פורטפוליו | רן ברונשטיין

אני: אני אוהב אנשים, טכנולוגיה ואמנות.

משפחה: הצד של אבא עלו מאוקראינה ומפולין. סבתא ממשפחת דיינים וסבא משושלת אופים ציונית, שישב בכלא הרוסי באשמת הפצת חומרים ציוניים באודיסה. היה חבר מפא"י עד סוף ימיו. המשפחה של אמא הגיעה מאזור גרמניה הצפונית ומקלן. סבא היה סוחר, הוא היה סוכן של סוכנות תיא שהפיצה את הסבון דרמפון. סבתא למדה שם רפואה. הם עלו לארץ לפני המלחמה והיו מראשוני קריית אונו. אבא עבד בשירותי הביטחון ועבר להיות המנהל האדמיניסטרטיבי של הספרייה הלאומית וקמפוס גבעת רם. אמא למדה בפנימיית הכפר הירוק ועסקה בחקלאות. היא פגשה את אבא כשלמדה הוראה.

ילדות: נולדתי בקריית יובל ועברנו לשכונת יפה נוף בירושלים, ממש ליד היער, שבו קטפנו פטריות בחורף והיה מסתור רומנטי. למדתי במגמת מתמטיקה וביולוגיה ושיחקתי כדור מים באוניברסיטה העברית. אנחנו, הירושלמים, שבשלב הראשון פשוט טבענו בבריכה, היינו משחקים נגד הקיבוצניקים והמושבניקים. הייתי מתאמן שעות בקור, בשמונה בבוקר בשבתות. לא הייתי כישרוני וקואורדינציה היא לא הצד החזק שלי, אז התבססתי על התמדה והשקעה.

לימודים: אחרי שירות כקצין תותחנים, נסעתי למזרח ולאחר מכן למדתי מדעי המחשב, מתמטיקה ועיבוד תמונה. התלבטתי אם להמשיך לדוקטורט והתקבלתי לאוניברסיטה בארצות הברית, אבל המליצו לי להיכנס לתעשייה.

מיכל: אשתי, ד"ר לביולוגיה ומנהלת מעבדת גנטיקה. הכרנו באוניברסיטה, אחרי החתונה גרנו במבשרת וכיום במודיעין. יש לנו שלושה ילדים, הגדול בוגר פרויקט תלפיות ו-8200, הבת ב-8200 והקטנה בתיכון.

טכנומטיקס: חברת תוכנה שהתחלתי לעבוד בה כמתכנת זוטר והחברה התמחתה בסימולטורים לתעשיית הרכב. הבנתי שגם מחשבים אישיים יכולים לייצר תוכנה כזאת והצעתי להסב את התוכנה של החברה למחשבים אישיים. הרעיון הצליח, אבל החברה לא רצתה להפוך את זה לפרויקט והחלטתי להמשיך הלאה.

קידום מולטימדיה: סטארט-אפ של משחקי מחשב, עם קונסטפט מעולה שלא כל-כך הצליח. פיתחנו טכנולוגיה שמשלבת סטרימינג ותלת-ממד באינטרנט והחברה נמכרה לחברת מולטימדיה אחרת. הרווחתי מעט מהאקזיט, אבל למדתי מה זה למכור חברה. נשארתי לעבוד שם אחרי המכירה עוד שנה וחצי ואז החוש היזמי התחיל להציק לי.

סימביוניקס: חברה המייצרת סימולטור ממוחשב לאימון רופאים, עם תחושה אמיתית של החולה. לרופאים אז לא היה איך להתאמן, להוציא חיות, גופות או חולים ממש, במיוחד בניתוחים זעיר פולשניים, והחברה נתנה לזה פתרון. פגשתי את דוד ברקאי ועדנה חוזק, שכבר התחילו לעבוד על המיזם שהיה חלק מחממת רד רמות ומנכ"ל החממה היה ד"ר אבשלום חורן. אני הייתי הטכנולוג של החברה, ניהלתי אותה במשך תקופה, וכששני היזמים החליטו לעזוב, נשארתי לבד עם קרנות ההון סיכון במשך כשנה וחצי ואז הצטרפו גארי זמלר ובועז טל.

ההשקעה בחברה הייתה קטנה יחסית, לא יותר מ-30 מיליון דולר, והיינו רווחיים כבר מ-2006. אם זה היה תלוי רק בי, יכול להיות שלא היינו מוכרים אותה, אבל כשמעורבות קרנות, שהשעון שלהן דופק לאחור והן רוצות לממש את הרווח, הן אלה שקובעות.

3DS סיסטמס: קנתה את סימביוניקס ב-2014 ב-120 מיליון דולר והציעה לי להישאר בה כסגן נשיא למחקר וניהול בחטיבת הבריאות, העוסקת במדפסות תלת-ממד. במרכז התוכנה בישראל יש 120 עובדים ואני אחראי, בין היתר, על סמביוניקס. 

האנטומיה של גריי: הסימולטור שלנו הוצג בסדרת הטלוויזיה ונציג שלנו הנחה את הצוות איך להשתמש בו.

תאומים סיאמים: אנחנו מוכרים גם סימולציות אישיות, כמו לפני ניתוח הפרדה שבו מדפיסים מודל מותאם לעוברים, שעליו הרופא מתאמן.

פנאי: משפחה וים. עכשיו הספורט שלי זה קיאקים.

תפיסת עתיד: לקדם את הדפסת התלת-ממד לרמה הכי גבוהה בתאגיד ולהמשיך ליזום בארץ.