הנקראות ביותר

שקרים במערכת המשפט: הסנגורית של חייבטוב עולה להתקפה

עו"ד ד"ר חגית לרנאו, שהביאה לזיכויו של אלישע חייבטוב מרצח לאחר שריצה 11 שנות מאסר, מציירת בראיון ל"גלובס" תמונה עגומה למדי - ואפילו מפחידה - של מערכת המשפט שלנו • על הפרקליטות: "עיקר האחריות במקרה זה - עליה" • על המשטרה: “זו הייתה חקירה שקרנית” • על שופטי המחוזי: "הם נתנו לנו תחושה שאנחנו קטנוניים, מעלים יותר מדי טענות" • השאלה היא האם מישהו יפיק לקחים מהפרשה

עו"ד ד”ר חגית לרנאו / שלומי יוסף
עו"ד ד”ר חגית לרנאו / שלומי יוסף

בתי המשפט בארץ מנקזים אליהם סיפורים אנושיים מעניינים רבים, אבל הסיפור של אלישע חייבטוב משדרות, שהורשע ברצח שהתרחש ב-2002, ריצה 11 שנות מאסר ולבסוף ב-2 באוגוסט 2018 זוכה על-ידי בית המשפט העליון ושוחרר, הוא סיפור מרתק במיוחד. וגם מזעזע במיוחד. סיפור שלמרות סופו הטוב מאיר באור בעייתי, מפחיד אפילו, את מערכת אכיפת החוק בארץ.

ב-2 באוגוסט, ביום פרישתו מבית המשפט העליון, הטיל השופט אורי שהם את הפצצה. בהסכמת השופטים דפנה ברק-ארז והמשנה לנשיאה חנן מלצר, הוא הודיע כי החליט לקבל את ערעורו של חייבטוב על הרשעתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ברצח שי אדרי במועדון סנוקר בשדרות. השופטים מצאו שורה של פגמים חמורים שנפלו בחקירתו של חייבטוב שהובילו לזיכויו.

בין היתר, הם קבעו כי מחייבטוב נמנעה האפשרות להיוועץ בעורך דין במשך למעלה מ-3 שבועות. דבר שמהווה "פגיעה מהותית וחריפה בזכות ההיוועצות העומדת לו", והיא "בעוצמה גבוהה ביותר". העליון קבע כאן הלכה חדשה וחשובה לפיה ויתור של חשוד על זכות היוועצות בסנגור צריך להיות מפורש ומתועד בהקלטת וידאו-אודיו כדי לאפשר ביקורת שיפוטית, שתברר האם מדובר בוויתור אותנטי.

פגמים נוספים נגעו לאופן הפעלת המדובב שהוכנס לתאו של חייבטוב וחילץ ממנו בדרכים פתלתלות ולא חוקיות הודאת-שווא ברצח, ואי-תיעוד החקירה בצורה הראויה. פגם חמור נוסף שנמצא בחקירה היה שאותו מדובב עבריין הביא לתא של חייבטוב הרואין והשניים עשו שימוש בסמים, כולל בהרואין, בימים שבהם חילץ המדובב את ההודאה מחייבטוב.

השופט שהם כתב כי "יש לראות בחומרה רבה התנהלות זו, המנוגדת לכללים בסיסיים של חקירה, ואין צריך לומר כי המטרה אינה מצדיקה את כל האמצעים. אין זה מתקבל על הדעת כי בידיעת גורמי החקירה התבצע שימוש מסיבי בסמים בתא המעצר, כולל בסמים קשים, ומלבד דיווח לראש צוות החקירה, לא נעשה על-ידי צוות החקירה דבר".

מי שליוותה את חייבטוב מהגשת כתב האישום נגדו, נלחמה עבורו לאורך שנים גם כאשר הוא רצה להפסיק את הייצוג שלה, והשיגה עבורו את הזיכוי המהדהד היא עו"ד ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסנגור הציבורי הארצי. בראיון ל"גלובס", לרנאו מותחת ביקורת נוקבת על התנהלות בית המשפט, הפרקליטות, והמשטרה, ומעלה תמרורי אזהרה שצריכים להדיר שינה מעינינו.

בלי סנגור, אבל עם סמים בתא

"ההרשעה של אלישע חייבטוב ברצח היא עננה פנימית שליוותה אותי שנים. היה שם עיוות דין חמור שנמשך שנים. אני עד היום לא מבינה איך בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את האיש הזה ברצח", אומרת לרנאו. לדבריה, "צריך היה לזכות את חייבטוב בשבע דרכים שונות - בגלל אי מתן זכות היוועצות בסנגור במשך חמישה שבועות של חקירה, בשל שקרים של המדובב, בשל היחס בין הלחצים הכבדים שהופעלו עליו לבין דלות ההודאה שלו, בשל הכנסת הסמים לתא ע"י המדובב, בשל תיעוד רשלני או פלילי של החקירה ע"י השוטרים, בשל העלמת מידע וראיות של השוטרים, בשל שקרים של השוטרים בבית המשפט ועוד".

אז איך יכול להיות שהוא הורשע?

"שופטי המחוזי בבאר שבע שהרשיעו אותו (רויטל יפה כ"ץ, ורדה מרוז ואריאל ואגו. ח',מ') שמעו את הטענות שלנו, הסנגורים, אבל לא באמת הקשיבו להן. היה משהו ביקורתי במחוזי אפילו על עצם הטענות שלנו, השופטים נתנו לנו תחושה שאנחנו קטנוניים, מורחים זמן, מעלים יותר מדי טענות, מאריכים יתר על המידה בחקירות הנגדיות ומשתמשים ברטוריקה קשה מדי כלפי מה שהיה בחקירה. ידענו שאנחנו צריכים לעבור את המחוזי ולהגיע לעליון".

לא רק סנגורית אמיצה עמדה לזכות חייבטוב, אלא גם לא מעט מזל. לרנאו מספרת שבשביל להגיע לראיות שהביאו לזיכוי המהדהד היא הייתה צריכה לעשות עבודה ארכיאולוגית של ממש. "קיבלנו עשרות שעות של קלטות, שבהן הוא צולם בתא המעצר. על חלק מהן לא היה תאריך, לא היה להן רצף. למזלי ולמזלו של אלישע ניהלתי באותה תקופה את הקליניקה למשפט פלילי של אונ' תל-אביב והפעלתי סטודנטים שישבו והסתכלו על הקלטות. הסטודנטים האלה עלו על הצילום של השימוש בסמים, ועל ההפרה של הזכות של אלישע להיוועץ בעו"ד ואת שאר הקטעים שמהם הרכבנו את הפאזל של מה קרה בתא המעצר בחקירה.

"אז גם התברר, שהחקירה הזאת הייתה חקירה שקרנית. חוקרי המשטרה עשו שימוש בחובת התיעוד של חקירה כדי להסתיר את מה שקרה בה באמת. הם הביאו תיעוד מאוד מגמתי וחלקי. מתישהו במהלך המשפט נחשפו שיחות של המדובב עם משה משה, ראש צוות החקירה של אלישע. באחת מהן שמעו את משה אומר למדובב 'תגרום לו להודות, כי אז אני יכול לכסות את כל החומרים בנימוק שלא לחשוף מי המדובב'".

חייבטוב, אגב, כלל לא העיד במהלך משפטו ולא נחקר נגדית על-ידי הפרקליטות. לרנאו אומרת ש"זה שאלישע החליט לא להעיד גרם לכך שהשופטים במחוזי לא התייחסו לטענות שלנו, בנימוק שהנאשם לא מסר גרסה בנוגע אליהן".

למה בעצם חייבטוב לא מסר עדות להגנתו?

"הוא לא העיד כי הוא התפרק באמצע המשפט. הוא ביקש לפטר אותנו, לא רצה לנהל פרשת הגנה, הלך לבית המשפט ואמר שרק אלוהים בשמיים יכול לשפוט אותו. הוא היה בחרדה ונלחץ. בית המשפט לא שחרר אותנו מהייצוג ואז למעשה לא ניהלנו פרשת הגנה, אלא השלמנו כמה דברים שהכנו אותם והגשנו סיכומים. גם אחרי ההרשעה שלו הוא לא רצה להגיש ערעור בגלל מצבו הנפשי".

מהי האחריות של הפרקליטות בסיפור הזה?

"אני חושבת שכשהוגש כתב האישום, הפרקליטות לא ידעה מה קרה בחקירה כי השקרים של המשטרה הסתירו את מה שהיה. אבל שנתיים לאחר מכן ובטח משנת 2010, כל הטענות היו על השולחן בפני הפרקליטות. ההחלטה של פרקליט המחוז בדרום שטיפל בתיק הזה, שלמה למברגר (כיום המשנה לפרקליט המדינה. ח"מ), הייתה להמשיך לנהל אותו למרות מה שקרה בחקירה. ומאז והלאה כל פרקליט שנגע בתיק הזה המשיך לנהל אותו. ההחלטה של הפרקליטות לא לחזור מההרשעה ולהביא לכך שחייבטוב ישלח למאסר עולם היא שערורייה.

ההחלטות של הפרקליטות נתנו גיבוי להתנהלות דורסנית ובלתי נסבלת של המשטרה. הפרקליטות חייבת הייתה להבין שכשמתנהגים באופן כזה לנחקר, אז זה יכול להניב הודאת-שווא שלו במעשה שלא ביצע. לא היו כאן ראיות פורנזיות נגדו. לא היו עדי ראייה, טביעות אצבע, כלום. הייתה כאן הפרה מוחלטת של זכויות האדם וזכויות הנחקר כדי להניב פירורי הודאה באשמה".

המקרה הזה ערער את האמון שלך במערכת אכיפת החוק?

"עד לפני 20 שנה היה שיח חזק שבסה"כ מערכת המשפט היא מערכת טובה שיודעת להבדיל בין אמת לשקר ויכולה לבסס ראיות ולשלוח לכלא אנשים. הפרדיגמה הזאת נסדקה. בין היתר בזכות פרויקט החפות שנעשה בארה"ב שבמהלכו התברר שיש הרבה הרשעות-שווא. יש הרבה מחקרים שמסתכלים היום בחשדנות על ראיות שנחשבו בעבר לחזקות להוכחת אשמה, כמו הודאות שנגבות תחת לחץ של חקירה, שיכולות להוביל להרשעות לא מוצדקות".

הסרט התיעודי שמיקד תשומת לב

הסיכוי האחרון של חייבטוב להינצל אחרי שנות הייסורים שעבר, היה באמצעות הגשת ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון. גם הפעם הוא כמעט והרים ידיים ורק העקשנות של לרנאו מנעה ממנו לוותר על הערעור. לרנאו אומרת שגם רגע לפני ההודעה של השופט שהם על הזיכוי היא חששה שהערעור יידחה. אבל היא מוסיפה שכבר ביום הדיונים השני מבין השלושה שהיו בעליון, היו סימנים שזה הכיוון שאליו הולכים השופטים. "החל מהדיון הזה פתאום הייתה תחושה שאחרי כל השנים מקשיבים לטענות שלנו. לא הבאנו שום ראייה חדשה בעליון, אבל השופטים קיבלו את עוצמת הביקורת שלנו על האופן שבו נוהלה החקירה. הם התחילו להתעניין בטענות שלנו, נתנו לנו לטעון באריכות ושאלו שאלות".

תשומת הלב של שופטי העליון לטענות של חייבטוב באמצעות לרנאו לא ניתנה בחלל ריק. זמן קצר לפני יום הדיונים השני הוקרן סרטם הדוקומנטרי המצוין של העיתונאית גלי גינת (ערוץ עשר) והבמאי ארי פינס על חקירת חייבטוב. הסרט, "הודאה תחת השפעה" שחתם את עונת התחקירים של התוכנית "זמן אמת" ב"כאן", חשף את הפגמים החמורים בחקירה, שלא הטרידו במיוחד את שופטי המחוזי - ובעיקר שההודאה של חייבטוב ברצח הושגה לאחר שימוש במדובב שהדיח את חייבטוב לשימוש בסמים, תוך ידיעת המשטרה.

כשלרנאו נשאלת עד כמה הסרט השפיע על ההחלטה של העליון, היא אומרת ש"אני לא חושבת ששופטים מזכים בגלל סרט, אבל אני בהחלט חושבת שהסרט מיקד את תשומת הלב בתיק הזה. במחוזי זה היה אלישע חייבטוב מוכה וחבוט לבד. אף אחד לא התעניין בפרשה הזאת ואפשר היה לטאטא מתחת לשטיח את הטענות החמורות שלנו. הסרט נתן לתיק תשומת לב ציבורית ויכול להית ששינה מומנטום בכך שחייב את שופטי העליון להקשיב לטענות. מצד שני, יכול להיות שההרכב הזה של השופטים - שהם, ברק-ארז ומלצר, היה מקשיב לטענות גם בלי הסרט ומזכה אותו. אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו לא היה משודר הסרט".

אחרי הזיכוי של חייבטוב התעוררה ביקורת חריפה על העליון, בין היתר של רביב דרוקר, שגורסת כי שופטי העליון היו צריכים לשחרר את חייבטוב לאלתר מהכלא לאחר שהבינו בתום הדיונים בערעורו כי הוא זכאי ולא להמתין להקראה פסק הדין בטקס הפרישה של שהם. "עם כל הכבוד לטקס הפרישה, חייבטוב לא צריך להנמק בכלא עוד חודשיים וחצי רק משום שהשופט זקוק לתשומת לב", כתב דרוקר.

לרנאו, אולי במפתיע, דווקא לא מתרשמת מהביקורת הזאת על העליון. "אני חושבת שזה ספין", היא אומרת. "הרי בכל פעם שבית המשפט כותב החלטה יש פרק זמן בין השלב של ההבנה מהו הכיוון של ההחלטה לבין הזמן שבו גומרים לכתוב את ההחלטה ומודיעים עליה. כאן זה דווקא היה יחסית מהר מאוד. אז דווקא כאן אני לא מתחברת לביקורת. בעיניי, העליון עשה את עבודתו נאמנה. עיקר האחריות למקרה הזה היא על הפרקליטות. מהמשטרה לא היו לי הרבה ציפיות אבל מהפרקליטות היו לי". בנקודה הזאת לרנאו חושפת לראשונה כי היא ועו"ד יואב ספיר, הסנגור הציבורי הארצי, עומדים לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בבקשה להיפגש אתו ולפרוש בפניו את הבעיות הקשות שנחשפו בתיק הזה שהמערכת צריכה להתמודד איתן.

לבדוק אם יש עוד תיקים כאלה

את מה שלרנאו וספיר יגידו למנדלבליט אפשר למצוא באמירות הבאות של לרנאו: "כשאתה קורא את הפסיקה של בית המשפט העליון בארץ אתה רואה שיש שינוי והבנה שצריך מאוד להיזהר מלתת משקל יתר להודאות באשמה שהושגו בדרכים שונות. אבל לצד הרטוריקה הזאת לפחות חלק מהשופטים עדיין נשארו עם התפיסה המיושנת, שאדם לא יסבך את עצמו בעבירה שהוא לא עשה וגם ששופט יכול לנתק את הרגע הזה של ההודאה מההקשר הרחב בחקירה שבו היא ניתנה. התרומה של פסק הדין הזה צריכה להיות פיקוח על חקירות, והבנה במשטרה ובפרקליטות ואצל השופטים של מה זה הודאת-שווא. זו האחריות שלהם ללמוד ולהכיר את המחקרים שנעשים היום בנושא ולא להגיד שזה לא רלוונטי למדינת ישראל".

האם חייבטוב יתבע פיצוי על העוול שנגרם לו?

"אנחנו עומדים להגיש בקשה לפיצוי לפי האפיק הפלילי של כ-350 שקלים על כל יום שבו חייבטוב היה במעצר או מאסר בגין הרצח. אני מעריכה את הפיצוי שנבקש באפיק הזה בכ-750 אלף שקל, אבל הוא לא מובטח. אנחנו מקווים שהמדינה לא תערים קשיים על מתן הפיצוי ותיקח אחריות. בנוסף, יש לחייבטוב אפשרות להגיש תביעה אזרחית נזיקית נגד המדינה אבל הוא עדיין לא החליט האם לעשות זאת.

את חושבת שצריך לנהל חקירת מח"ש נגד השוטרים שניהלו את החקירה השערורייתית הזאת ועדיין מועסקים במשטרה?

"אני פחות רוצה לבוא חשבון עם השוטרים עצמם. יותר חשוב בעיניי לבדוק מה הם עשו בתיקים אחרים. אם רוצים לעשות ניקוי אורוות אז ראוי שתיעשה בדיקה מול צוות הצח"מ הזה כדי לזהות אם יש עוד תיקים חמורים שבו אנשים הורשעו וגם בדיקה של המדובב הזה שדובב בעוד תיקים. ניקוי האורוות צריך ללכת לכיוון הזה ולא לחקירות פליליות נגד אנשי הצח"מ".

רגע לפני שאני נפרד מלרנאו ויוצא ממשרדה הצנוע בקומה הרביעית של בניין הסנגוריה הציבורית בתל-אביב, ולמרות כל מה שנאמר ונכתב, גם כאן, על פרשת אלישע חייבטוב, אני מעז לשאול אותה האם היא שואלת את עצמה לפעמים אולי למרות הכול חייבטוב הוא אשם ברצח. התשובה של לרנאו עלולה להפתיע חלק מהקוראים אבל היא לא תפתיע את מי שמכיר את עבודת הסנגוריה בכלל ואת לרנאו בפרט: "אני מאמינה בחפותו של אלישע חייבטוב, אבל אני גם מודעת לזה שאני לא יודעת הכול. בחלקים מסוימים של החקירה שלו, ההפרות, השקרים, והמניפולציות היו כל כך קשים עד שזה גם ממש לא משנה. מה שעשו לאלישע חייבטוב, לא יכול להתקיים בחברה דמוקרטית".

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "חקירת המשטרה הניבה ראיות מוצקות לכך שחייבטוב ירה למוות בעובד מועדון סנוקר במהלך שוד, ואכן שלושת שופטי בית המשפט המחוזי קבעו פה-אחד שהוא הרוצח. בצד זאת, גם הפרקליטות לא חלקה על כך שזכויותיו של חייבטוב כנחקר הופרו ברגל גסה, והמחלוקת נסבה סביב השאלה האם יש בהפרת זכויותיו כדי להביא לזיכויו, למרות הראיות החזקות שלימדו על כך שהוא ביצע את הרצח. נזכיר, כי חייבטוב סירב, פעם אחר פעם להעיד בפני בית המשפט. גם במהלך הדיון בערעור הסכימה הפרקליטות להחזיר את התיק למחוזי כדי לאפשר לו להעיד הוא שוב סירב. בנסיבות אלה, סברה הפרקליטות כי אין הצדקה לפסילת הראיות נגד חייבטוב ובכך להביא לזיכויו.

"נדגיש כי הרכב שלושה שופטים של בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע את חייבטוב חרף הכרת הפגמים שנפלו בחקירתו. בית המשפט העליון פסק אחרת ואנו מכבדים את החלטתו, לומדים אותה ובכוונתנו להפיק את הלקחים הנדרשים".

הכול התחיל ברצח במועדון סנוקר בשדרות

פרשת אלישע חייבטוב החלה ביוני 2002 אז נכנסו שני רעולי פנים למועדון סנוקר בשדרות, בכוונה לבצע שוד. במהלך האירוע נורה אחד מעובדי המקום, שי אדרי, ומת. במארס 2005, כשלוש שנים לאחר האירוע, התקבל במשטרה מידע המייחס את השוד והרצח לחייבטוב ולתושב שדרות בשם סורן סורחנוב, שכונה "ממוקה".

עם קבלת המידע, פתחה המשטרה בחקירה סמויה נגד ממוקה, אך הוא נהרג בתאונת דרכים. חייבטוב, שכבר ריצה מאסר בגין הצתת ביתו נעצר ולתאו הוכנס מדובב, שהיה עבריין בעצמו. חייבטוב נותק מכל גורם חיצוני, נמנעה ממנו זכות ההיוועצות בעו"ד, המדובב גרם לחייבטוב לצרוך הרואין ביחד עמו והפעיל עליו מניפולציות שונות. בסופו של דבר הוציא המדובב מחייבטוב הודאה בירי על אדרי, שעל בסיסה הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בבאר שבע ברצח. באוגוסט 2017 שודר ב"כאן" סרט של גלי גינת וארי ליבסקר, שחשף גם לציבור הרחב את הפגמים בחקירת חייבטוב. ב-2 באוגוסט 2018 זיכה העליון את חייבטוב מעבירת הרצח בגין הפגמים בחקירתו ובאופן הפעלת המדובב.

חיה עם בת זוג ואמביוולנטית לגבי מאבק הפונדקאות

עו"ד ד"ר חגית לרנאו עובדת בסנגוריה מאז שנת 2006. היא גדלה בעפולה ואח"כ עברה לתל-אביב. את לימודי התואר הראשון במשפטים היא השלימה באוניברסיטה העברית. אח"כ התמחתה בסנגוריה הציבורית אצל עו"ד פרופ' קנת מן, שהקים אותה. אחרי ההתמחות היא פנתה לקריירה אקדמית ועשתה תואר שני ושלישי בקרמינולוגיה באוניברסיטה העברית. במקביל, היא המשיכה לעבוד כפרלינסרית בסנגוריה הציבורית.

לפני שנתיים, פרסמה לרנאו את הספר "עבריינות ואכיפת חוק - תיאוריה, מדיניות, ביקורת" שדן בסוגיות כמו מהי קרימינולוגיה וכיצד הפכה למדע חברתי. מהי עבריינות ומה הן הסיבות להיווצרותה, מה הן התפיסות המרכזיות המכוונות את הניסיונות החברתיים להתמודד עם עבריינות, ועוד. לרנאו אומרת ש"השפה הקרמינולוגית מושכת אותי. יש לה כוח מסביר טוב בכל מה שקשור במשפט פלילי. מתקופת לימודי המשפטים היה לי ברור שאני רוצה להיות סנגורית שמייצגת את האנשים שנמצאים בעמדת נחיתות. האמפתיה שלי היא כלפי אנשים שהעבריינות היא חלק מנסיבות החיים שלהם של עוני וקיפוח".

לרנאו חיה עם בת זוג בתל-אביב והיא שותפה בהורות של שני ילדים בני אחת עשרה וחצי ושלוש עשרה וחצי. "אני חיה בשלום עם הלסביות שלי ואני לגמרי פתוחה עם זה", היא אומרת. כשאני שואל אותה האם היא משתתפת במחאה של התנועה הלהט"בית בעניין הפונדקאות, לרנאו מסויגת. "אני חושבת שהשאלה לגבי פונדקאות היא יותר מורכבת משאלת השוויון. ההפגנה בנושא הזה הייתה נקודה שבה היה לי מורכב להחליט איפה אני לגמרי מזדהה".

באיזה מובן?

"בזמן ההפגנה על הפונדקאות שהייתה בכיכר רבין, הלב שלי היה בהפגנה הקטנה של הטרנסג'נדריות בדרום תל-אביב. הן נאבקות על זכויות בסיסיות של הגנה על הגוף, כבוד בסיסי וחיים בכבוד ולא בהשפלה. אני חושבת התרומה של הקהילה הלהט"בית צריכה להתחיל מהזכויות הבסיסיות של החלקים הללו בקהילה שסובלים מרמה יותר רבה של קיפוח, פגיעה וביזוי. לגבי הפונדקאות, אני חושבת שצריך להבטיח שפונדקאות תעשה בתוך מערכת ששומרת על האוטונומיה של האישה הפונדקאית ועל והאינטרסים שלה בתוך יחסי הכוח האלה".

"יש שינוי חיובי בתחום הפלילי חוץ מאשר בנושא המעצרים"

סיפור הרשעתו וזיכויו של אלישע חייבטוב מעלה שאלות קשות על מערכת אכיפת החוק בארץ, אבל עו"ד ד"ר חגית לרנאו מציירת תמונה אופטימית למדי בכל הנוגע לתחום הפלילי בארץ. "אני חושבת שבתוך הליכים של הקצנה שמדינת ישראל עוברת, בתוך שיח שמוביל לחוסר סובלנות דווקא בתחום הפלילי קורים תהליכים הפוכים", היא אומרת.

"יש פסיקות שמקדמות זכויות חשודים, וגם שרת המשפטים, איילת שקד, מאוד סנגוריאלית בתחומים האלה. ישנה גם תמיכה בבתי המשפט הקהילתיים וביישום דוח ועדת דורנר". לרנאו מדברת, בין היתר, על רפורמה מקיפה לקידום זכויות האדם של חשודים ונאשמים בפלילים, שמקדמת שקד, וכוללת לראשונה הקמת ועדה לצמצום הרשעות-השווא שבראשה יעמוד שופט העליון לשעבר, יורם דנציגר. ועדת דורנר  בוחנת את מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, ולרנאו הייתה חברה בה.

 איך את מסבירה את זה?

"אולי בין השאר בגלל שיש הרבה קבוצות בחברה הישראלית שהן פגיעות להפעלת הכוח של המשטרה ושל המערכת הפלילית. אתה רואה לאורך כל הקשת הפוליטית, מהחרדים, דרך הימין והמתנחלים ועד לעולי אתיופיה והערבים, שתופסים עצמם כקבוצות מיעוט שעלולות להיפגע על-ידי כוחות שלטוניים ולכן יש שינוי במקום הזה".

השינוי החיובי הזה לא בא לביטוי בכל מה שקשור למעצרים. נראה שהיד על הדק המעצרים עדיין קלה מדי למרות הפגיעה הגדולה בזכויות שמעצר טומן בחובו.

"זה נכון. אני לא מצליחה לפענח למה השינוי הזה לא קורה במעצרים. אתה מסתכל על הנתונים ורואה שיש קפיצה אדירה בשימוש במעצרים, בניגוד לחוק המעצרים ובניגוד לרטוריקה לגבי זכויות חוקתיות. נושא המעצרים מצליח להיות מעין פרה קדושה שאי אפשר לגעת בה. ברור לחלוטין שכמויות המעצרים בארץ מאוד גבוהות. אני חושבת שצריך לייצר תמריצים לחוקרי משטרה ולתובעים לפעול באופן זהיר יותר בכל הנוגע לזכות החפות של נחקרים".

לפי השנתון הסטטיסטי של המשטרה לשנת 2017, ישנה מגמה של ירידה בהיקפי הפשיעה בארץ ובעיקר בהיקפי פשיעת הרכוש. לפי המשטרה, בעשור האחרון חלה ירידה של 21% בהיקף הפשיעה וירידה של 28% בהיקף הפשיעה החמורה.

"בכל העולם המערבי יש מגמה של ירידה בפשיעה. יש לכך הרבה הסברים, כמו שיפור במצב הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה, ההתבגרות של האוכלוסייה, כי פשיעה זו בעיקר התנהגות של גברים צעירים. אבל מאוד קשה להסביר את התופעות הרחבות של עבריינות. יש פער גדול בין תחושה שהפשיעה גואה למציאות, לפיה יש מגמה יציבה של ירידה בפשיעה ביחס לגודל האוכלוסייה. אחד הדברים החשובים שצריך לעשות כדי לצמצם פשיעה זה להסיט תקציבים מכליאה לשיקום. ועדת דורנר המליצה על כך ומשרד האוצר הסכים לשתף פעולה". 

ד"ר חגית לרנאו - תעודת זהות

תפקיד: המשנה לסנגור הציבורי הארצי. מרכזת את עבודת הסנגוריה בתחומי החקיקה והמדיניות ומייצגת בעיקר בערעורים לבית המשפט העליון

מגורים: תל-אביב

מצב משפחתי: חיה עם בת זוג ושותפה בהורות של שני ילדים

השכלה: תואר ראשון בפילוסופיה וחינוך, ותואר ראשון נוסף במשפטים וקרימינולוגיה. בעלת תארים שני ושלישי בקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

עוד משהו: במקביל לעבודתה בסנגוריה הציבורית עוסקת לרנאו במחקר ובהוראה בתחומי הקרימינולוגיה התיאורטית, תורת הענישה והמשפט הפלילי. בשנת 2016 יצא לאור ספרה "עבריינות ואכיפת חוק: תאוריה, מדיניות וביקורת".

חותרת קיאקים מדי בוקר בירקון ובים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות