"אף שהיקף העבודה של רוה"ח גדל, שכר-הטרחה שלהם יורד"

"אני חושש מפני נטישת הדור הצעיר של רואי החשבון את תחום הביקורת הקלאסית בחברות ציבוריות. ישנה ירידה מתמדת בשכר-הטרחה הריאלי של רואה החשבון בכלל ובחברות ציבוריות בפרט. שכרם של רואי החשבון בחברות הציבוריות באופן פרדוקסלי נמוך משמעותית בהשוואה לשכר-הטרחה בתאגידים פרטיים. שכר-טרחת רואי החשבון בחברות אלה הוא כה נמוך, עד שעל-פי רוב מוגדר ברמת מחירי הפסד" - כך אמר הבוקר (ב') נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח יזהר קנה, בפתיחת כנס לשכת רואי החשבון (כנס יולי) הנערך השבוע באילת.

רו"ח קנה פרש את הבעיות הבוערות המטרידות את העוסקים במקצוע ראיית החשבון, ובין היתר שכר-הטרחה המידרדר של רואי החשבון המבקרים, ואמר "עובדה ידועה היא שהביקורת בחברות הציבוריות הולכת בכיוון של שחיקה בשכר-הטרחה, ומנגד קיימת רגולציה גוברת. הפועל היוצא הוא שלמרות שהיקף העבודה גדל, שכר-הטרחה דווקא יורד".

לדבריו, זוהי אינה רק הבעיה של רואי החשבון אלא סוגיה בעלת השפעות רוחב. "הגענו למצב פרדוקסלי לפיו בגופים שבהם הביקורת אינה מסוכנת בדרך-כלל, כגון מלכ"רים, שכר-הטרחה הוא הגבוה ביותר; בגופים פרטיים רבים שכר-טרחה נמוך יותר אם כי סביר; ואך בחברות הציבוריות (למעט הדואליות) שכר-הטרחה הוא הפסדי. הגענו למצב לפיו בשתי חברות 'זהות' - ציבורית ולא ציבורית - על-פי רוב שכר-הטרחה בחברה הציבורית יהיה נמוך יותר, למרות הסיכון והמורכבות".

קנה הבהיר כי כאשר משרדי רואי החשבון מבקשים לגייס כוח-אדם, הם נדרשים לאתר רואי חשבון איכותיים שיהיו מסוגלים לעמוד במורכבות הביקורת. "משמעות הדבר היא שיש לאתר את רואי החשבון המוכשרים והמנוסים, ולשלם להם תמורה ראויה בהתאם ליכולתם המקצועית ולמורכבות הביקורת. כתוצאה מהבעייתיות בשכר-הטרחה והרגולציה הגוברת, השותפים במשרדים מעדיפים שלא לקבל תיקים כאלה של חברות ציבוריות, עקב העובדה שבתיקים אלה יש את כל 'הפגמים' - לרבות בשעות עבודה מטורפות, רווחיות נמוכה או שלילית וחשיפה משפטית אפשרית, עקב פרופיל מסוכן של החברות הציבוריות הכולל תביעות ייצוגיות בפוטנציה, רגולציה מוגברת של תקינה ודיווח ואכיפה מינהלית".

הבעייתיות, הוסיף קנה, מובילה את רואי החשבון גם לזירה הפלילית. "מהיכרותי מקרוב אני יכול לציין כי מספר כתבי אישום שהוגשו בשנה האחרונה כנגד רואי חשבון באכיפה מינהלית גרמו למבוכה בקרב רואי החשבון העוסקים בביקורות חברות ציבוריות עקב אי-הבנה של החלטות אכיפה אלה, והן כשלעצמן משפיעות גם הן על רואי החשבון המבקרים בחברות הציבוריות להדיר את רגליהם מביקורת של חברות ציבוריות", אמר.

לדבריו, משרדי רואי החשבון הגדולים עושים את השיקול הקר, לפיו את הרווח הם לא ישיגו בביקורת, שהיא לב המקצוע, אלא במוצרים נלווים כמו כתיבת תוכניות עסקיות או ייעוץ בתחום המיסוי.

"מי שנפגע בתהליך הזה הם המשרדים הקטנים והבינוניים אשר עוסקים בראיית חשבון קלאסית ולא יכולים, כמו המשרדים הגדולים, לאזן בשירותים נוספים", הוסיף רו"ח קנה, ומתח ביקורת על רשות ניירות ערך בכל הנוגע לפיקוח שלה על הנושא. "הרגולטור של רואי החשבון בכל הנוגע לחברות ציבוריות הוא רשות ניירות ערך, ובנושא זה הרגולטור איננו מבצע את תפקידו, במיוחד בנסיבות בהן אסורה התאגדות של משרדי רואי חשבון העוסקים בביקורת בחברות הציבוריות" .

לדבריו, מי שנפגע גם כמובן הוא ציבור המשתמשים בדוחות הכספיים, אשר בסופו של דבר בנסיבות אלה יקבל עבודת ביקורת פחות טובה.

עוד התייחס קנה לחקיקה ולרגולציה ה"מונחתת" על רואי החשבון חדשות לבקרים. "מקצוע ראיית החשבון עובר בשנים האחרונות שינויים מרחיבים ביותר, תוך שהוא סופג הנחתות מתמשכות ומתגברות של מגבלות והוראות רגולציה ופגיעה הולכת ומתגברת בשכר-הטרחה של כולנו. כמעט בכל חודש בשנים האחרונות צצה עוד הצעת חוק או שינוי תקנה או המצאה חדשה של אחד מגורמי הממשל או המחוקקים, והגיע הזמן לחשב מסלול חדש, כמו שאומר הווייז. מסלול חדש זה אינו נדרש רק לטובת ציבור רואי החשבון, אלא לא פחות גם לטובת הקהילה העסקית כולה, אשר אחד מעמודי התווך לתפקודה התקין הוא מקצוע ראיית חשבון איתן ומקצועי".

לדבריו, הטיפול בכך הפך לאחת המשימות הבוערות של לשכת רואי החשבון, אשר החליטה להגדיל את השקעת המשאבים והזמן של הלשכה בכנסת, בממשלה ובציבור כולו לחיזוק מעמדו המקצועי של רואה החשבון בחברה הישראלית.

"לא יכול להיות שכל תוכנית להעמקת הגבייה בישראל או לשיפור ברמת הדיווח החשבונאי או הכלכלי תתחיל בהנחתת מטלות על ציבור רואי החשבון, חלף הטלתן קודם כל ובעיקר על הנישומים והמדווחים", אמר קנה והוסיף: "אין לנו מחלוקת על החשיבות בשמירה על חוקי המדינה, על תשלום מס אמת ועל דיווח נאות בדוחות הכספיים, אשר מוגשים לציבור המשקיעים או למוסדות האשראי השונים. ואולם, אנו חלוקים ביותר על התמהיל בחלוקת הנטל. אל לנו לשכוח כי החבויות השונות של הדיווח חלות קודם כל על המדווחים ולא על רואי החשבון. אל לו למחוקק ולרגולטור לשכוח שכאשר מבוצעת עבירה בדיווח, היא קודם כל של המדווח".