמה מאות-מיליונים לא יזעזעו את הציבור האדיש, אבל בשביל טריליון שקל אפשר לנסות לארגן מהפכה קטנה. לכן, הם שתלו עמוק בתודעה הציבורית שבמעמקי הים קבורים מאות-מיליארדים בצורת אוויר - "הושט היד וגע בם". דווקא פקידי האוצר, עמיתיו לשעבר של גבאי, ניסו להחזיר את המספרים לתוך האקסלים. דווקא הממונה על התקציבים, אמיר לוי, השתמש בדוגמה של שוק הפטם - שגדול מהגז פי שלושה בהיקפו הכספי - אבל הוא היה עוד אחד מהשקרנים, אליבא דגבאי.

 

מלבד המספרים המנופחים הפריעה לגבאי העובדה שמתווה הגז לא עסק במחיר. בדיקה שעשה "גלובס" הראתה, שמחיר הגז יכול לרדת בלי בעיה בחצי דולר ויותר, בלי לפגוע בהכנסות המדינה ממסים. אבל גבאי אמר, שצריך לחתוך את המחיר ב-50%. הוא לא אמר, שההצעה שלו אומרת לזרוק לפח את "מודל ששינסקי", ולהביא במקומו מודל חדש. הוא לא הצליח להוכיח את טענותיו בלי להשתמש באותו הרגל מגונה של ניפוח מספרים. כאחרון הפקידים השקרנים.

במחיר הנוכחי - אמר גבאי במסגרת אותו מונולוג - על כל 700 מיליון שקל הכנסות שהיא מקבלת בשנה מהגז, המדינה מפסידה 7 מיליארד שקל: 2 מיליארד בגלל המחיר העודף על הגז, ועוד 5 מיליארד "העלויות החיצוניות של שימוש בפחם", במקום בגז טבעי.

כפי שרואים, הסכום הגדול כאן קשור לשימוש בפחם. בכלל לא ברור איך גבאי הגיע אליו. אבל אם זה נכון, ואם ייצור החשמל בפחם עולה לנו באמת 5 מיליארד שקל, אז מישהו היה צריך לעצור מזמן את תחנות-הכוח הפחמיות. המישהו היחיד שיכול היה לעשות את זה הוא השר להגנת הסביבה, אבל הוא היה עסוק כנראה בדברים אחרים.

צרו איתנו קשר *5988