דסק"ש: "שכר-הטרחה שביקשו עדיני ודקל מופרז ומקומם"

עם אישור הפשרה בתיק, עוה"ד עדיני ודקל דרשו לפסוק להם שכר-טרחה של כ-35.5 מיליון שקל ■ מנגד מבקשים בדסק"ש לפסוק להם פחות מ-7 מיליון שקל: "באי-כוח התובעים הנגזרים מבקשים שכר חסר כל פרופורציה. הם מעדיפים את רווחתם האישית ואינם שוקלים את טובת החברה"

רם דקל  / צילום: שלומי יוסף
רם דקל / צילום: שלומי יוסף

פחות מ-7 מיליון שקל - זהו הסכום הכולל של שכר-הטרחה והגמול הראוי שיש לשלם לבאי-הכוח ולתובעים בתביעה הנגזרת בפרשת דסק"ש-"מעריב" - כך טוענת חברת דיסקונט השקעות בעמדה שהגישה אמש (ד') לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתגובה לבקשת שכר-הטרחה והגמול - בסך כולל של כ-35.5 מיליון שקל - שהגישו עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל עם סיום ההליכים בתביעה הנגזרת שניהלו בשנים האחרונות בפרשה. "לדעת החברה, שכר-הטרחה שהתבקש הוא מופרז בכל קנה-מידה ומקומם", נכתב בתגובה.

מדובר בפחות מחמישית משכר-הטרחה והגמול שביקשו עורכי הדין עדיני ודקל שבית המשפט יפסוק להם. עדיני ודקל העלו דרישה לשכר-טרחה המהווה 25% מסכום הסדר הפשרה שאושר בראשית החודש על-ידי בית המשפט - בסך 100 מיליון שקל - וזאת בתוספת 6.25 מיליון שקל גמול לתובעים.

לדעת החברה, יש לפסוק שכר-טרחה בשיעור 7% בלבד מסכום הפשרה; ומסכום זה, טוענת דסק"ש, יש להפחית סכום נוסף, לאור התנהלותם של באי-כוח המבקשים לאחר אישור הסכם הפשרה, ובין היתר על-פי הנטען הדרת החברה והניסיונות "לסחוט" שכר-טרחה גבוה יותר תוך עיכוב הסדר הפשרה הראוי שהושג.

"החברה סבורה כי שכר-הטרחה והגמול הראוי בנסיבות העניין יהיה לכל היותר בסך כולל שלא יעלה על 7 מיליון שקל, שאף הוא סכום-עתק בהתחשב בהיקף העבודה שבוצעה בתיק ובשלב בו היה מצוי התיק עת גובשה הפשרה. לדעת החברה, מסכום זה יש להפחית כל סכום שייראה לבית המשפט כנכון, וזאת בגין התנהלותם השערורייתית של באי-כוח המבקשים", נכתב בתגובה.

עוד לטענת דסק"ש, באמצעות עו"ד אביתר קנולר, מידת הסיכון שנטלו על עצמם מבקשי התביעה הנגזרת בעת הגשת התביעה לא היה משמעותי; לא ניתן להתעלם מכך שעורכי הדין עדיני ודקל לא פירטו את היקף שעות העבודה שלהם בתביעה, וככל הנראה פירוט השעות לא היה משרת את מטרתם; רוב תקופת ניהול ההליך התנהל משא-ומתן לפשרה; וההליכים הסתיימו לבסוף בפשרה - עניין המצדיק שכר-טרחה נמוך יותר מאשר בהליכים המסתיימים בפסק דין.

לפני כשבוע כאמור, לאחר שהשופט גרוסקופף אישר את הסדר הפשרה בתיק, ביקשו עדיני לפסוק להם ולתובעים הנגזרים שכר-טרחה וגמול בהיקף כולל של של כ-35.5 מיליון שקל. הם ציינו כי בקביעת הגמול ושכר-הטרחה מן הראוי שבית המשפט ישקול את העובדות המאפיינות מקרה מיוחד זה, מורכבות ומשך ההליך וכן את הסכום יוצא הדופן של הפיצוי לחברה - 100 מיליון שקל.

השניים טענו עוד כי במהלך ניהול התיק נדרשו להתמודד בשתי חזיתות קשות - גם מול הנתבעים וגם מול החברה עצמה שהתנגדה לתביעה. "מיוזמה ונכונות זו לנטילת סיכון - נהנית החברה, שלקופתה עתידים להיכנס עשרות מיליוני שקלים, פרי תביעה שהיא כלל לא רצתה בה", נכתב בבקשת שכר-הטרחה.

עדיני ודקל הדגישו בבקשתם את העובדה כי החברה - המקבלת את הפיצוי על-פי ההסדר - לא הייתה מעוניינת בתביעה, לא כאשר הוגשה לראשונה, ואף לא לאחר שהתחלפו בעלי השליטה בה; וכי גם לאחר שבית המשפט אישר את ניהול התביעה בשם החברה, עמדה החברה בסירובה לנהל את התביעה, או לכל הפחות לתמוך בה.

"התנהלות זו של החברה צריכה להישקל עתה כאשר אותה חברה, במקום שתכיר תודה לבאי-כוחה, עורכי הדין דקל ועדיני, על הסכום הגדול שהגיע לידיה בזכותם - מנסה לשלם להם שכר-טרחה נמוך ככל האפשר. בנסיבות אלה, מן הראוי לפסוק גמול ושכר-טרחה בסכומים הולמים ואף גבוהים מהמקובל", נכתב בבקשה.

דסק"ש תוקפת טענה זו - כי יש לפסוק סכום שכר-טרחה גבוה יותר מהשכר המקובל, היות וסכום הפשרה אמור להגיע לחברה - ומכנה אותה "טענה שערורייתית המטילה צל כבד על יכולתם של המבקשים לשמש כמייצגים בתביעות קבוצתיות".

לטענת דסק"ש, "טענת המבקשים, לפיה ניתן לפסוק סכומים גבוהים במיוחד, שלא לומר מופרזים, לאור העובדה שהכספים ממילא יגיעו לחברה, מלמדת שנוצרה בעיית נציג חדש, וכי הנציג שמונה במסגרת התביעה הנגזרת לדאוג לזכויותיה של החברה, מעדיף את רווחתו האישית ואינו שוקל את טובתה של החברה. לכך אין לתת יד. לא יעלה על הדעת שגורם חיצוני לחברה יוכל לנהל תביעה בשם החברה, ובסוף הדרך לקחת נתח כה משמעותי מהסכומים המגיעים לחברה, כאילו התביעה היא זכות של אותו גורם חיצוני לחברה ולא של החברה עצמה".

עוד נכתב בתגובה כי דרישת שכר-הטרחה והגמול שהציגו עדיני ודקל "איננה ראויה וחורגת בצורה קיצונית מהכללים ואמות-המידה שנקבעו בפסיקה, וזאת בלשון המעטה".

בנוסף, בתגובה למתקפה שבה פתחו עדיני ודקל, עת טענו כי החברה לא שיתפה עמם פעולה והתנגדה לתביעה גם לאחר חילופי הבעלים בה, טוענת דסק"ש כי המציאות הייתה הפוכה - ולמעשה עדיני ודקל הם שלא שיתפו פעולה עם החברה.

לדעת החברה, ראוי להפחית את שכר-הטרחה של עדיני ודקל לנוכח התנהלותם לאחר אישור הגשת התביעה הנגזרת ובייחוד לאור המהלכים שנקטו, בניגוד לדעת החברה ובניגוד לטובתה, במטרה לסכל את הסכם הפשרה.

לטענת החברה, מאז אישור ניהול התביעה הנגזרת על-ידי בית המשפט וגם לאחר החלפת השליטה בחברה, זכתה החברה ליחס "לעומתי" מרונן עדיני ורם דקל, שלא שיתפו עמה פעולה, תוך ניסיון להציגם כמי שאינה מסייעת בתביעה.

השופט עופר גרוסקופף  / צילום: שלומי יוסף
 השופט עופר גרוסקופף / צילום: שלומי יוסף

"גרמו נזק לחברה"

"הדברים מקבלים משנה תוקף, במיוחד לאור העובדה שבאי-כוח המבקשים התנו את קידום הסכם הפשרה, בכך שהחברה תענה לדרישות שכר-הטרחה המופרזות שלהם ותסכים שהדבר ייכלל בהסכם הפשרה (תוך שהם טוענים כי סכום הפשרה הגבוה מהווה נימוק למתן שכר-הטרחה המבוקש על-ידם); כאשר החברה סירבה לדרישתם, דחו באי-כוח המבקשים את הצעת הפשרה, על דעתם, תוך גרימת נזק לחברה", נכתב בתגובת החברה.

עוד נכתב כי לאחר מכן עשו המבקשים כל שביכולתם על-מנת להקשות על החברה לאשר את הסכם הפשרה; ורק בסוף, לאחר שהעניין התברר בבית המשפט, נטען, הודו עדיני ודקל כי אין להם עילה להתערב בשיקול-הדעת של החברה.

"כיום מרהיבים המבקשים עוז וטוענים כי הפשרה היא בגדר הישג אדיר המצדיק את פסיקת שכר-הטרחה המופרז, וכי אין לפשרה כל השלכה אלא על החברה עצמה (אותה חברה שאת עמדתה בעניין הפשרה סירבו הם לקבל רק חודשים ספורים קודם לכן), וכי משכך יש לפסוק להם שכר אדיר וחסר כל פרופורציה", כותבת דסק"ש לבית המשפט.

באופן מעורר תהיות, הנתבעים בתביעה הנגזרת, המיוצגים בידי מספר עורכי דין מהמשרדים המובילים בארץ - בהם עו"ד גיורא ארדינסט ממשרד עורכי הדין ארדינסט בן נתן, עו"ד אהרן מיכאלי מממשרד גולדפרב-זליגמן, עו"ד צבי אגמון ממשרד אגמון ושות' וד"ר גיל אוריון ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון - בחרו שלא להביע עמדה בנוגע לגובה שכר-הטרחה המבוקש.

התביעה והפשרה: דנקנר והדירקטורים ישלמו 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש בגין רכישת "מעריב"

התביעה הנגזרת הוגשה לפני מספר שנים לבית המשפט על-ידי בעלי מניות מיעוט בחברת דיסקונט השקעות (דסק"ש) - באמצעות עורכי הדין עדיני ודקל - נגד נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר בדסק"ש, ונגד דירקטורים אחרים, בגין רכישת עיתון "מעריב" שגסס אז, בהשקעה של 147 מיליון שקל.

לפני כשנתיים ניתנה בתיק החלטה דרמטית המאשרת לנהל את התביעה, והצדדים פנו להליך גישור לצורך ניסיון להגיע להסדר. אולם לפני מספר חודשים התברר כי חרף התנגדותם של התובעים הנגזרים ובאי-כוחם, שהודיעו על כישלון הליך הגישור, הגיעו הדירקטורים בדסק"ש להסדר הפשרה עם הנתבעים, וביקשו לאשרו בבית המשפט.

בראשית החודש אישר השופט עופר גרוסטקופף את הסכם הפשרה שהושג, שבמסגרתו נקבע כי הנתבעים - בעל השליטה לשעבר בדסק"ש, דנקנר, הדירקטורים לשעבר ונושאי משרה בה - ישלמו סך של 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש ובנוסף ישלמו גמול לתובעים שהגישו את התביעה הנגזרת ושכר-טרחה לבאי-כוחם, כפי שיקבע בית המשפט. בית המשפט קבע בהחלטה המאשרת את ההסכם כי על הצדדים להגיש טיעונים בעניין זה לבית המשפט, על-מנת שיכריע בעניין גובה הגמול ושכר-הטרחה בתיק.

לאחר ימים ספורים הגישו עורכי הדין עדיני ודקל את בקשתם לקבל שכר-טרחה בגובה 25 מיליון שקל, בתוספת מע"מ - כלומר 29 מיליון שקל, וכן ביקשו לפסוק לתובעים הנגזרים שאותם ייצגו גמול בסך השווה ל- 6.25% מסכום הפשרה - היינו 6.25 מיליון שקל - שיחולק בין שני התובעים בחלקים שווים. הסך הכולל של הדרישה: כ-35.5 מיליון שקל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988