המכה ה-11 של שוק ההון: מלחמת החורמה בחברות הארנק

רבות נכתב על מצבו העגום של שוק ההון הישראלי הדועך. מאמצים רבים נעשים על-ידי קברניטי שוק ההון על-מנת לקבל תמריצים, רגולטוריים או מיסויים, שיאפשרו לשוק ההון להיחלץ ממצבו זה. והנה בימים אלה עלולה להיות מונחתת על שוק ההון המכה האחת העשרה - מכת המסים.

כידוע, חלק ניכר מהכספים המושקעים בשוק ההון מקורם בחברות מעטים, הנשלטות לכל היותר על-ידי 5 בני אדם. כפי שציינו ברשימתנו האחרונה, במסגרת המלחמה ב"חברות הארנק" הוסמך מנהל רשות המסים, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, להורות לחברת מעטים על מהלך כפוי של חלוקת רווחים כדיבידנד לצורכי מס, אם לדעתו, לאחר שנועץ בוועדה מייעצת, חלוקת הרווחים לא תזיק לקיום ולפיתוח של עסקי החברה.

בימים אלה עוסק ציבור בעלי השליטה המחזיק בחברות מעטים, שנצברו בהם דיבידנדים רבים במהלך השנים, בלימוד הדרכים להימנעות מחלוקת דיבידנד "בלתי רצויה" של "העודפים המיותרים". לצידן של הדרכים הטכניות להימנעות ממכת הדיבידנד הכפוי, קיימת כמובן האפשרות להפניית עודפי הכספים של החברה לשם עשיית עסקים, באופן אשר יצדיק את אגירת הכספים בחברה וימנע ממנהל רשות המסים מהפעלת סמכותו האמורה.

ההון יברח מישראל?

החשש המוחשי הקיים הינו כי הפניית עודפי הכספים ל"עשיית עסקים" תביא להוצאת כספים בהיקפים משמעותיים משוק ההון בישראל, דבר שינחית על השוק מכה אנושה נוספת. בבסיסה של הוצאת הכספים משוק ההון והפנייתם ל"עשיית עסקים", עומדת הנחת העבודה הכאובה, על-פיה השקעת כספים בשוק ההון על-ידי חברה נתפסת באופן שלילי על-ידי רשות המיסים, ובוודאי שיקשה על בעל המניות באותה חברת מעטים לטעון כי הכספים שהשקיעה החברה בשוק ההון נדרשים לה לצורכי הקיום והפיתוח של עסקיה.

לדעתנו, הפעלת הסמכות של חלוקת דיבידנד כפוי לצורכי מס, הינה בראש ובראשונה שאלה של מדיניות מס. סמכות זאת מקנה למנהל רשות המסים כלי כלכלי רב עוצמה לניווט ההשקעות במשק הישראלי בכלל ובשוק ההון בפרט. הפעלה גורפת של סמכות כאמור, עלולה לגרום לנזקים עצומים לשוק ההון בישראל. הפעלת סמכות זאת מעלה שאלות כלכליות רבות חשיבות, כגון האם יש צידוק כלכלי להבחין בין השקעה בנדל"ן מניב, אשר כפי הנראה תמנע את הפעלת הסמכות האמורה, לבין השקעה בשוק ההון אשר על-פי הדיעה הרווחת כיום חשופה להפעלת הסמכות האמורה? האם ניתן להצדיק את ההבחנה האמורה אך ורק בסיווג טכני לחלוטין של הכנסות אלה כהכנסה עסקית או כהכנסה פאסיבית? והרי שתי הכנסות אלה מחויבות בסופו של יום בידי החברה במס חברות בשיעור מלא.

זאת ועוד, בהנחה שנגזר לשבט דינה של חברה המשקיעה בשוק ההון, האם יש מקום להבחין בין חברת מעטים המשקיעה בשוק ההון בהשקעות פיננסיות לבין חברה המשקיעה בשוק ההון בהשקעה ריאלית? אין צורך להסביר כי אמנם חברה המשקיעה בשוק ההון בהשקעה ריאלית אחת, תתקשה במרבית המקרים לטעון להכנסה עסקית, אך מנגד ברור שבחלק ניכר מהמקרים לא קיימת אפשרות ריאלית לאותה חברה לממש חלק מהשקעת הקבע שלה לצורך תשלום המס שעלול לנבוע ממהלך של דיבידנד כפוי.

דרוש גם נתיב פוזיטיבי

לסיום, לדעתנו לא רק שהפעלת הסמכות להורות על חלוקת דיבידנד כפוי צריכה להיעשות באופן מדוד מתוך ראיית צרכי החברה, אלא גם הפעלת הסמכות האמורה חייבת להיעשות לאחר קביעת מדיניות ברורה שתתחשב במכלול ההיבטים הכלכליים ברמת המשק הישראלי בכללותו.

התכלית המיידית של החקיקה בעניין חברות הארנק, שעניינה מניעת אגירת כספים מיותרים בחברה לשם הפחתת נטל המס בידי שכבת בעלי השליטה הנמנעת ממשיכת דיבידנדים, הינה בוודאי מוצדקת.

עם זאת, קביעת מדיניות המס בנושא צריכה להיעשות מתוך שיקולים מאקרו כלכליים, שלא רק שימנעו נזקים למשק, אלא אף יוכלו להביא תועלת בדרך של עידוד ההשקעות במשק. אין צורך להסביר כי מתן הוראות פוזיטיביות מטעם משרד האוצר, על פיהן השקעת כספים על-ידי חברות המעטים בתאגידים, סחירים או בלתי סחירים, העוסקים למשל בפיתוח תשתיות המשק, תיחשב להשקעה עסקית לגיטימית - עשויה להביא לגיוס ההון המוצלח ביותר של מדינת ישראל.

יש להניח כי ציבור בעלי השליטה בחברות המעטים ייענה ברצון להשקעת כספים בפיתוח תשתיות המשק, אם מהלך כאמור יאפשר לו להימנע מחרב הדיבידנד הכפוי. אנו קוראים איפוא לא רק לפרסום מדיניות שתכלול הוראות נגטיביות שבהתקיימן ניתן יהיה להורות על חלוקה כפויה, אלא גם לפרסום מדיניות עידוד השקעות פוזיטיבית שתמנע את מהלך הדיבידנד הכפוי. אין צורך להסביר כי בהיבטים רבים חשיבות מדיניות עידוד ההשקעות הפוזיטיבית עולה לאין ערוך על חשיבות מדיניות האכיפה.