שתי ידיים על ההגה

הורים, באילו מקרים תהיו אחראים לנהיגה רשלנית של ילדיכם?

נהיגה / צילום: שאטרסטוק
נהיגה / צילום: שאטרסטוק

מי אחראי לנזק שגרם נער בן 15, כאשר נהג בחוסר אחריות על טרקטורון, אופניים חשמליים או כל כלי מסוכן אחר, שההורים מעמידים לשימושו ללא ביטוח? שאלה זאת נדונה בפסק דין שפורסם בחודש שעבר, ועסק בתביעה של אם כנגד נער, אשר הרס את הטרקטורון של בנה, וכנגד אביו של הנער, כמי שאחראי לטענתה על מעשיו של בנו.

האם התובעת רכשה לבנה בן ה-15 טרקטורון כמתנה ליום הולדתו, על אף שאינו עונה על קריטריון הגיל המינימלי בחוק. לטענת האם, הנער הבטיח לה שהוא לא ינהג בטרקטורון, אלא רק חברו, שהוא מבוגר ממנו ובעל רישיון נהיגה.

באחד הימים הנער וחברו נסעו לאזור בלתי מיושב, שם פגשו בחברים נוספים בני גילו. החברים ביקשו "לעשות סיבוב" בטרקטורון, ואחד מהם, אשר נהג בפראות יתרה, איבד שליטה, התנגש בעץ והרס את הטרקטורון באופן מוחלט.

החוק העוסק בתביעות נזיקין קובע כי אין מניעה להטיל אחריות על נער או נערה מעל גיל 12, ומאחר שאין מחלוקת שהנער הפוגע נהג בניגוד לחוק ותוך רשלנות רבה, לכאורה הוא אחראי לפצות את בעלת הטרקטורון על הנזק שנגרם לה בגובה 47,000 שקל, שהוא שווי הטרקטורון.

אולם האם לא הסתפקה בהגשת התביעה כנגד הנער, אולי מתוך מחשבה שיהיה קושי מעשי בגביית סכום כזה מנער בן 15, ותבעה שאביו ישלם את הנזק עבור בנו, בטענה כי הוא לא פיקח על בנו ולא מנע ממנו לנהוג ברכב ללא רישיון, ובכך לא נהג כפי שהורה סביר היה נוהג במקומו. האם הציגה סרטונים מרשתות חברתיות, בהם ניתן לראות את הנער נוהג בחוסר זהירות גם במקרים אחרים, וטענה כי הדבר מוכיח חוסר חינוך ושימת גבולות מהבית, שתוצאתם התאונה שאירעה.

בית המשפט דחה את טענות האם וקבע כי הטלת אחריות כללית על הורים למעשי ילדיהם בטענה לחינוך לקוי, מהווה הרחבת חובת הזהירות החלה על הורים מעבר למדיניות המשפטית הרצויה. כדי להטיל על הורה אחריות לעוולה שביצע ילדו, יש להוכיח כי היה מודע ברמה גבוהה לסיכוי התרחשותו של האירוע הספציפי נשוא התביעה, ולא פעל למנעו. במקרה זה האב כלל לא ידע על קיומו של הטרקטורון של חברו, לא ידע על פגישתם לצורך רכיבה ולא יכול היה לחזות ולמנוע את קרות התאונה.

לאחר ששלל את אחריות האב לנזק שהסב בנו לטרקטורון, פנה בית המשפט לבחון האם ניתן לומר כי דווקא לאם התובעת יש אחריות למעשי בנה, אשר הביא את הטרקטורון לחבריו, ואיפשר להם לרכב עליו. על שאלה זאת בית המשפט אכן ענה בחיוב. בניגוד לאב שכל מעורבותו בתיק מסתיימת בכך שהוא אביו של המזיק, לאם התובעת היה חלק פעיל בהשתלשלות הארועים שהביאו לתאונה. האם נתנה לבנה להשתמש ברכב ללא כל פיקוח, למעט הבטחתו כי אינו נוהג בעצמו, ובכך העמידה לרשותו כלי מסוכן, ששניתן היה לצפות שיעבור גם לשימוש אחרים, כפי שארע בפועל.

לאור מסקנתו זאת בית המשפט החליט כי האשם התורם של האם התובעת עומד על 65% מגובה הנזק, וחייב את הנער לשלם לה כ-16,000 שקל בלבד מעלות הטרקטורון. במקרה זה הנזק היה כספי ומצומצם בהיקפו בלבד, אולם חשוב להבין כי להורה יכולה להיות אחריות גדולה הרבה יותר, לו היו נגרמים חס וחלילה נזקי גוף.

בשנת 1994 שני נערים נהגו ללא רישיון בטרקטורון, ואחד מהם פגע בשני, תוך גרימת נזקי גוף חמורים, בגינם נפסקו לו פיצויים בגובה 800,000 שקל. האב של הנער הפוגע חויב לשאת בנזק, על אף טענתו שהוא אסר על בנו המתבגר להשתמש בטרקטורון ואף נקט אמצעים למניעת השימוש, לרבות נעילת הטרקטורון במחסן וניתוק המצבר, מאחר שהשאיר את המפתחות במקום גלוי לעין ובידיעת הבן. נפסק כי האב לא נקט באמצעים יעילים דיים למנוע את נהיגת הבן, ויש לראות בהתנהלותו כדי מתן היתר מכללא לשימוש בטרקטורון.

במקרים חמורים יותר, של מוות כתוצאה מהתאונה, ניתן אף להעמיד את ההורה לדין פלילי בגין גרימת מוות ברשלנות. מידת האחריות של ההורה למעשיו של ילדיו היא פונקציה של מידת הפיקוח שניתן לצפות מהורה סביר כלפי ילד בשכבת הגיל המסוימת: ככל שהילד צעיר יותר - מידת הפקוח גבוהה יותר, וכן סבירות התרחשותו של מעשה הנזק בראי האדם הסביר.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il