העליון החמיר בעונשו של הסמפכ"ל לשעבר ניסים מור

הרכב בראשות השופט נעם סולברג גזר על מור, שהורשע בהפרת אמונים והטרדה מינית, עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות • העליון: התיאור העובדתי בו הודה מור משקף תמונה עגומה וקשה של פעולה ממושכות וחוזרת מצידו כלפי השוטרות המתלוננות

ניצב ניסים מור / צילום: עמית שאבי - ידיעות אחרונות
ניצב ניסים מור / צילום: עמית שאבי - ידיעות אחרונות

בית המשפט העליון (השופטים נעם סולברג, ג'ורג' קרא ועופר גרוסקופף) קיבל את ערעור הפרקליטות על קלות העונש שהוטל על הסמפכ"ל לשעבר ניסים מור, החמיר בעונשו וגזר על מור עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

נזכיר כי מור הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הפרת אמונים ושל הטרדה מינית, על-ידי בית משפט השלום בבאר-שבע.

הרשעתו של מור הגיעה על רקע קשרים אינטימיים שיצר וניהל עם 3 שוטרות, שתיים מהן שוטרות זוטרות, זאת בשעה שכיהן כסמפכ"ל, קרי השוטר השני בדרגתו במשטרה והניצב הבכיר ביותר, תוך ניצול מעמדו ככזה וניצול תלותן של המתלוננות בו בשל מעמדו, בניגוד לדין ולכללים החלים עליו כעובד ציבור וכקצין משטרה בכיר.

בבית משפט השלום נידון מור לעונש של שירות לתועלת הציבור, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננות. ערעורים שהגישו שני הצדדים גם יחד על גזר הדין נדחו, ועונשו של המשיב נותר על כנו.

המדינה הגישה בקשת רשות ערעור, באמצעות סגנית מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד נעמי גרנות, ועתרה להשתת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות תחת שירות לתועלת הציבור.

"מרכז הכובד בעניינו של המשיב מצוי בעבירת הפרת האמונים ובנסיבות האופפות אותה"

בפסק הדין קבע בית המשפט העליון כי "מרכז הכובד בעניינו של המשיב מצוי בעבירת הפרת האמונים ובנסיבות האופפות אותה. התיאור העובדתי של מעשי המשיב - שבו הודה המשיב (מור -מ' ש') - משקף תמונה עגומה וקשה של פעולה ממושכת וחוזרת מצידו של המשיב כלפי השוטרות המתלוננות לאורך תקופה ארוכה".

בכל הקשור לניצול מעמדו כמספר שתיים במשטרה, בית המשפט ציין כי מור עשה זאת תוך ניצול מעמדו ותפקידו בניסיון ליצור קשר אישי ואף מיני עם המתלוננות, כולן שוטרות שדרגתן נמוכה משלו, שתיים מהן אף שוטרות זוטרות, באופן שמנע מהן לסרב לו באופן נחרץ".

עוד ציין השופט סולברג כי על-פי האמור בכתב האישום עצמו, "במעשיו אלה קלע עצמו המשיב לניגוד עניינים בין עניינו האישי במתלוננות לבין האינטרס המקצועי והממלכתי עליו הופקד מכוח תפקידו, כאשר בחלק מן המקרים פעל בעניינן של המתלוננות בשעה שבקשותיהן נדונו או היו תלויות ועומדות בפני הגורמים הרלוונטיים, שהיו כפופים אליו".

עובדה זו, מוסיף העליון, אילצה את מור להסתיר את מצב ניגוד העניינים, מהממונה עליו ומפני גורמי המשטרה האחרים המעורבים. "מעשיו, בין כשלעצמם ובין בהצטברותם, מהווים הפרת אמונים הפוגעת בציבור. כתב האישום התייחס גם לפוטנציאל ההשפעה של מעשי המשיב עם חשיפתם, הן מבחינה פנים-ארגונית בשורות המשטרה ובשרשרת הפיקוד והן בקרב הציבור הרחב", הוסיף סולברג.

על כן קבע העליון כי יש "טעם רב" בעמדת הפרקליטות, לפיה "לנוכח מעמדו הבכיר של המשיב כמי ששימש שני בתפקידו למפכ"ל המשטרה, פיקד על אלפי שוטרים וניצל את רום מעמדו זה לביצוע עבירות בשוטרות הכפופות לו, עלולה מידת עונשו לשמש סמן עליון לענישה בעניינם של בכירים פחות, בין במשטרה ובין בשירות הציבור בכלל. בנסיבות אלה, קביעת נורמה עונשית הולמת היא עניין בעל משמעות ציבורית חשובה החורגת במובהק מעניינו הפרטי והאישי של המשיב, מקום בו לא ניתן לאתר בפסיקה נורמת ענישה נוהגת ומקובלת. וכזו - אין".

קביעה זו האחרונה של העליון עלולה אולי להשליך על גזר הדין הקרב ובא של ניצב (בדימוס) ניסו שחם, שהורשע בביצוע מעשה מגונה אחד בשוטרת. ניתן רק להניח כי בטיעונים לעונש שיתקיימו אצל השופט בני שגיא, יזכירו בא-כוחי הצדדים (או לפחות בא-כוחה של מח"ש) את פסק הדין בעניין מור, כ"סמן עליון" לענישה בעניינים של בכירים במשטרה.

שאלה משפטית ציבורית כללית שעניינה הענישה ההולמת של עובדי ציבור

בבקשת הערעור ציינה פרקליטות המדינה כי סוגיית העונש שהוטל על מור מעלה שאלה משפטית-ציבורית כללית, שעניינה נורמת הענישה ההולמת עובדי ציבור המנצלים את תפקידם ואת מעמדם ומפרים את אמון הציבור על-ידי ערוב בין עבודתם לבין מאווייהם המיניים וניצול עובדות הכפופות להם לשם כך.

בבקשת רשות הערעור (שהפכה לערעור) נטען בנוסף כי "החשיבות במסר נכון ובהוקעה ברורה של התופעה האמורה אקוטית במיוחד נוכח דינמיקת הבושה, השתיקה וההשתקה, שמרתיעה נשים (ולעתים אף גברים) שנפלו קורבן להטרדה או לתקיפה מינית במהלך העבודה מלהתלונן ולחשוף את מעשיו של המטריד-הפוגע".

כל זאת, טוענים בפרקליטות, במיוחד "כאשר מדובר בפוגע שהוא בעל מעמד בכיר, ובהתאם לבכירותו - כך סמכויותיו וכוחו. כיוון שבענייננו מדובר כאמור בבעל התפקיד השני במעמדו בהיררכיית המשטרה, ישנה חשיבות ציבורית יתרה בגינוי המלא של המעשים. לגינוי כזה עשויה להיות השלכה מיטיבה שתחלחל אל כל שדרת הניהול של המשטרה - ואף מעבר לגבולות המשטרה - על נורמות הניהול וההתנהלות הבסיסיים במקומות העבודה בכלל ובשירות הציבורי בפרט". 

את המדינה ייצגו בבית המשפט העליון עורכות הדין נעמי גרנות, תמר פרוש ונילי פינקלשטיין מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. את הסמפכ"ל לשעבר מור ייצגו עורכות הדין מיכה גבאי ואהובה גבאי. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988