לאחרונה פגשתי מהנדס בן 50+ שביקש עזרה בתהליך הסבה מקצועית. הוא פוטר מחברת היי-טק בה עבד 20 שנה כמנהל בדרג ביניים, והוא לא יודע לאיזה כיוון מקצועי לפנות. הבחור הגיע מדוכדך, חושש שלא יצליח למצוא עבודה, מוכן להתפשר מאד על השכר, העיקר לעבוד.
הכי חשוב מה שלא נאמר
אבל ברגע ששאלתי מה עשה בשנים האחרונות אורו עיניו, הדכדוך נעלם והוא התחיל לספר בהתלהבות על פרויקטים מאתגרים שהוביל ברחבי העולם, על הצלחות מקצועיות ועל מערכות יחסים נהדרות עם ממונים, כפיפים ולקוחות. הבחור המשיך לדבר דקות ארוכות ואני המשכתי לשתוק, מקשיבה טוב למה שהוא אומר, ועוד יותר טוב למה שהוא לא אומר- שזו כמעט תמיד האינפורמציה הכי חשובה. ומה הוא לא אמר? בכל הנאום הארוך שלו לא הייתה ולו מילה אחת רעה על העבודה, על התפקיד, על החברה - 20 שנה של כיף לקום בבוקר ועשייה משמעותית.
באיזה שהוא שלב קטעתי את שטף הדיבור ושאלתי "תגיד, אם אתה כל כך אוהב את העבודה למה לעשות הסבה?". הוא תקע בי מבט מופתע ואמר "איפה את חיה, מי ייקח אותי בגילי להיי-טק?". "תתפלא, אני בטוחה שייקחו אותך" עניתי, וכדי למחוק את ההבעה הספקנית שעל פניו סיפרתי לו על קורבן נוסף של פיטורים המוניים, מהנדס פיתוח בן 59 מומחה בתחומו, המדלג כבר חודש מראיון עבודה אחד לשני, דוחה הצעות של 30 אלף שקל ויותר (כי החברה דפוקה, כי המוצר משעמם, כי הבוס לא נראה לו), כולל הצעה לעבוד כפרילנס בחברה שפיטרה אותו. לשמחתי הוא וויתר מיד על רעיון ההסבה, וראה זה פלא - למרות גילו והעובדה שעבד 20 שנה באותה החברה, הוא מגיע לראיונות עבודה על בסיס שבועי, והוא בדרך לסגור על תפקיד מעניין ומתגמל.
יכולות, מוטיבציה ואפס טעויות
תשאלו מה בסיפור של שני "הקשישים" האלה שהופך אותם עמידים לאפליית גיל, ועוד במגזר שנחשב צעיר יחסית, ואיך הם מקבלים הצעות שכר כה גבוהות? לצערי אין בתשובתי משום פתרון מיידי למי שטרם מיצב עצמו כראוי, אבל היא יכולה לסייע לצעירים יותר שלא ליפול למלכודת הזו, שכן ברוב המקרים הקושי למצוא עבודה לפני 50 איננו קשור לגיל (כמפורט בהרחבה בטור 'זה לא הגיל זו הקריירה').
מסתבר שהפטנט של שני המהנדסים הללו הוא די טריוויאלי: יכולות, מוטיבציה ואפס טעויות אסטרטגיות. הם לא הסתמכו רק על כישוריכם הטובים והבינו שאם יעשו יותר מידי בחירות לא נכונות השוק כבר לא ייתן להם הזדמנות להוכיח את יכולותיהם, לא משנה כמה המוטיבציה גבוהה. למרות נקודת מוצא נחותה - הם אינם ילידי הארץ, שניהם נטולי קשרים עם השכלה בעייתית - השניים התברגו בחברות טובות והתמידו, מבלי להתפתות לכל מיני תפקידים נוצצים (מרחוק), ולהרפתקאות קריירה מסוכנות. בזכות כישורים, עבודה קשה ומוטיבציה גבוהה הם התמקצעו מאד, הביאו תוצאות, בנו ערך שוק גבוה, ובעיקר ערך מותג שמחסן אותם מפני אפליית גיל.
ומה על מי שלא ניחנו בכישורים כל כך טובים? התשובה היא מוטיבציה וכמה שפחות טעויות. מי שיש לו מוטיבציה ומוכן להשקיע יוכל לחפות גם על כישורים פחות טובים, ובתנאי שיתברג לתפקידים המתאימים למידותיו.
שחקני נשמה
הבעיה היא שיותר מידי אנשים טועים בהערכת היכולות שלהם - המקצועיות, הניהוליות, הרגשיות - ומנסים להתמנות לתפקידים שמתאימים להם לאגו (ולחשבון הבנק) אבל לא לכישורים, מאשימים את השוק בחוסר ההצלחה, או לחילופין את הגיל.
ואם נחזור לשני המהנדסים שלנו, האחד "עוף מוזר" (על גבול המיזנטרופ) שעובד כבר 35 שנה כמפתח ומוביל טכנולוגי, מודע לחלוטין להעדר יכולות ניהול ולא מנסה להגיע לשם, ואילו השני ניחן ביכולות ניהול פנטסטיות אבל לוקה קשות בכישוריו הפוליטיים, ולכן מקפיד להישאר בדרג ניהול ביניים כבר 25 שנה, שם היתרון היחסי שלו הכי בולט, מבלי שנחשפות חולשותיו.
לסיכום, שוק העבודה לא בררן כשמדובר באינטרס שלו. הוא מוכן לסבול אפילו זקנים, ובלבד שהם "שחקני נשמה" שמביאים תוצאות. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
