ביום שאחרי הסיוע: היוונים עדיין נאבקים כדי לשרוד

תוכנית הסיוע החירום הפיננסי ליוון הסתיימה אתמול, אבל אזרחי המדינה לא חוגגים • שיעור האבטלה עומד על כ-20%, גם בני הדור הבא יחיו תחת מדיניות הצנע, והצעירים המשכילים בורחים למדינות אירופה העשירות יותר • למרות סימנים ראשונים של התאוששות וצמיחה, התקווה עדיין לא חזרה ליוון

מפגינים יוונים מול בניין הפרלמנט לפני ההצבעה במשאל עם / צילום: רויטרס Yannis Behrakis ,
מפגינים יוונים מול בניין הפרלמנט לפני ההצבעה במשאל עם / צילום: רויטרס Yannis Behrakis ,

ייתכן שלגיאורגוס פסואיס כבר לא תהיה אף פעם עבודה במשרה מלאה. הוא השלים עם זה, לדבריו. הוא פשוט יעשה מה שצריך כדי להאכיל את שלושת ילדיו.

כאריס קרקוסטה פפכריסטו עובדת כעת כרופאה בשבדיה. היא לא מתכוונת לחזור ליוון.

אוולין קריופילי הצליחה לשמור על מפעל ייצור בגדי הים שלה, אך היא לא בטוחה שזה היה כדאי. "נאלצתי להיפרד בהדרגה מכל העובדים - 25 אנשים", אמרה קריופילי. "עכשיו אני לבד. אני תופרת את בגדי הים בחורף ומוכרת אותם בקיץ".

שלושת היוונים האלה - ומיליוני יוונים אחרים - לא חוגגים את סיומה של תוכנית סיוע החירום הפיננסי ליוון אתמול (ב'), 20 באוגוסט, המועד שמסמל את קץ משבר החובות הממושך של גוש האירו, שעורר ספקות לגבי עצם קיומו של המטבע האחיד.

ממשלת יוון מקדמת בברכה את סיומה של תוכנית סיוע החירום ורואה בתאריך זה יום היסטורי שבו יוון השיבה לעצמה את חירותה הלאומית ואת עצמאותה. פקידים באיחוד האירופי מציגים את השלמת תוכנית החירום היוונית כהוכחה להצלחת ניהול משבר החובות, למרות הביקורת הרבה שנמתחה על האופן שבו נוהל המשבר. אך יוונים רבים מתקשים להאמין שה-20 באוגוסט יסמן באמת את סופה של תקופה.

הפסימיות והזעם עדיין שוררים בקרב יוונים רבים, לאחר עשר שנים של שפל כלכלי שהתיש רבים מאזרחי המדינה ושם קץ לאשליותיהם. מדיניות הצנע - בדמות קיצוצים עמוקים בשירותים הציבוריים ומסים גבוהים וחונקים - תימשך עוד שנות דור במסגרת הסכם בין ממשלת יוון ונושיה. מבחינתם של רבים מאזרחי יוון, הקורבנות הכלכליים שנאלצו לעשות כדי להישאר בגוש האירו הם מסע ייסורים שלא נגמר.

"הילדים שלנו נולדו עם נטל של חובות"

הלוואות החירום שקיבלה יוון מגוש האירו ומקרן המטבע הבינלאומית במסגרת תוכניות ההצלה מאז 2010 הסתכמו ב-290 מיליארד אירו (331 מיליארד דולר). מדובר בסיוע החירום הפיננסי הגדול ביותר שקיבלה אי-פעם מדינה ריבונית. בתמורה להלוואות דרשו הנושים שיוון תשים קץ לגירעון התקציבי שתפח ב-2009 לרמה של יותר מ-15% מהתמ"ג וריסק את שוק האג"ח שלה. כעת יש ליוון יתרת תקציב קטנה, אך צעדי הצנע שבוצעו כדי להגיע למצב זה - שהסתכמו ב-72 מיליארד אירו, או כ-40% מהתמ"ג - העמיקו את השפל הכלכלי במדינה.

עשרות אלפי יוונים
 עשרות אלפי יוונים

כלכלת יוון התכווצה ב-25% מתחילת המשבר הפיננסי העולמי. למרות ירידה איטית באבטלה, היא עדיין עומדת על קרוב ל-20%. כמעט מחצית ממחפשי העבודה לא היו מועסקים במשך יותר משנה. למרות הסימנים המהוססים להתחדשות הצמיחה, היה ההלם הכלכלי כה חמור עד שרבים מהשכירים המבוגרים יותר אינם צפויים למצוא שוב עבודה במשרה מלאה.

"אני בן 49 וזאת בעיה אדירה. כך המעסיקים מעדיפים את בני העשרים, שמקבלים פחות כסף ויכולים לעבוד יותר", אמר פסואיס, שעבר כדייל באוניות שיט תענוגות עד שנת 2010, והרוויח 2,000-1,500 דולר בחודש.

בשמונה השנים שעברו מאז פסואיס לא הצליח למצוא עבודה במשרה מלאה. קצבאות האבטלה נפסקו לפני זמן רב. משפחתו בת חמש הנפשות מתקיימת על קצבאות שמסתכמות ב-250 דולר בחודש עבור הילדים, וחלק מקצבאות הפנסיה של הוריו של פסואיס. אך הפנסיות ביוון קוצצו 13 פעמים מאז תחילת עידן סיוע החירום למדינה. המשפחה מכרה את כל התכשיטים שהיו ברשותה, כולל טבעות נישואים, ועברה דירה שלוש פעמים במהלך המשבר כדי לצמצם את שכר הדירה וחשבונות המים, הגז והחשמל.

"אני חי כמו זומבי", אמר פסואיס תוך שהוא לוגם משקה אנרגיה שלדבריו עוזר לו לאכול פחות במשך היום. הוא אינו מצפה שחייו ישתנו לאחר הקיץ הנוכחי, והוא אינו תולה תקווה רבה בעתיד המדינה.

"הילדים האלה נולדו עם נטל של חובות", הוא אומר, ומצביע על שלושת ילדיו, בני 5, 7 ו-9, ומבהיר: "אני לא מדבר על החוב הפרטי שלי, אלא על החוב של המדינה".

יוונים צעירים קולטים שרבים מהם לא יגיעו מעולם לרמת ההכנסות הקודמת של הוריהם, ואף לא יצליחו להרוויח מספיק כדי להקים משפחה משל עצמם. אין פלא שהמדינה איבדה דור של בוגרי קולג', שהיגרו לחו"ל.

"כשאמא שלי ביקרה אותי בשבדיה לפני שנתיים וראתה את החיים שלי כאן, היא פרצה בבכי ואמרה שהיא מבינה שאף פעם אני לא אחזור", אמרה ד"ר קרקוסטה פפכריסטו, שנמנית עם קרוב לחצי מיליון יוונים שנמלטו בעשר השנים האחרונות מיוון למדינות צפון אירופה העשירות יותר, במהלך ביקור קצר באתונה.

"עמיתי למקצוע הרפואה ביוון צריכים לעבוד שעות ארוכות בתי חולים שבהם אין לפעמים אפילו תחבושות, והם לא מרוויחים יותר ממוכרים בחנויות", אמרה הרופאה הצעירה. "בנוסף לכך, הם מוצאים את עצמם מול מטופלים מאוכזבים ומותשים ממערכת שלא מתפקדת, ושמחשיבים את הרופאים לנציגי המערכת הזאת ומוציאים עליהם את כעסם".

גלי הגירה מיוון נרשמו גם בעבר, כולל בעשרות השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבמהלכן משכו התעשיות המשגשגות בגרמניה עובדים מאירופה הדרומית. אך הפעם מי שעוזב את המולדת הם בעלי ההשכלה והמיומנויות הגבוהות ביותר.

בריחת המוחות ממשיכה במלוא העוצמה. ד"ר קרקוסטה פפכריסטו סיפרה כי במהלך טקס פתיחה רשמי שבו השתתפה לאחרונה, אמר דיקן בית הספר לרפואה של אתונה לסטודנטים החדשים שהתארים שיקבלו מהמוסד יקלו עליהם למצוא עבודה בחו"ל.

משבר הפליטים הוסיף למשבר הכלכלי

הכלכלה היוונית החבוטה תצטרך לעבור דרך ארוכה כדי להחלים מעשר השנים הטראומתיות האחרונות, אך הפעילות העסקית מתחילה להראות סימני חיים. אשתקד צמח התמ"ג ב-1.4% - העלייה המשמעותית הראשונה מאז 2007 - והשנה הוא צפוי לצמוח ב-2%. לאחר גלי חדלות הפירעון, ירד מספר החנויות והעסקים שנסגרים. סקרים מראים שמספר ההזמנות החדשות ותוכניות שכירת העובדים מטפסים לרמות שלא נצפו זה שנים.

קריופילי, בעלת מפעל בגדי הים, היא אחת מהשורדים. המכירות שלה מתחילות סוף-סוף לגדול הודות להתחדשות חלקית של אמון הצרכנים.

"זה מצחיק שקראתי לעצמי אשת עסקים במשך כל השנים האלה, כשההכנסה שלי הייתה שווה לשכר מינימום", אמרה קריופילי.

היא עדיין אינה מוכנה לשכור חזרה את העובדים שלה. הבעיה העיקרית היא המסים הגבוהים. נטל המס - שנוצר כתוצאה מהתנאים המחמירים של סיוע החירום - נחשב לגורם הבעייתי ביותר בעשיית עסקים ביוון, לדברי הפורום הכלכלי העולמי.

פנגיוטיס מקרוניס, נהג מונית בן 41 באי לסבוס, מתאר כ"בדיחה" את סיומה של תקופת סיוע החירום. הוא מספר שרווחיו צללו במהלך משבר החוב, ולאחר מכן, כשהתיירות התחילה להתאושש, נפגע האי מהמשבר השני של יוון - הגירת מבקשי המקלט לאירופה. בשנים האחרונות הפכו לסבוס - וגם איים אחרים בים האגאי - לשער שדרכו נכנסו לאירופה כמיליון פליטים ומהגרים אחרים מסוריה, עיראק, אפגניסטן ומדינות אחרות מוכות מלחמה ועוני.

מבקשי המקלט שהגיעו ללסבוס הועברו למחנות מעצר צפופים, ונאסר עליהם להגיע ליוון היבשתית, במסגרת מאמצי האיחוד האירופי לחסום את נתיב ההגירה לאירופה ולהרתיע מבקשי מקלט אחרים. צילומי התנאים הקשים במחנות הבריחו את התיירים, רבים מתושבי לסבוס חשים כי נותרו לבדם במאבק עם שני משברים בו-זמניים. המתח בין המהגרים והמקומיים הוביל להתפרעויות.

הנזק לתדמיתו של האי לסבוס צפוי לעכב את ההתאוששות הכלכלית במשך שנים, לדברי מקרוניס. בינתיים יכולים תושבי האי להתפרנס בקושי רק באמצעות התחמקות מתשלום המסים הכבדים שהוטלו על אזרחי יוון במסגרת תוכנית סיוע החירום.

"אם אתה משלם את כל המסים שאתה חייב, מוטב שתקשור אבן סביב הצוואר ותטביע את עצמך", אמר מקרוניס, והוסיף שמשפחתו לא יצאה לנופש כבר עשר שנים כי אינה יכולה לעמוד במחיר. "אנחנו תקועים באי הזה, ממש כמו המהגרים, ועובדים כל היום". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988