הנקראות ביותר

עוצמה פיננסית אדירה: מאחורי המספרים של הטכניון

עם תיק השקעות של 6.3 מיליארד שקל ומענקי מחקר גדולים של מאות מיליונים, הטכניון הוא המוסד האקדמי האיתן ביותר בישראל, אחרי מכון ויצמן

קמפוס הטכניון / צילום: משה מילנר לעמ
קמפוס הטכניון / צילום: משה מילנר לעמ

בדיקת הדוחות הכספיים של שלושה מוסדות אקדמיים בישראל העלתה עד כה כמה מסקנות: האוניברסיטה העברית אמנם שקועה בצרות ובגירעונות, אבל יש לה תיק נדל"ן לא בשימוש בהיקף של מיליארדי שקלים; אוניברסיטת תל אביב פחות או יותר מאוזנת, אבל יש לה שני נכסים (המעונות ו-50% מקרית עתידים) השווים יותר מ-3 מיליארד שקל; ואילו מכון ויצמן הוא המוסד האקדמי המצליח בישראל, עם תיק השקעות שמתקרב ל-10 מיליארד שקל ופעילות נדל"ן ענפה בפארקי הייטק.

במסגרת הבדיקה, הגעתי גם לטכניון, שבראשו עומד כיום פרופ' פרץ לביא, בתפקידו כנשיא המוסד. כאן המסקנה היא שמדובר במוסד האקדמי המוצלח ביותר במדינה אחרי מכון ויצמן, אבל מאחורי המסקנה החיובית הזאת, יש עוד מסקנה די עצובה: מסקירת הדוחות של שני המוסדות המצליחים הללו עולה שתשתית הידע והחדשנות הישראלית הולכת וזולגת החוצה, ללא שיתוף של התעשייה הישראלית וכמובן גם לא של המדינה.

לפניכם המספרים הבולטים של הטכניון.

תיק השקעות של מיליארדים, מחציתו במניות ובאג"ח

6.3 מיליארד שקל, זה תיק ההשקעות העצום של הטכניון לטווח ארוך. הנתון הזה הוא עדות לעוצמה הפיננסית של המוסד האקדמי, והוא הופך את הטכניון למוסד האקדמי המוצלח ביותר בישראל אחרי מכון ויצמן, שצבר תיק השקעות של כ-10 מיליארד שקל. ה"תשתית" של תיק ההשקעות של המוסד הזה היא התרומות וכמובן הריבית האפסית שהקפיצה את כל הנכסים הפיננסיים - מאג"ח, דרך מניות ועד נדל"ן. גם הטכניון נהנה, כמובן, מתשואות יפות בשנים האחרונות - תשואות הדומות לאלו שמשיגה קרן פנסיה ממוצעת בישראל.

הדוחות הכספיים מגלים את הרכב תיק ההשקעות: כ-1.9 מיליארד שקל באג"ח, כ-1.6 מיליארד שקל במניות ובאופציות, כ-2.3 מיליארד שקל בפיקדונות צמודים למדד המחירים לצרכן, כ-220 מיליון שקל בפיקדונות במט"ח ובפיקדונות לא צמודים, וכ-300 מיליון שקל בטוחות לא סחירות כמו אג"ח קונצרני וקרנות הון סיכון.

התרומות לטכניון, באמצעות אגודת דורשי הטכניון, מסתכמות בכ-65-80 מיליון שקל בשנה ומגיעות בעיקר מארה"ב (יותר ממחצית).

שאר התרומות הן מקנדה, שווייץ, צרפת, אנגליה וישראל.

הפשרה עם נובוקיור על הקסדה לטיפול בסרטן המוח

יותר מ-100 מיליון שקל, זה הרווח שרשם הטכניון ב-2016 כתוצאה מפשרה עם חברת נובוקיור, המפתחת ומשווקת מכשיר רפואי לטיפול בסרטן המוח. המכשיר, פיתוח של פרופ' יורם פלטי מהטכניון, הוא קסדה שמשדרת שדות חשמליים מאלקטרודות המוצמדות לקרקפת. השדות מפריעים לחלוקת התאים, ולכן יכולים לעצור או להאט את התפתחות הגידול, באופן לא פולשני וללא כאבים, אם כי על המטופלים לחבוש את הקסדה ברוב שעות היום. החברה גייסה מאות מיליוני דולרים, בין היתר מקרנות הון סיכון של פייזר, ג'ונסון אנד ג'ונסון ומדטרוניק. היא הנפיקה את מניותיה בנאסד"ק באוקטובר 2015 וכיום היא נסחרת לפי שווי של כ-2.1 מיליארד דולר.

הדוחות הכספיים של הטכניון חושפים את הסכסוך שהתגלע בין החברה למוסד האקדמי (ככל הנראה על רקע מסחור הידע), ואת פרטי הסכם הפשרה בין הצדדים: מוסד הטכניון (חברה בת של הטכניון) קיבל מניות לא סחירות ואופציות למניות של נובוקיור, שהקנו לו כ-1.4% ממניות נובוקיור. כמו כן קיבל מוסד הטכניון 2 מיליון דולר במזומן ויקבל עוד 5.5 מיליון דולר בתנאים מסוימים בעתיד.

הסכם הפשרה בין הטכניון לנובוקיור, שעבר מתחת לרדאר התקשורתי, ממחיש לטעמי בצורה הטובה ביותר את הכישלון היחסי של האוניברסיטה העברית בקבלת תמורה מקסימלית על הידע הנוגע למובילאיי, שנמכרה לאינטל. כמו במקרה של נובוקיור, גם בין מובילאיי לאוניברסיטה העברית התגלע סכסוך על הקניין הרוחני. לאור חילוקי הדעות, מונה מגשר, והאוניברסיטה העברית קיבלה אמנם מניות אבל מימשה אותן מוקדם יחסית, בהיקף של כמה עשרות מיליוני דולרים. כזכור, עסקת מובילאיי-אינטל הייתה בהיקף של כ-15 מיליארד דולר, וכל 1% בחברה שווה כ-150 מיליון דולר - סכום שהוא כמו אוויר לנשימה מבחינת האוניברסיטה העברית.

החזקות בכ-70 חברות, 35-60 מיליון שקל בתמלוגים

מוסד הטכניון למחקר ופיתוח - החברה הבת של הטכניון, הנמצאת בבעלותו המלאה - היא למעשה חברת המסחור של הטכניון, אך היא פועלת במודל אחר מזה של חברת ידע, שבבעלות מכון ויצמן. כזכור, בכל אוניברסיטה מתבצע מסחור הידע על ידי חברה פרטית שאיננה כפופה לרגולטור והיא סוג של מגשר בין הידע והמחקר במוסדות האקדמיים לקהילה העסקית ולתעשייה. מדובר בחברות שנועדו לנהל את הקניין הרוחני שנוצר במסגרת המוסדות האקדמיים, להגן עליו ולמסחר אותו. התנהלות האוניברסיטאות בתחום מימוש זכויות הקניין הרוחני שלהן היא אוטונומית, ועל פי רוב התהליך אינו כולל תמלוגים כלשהם למדינה.

חברות המסחור עוסקות ברישום הפטנטים, ודרכן מוענקות ולתעשייה ולמגזר העסקי זכויות קניין על הידע שנוצר. החברות מתקשרות עם גופים מסחריים ועם גופים מממנים (בעיקר פרטיים) ונקבעים כללים למימון הפעילות. נוסף על כך, חברת המסחור מעגנות בהסכמים את חלוקת הזכויות וההכנסות בין מוסד המחקר לחוקר. בטכניון, למשל, החלוקה היא 50% לחוקר ו-50% למוסד. בשאר האוניברסיטאות (לבד מבן-גוריון), החלוקה היא 60% למוסד ו-40% לחוקר. כל אוניברסיטה מאמצת מדיניות שונה ותקנונים שונים המגדירים מה מותר ומה אסור בקשרי המדענים עם התעשייה ואת הסדרי הטיפול בקניין הרוחני.

חברת ידע של מכון ויצמן היא חברת המסחור המוצלחת בישראל, והתמלוגים שהיא מקבלת ממסחור תרופות, בין היתר הקופקסון של טבע, מגיעים בשנים האחרונות לכ-1.2-1.5 מיליארד שקל מדי שנה. המודל של ידע שונה מאוד מזה של מוסד הטכניון למחקר ופיתוח. בעוד ידע גובה תמלוגים על מכירת תרופות שהיא מסחרה (מדובר באחוזים בודדים, אבל כשהתרופה מוכרת במיליארדים רבים בשנה, מדובר בזרם הכנסות אדיר), ומעבירה את הכסף למוסד האקדמי ולחוקרים, בטכניון מתבצע מסחור הידע באמצעות החזקת מניות בחברות. כמו כן, בטכניון חברת המסחור אחראית על ביצוע מחקרים וניסויים מדעיים, על ניהול מעבדות ומבדקות למטרות עסקיות, וכן על מתן קורסים והשתלמויות במסגרת היחידה ללימודי חוץ. כלומר, היא גם מעין חממה טכנולוגית. כתוצאה מהמודל הזה, יש למוסד הטכניון למחקר ופיתוח כ-70 (!) החזקות בחברות שונות - מאחוזים בודדים ואף פחות מכך ועד החזקות של 10%-20% ואף יותר.

ב-2016, הניב המוסד הכנסות צנועות יחסית, של כ-34 מיליון שקל, כתוצאה מתמלוגים ופטנטים, לעומת כ-58 ו-54 מיליון שקל בשנתיים הקודמות.

לטכניון יש עוד "ערוץ" להשקעה בהייטק: באוגוסט 2011 הקים עם החברה הבת שלו שותפות מוגבלת, שהחלה את פעילותה ב-2012, לצורך השקעה בחברות טכנולוגיה באמצעות כספים שיועברו אליה על ידי הטכניון. ניהול השותפות הוא בידי החברה הבת. הטכניון התחייב להשקיע 10 מיליון דולר ולפי הדוחות האחרונים השקיעה השותפות כ-23 מיליון שקל ב-13 חברות.

מאות מיליוני שקלים בשנה ממענקי מחקר

קרוב ל-360 מיליון שקל, זה הסכום המשמעותי שזרם לטכניון כהכנסות ממחקרים (מענקי מחקר) בשנת 2016, וקצת פחות מזה בשנתיים הקודמות. הסכום הזה מעיד על ההכרה העצומה שזוכה לה הטכניון בחו"ל, המקנה לו הכנסות לצורכי מחקר של מאות מיליוני שקלים בשנה, רובם מחו"ל.

"רשות המחקר של הטכניון גייסה ב-2015-2016 קרוב ל-400 מיליון שקל מקרנות מחקר שונות, ובהן האיחוד האירופי, מקורות ממשלתיים ושיתופי פעולה עם תעשיות ישראליות ובינלאומיות", אומר המשנה לנשיא הטכניון למחקר, פרופ' וויין קפלן. "סכומים אלו מממנים מחקרים בתחומים שונים שבהם פועלים חברי הסגל בטכניון ובכלל זה מדעי החיים, רפואה, הנדסה ומדעים. ההכנסות ממחקר בטכניון נמצאות במגמת עלייה זה שנים ונתון זה מהווה עדות לאיכות העולה של המחקרים של חברי הסגל".

ההכרה הזאת קיבלה תוקף בהסכמים עם מוסדות בחו"ל. אחד מהם הוא ההסכם שנחתם עם אוניברסיטת קורנל: שני המוסדות זכו במכרז של עיריית ניו יורק להקמת מכון טכנולוגי ומרכז חדשנות באי רוזוולט שבניו יורק. הם הקימו תאגיד אמריקאי ללא כוונות רווח, עם החזקה שווה ביניהם, אבל האחריות והסיכון הפיננסי הנובעים מהקמת הקמפוס בכללותו ותפעולו יהיו של קורנל בלבד. לפי דוחות הטכניון, הכנסותיו של התאגיד בשנים 2015-2016 הסתכמו בכ-26 מיליון דולר והוצאותיו עמדו על כ-14 מיליון דולר.

בספטמבר 2013 נחתם גם מזכר הבנות בין הטכניון לאוניברסיטת שנטאו בסין, להקמת מכון טכנולוגי משותף. לי קא שינג, איש העסקים העשיר בסין, תרם לשם כך 130 מיליון דולר לטכניון. במסגרת שיתוף הפעולה, האוניברסיטה הסינית תעניק תארים של הטכניון ותהיה בפיקוח אקדמי של הטכניון.

בנובמבר 2013 נחתם הסכם מסגרת בין אוניברסיטת שנטאו, הטכניון ועיריית שנטאו, שלפיו העירייה תקצה שטח להקמת המכון, והממשל הסיני יעביר למכון מענק בסך כ-150 מיליון דולר לצורכי הקמה ותחילת פעילות. הפעילות השוטפת של המכון תמומן משכר לימוד, מענקים, תרומות מהממשלה הסינית ומאחרים. התרומה של הטכניון, על פי ההסכם, תהיה בידע, במומחיות ובניסיון בהוראה אקדמית, במחקר ובהערכת ידע, כולל הצבה של חברי סגל של הטכניון להוראה במכון. הטכניון אינו נדרש להשקיע כספים או לתת הלוואות או ערבויות. באפריל 2015 התקבל אישור משרד החינוך הסיני למכון כמוסד בהכנה ובאוקטובר 2015 הוגשה למשרד החינוך הסיני בקשה להכרה מלאה, לתחילת פעילות ההוראה (האישור ניתן לאחר הבנייה). בדצמבר 2015 התקיים טקס הנחת אבן הפינה בנוכחות אישים בכירים מהארץ ומסין והחל בינוי הקמפוס, שהסתיים בשנה שעברה (שוב עדות ליעילות ולתהליכי הבנייה המהירים בסין).

בדצמבר 2017, שנתיים בלבד אחרי הנחת אבן הפינה, הטכניון חנך את האוניברסיטה הראשונה בסין, בהשתתפות לי קא שינג. האוניברסיטה משתרעת על פני שטח של 100 אלף מ"ר וכוללת 13 בניינים.

התחייבות אדירה לפנסיה תקציבית: 300 מיליון שקל בשנה

8 מיליארד שקל, זו ההתחייבות האקטוארית של הטכניון והחברה הבת שלו לפנסיה תקציבית, בדומה להתחייבות של אוניברסיטת ת"א. באוניברסיטה העברית ההתחייבות הגיעה לכ-14 מיליארד שקל. ההתחייבות היא לכ-50 שנה קדימה, אבל רובה היא עד שנת 2045.

ההתחייבות הכבדה הזאת מתורגמת, כמובן, להוצאות שנתיות די כבדות שמגיעות לרמה המתקרבת לכ-300 מיליון שקל מדי שנה. מדובר בעול לא קטן על התפעול השוטף של הטכניון. עם זאת, כאמור, הטכניון לא נזקק לתוכניות חילוץ בדומה לאוניברסיטה העברית והצליח לצבור לו "כריות" מזומנים כדי לעמוד בהתחייבות.

הטכניון מציין בדוחותיו הכספיים, שבהתאם לחוק מנוכה משכר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית 1% מהמשכורת הקובעת ומינואר 2005 - 2% מהמשכורת הקובעת. כזכור, במשך השנים עלו במשרד האוצר כמה וכמה רעיונות (שחלקם הופיעו גם במסגרת חוק ההסדרים) להגדיל את ההפרשות עד לכ-7% מהשכר, כדי להקל במעט את ההתחייבות של המדינה לפנסיה התקציבית (כיום, סביב 20 מיליארד שקל בשנה), אך כל הניסיונות טורפדו וירדו מהפרק. בכל מקרה, ההפרשות הללו בטכניון עוברות לקופת גמל שלו והן מסתכמות בדוח האחרון בכ-50 מיליון שקל, סכום פעוט יחסית להתחייבות האדירה של הפנסיה התקציבית.

ההתחייבות האקטוארית של הסקטור הציבורי, הכולל את המדינה ואת הגופים הנתמכים על ידיה (לדוגמה חברות ממשלתיות, עיריות ומוסדות אקדמיים), מוערכת בכטריליון שקל (!). זו משקולת שנופלת על הדור הבא, ובדרך כלל היא גורמת תסכול בקרב הדור הצעיר בכל ארגון שהייתה נהוגה בו פנסיה תקציבית ולמתח בין העובדים הוותיקים לצעירים.

הכסף מאסיה יממן את פעילות ההון סיכון של הטכניון 

במהלך 2016 הודיע מוסד הטכניון על מודל פעילות ייחודי, שכיום מנסים לחקות גם באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת בן-גוריון: הקמת קרן הון סיכון לכל דבר ועניין. בהודעה דובר על הכוונה להקים קרן הון סיכון עם קרן UGS בהיקף של כ-200 מיליון דולר, שתתמקד בהשקעות בחברות הקשורות בעיקר לטכניון ולבוגריו (אבל לא רק, צריך להדגיש). UGS היא זרוע של UGI, חברה לניהול קרנות עם ניסיון בהשקעות גלובליות, ניהול נכסים ושירותי ייעוץ. הקרן תפעל מהונג קונג ומישראל, והחידוש הוא שקרן ההון סיכון תנוהל על ידי אנשי הון סיכון ותיקים ומוכחים מאוד, מייסדי קרן ג'נסיס - אדי שלו, אייל קישון וגארי גנות - שניהלו מאות מיליוני דולרים בארבע קרנות ב-20 השנה האחרונות והשקיעו ביותר מ-100 סטארט-אפים. מי שהיה דומיננטי בחיבור בין הטכניון לחברה ההונג-קונגית הוא ג'ונתן מיטשל, יו"ר UGI.

על פי הערכות של גורמים בתעשיית ההון סיכון, יש ביקושים ערים ובקרוב תוכרז סגירה ראשונה של הקרן בהיקף של עד כ-100 מיליון דולר. רוב הכסף יגיע מאסיה. זה לא מפתיע כשלעצמו ומשקף את העניין ההולך וגובר של הכסף מאסיה (כולל סין) בהייטק הישראלי. דבר נוסף שאינו מפתיע הוא האי-השתתפות של כסף ישראלי מוסדי בהשקעות הון סיכון בתעשיית ההייטק הישראלי, כפי שכתבתי כאן לא פעם, הנובעת משילוב של כמה גורמים, שגם בתעשיית ההייטק וגם במשרד האוצר מנסים לשנות.

כך או אחרת, התוצאה היא שהכסף הזר מממן את תעשיית ההייטק הישראלית - כ-5 מיליארד דולר בשנה - והוא זה שנהנה ממנו כאשר יש הצלחות, ויש כאלה לא מעט. עובדה היא שהכסף זורם לפה, למרות הביקורת על קרנות ההון סיכון והתשואות הכביכול נמוכות שלהן. הקמת קרן הון סיכון בשיתוף הטכניון היא כמובן מבורכת ותממן עשרות סטארט-אפים ישראליים, אלא שהיא עוד סימן לזליגת הידע הישראלי, בין אם במסחור ידע החוצה או בהקמת מרכזי פיתוח בינלאומיים באמצעות רכישת סטארט-אפים ישראליים.

השורה התחתונה היא שההייטק הישראלי נמצא שנים בפריחה חסרת תקדים, אבל התעשייה הישראלית וכל מה שקשור בייצור תעשייתי נמצאים בנסיגה מדאיגה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות