הכוח חוזר לידי החברות

התביעה הנגזרת נגד דסק"ש על רכישת "מעריב" נגמרה בפשרה - אבל גם בהחלטה תקדימית

השופט עופר גרוסקופף  / צילום: שלומי יוסף
השופט עופר גרוסקופף / צילום: שלומי יוסף

בשבוע שעבר ירד המסך על פרשת דסק"ש, והתברר כי האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה - התביעה הנגזרת שבית המשפט אישר בקביעות מחמירות וחדשניות - בסופו של דבר לא ירה במערכה השלישית.

התביעה הנגזרת הסתיימה בפשרה, וגם אם לא בקול ענות חלושה (100 מיליון שקל שתקבל דסק"ש בהשתתפות חברות הביטוח אינם הולכים ברגל, במיוחד לנוכח הקשיים האפשריים בכיסוי הביטוחי במקרה של פסק דין) - נמנעה לבסוף הכרעה לגופם של דברים, נורמטיבית ועובדתית, בנוגע לאישור מעורר המחלוקת שהתקבל בשנת 2011 בדסק"ש לרכישת העיתון "מעריב".

ואף על-פי כן, אישור הפשרה כולל קביעה תקדימית ופורצת דרך. כבוד השופט עופר גרוסקופף מבהיר לראשונה כי בנסיבות המתאימות חברה תוכל ליטול חזרה לידיה את המושכות בתביעה הנגזרת, ובעצם לשחרר בכך את התובע הנגזר מתפקידו.

זוהי קביעה משמעותית, בראש ובראשונה מנקודת מבטה של החברה: בקשות לתביעה נגזרת מוגשות על-פי רוב בטענות לנזקים כספיים בני עשרות ומאות מיליונים (בפרשת דסק"ש 370 מיליון שקל) שנגרמו לחברה, ויש משקל מכריע לשאלה מיהו הגורם שמקבל החלטות בחברה.

הפקעת הסמכות לנהל את התביעה מידי החברה והפקדתה בידי תובע נגזר באה לפתור בעיה אחת, אולם יוצרת בעיה אחרת: תובע נגזר, מוכשר ככל שיהיה, מסוגל לייצג את אינטרס החברה בפריזמה מוגבלת, ויש לכך משמעות תוך כדי ניהול ההליך בקשת מקרים.

לדוגמה, תובע נגזר עשוי לסבור כי גילוי מסמך שבידי החברה חיוני להצלחתו. החברה עשויה לסבור כי החשיפה עשויה להמיט עליה נזק גדול בהקשר עסקי אחר, למשל טרפוד עסקה עם צד ג'. מתי אם בכלל יתאפשר לחברה פתחון-פה? שאלה זו הגיעה לדיון בבית המשפט העליון בקיץ האחרון בעניינה של חברת אפריקה ישראל, ושם הרכב שופטים פסק: התערבות חברה בהליך לא תותר אלא במקרים חריגים, אם החברה תוכיח כי נשקף לה נזק חמור ובלתי הפיך מאופן ניהול ההליך.

ההחלטה בפרשת אפריקה ניתנה ימים לאחר שבפרשת דסק"ש כבר פרץ עימות חריף בשל התנהלות החברה: התובע הנגזר הסתייג מגובה הפיצוי בהסדר הפשרה שהתגבש (100 מיליון שקל) לעומת הנזק הנטען (כ-370 מיליון שקל). לעומתו, החברה העדיפה דווקא להתפשר - והחליטה לקדם את הפשרה עצמאית.

השופט גרוסקופף כיבד את העדפת החברה על יסוד אבחנה בין שני מצבים: באחד, דירקטוריון החברה מסווג כ"קונפילקטורי" - כלומר חבריו נגועים בניגוד עניינים בנוגע לתביעה הנגזרת (מצב כזה שרר בדיון בפרשת אפריקה וגם בעת התנגדות דסק"ש לתביעה בשנת 2012); במצב השני, הדירקטוריון אינו חשוד בניגוד עניינים כזה. כך סווג דירקטוריון דסק"ש הנוכחי, בגלל שמאז האירועים שבתביעה התחלפה השליטה בדסק"ש כבר פעמיים וכל חברי הדירקטוריון התחלפו.

דירקטוריון "קונפליקטורי", מבהיר בית המשפט, דומה לפסול דין, דוגמת קטין. התובע הנגזר בא בנעליו לצרכי התביעה כמו אפוטרופוס. דירקטוריון "לא קונפליקטורי", לעומת זאת, חדל להיות פסול דין - בדיוק כמו קטין שבגר. לחברה שמכהן בה דירקטוריון כשיר זכות עמידה מלאה בהליך, כזכותו של כל בעל דין. בית המשפט עשוי להתיר לחברה להתערב בהליך בכל מקרה של מחלוקת לגיטימית ואפילו להשיב לה את מלוא הסמכות לנהל את התביעה. בפרט, נפסק, החלטת חברה לאשר הסדר פשרה מערבת שיקולים עסקיים מובהקים (כגון הערך שבהקדמת תשלום, צורך במזומנים וכו'), ולהכרעה אם טובת החברה היא להתפשר בהליך, אין טובה מהחברה עצמה.

■ הכותב הוא שותף במחלקת הליטיגציה במשרד גרוס GKH

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988