טש וטשה: מסעדה גיאורגית שמחה (מדי) וטובה (מאוד)

במסעדה הגיאורגית טש וטשה השמחה נראית לעיתים מאולצת, אבל האוכל משמח באמת

מסעדת טש וטשה / צילום: יחצ אנטולי מיכאלו

נדמה שכבר כמעט אין צורך להציג לחובב האוכל הישראלי המעודכן את האוכל הגיאורגי, או הגרוזיני, או איך שנוח לכם לקרוא לו.

בשנים האחרונות הפכה יציאה למסעדה גרוזינית שם נרדף לבילוי שמח ופרוע במיוחד. הקרדיט לכך מוענק כמעט במלואו לאישה אחת ויחידה, הלוא היא ננה שרייר החד פעמית וננוצ'קה שלה.

שרייר, המסעדנית הגרוזינית המפורסמת והשמחה ביותר, הפכה במו ידיה את המטבח הזה מתופעה קולינרית אקזוטית ונידחת לאחת מאבני היסוד של הבילוי התל אביבי. ולא סתם בילוי. בילוי שמח במיוחד, פרוע קמעה, אך מנוהל ביד רמה על-ידי אותה ננה עצמה, שתמיד ידעה לתעל את בלייניה כך שלא יעברו את הגבול ויזכרו גם לשלם בסוף, ואם אפשר, לא יהרסו את הבר על הדרך.

בשנים האחרונות הפכה שרייר, כמו רבים וטובים אחרים, לטבעונית. את הררי הבשר היא המירה באגוזים ובחצילים, כשלעצמם מרכיבים גיאורגיים מובהקים. הגבינה הגרוזינית הודחה בידי גבינת סויה, ואל התפריט נוספו טופו וסייטן, לא מצרכים גרוזיניים קלאסיים.

גם השמח של ננוצ'קה הפך כמדומני לנחלתם של המשוכנעים בלבד, כלומר הטבעונים החדשים, האדוקים והמעט מיסיונריים, במחילה, או מבקרים שלא הכירו את המקום בגרסתו המקורית והפרועה.

אז מה נשאר לנו, אלו שטרם הפכו טבעונים ומתעקשים על קצת בשר או גבינה (אמיתית) בתוך החינקלי שלהם, וגם רוצים לעשות שמח? ובכן, אל שלל האופציות ההולכות ומתרבות (ראצ'ה וסופרה המפוארות והשמחות למדי, רשת דדה הסולידית ואחרות) הצטרפה בחודשים האחרונים טש וטשה, מסעדה גיאורגית ממחלקת השמחה המתפרצת.

אני מתעכב ארוכות על עניין השמחה מפני שבטש וטשה, כך נדמה, עושים שמח בכוח. כלומר, זו חוכמה קטנה להגביר עד למקסימום את הווליום של המוזיקה הגרוזינית (הנהדרת), לתקוע זיקוק בסופלה שוקולד ולמחוא כפיים לחתן השמחה (יום הולדת?) בשולחן ליד.

הצרה היא שהמוזיקה הזו אכן כל-כך מקפיצה, עד שגם כשמזייפים אורגזמות לכבוד התייר הממוצע משיכון בבלי, זה עובד.

טש וטשה שוכנת באולם קטן, עתיק יומין ומקסים, במקום שבו רחוב בית אשל נשפך אל לב המאפליה של שוק הפשפשים, שזה מכבר הפך משוק תוסס ואמיתי ל"מתחם" בילוי מפלסטיק לעשירים. כאן, בין חנויות ציוד המטבח למסגד הוותיק הסמוך, זה עדיין נסבל.

קירות האבן האפלוליים, הריהוט הישן (אולי) והאותנטי (נגיד) וכמובן המוזיקה השמחה, עושים את שלהם, ולנו לא נותר אלא לרקוד* סליחה, לאכול. מלבד סבא (גרוזיני?) שמנסה לשווא לסחוף את משפחתו המורחבת בצהרי השבת האביביים, אף אחד לא קם.

אז הזמנו חינקלי, עם בשר כמובן.

הגיעו חמישה חינקלי שמנמנים ועסיסיים ממרק בשר מוצלח. גם הבשר הטחון עצמו היה מצוין, מתובל היטב, מטובי החינקלי שיצא לי לטעום במקומותינו.

עתה התפנינו אל מאפה חצ'פורי אצ'רולי קלאסי במילוי גבינות ובתוספת ביצת עין (הצהוב בלבד) על ראש מאפה השמרים הלוהט. הוספנו לו, בהמלצת הברמן השמח והידידותי, מנגולד קצוץ, ולא הצטערנו.

הזמנו עוד סירת בצק - חורציאני - ממולאת בשר, עגבניות קצוצות ופטרוזיליה, ועליה גבינת פרמזן מגורדת. לא ממש גבינה גרוזינית, אבל למי אכפת כשזה כל-כך טעים.

הקטן התנפל על שיפודי פרגית מצוינים שהוגשו על מעין לאפה דקה, והגדול הוסיף לעצמו סלט חסה עם שרימפס מצופים ומטוגנים ו(שוב) פרמזן מגורד. גם זה לא ממש גרוזיני, אבל די מדליק.

ניסינו גם סלט לוביו, הלוא הוא "החומוס הגרוזיני", וגילינו ממרח מעולה של שעועית לבנה ואדומה.

את כל זה ליווינו בבירה טובה מהחבית ובמי בורג'ומי. לקינוח הזמין אותנו הברמן לצ'ייסר צ'צ'ה - הגראפה הגרוזינית המהוללת. הוא היה נחמד ונתן לנו לטעום גם גראפת מוסקט מתוקה ומוצלחת אף יותר.

טש וטשה היא תוספת מצוינת לסצנת האוכל הגיאורגי של תל אביב. השמחה שלה, גם אם מעט מעושה, עדיין אינה מאוסה. בערב יש כאן הופעות של ממש, ואז זה אולי באמת שמח אורגינל; אבל גם בצהריים מדובר במקום יפה להפליא, טעים מאוד, וגם, נו כן, שמייח.

כדאי להכיר: בורג'ומי

המים התוססים המפורסמים של גיאורגיה הם ככל הנראה המים הכי "מינרליים" שתשתו מימיכם. אפשר לתאר את טעמם כמלוח (המתוחכמים יאמרו "מינרלי"), ובכל מקרה מדובר בטעם נרכש (האנדרסטייטמנט של העשור). המים מגיעים מהעיירה בורג'ומי, ויש בהם כ-60 אלמנטים - מינרלים ושאר טובין, ואולי אף סגולות מרפא. מה שבטוח, הם יודעים להרגיע קצת את הסוטול מהצ'צ'ה והבירה.

טש וטשה

פרטים: בית אשל 31, תל אביב-יפו. טל' 03-6771373. א'-ש' 12:00-00:00

מחירים: 5 חינקלי בשר - 51 שקל, לוביו (ממרח שעועית) גדול (כולל לחם גרוזיני תוצרת בית) - 31, שני שיפודי פרגית - 66, חצ'פורי אצ'רולי - 54, חורציאני - 59, סלט חסה ושרימפס - 54 שקל

השורה התחתונה: טוב

צרו איתנו קשר *5988