הנקראות ביותר

חבל הבאסקים: חלקת אלוהים קצת פחות מתוירת בספרד

החבל מציע נופים שובי לב, מרחבים של ירוק, ערים מודרניות, סמטאות ימי-ביניימיות, קולינריה מפותחת והמון יין משובח ■ מהקיץ הקרוב - בטיסה ישירה מישראל

לאכול את החבל משני קצותיו / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

בתחילת חודש אפריל דווח בתקשורת כי המחתרת הבאסקית מתפרקת מנשקה וחשפה בפני רשויות צרפת רשימת מחסני נשק על תכולתם. בכך הגיע לסיומו כמעט חצי מאה של מאבק אלים, שאותו הוביל ארגון המחתרת ETA, שכלל מעשי רצח, חטיפות ושוד, בעיקר בשטחה של ספרד, והביא למותם של יותר מ-800 בני אדם, לפחות לטענת רשויות ספרד.

כשמסיירים בין נופי חבל הבאסקים, המשתרע בצפון-מזרח ספרד, סמוך לגבולה עם צרפת, קשה לדמיין מאבק פוליטי ומעשי אלימות. הצבע השולט הוא ירוק, ודאי בתקופה זו של השנה, וגובל בכחול של ים ושמיים בהירים. פסטורליה. עוד חבל ארץ אירופי שמטיילים ישראלים ואחרים ישמחו להתוודע אליו. עכשיו זה אפשרי, די בקלות, כשחברת קשרי תעופה תתחיל להפעיל טיסות ישירות מישראל לחבל הבאסקים ביולי הקרוב.

מסעדות, אמנות, כדורגל

אנו נוחתים בשדה התעופה בבילבאו, אחת מערי החבל, בוודאי המוכרת מביניהן. מארחינו - המדריך אייטור דלגדו ונציג הממשלה המקומית הבאסקית יולן (היפסטר מזוקן עם פירסינג באף), אוספים אותנו לסיור ראשוני בסביבות העיר. התחנה הראשונה היא ארוחת צהריים במיקום מתבקש: בלב נוף ירוק, בין יער למרחבי דשא, אנו מוכנסים לטירת אבן מרשימה. Palacio Urgoiti, מבנה אבן דו קומתי המשמש כיום כמלון בוטיק.

בחדר מסוגנן אנו מסובים לשולחן רחב מידות ומתבקשים לבחור מנות פתיחה, מנות עיקריות וקינוחים מתפריט שעליו גאוותו של המלון. מה אין שם? דגים במיני דרגות עשייה וצורות הגשה, פירות ים, בשר, פסטות וגם ירקות כלשהם בעטיפת בצק עלים. צמחונים? בעיה שלכם. כאן לפחות נתנו לנו לבחור מנות כרצוננו, לפי רמת האומץ והפתיחות למטבחי העולם. בהמשך, זה לא יקרה - יקבעו לנו מראש אילו מנות נקבל בארוחות 6-5 המנות מעוטרות כוכבי המישלן שנסעד בימים הבאים. אף אחד לא אמר שזה יהיה קל...

מנצלים את הארוחה להיכרות בין המשתתפים ועם מטרת הביקור - הכרת הארץ הבאסקית, האתוס, האג'נדה והשפה. כן, יש שפה באסקית והיא לא נשמעת אפילו כמו ספרדית.

אחרי ארוחה הגונה, אפשר להתחיל לטייל. חוזרים לבילבאו ועושים דרכנו ברחובותיה. יש בקושי שעה להתארגן כי צריך לצאת ליעד הבא - אצטדיון הכדורגל של הקבוצה המקומית בילבאו אתלטיק קלאב, או בשמו הרשמי San Mames. גם הלא-ספורטיביים שבינינו לא נשארו אדישים לאצטדיון המלהיב ורב הפסיליטיז שעיצוב, פונקציונליות וגאוות יחידה משמשים בו בערבוביה. לא היה משחק בערב שבו הגענו, לצערנו, או לשמחתנו, שכן הוא היה כולו לרשותנו, מלווים במנהל המקום, בתחושת כניסה לקודש הקודשים, ולבסוף מסובים בחדר מיוחד במסעדה הפועלת באצטדיון לארוחת - ניחשתם נכון - שף מישלן. 6 מנות, כך וכך כוכבים.

החכמים, השומרים (כשרות) והמצפוניים ידעו להכריז מראש על צמחוניותם, דבר שזיכה אותם בשלל מנות מבוססות ירקות, בעיקר אספרגוס, ומרק כתומים. היתר נאלצו להתמודד עם מנות פתיחה שכללו פיסות חזה אווז, פואה גרא, זרוע תמנון, ובהמשך סלמון נא, דג טלבוט ובשר חזיר. עם כמויות היין האדום שזרמו בדמנו כבר יכולנו לצחוק על הנושא שיהפוך כבר לבדיחה המרכזית והמגבשת של המסע הזה - מנות המישלן המופרכות שהועתרו על צרכנים לא הכי מתוחכמים ואניני טעם שהגיעו מהלבנט המיוזע. יצוין כי כן היו כמה תל-אביבים שבהחלט ידעו להעריך ולהתענג על כל ביס מהיצירות האסתטיות שנחתו על שולחננו. ניסינו לברר בעדינות כמה תעלה ארוחה כזו למי שאינו מגובה בחברת נסיעות מיטיבה שתכסה את החשבון. האמת? לא בשמיים. 80-60 אירו לאדם.

נופים מהסרטים

היום השני התחיל בביקור במוזיאון גוגנהיים בבילבאו, אותו בניין מפותל דמוי דג או ספינה, מחופה אריחי מתכת (טיטניום) שתכנן פרנק גרי. אין ספק, המבנה המרשים, ופסל הכלבלב העשוי פרחים שיצר ג'ף קונס ונשאר לעמוד בכניסה למוזיאון, מתפקדים היטב כמקור משיכה לתיירים.

עזבנו את בילבאו, לא בצער רב - עיר אירופית אסתטית ונעימה, אך לא עתירת אטרקציות - בנסיעה לכיוון העיירה גטריה (Getaria), כשבדרך עצרנו לתצפית על האי San Juan de Gaztelugatxe - צוק המתנשא מתוך הים שבקודקודו כנסייה, ומראה הגלים המשתברים לרגליו הוביל להשתלבותו בצילומי אחת מעונות הסדרה "משחקי הכס". אנחנו כאמור צפינו עליו ממרחק, אבל ניתן גם להגיע עד לאי ולטפס במדרגות לפסגתו.

בגטריה עצרנו לטובת ארוחת צהריים בעיר הנמל שידועה ברחובות האבן הימי-ביניימים שבה, וכעיר שבה נולד מעצב האופנה הנודע קריסטובל בלנסיאגה. הוא גם זכה למוזיאון על שמו ובו מוצגות יצירותיו. מגטריה המשכנו בנסיעה לעיר סן סבסטיאן (הבאסקים, אגב, קוראים לה דונוסטיה, (Donostia). פגשנו עיר מקסימה ושובת לב עם טיילת חוף ארוכה, אזור עתיק, שבו כנסיות וסמטאות אבן צרות וחנויות מזכרות וחפצי נוי אותנטיים. יש גם חלק חדש יותר, שמציע כמובן את חנויות האופנה והרשתות.

בערב התוודענו לקונספט הקרוי פינצ'ו'ס (Pintxo), המתאבנים, מנות הפתיחה, אם תרצו - הטאפאס של העם הבאסקי. מדובר במיני בשרים ודגים המונחים על פיסת לחם או משופדים על קיסם עץ, עם חמוצים ושאר ירקות. לאלו מתלווה לרוב סיידר אלכוהולי, שאין לי סיכוי לחזור על שמו, אבל הוא מזכיר יותר בירה בצבעו ובטעמו המריר-חמצמץ מאשר סיידר עשיר בסוכר המוכר לנו מהארץ.

אלו נמצאים החל מהצהריים המוקדמים בבתי האוכל בחבל. מרגע שסיימו לשתות את הקפה של הבוקר, מתחילים שם להגיש פינצ'וס לצד האלכוהול. כך נפתחה גם ארוחת הערב שלנו - עם פינצ'וס מסוג ג'ילדה - רצועות אנשובי על קיסם עץ, לצד זיתים ופלפלים חמצמצים. מזל שלא על כך התבססה תזונתנו במקום... טעם נרכש כנראה.

מישהו מזיז את הגבינה שלנו

יעדנו הראשון ביום השלישי לטיול היה שוק בעיירה אורדיסיה (ordizia), הפועל מדי יום רביעי. כל הדרך לשם, שהתפתלה בין מרחבי ירוק, חורש, נחלים זורמים ובתי כפר מבודדים, הכינו אותנו לשוק שנפגוש, וכמה הוא מרכזי בהווי של העיר ושל החבל כולו. מביאים לכאן ילדים ללמוד על תזונה נכונה (ברור, עם גבינות של 30% שומן ובשר כבשים וחזירים).

ואז הגענו לשוק - רחבה בת כמה מטרים רבועים מחופה תקרה, ובה דוכנים רבים של ירקות, פירות, גבינות, לחמים, תבלינים, דגים, בשר, מיני מתיקה ובקיצור - כל מה שיש בשוק. בכל שוק. בכל מקום בעולם.

במעבר טבעי מהשוק המשכנו לביקור בחוות הכבשים Ondarre, המייצרת גבינות ומציעה כמה חדרי אירוח. במדשאה הקדמית רבצו להן כמה כבשים מפוטמות, ובמרחבי האחו שמאחורי החווה רעו להן חברותיהן לעדר. במבנה מחלבה מיושן קיבלנו הסבר מהחוואי החביב על אורחות המקום וגם סרטון על הכנת הגבינה במקום. בהחלט יותר אינפורמציה ממה שרצינו לספוג, אבל כל זה נשכח כשהגיעו הגבינות לטעימה, מלוות בסיידר האלכוהולי שכבר למדנו לחבב.

משם המשכנו בנסיעה קצרה, תחת טפטוף גשם טורדני, לפארק איסקורי אראץ (Aizkorri-Aratz), המציע מרחבים אינסופיים לטיול ולפעילות ספורט מאומצת. אנחנו קיבלנו רק טעימה מהטבע הייחודי, אבל איסקורי ופארק Aralar הצמוד משתרעים על פני כ-35 ק"מ של אזור הררי, מיוער, עתיר צמחייה ועם מעיינות זורמים. השבילים מסומנים ובשתי הכניסות לפארקים יש תחנת מידע וציוד, כמו זו שאנו ביקרנו בה בכפר Zegama להסברים, עיון במפות וכדומה.

אחרי מנת הטבע המדודה, התחלנו בנסיעה לעיר ויטוריה (Vitoria-Gasteiz), עיר הבירה של חבל הבאסקים, מרחק כשעה וחצי נסיעה. הנסיעה מתנהלת בין מרבדים מוריקים וכפרים קטנים ומבודדים. בסוף מגיעים לעיר חביבה, שיש בה הכול כנראה - אזורי תעשייה ואזורי מגורים וקניות מודרניים לצד חלק עתיק שבו סמטאות מימי הביניים, קתדרלות מרשימות, ארמונות ועוד.

העיר מתנאה גם ב"רצועה הירוקה" שסביבה, המונה שישה פארקים, שבחלקם אפילו אגמים טבעיים (ומגודרים) שמארחים שלל ציפורי מים ואף שטחי מרעה לעדרי צבאים, וכמובן, שבילים אינסופיים נוחים לריצה ולרכיבה על אופניים. כזה הוא פארק Salburua למשל.

אנחנו הגענו לוויטוריה ביום של משחק כדורגל בין קבוצה מקומית ליריבה מעיר שכנה, ואף שאפשר היה להבדיל בקלות בין שני מחנות האוהדים - לפי הצעיפים ופרטי הלבוש האדומים והכחולים, מדהים לראות שהיריבות מתקיימת רק במגרש, ועד המשחק ולאחריו הם מפגינים חברות ואחווה, שותים יחד בירה בברים הזרועים בדרך לאצטדיון וחולקים פשוט אהבה משותפת לכדורגל.

דרכנו הסוגה בגפנים

יומו הרביעי והאחרון של טיולנו נפתח בנסיעה קצרה לעיירה לה-גווארדיה, השוכנת בחבל ריוחה ((Rioja. עוד פנינה ימי-ביניימית, עיירה עם נוף משכר של כרמים, סמטאות מרוצפות אבן והרבה-הרבה יקבים ובתי יין.

התחנה הראשונה בסיור המבוסם שלנו הייתה יקב אל פבוליסטה, El Fabulista, אחד הוותיקים והנחשבים בעיר. במערות הקרירות של מרתף השימור זכינו לטעימה מודרכת, ששמה לאל את כל מה שידענו על טעימת יין - מה בודקים, אילו שאלות צריך לשאול ואילו כדאי שלא. כך, התבקשנו להבחין בין יין אדום שיושן בחביות אלון לבין יין שמכיל נגיעות פירותיות. איזה כיף להתחיל ככה את היום!

ההמשך היה לא פחות מאתגר: הוזמנו למסאז' במלון סרקוטל וילה, שהובטח לנו שיכלול גם הוא ענבים. קיבלנו רק טעימה של עשר דקות עיסוי מרגיע, שבו המעסה מורח ענבים קפואים על גופנו המצטמרר למגעם. לא לגמרי ברור למה זה מועיל, אבל זה בטח ממריץ את הדם או משהו מסוג זה. נסכם זאת כמוזר.

דרכנו הסוגה בגפנים נמשכה עם סיור בחוות Eguren Ugarte, שבה יקב, מרתפי שימור ומחסני חביות. שם גם נערכים לארח מבקרים בחדרי אירוח מפנקים עם נוף נפלא. במנהרות האבן הקרירות, המספקות בדיוק את הטמפרטורה ואת הלחות הדרושות לאחסנת יין בצורה מיטבית, ראינו איך נשמרות תיבות יין עבור לקוחות רמי מעלה. ביקב סעדנו ארוחת פרידה, ושם התחילה הדרך הארוכה הביתה.

*** הכותבת הייתה אורחת של חברת קשרי תעופה בחבל הבאסקים בספרד.

מידע מעשי

טיסות ישירות מישראל לבילבאו - החל מ-5 ביולי 2017, מ-584 אירו. חבילה של טיסה ומלון ל-7 לילות תוצע בהחל מ-985 אירו. קשרי תעופה תציע גם טיולים מאורגנים לחבל למשך 7 לילות, החל מ-1,425 אירו.

התקופה המיטבית לטייל באזור - מאי עד אוקטובר.

המלצות לינה: מלון Sercotel Coliseo (4 כוכבים) בבילבאו נעים. חדרים סטנדרטיים, 80-120 אירו ללילה. מיקום מרכזי.

חדרי אירוח בחוות הגבינות Ondarre Bed & Breakfast כפרי בסיסי.

עוד אטרקציות: שמורת הטבע הלאומית "פיקוק דה אירופה", שמורת טבע וגן חיות בסנטנדר, מערת אלטמירה (Altamira).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות