עופר מקסימוב מערער על דחיית הבקשה לשחרור מוקדם

בקשת מקסימוב, אחיה של אתי אלון שהורשע במעורבות במעילת הענק בבנק למסחר, לשחרור מוקדם נדחתה ■ מקסימוב הגיש בקשה לחנינה לנשיא המדינה

עופר מקסימוב / צילום: אריאל ירוזולימסקי
עופר מקסימוב / צילום: אריאל ירוזולימסקי

לאחר שבשבוע שעבר הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, היום (א') הגיש עופר מקסימוב לבית המשפט המחוזי מרכז ערעור על החלטת ועדת השחרורים שדחתה את בקשתו לשחרור מוקדם, וזאת על אף שכבר עבר את מחציתה של "תקופת השליש".

בעתירה ארוכה ומפורטת, הכוללת כ-1,500 עמודי נספחים, מנמקת באת-כוחו של מקסימוב, עו"ד סוזי עוזסיני-ארניה, שורה של שיקולים, שלטענתה מחייבים את שחרורו המוקדם של מקסימוב.

פרשת המעילה בבנק למסחר נחשפה בשנת 2002, אז התברר כי אלון, עובדת הבנק, גנבה בהיקף ענק מכספי הבנק בשנים 1997-2002, דבר שהביאו לקריסתו.

במסגרת המעילה פתחה אלון 206 חשבונות פיקטיביים, בהם העמידה הלוואות "גב אל גב", ואת כספי ההלוואה משכה לרשותה. מ-202 חשבונות אחרים בבנק גנבה אלון כספים תוך שבירת פיקדונות הלקוחות ומשיכתם.

אלון ביצעה את המעילה כדי לעזור לאחיה, מקסימוב, שנקלע לחובות-עתק בשל הימורים. היא נהגה בתחילה להפקיד בידי מקסימוב צ'קים בסכומים שונים המשוכים על-חשבונה הפרטי בבנק, ששימשו כהמחאות ביטחון - כך שמקסימוב היה מפקיד את הצ'קים בידי נושיו, וביום פירעון הצ'ק היה משלם את תמורתו ומשיב את הצ'ק שלא נפדה לאלון.

החל מ-1996 התקשה מקסימוב לשלם את חובותיו כנגד המחאות אחותו, והצ'קים שמסרה לו אלון החלו להיפרע כמעט מדי יום מחשבונה. יתרת החובה הגדולה, בגובה מאות אלפי שקלים, שהצטברה בחשבונה, הניעה את אלון להתחיל בגניבה.

על אלון נגזרו 17 שנות מאסר וקנס של 5 מיליון שקל; על מקסימוב נגזרו 17 שנות מאסר גם כן; ועל אביהם, אביגדור מקסימוב, שהורשע במעורבות בפרשה, נגזרו 6 שנות מאסר.

למרות שביצעה את המעילה בפועל, אלון שוחררה מהכלא לפני אחיה, בחודש אוגוסט 2016. "מלאה הסאה, האסירה קיבלה עונש חמור, ועברו כ-14 וחצי שנים בהן היא מרצה מאסר", כתבו חברי ועדת השחרורים בהחלטתם להיעתר לבקשת אלון.

הוועדה ציינה כי אלון הייתה אסירה למופת במהלך כל שנותיה במאסר ולקחה חלק משמעותי בהליכי השיקום אותם עברה, בטיפול הפרטני, במהלך שהייתה באגף השיקום, בפעילויותיה הרבות בחינוך, בקבוצת ההורים, בתיאטרון הקהילתי, בקבוצה לאימון אישי וכן בקורס הקרימינולוגיה שעברה. אלון עובדת כיום בחברת טלפונים.

לערעור שהגיש היום צירך מקסימוב חוות דעת מקצועיות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, תוכניות שיקום של הרשות לשיקום האסיר, אישורים שונים על העסקה ועוד, והוא טוען כי לאורך כל תקופת ריצוי מאסרו, התנהגותו הייתה ללא דופי: "המדובר באסיר למופת, אשר השתלב בתכניות טיפוליות רבות ומגוונות בהצלחה ותוך שיתוף פעולה מלא וחוות הדעת בעניינו הינן מצוינות. העותר נמצא בסבב חופשות סדיר, אחת לשבועיים. העותר הקפיד ומקפיד למלא אחר כל תנאי יציאתו לחופשות ללא דופי, ואין לחובתו ולו תלונת משמעת אחת". עוד מציין מקסימוב כי במהלך מאסרו, שימש כאסיר תומך לאסירים טעוני פיקוח ולאסירים סיעודיים לאורך תקופה של כשנתיים.

עורכת דינו של מקסימוב כותבת כי "העותר מועסק במפעל מתכות באזור התעשייה ברמלה, בימים א'-ה' מבוקר עד ערב, וכן בימי ו', "כאשר הוא יוצא לבדו מבית המאסר כבר בשעה 6 בבוקר ומגיע למקום עבודתו בתחבורה ציבורית ללא כל פיקוח, ולאחר מכן חוזר לבית המאסר באופן עצמאי, דבר אשר מעיד על האמון שרכש העותר מצד בגורמים השונים האמונים עליו בבית המאסר". עו"ד עוזסיני-ארניה מדגישה בעתירה כי לאור שביעות הרצון הגבוהה מתפקודו בעבודה, הוחלט להעסיקו במקום עבודתו, אף לאחר שחרורו ממאסר (ככל שישתחרר), במסגרת תכנית שיקום מפורטת שהוכנה עבורו".

דגש מיוחד בעתירתו של מקסימוב מושם על העובדה כי הוא השתתף לטענתו באינספור קבוצות טיפוליות שונות ומגוונות, שיחות פרטניות קבועות אחת לשבוע עם עובדים סוציאליים, טיפול פסיכולוגי קליני, וכן השתתפות חלק בפרויקטים שונים: "מחוות הדעת שהוגשו בעניינו של העותר עולה באופן ברור ונהיר כי, גורמי הטיפול מאוחדים בדעתם באשר לכך כי, העותר עבר בשנים האחרונות תהליך טיפולי משמעותי של קבלת אחריות והתבוננות פנימית, אשר הובילו אותו לתובנות חדשות לגבי התנהלותו בעבר ולהכרה באשר למוקדים שונים באישיותו ובחייו, אשר הניעו אותו להתנהלותו זו.

עו"ד עוזסיני-ארניה מוסיפה וטוענת בשמו של מקסימוב כי המסר המשתקף מהחלטת ועדת השחרורים לכלל האסירים הוא כי אין כל טעם ממשי בהשתתפותם של אסירים בהליך שיקומי משמעותי במהלך מאסרם: "כך, אם לאחר תקופת מאסר ארוכה ביותר של למעלה מ-15.5 שנים והליך שיקומי ממושך, בקשותיו של העותר לשחרור מוקדם נדחות פעם אחר פעם, הרי שהמסר המועבר עשוי לעודד הלך מחשבה כי עדיף לסיים ולרצות את מלוא תקופת המאסר עד למועד השחרור, ללא כל הרתמות ומחויבות כלשהי מצידם".

לדברי עורכת דינו של מקסימוב, "על בית משפט נכבד זה להעביר מסר ברור, על פיו לתהליך ממושך ומשמעותי של שיקום - יש משמעות. זהו מסר ציבורי השם לנגד עיניו לא רק את טובתו של האסיר הבודד, אלא את טובת הציבור בכללותו אשר חפץ לקבל אל שורותיו אסירים משוקמים, ולא רק כאלו אשר ריצו את עונשם מאחורי סורג ובריח, ללא כל שינוי תפיסתי ותודעתי. זהו האינטרס שלנו, כחברה, בכללותה".

בשבוע שעבר פנה מקסימוב לנשיא המדינה ריבלין בבקשת חנינה, תוך צירוף מכתב אישי לנשיא. במכתבו האישי כתב מקסימוב בין היתר על התחושה שחש לראשונה לפני 13 שנה, כאשר החל תהליך השיקום: "אני מגיע למפגשים ומוצא את עצמי נחשף. מתחבר לרגש שלי, ובפעם הראשונה מרגיש בושה אמתית. בושה על המקום שאליו הבאתי את עצמי ועל המקומות שאליהם הבאתי אחרים. אני חושב על הקורבנות של המעשים שלי, אנשים שאת פניהם ראיתי רק בטלוויזיה, עומדים מול הבנק עם שלטים שהלך להם הכסף. תחושת הבושה קשה". עוד כתב מקסימוב לנשיא ריבלין: "לקיחת אחריות היא כבר לא סיסמה עבורי. היא כלי משחרר. להודות באשמה שלי, להביע חרטה, אלה אמירות שאני מוכן לחזור עליהן היום פעם אחרי פעם כי הן מה שמרחיק אותי מהנתיב ההוא, הן מה שמרפא את הזיהום".

למרות שהנשיא עדיין לא קיבל החלטה האם לקבל את בקשת מקסימוב לחנינה, החליט מקסימוב, כאמור, לפנות גם לבית המשפט בניסיון להשתחרר.

צרו איתנו קשר *5988