בכיר בלשכת רה"מ: "כשלה-פמיליה מנהלת מדינה, כך זה נראה"

"זה היה הסכם טוב ובסוף יצטערו על הביטול הזה", אמר ל"גלובס" בכיר בלשכת ראש הממשלה בסיום 24 השעות של הפליק-פלאק שבין השארה חלקית לגירוש/פינוי/העברת מהגרי העבודה והמסתננים מישראל. מי שהוביל את הביטול הם שרי הממשלה, בנט מצד אחד, כחלון מצד שני, המשיך ואמר לנו הבכיר.

אם היו מיידעים אותם מראש ועובדים עימם כדי להכין את הקרקע, זה היה משנה?

"זה לא העניין. ישנם הרבה מקרים בהם שרי הממשלה מתבקשים להגיע לעדכונים כדי לתמוך בהחלטה, אחרי שראש הממשלה התקדם וסיכם פרטים", אמר לנו הבכיר והמשיך: "השיקולים שלהם היו שיקולים פוליטיים קטנים, ושרים נוספים בממשלה הוזמנו לבוא ולהתעדכן, אבל הם לא רצו לדעת מה קורה, לא הכל ניתן לחשוף מראש תוך כדי התהליך. כל שרי הממשלה הבינו שההחלטה על ההסכם עם האו"ם הייתה החלטה טובה, אבל הם העדיפו לעשות סיבוב פוליטי ואף אחד מהם לא פספס את הרגע כדי לעשות רווחים. הדבר האחרון שעניין אותם הוא טובת תושבי השכונות. הם ראו את ההזדמנות הפוליטית והלכו על זה עד הסוף. ברגע שלה-פמיליה מנהלת את המדינה, כך זה נראה", אמר לנו הבכיר.

אפשר להבין את התסכולים. נציבות הפליטים של האו"ם פרסמה אתמול (ג') הודעה בתגובה לביטול ההסכם, שעל פיה ההסכם היה תוצר של "מגעים לאורך זמן ממושך. ההסכם שיקף את המאמץ של כל הצדדים למצוא פתרון שיעניק הגנה בינלאומית לאנשים המגיעים לישראל, תוך שהם בורחים ממלחמה או מרדיפה, וגם מתוך הבנה לנושאים המטרידים את הקהילות שאירחו אותם בישראל", לשון ההודעה. לא היה מדובר במהלך חפוז של נתניהו, אלא דווקא במו"מ ממושך. פרי חשיבה ומגעים, הלוך ושוב, והסכמה על מציאת פתרון באמצעות האו"ם למספר גבוה יחסית, מחצית האנשים.

הממשל ברואנדה קיבל רגליים קרות

האמת היא שלצוות של לשכת ראש הממשלה מגיעה מילה טובה על ההסכם הזה. חבל שבוטל בגחמה. ראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, עובד ציבור מסור, ניהל מגעים ממושכים בשקט ובדיסקרטיות למן הרגע בו הבין שאופציית רואנדה ירדה מן הפרק. בכל אותה העת הוא ואחרים לא פירטו ולא הדליפו, ושמרו קרוב לחזה את הפרטים בנוגע לרואנדה, כדי לא לאבד את היכולת להתמקח מול האו"ם (מי שאין לו אופציה אחרת, לא משיג את רצונו). המשא ומתן מול האו"ם היה עדין וחרישי. גם שאר האנשים המקיפים את נתניהו פעלו היטב: ראש הלשכה יואב הורביץ, היועץ המדיני יונתן שכטר, המנכ"ל אלי גרונר.

גם מן הצד של שר הפנים אריה דרעי, הבינו שמונחת בפניהם אלטרנטיבה טובה. הממשל ברואנדה קיבל רגליים קרות, כבר לפני מספר חודשים. כאשר נתניהו נפגש עם נשיא רואנדה פול קאגמה בדאבוס בפברואר 2018, הבעיה הייתה ידועה. מצד אחד, ההסכמים עם רואנדה ואוגנדה קרסו. מן הצד השני, הייתה הצעה טובה יותר מן האו"ם, כולל פתרון שלא יחייב את ישראל לשלם סכום משמעותי בגין כל מהגר עבודה שיצא מן המדינה. זמן קצר לפני יום ו' שעבר, ליל הסדר, נמסרה ההסכמה הסופית של נציבות הפליטים של האו"ם. בן שבת הוביל את המהלך, ומן הצד של משרד הפנים, מנכ"ל המשרד היה מעורב לפרטי פרטים.

נתניהו סיים חמישה ימי מחלה ובחר במודע לכנס מסיבת עיתונאים ולהשיב לשאלות, כי חשב שתהיה התנגדות (בדיעבד מתברר שלא שיער את עוצמתה) והוא רצה להסביר את המהלך, להמחיש שזו אופציה טובה יותר, שלא נותרה ברירה למן הרגע שרואנדה חזרה בה. במסיבת העיתונאים ביום שני הוא הדגיש שממילא הוא ניצב בפני החלטת בג"ץ שהייתה פוסלת את המתווה (לאור פרישת רואנדה מן ההסכם).

אך הכל קרס תוך כמה שעות. שרים שיצאו נגדו, אלימות הטוקבקים, בעלי טורים ומובילי דעה בימין (חלקם כינו אותו "בוגד"), האשמות חריפות ובסופו של דבר: לה-פמיליה מנהלת את המדינה. אנשים מתוך המערכת ראו את העבודה החשובה נזרקת לפח.

חבר מועצת עירית תל אביב נתן אלנתן, איש ש"ס, נתן אתמול דרור לתחושות שלו לנוכח ביטול ההסכם. השר אריה דרעי אמנם אינו חתום על הדברים, אבל יש להניח שהוא יכול היה לכתוב או לומר אותם בעצמו. דרעי מילא פיו מים אתמול. הוא ישב לצידו של ראש הממשלה בעת הפגישה עם כ-15 פעילי השכונות וגיבה אותו. הדרך שלו בכל התהליך היא להביע נאמנות קוליגיאלית. למלא את החלק שלו בהצגה.

אלנתן כתב: "המתווה של אתמול הרבה יותר טוב ממתווה הגירוש לרואנדה... במתווה הגירוש כל מגורש מקבל מענק של 3,500 דולר פלוס הוצאות טיסה, מדובר על יותר מ-200 מיליון שקל. במתווה החדש אין מענק וכל הוצאות הטיסה והוצאתם מהארץ על חשבון האו"ם. הכסף שייחסך עובר להשקעה בדרום תל אביב. במתווה הגירוש אין שקל עבור תושבי דרום תל אביב'. אני לא מבין את ראש הממשלה שנלחץ בגלל כמה ליכודניקים צעקנים", כתב אלנתן. אלנתן, נכון לשעה זו, נותר נבחר הציבור היחיד מן הימין הפוליטי בישראל שיצא נגד החלטת ראש הממשלה.

הסכמים בינלאומיים יש לכבד או לחסל?

אפשר לחשוב על שתי השלכות מידיות מדאיגות למהלך המוזר של נתניהו השבוע:

1. אם ראש הממשלה הגיע להסכמה עם נציבות האו"ם לפליטים על עתידם של כ-38 אלף איש השוהים בישראל באופן בלתי חוקי, האם יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לטעון מעתה והלאה שהם אינם פליטים? ממשלת נתניהו, ברשות ובסמכות, ערכה משא ומתן עם הגוף הממונה על פליטים, לא עם סוכנות אשר מטפלת בהגירה למטרות תעסוקה. נתניהו הסביר ביום ב', במסיבת העיתונאים שהייתה נכונה לשעתה, שהמחויבות של נציבות הפליטים של האו"ם היא להוציא את הפליטים, לארגן הכל ואפילו לממן את ההוצאה הזו. על כל אחד מן האנשים שהם יוציאו, אחד ישאר. זו התחייבות הדדית בין ממשלת ישראל לבין הגוף שאחראי לסייע לפליטים. ישראל חתמה על הבנה שמדובר בפליטים ולכן הטיפול הוא הדדי. אז מעתה והלאה ישובו לטעון שהם מהגרי עבודה או מסתננים בלתי חוקיים, אבל אי אפשר יהיה לשכוח שלמטרות תועלתניות, ישראל הסכימה שהם פליטים. אולי כבר לא צריך לערוך להם בדיקות אחד אחד כדי להסכים שזה המצב?

2. הסכמים בינלאומיים יש לכבד או לחסל? בימים שארה"ב מחפשת מוצא מהסכם המעצמות עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, עושה רושם שהקונספט הזה, של מפגש רצונות בין הצדדים, הולך ומאבד אחיזה. יגענו, נשאנו ונתנו, חתמנו. אז מה? אמנם נתניהו לא הספיק להגיע לכדי מימוש מול נציבות הפליטים של האו"ם ובכל זאת, קשה שלא לראות שזיג-זגיות שכזו מול גופים בינלאומיים עשויה להזיק לישראל.

בגיל 70, מי את, מדינת ישראל? מדינה שאפשר לקיים איתה מגעים ולסמוך על מקבלי ההחלטות שלה או שאת יישות מונהגת על ידי עדר לה-פמיליה?