הנקראות ביותר

ביטול חזקת הגיל הרך: הח"כים מנותקים מהמציאות המשפטית

לאור השינוי במגמת הפסיקה, ברוב תיקי הגירושים האב עותר למשמורת משותפת, ואין כבר מי ששואל האם העתירה נובעת משיקולים כלכליים

גירושין/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
גירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

החודש יצביעו חברי הכנסת בקריאה טרומית על הצעת חוק חזקת הגיל הרך, שככל הנראה לא תבוטל, אלא תצומצם לגיל שנתיים וחצי.

על-פי הפרסומים, החוק יהיה הוראת שעה לתקופה שטרם הוחלט כמה זמן תימשך. כאן המקום להזכיר כי המלצות ועדת שניט על ביטול חזקת הגיל הרך וקביעת אחריות הורית משותפת ניתנו כבר בספטמבר 2011. חמש השנים שחלפו מאז שינו לבלי היכר את מפת דיני המשפחה בישראל, כך שחזקת הגיל הרך, הקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת אמם, כבר מזמן איננה רלוונטית ולמעשה בוטלה דה-פקטו. העיסוק בכך בקרב חברי הכנסת מעיד על ניתוק שלהם מהמציאות המשפטית השוררת כיום.

ומה עם גובה המזונות? 

בפועל, בתי המשפט לענייני משפחה אינם מתייחסים לחזקת הגיל הרך כמעט לחלוטין. אף בבית המשפט המחוזי נקבע כי משמורת משותפת אינה נוגדת את חזקת הגיל הרך, שכן במשמורת משותפת מצויים הילדים גם במשמורת אימם.

לאור השינוי במגמת הפסיקה, מעטים תיקי הגירושים בהם לא עותר האב למשמורת משותפת. השאלה האם העתירה למשמורת משותפת נובעת משיקולים כלכליים כבר אינה עומדת על הפרק. משמורת משותפת מוענקת כדבר שבשגרה לכל אב הדורש זאת, אלא אם קיימות נסיבות כבדות-משקל השוללות זאת, כגון טענות על אלימות או עבודה בשעות לא שגרתיות.

מאבקי המשמורת מחריפים את ההליך המשפטי, מאריכים אותו ומעמיסים על שירותי הרווחה, שגם כך אינם עומדים בקצב. הזמנת תסקיר סעד משירותי הרווחה זוכה כמעט תמיד למענה שבשל העומס הרב יתחיל הטיפול בעניינם של הצדדים בעוד חודשים רבים. לכן, בהיעדר הסכמה על משמורת משותפת, הופכים הילדים לכלי משחק בתיקי גירושים, ולא רק משיקולי טובת הילד.

מטבע הדברים, שאלת המשמורת המשותפת קשורה קשר הדוק לשאלת גובה דמי המזונות. גם כאן רבה המבוכה. בתי המשפט לענייני משפחה מוציאים פסקי דין לא קוהרנטיים, בתי המשפט המחוזיים חלוקים בדעתם, וכולם ממתינים לפסיקת בית המשפט העליון בשאלת דמי המזונות במשמורת משותפת. עד שתינתן פסיקה כזו (וזה כבר בקנה), לא ניתן לצפות את גובה דמי המזונות שייפסקו בכל מקרה ומקרה.

לזנוח את התפיסה המגדרית

גם לעניין זה התכנסה ועדה (ועדת שיפמן), שהמלצותיה ניתנו באוקטובר 2012 ועסקו בקביעת גובה דמי המזונות. המסקנה המשותפת של שתי הוועדות, שיפמן ושניט, הייתה שהאחריות הטיפולית והכלכלית בילדים תחול על שני ההורים, גם אם לא באופן שוויוני.

עוד נאמר בהמלצות כי יש לזנוח את התפיסה המגדרית על-פיה גידולם של ילדים מוטל על נשים וכלכלתם מוטלת על גברים. ההשקפה העקרונית של רוב חברי ועדת שיפמן, למשל, הייתה שיש להעמיד את החובה לכלכלת הילד על בסיס אזרחי שווה לכל ילד.

לפי חברי הוועדות, מחובתם של שני ההורים לדאוג לכלכלת הילד בהתאם למצבם הפיננסי. טובת הילד עצמו מחייבת שהוא יזכה לתנאים דומים הן כשהוא שוהה אצל אביו והן כשהוא שוהה אצל אמו. זאת בניגוד לדין העברי, המטיל חבות מוגברת על האב.

לאור האמור, ברור כי העיסוק האינטנסיבי בביטול חזקת הגיל הרך ובשאלת צמצומה מפספס את העיקר: אזרחי מדינת ישראל זקוקים לחקיקה נרחבת, המאמצת את המלצות שתי הוועדות במשולב. חקיקה שכזו צריכה להקיף ולהסדיר את כל היבטי המשמורת והמזונות וליצור ודאות וסדר בתוך התוהו ובוהו המשפטי השורר כיום.

לכן, חשוב שחברי הכנסת העתידים להצביע על צמצום חזקת הגיל הרך יידעו ויפנימו: החזקה בוטלה במסדרונות בתי המשפט, וזהו לא הקרב הנכון מבחינתכם.

עו"ד רות דיין וולפנר / צילום: שירן כרמל
 עו"ד רות דיין וולפנר / צילום: שירן כרמל


■ הכותבת היא עורכת דין מומחית לדיני משפחה וירושה. getup.co.il 

 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות