הנקראות ביותר

עוד לא מאוחר להרחיק את אסדת לווייתן

הקמת אסדה קרובה לחוף לטיפול בגז מקידוח לוויתן מסוכנת והזויה מבחינה סביבתית

מחאה בכיכר רבין נגד הקמת אסדת הגז מול חוף דרור/צילום שלומי יוסף
מחאה בכיכר רבין נגד הקמת אסדת הגז מול חוף דרור/צילום שלומי יוסף

לפני כעשור התברכה ישראל בגילוי מרבצי גז גדולים. הגז מאפשר לישראל לעבור מאנרגיה מבוססת פחם מזהם, לייצור אנרגיה נקייה יותר. אלא שכעת צצו שתי בעיות: הראשונה, שיש לישראל יתרות גז גדולות וקיימת בעיית כדאיות כלכלית לגבי פיתוח מאגר הגז הטבעי לווייתן; והשנייה, שמתווה הפיתוח של לווייתן מסוכן ממש מבחינה סביבתית. החדשות הטובות הן, שהבעיה הראשונה מספקת מרחב זמן ראוי לטפל בבעיה השנייה.

הצפי של משרד האנרגיה לצריכת הגז בישראל הוא כ-12 BCM (מיליארדי מ"ק) ב-2020. שדה תמר מספק כעת כ-10 BCM לשנה לשוק הישראלי. מאגרי כריש-תנין (המפותחים על-ידי אנרג'יאן היוונית) חתומים על חוזים מקומיים לאספקת יותר מ-4 BCM לשנה, ויכולים לספק עד 8 BCM. כתוצאה מכך, בחשבון פשוט - נראה כי ללווייתן, השדה הגדול מכולם, לא נותר כמעט שוק מקומי. ישראל יכולה לבצע את המעבר המלא לאנרגיה מבוססת גז גם ללא פיתוח מיידי של לוויתן, שנחוץ בעיקר לסיפוק ביקושים מחוץ לגבולות ישראל.

אף שלישראל יתרות גז גבוהות גם בלי פיתוח לווייתן, משרד האנרגיה ותעשייני הגז מאיימים, בטענות שווא, שאם נבחן מחדש את מתווה פיתוח לווייתן, המעבר של ישראל מאנרגיה פחמית לגז יעוכב, ואלפים ימותו מזיהום מתחנות-כוח פחמיות. אך האמת הפוכה: אפשר לעבור לתחנות-כוח מונעות גז גם בלי לווייתן, ובה בעת פיתוח לווייתן מתוכנן בצורה מסוכנת, שלא לומר הזויה, מבחינה סביבתית.

בתוכנית הנוכחית ישאבו גז גולמי כ-120 ק"מ מהחוף, וישנעו אותו בצינורות למרחק של כ-10 ק"מ מחוף דור. שם ינקו אותו באסדה קבועה הממוקמת מול התושבים; יזרימו את הלכלוך לים (בקרבה למתקני התפלה) ויפלטו זיהום לאוויר.

לאחרונה התברר, שאסדת הטיפול של שדה תמר, שבנויה במתווה דומה ללווייתן, פולטת יותר בנזן, המסרטן, מכל מפעלי ישראל גם יחד (פי 20 יותר מבתי-הזיקוק בחיפה!), והרי אסדת לווייתן אפילו קרובה יותר לחוף. בנוסף, אם תהיה תקלת שפך מאסדת לווייתן, קרבת האסדה לחוף תגרום לכך שמרבית החופים היפים בין חדרה לחיפה, כמו דור ונחשולים, יזוהמו בדלק, וייתכן שאף ייהרסו כליל. הסבירות לתקלה אינה זניחה כלל - לחברות דלק יש תקלות רבות, ולפי דוח של ארגון ההגנה על הסביבה Natural Resources Defense Council, חברת נובל היא שיאנית תקלות שפך מכל חברות הנפט והגז בקולורדו, בין השנים 2009-2013, עם 358 תקלות שפך בכמויות שונות.

ונחזור לארץ - המתווה המוזר והמסוכן הזה אינו גזירה משמיים. יש אלטרנטיבה פשוטה ומקובלת בעולם, שכנראה לא נבחנה ברצינות על-ידי מוסדות התכנון: בעולם מנקים גז הנשאב בלב ים באסדה צפה על פי הבאר. כך מתוכנן עבור כריש תנין, ועוד בחצי(!) מעלות פיתוח לווייתן. וכך גם מתוכננת אסדה בלב ים על פי הבאר עבור מאגר אפרודיטה, השכן הקפריסאי. כך עושים בעולם הנאור כבר 20 שנה. אסדה צפה היא נקייה ואמינה יותר מאסדה קבועה בחוף; היא גם זולה יותר, ומאפשרת נצילות גבוהה יותר של המאגר.

אני קוראת לממשלה ולחברות הגז לשקול מחדש את עמדתן וצעדיהן בנושא זה. עדיין לא מאוחר מדי. במקום לפתח את לוויתן במתווה פיתוח יקר, מיושן, מוזר, מסוכן ומזהם, ולהטעות את הציבור כאילו זה לטובתו, ושבלי זה המעבר לאנרגיית גז לא אפשרי, יש לחשב מסלול מחדש. צריך מבוגר אחראי בממשלה, שיחליט לעבור למתווה פיתוח חלופי מצומצם, באמצעות אסדה צפה על פי הבאר בלב-ים, בחצי מהעלות ועם הרבה פחות זיהום וסיכון. כך נמנע אסון סביבתי ובכייה לדורות, ונזכה באמת ל"גז נקי", כדברי שר האנרגיה יובל שטייניץ.

הכותבת היא ראשת התוכנית לגיאולוגיה של גז ונפט במכון למדעי כדוה"א, האונ' העברית

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות