ניסנקורן חייב לעצור את מסחטת הכספים של עובדי בורסת ת"א

בתרבות הכוחנית של ישראל, שבה רק הפעלת כוח מניבה הישגים, איש לא יכול להתלונן על כך שגם העובדים מתנהגים בהתאם ומפעילים עוד מאותו כלי נשק • אבל יש מי שמוציא שם רע מאוד לעבודה המאורגנת בחלק מהוועדים, ואלה בדרך-כלל העובדים שמרוויחים היטב • פרשנות

מנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב / צילום: תמר מצפי
מנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב / צילום: תמר מצפי

1. כוח מאזן: עבודה מאורגנת היא כוח שמגיב על הפעלת כוח

זה לא סוד לקוראי הטור זה שאני בעד עבודה מאורגנת באופן כללי, ובעד שיתוף של עובדים ברווחים באופן פרטני, והסברתי זאת לא פעם: עבודה מאורגנת היא כוח שמגיב על הפעלת כוח. היא כוח מאזן. בתרבות הכוחנית של ישראל, שבה רק הפעלת כוח מניבה הישגים, איש לא יכול להתלונן על כך שגם העובדים מתנהגים בהתאם ומפעילים עוד מאותו כלי נשק - עוד קצת כוח. לא כוח רב מדי של מעסיקים הוא טוב, ולא כוח רב מדי של ועדים הוא טוב. אבל כשיש מעסיקים שלא מכבדים זכויות עובדים, ששוחקים אותם ואת שכרם, צריך כוח מאזן.

לפריחה היחסית של העבודה המאורגנת בשנים האחרונות יש סיבה מאוד פשוטה: חוסר ביטחון. כשהשכר תקוע - מגמה שהשתנתה לטובה בשנתיים, שלוש האחרונות - וההוצאות עולות התוצאה היא שההכנסות הפנויות מצטמצמות והביטחון מתערער. כשהוא מתערער, אנחנו נוטים לחפש מסגרת מאורגנת או תומכת. עבודה מאורגנת על כל צורותיה היא כוח. היא כוח נגד הכוח של הממשלה. היא כוח נגד הכוח של המעסיקים הפרטיים והיא תולדה של חוסר אמון קיצוני במשק הישראלי: בין מעסיקים לעובדים, בין מעסיקים לרגולציה ואפילו בין עובדים לעובדים.

זו, בקליפת אגוז, המשמעות של עבודה מאורגנת. הדיון הציבורי בישראל סביב העבודה המאורגנת הוא מאוד פשטני, וכרגיל מחלק את הצדדים לבעד או נגד, שחור או לבן. אם אתה בעד, אתה חברתי, סוציאליסט, בולשביק, קומוניסט. אם אתה נגד, אתה קפיטליסט בכל רמ"ח אבריך, מקדש את המצוינות, את הכישרון האישי, אביר השוק החופשי, אביר החדשנות והתחרות, ומתעב את שלטון הוועדים. ויש כמובן את אלה שהם לכאורה בעד, אבל הם בעצם נגד. נקרא להם הצבועים: כן, הם אומרים, אנחנו בעד עבודה מאורגנת, אבל רק במודל מסוים, נניח המודל הסקנדינבי, שממש לא בר יישום בישראל והרבה יותר אגרסיבי מכל ועד מיליטנטי בישראל.

אני תמיד מעדיף להשתמש במילים כמו "כלכלה הוגנת, הגונה וערכית", במקום קפיטליסטית או סוציאליסטית. בסופו של דבר השיטה הכי פחות גרועה או השיטה הכי מוצלחת, אם אפשר לקרוא לזה כך, היא השיטה הקפיטליסטית ואיש אינו רוצה את הסוציאליזם של שלטון ההסתדרות או מפא"י בזמנו.

כשמדברים על יחסים בין מעסיקים לעובדים צריך לקחת בחשבון שיש משקל גבוה להתנהגות האנושית ובהרבה מקרים הכשל הוא בסופו של דבר הוא כשל של בני אדם. לא מדובר בהכרח על סוציאליסטים שרוצים שוויון, או קפיטליסטים שרוצים הכול לעצמם. קל מאוד להתלונן על ועדים, אבל צריכים להבין על איזה מצע הם פורחים. בעולם של מעסיקים הוגנים, יש שקט תעשייתי ארוך למרות הוועדים ויש אין ספור דוגמאות לכך.

2. העובדים בחלק מהוועדים הם אלה שמוציאים שם רע לעבודה המאורגנת

למי ששאל את עצמו איפה ה"אבל", אז הנה הוא מגיע. מי שמוציא שם רע מאוד לעבודה המאורגנת אלה העובדים עצמם בחלק מהוועדים. הם מתבלבלים, הם חושבים שהעסק שלהם, הם מושכים עובדים בעלי אג'נדה מיליטנטית שהמטרה שלהם היא אך ורק לעשות בלאגן, ולמרבה ההפתעה או הצער, בדרך-כלל מדובר בעובדים שמרוויחים היטב. הם לא באמת החלשים שצריכים תמיכה, הם החזקים שמחפשים רק עוד ועוד, בלי לדעת שובע.

הדוגמה המצוינת לכך היא עובדי הבורסה בתל-אביב. בסך-הכול גרעין של כ-200 עובדים שנהנים מתנאים יוצאי דופן: 47 אלף בחודש עלות שכר ממוצעת (הוותיקים מרוויחים יותר), בונוסים, מענקי מניות - ולמרות הכול, זה לא מספיק לוועד שלהם. עובדים אינם יכולים להתלונן על מעסיקים "חזיריים" כשהם מעצמים מחזיקים את הארגון בגרונו ורוצים לסחוט ממנו עוד ועוד ועוד. ומדובר בסוג של ארגון שהיה ציבורי ובדרך לעשות היסטוריה ולהפוך לעסק פרטי.

3. בורסת תל-אביב: משליטה של הבנקים לשליטה של משקיעים זרים

תזכורת: הבורסה עוברת תהליך היסטורי - משליטה של הבנקים לשליטה של גופים זרים והנפקה מתוכננת בתל-אביב.

במסגרת השינוי המבני והתהליך הארוך למכירת מניות הבנקים, שמתבצע על-ידי מנכ"ל הבורסה איתי בן זאב, קרן השקעות האמריקאית מניקיי רכשה כ-20% ממניות הבורסה לפי שווי של כ-550 מיליון שקל.

במקביל, מספר משקיעים בינלאומיים רכשו כ-52% ממניות הבורסה, כאשר כשליש ממניות הבורסה שיירכשו על-ידי המשקיעים יופקדו בידי נאמן עד להנפקה שתוכננה לרבעון האחרון של 2018. בין הגופים הבינלאומיים שנכנסו להשקעה בולטת קרן של נובו נורדיסק, חברת תרופת דנית ותיקה וענקית.

4. העובדים חתמו על הסכם נדיב ועכשיו גם הוא כבר לא מספיק להם

כדי לקדם את הפרטת הבורסה, נחתם עם העובדים במאי אשתקד הסכם שהבטיח להם מענק הוני של 6% מהמניות - שווה ערך כיום לכ-30 מיליון שקל, שהם כ-150 אלף שקל לעובד בממוצע, אבל מכיוון שהמענק לא אחיד אלא דיפרנציאלי בהתאם לוותק, העובדים היותר וותיקים ומן הסתם היותר מתוגמלים יקבלו הרבה יותר מהממוצע. בנוסף כלל ההסכם הקיבוצי גם תוכנית תגמול.

מה שחשוב הוא שעל הסכם המניות לא חתום הוועד באופן כללי, אלא כל עובד באופן פרטני ושבאחד הסעיפים נכתב כי "העובד מאשר כי ידוע לו שהחברה בוחנת אפשרות של ביצוע הצעה לציבור והוא מסכים לכך...". אם העובדים חתומים על הסכמה להנפקה כחלק מהדיל של הענקת המניות, אז מה הם קופצים עכשיו לקראת ההנפקה ורוצים לשבור את הכלים?

זאת ואף זאת: המטרה של ההסכם שנחתם במאי אשתקד הייתה לשמור על שקט תעשייתי, ובמסגרתו העובדים קיבלו מניות ותוספת שכר ("טייס אוטומטי") של 3.5% מדי שנה. השקט התעשייתי בא לידי ביטוי בלשון זאת: "מוסכם בזאת כי עובדי הבורסה ייהנו מרשת ביטחון מפני פיטורים קולקטיביים, מיום חתימת הסכם זה ועד 5 שנים ממועד שינוי מבנה הבעלות... פיטורים קולקטיביים לעניין זה: פיטורים מסיבות שנוגעות למקום העבודה כגון צמצומים והתייעלות, יהיה אשר יהיה ההיקף...".

אז העובדים קיבלו רשת ביטחון ל-5 שנים והנה הם רוצים לזרוק את הסיכומים שהם חתמו עליהם לפח ומבקשים, כפי שנראה בהמשך, רשת ביטחון חדשה. מה לא מוצא חן בעיני העובדים? שהעברת הבעלות לא נעשתה בשיתוף-פעולה איתם, שהמכירה הניבה רווחי הון גדולים לחברי הבורסה - בנקים ובתי השקעות - ולכן גם הם רוצים נתח מהחגיגה, למרות שכבר קיבלו נתח כזה בדמות מניות. 

התוספות שקיבלו עובדי הבורסה בהסכם שנחתם ב-2017
 התוספות שקיבלו עובדי הבורסה בהסכם שנחתם ב-2017

5. הדרישה החדשה: בונוס בגובה רבע מיליון שקל לעובד בממוצע

מנכ"ל הבורסה בן זאב סירב בצדק לדרישות העובדים וכרגיל, הגיע הפיצוץ. לפני שבועיים החליט ועד הבורסה לפנות להסתדרות כדי שזאת תאשר הכרזה על סכסוך עבודה. בתגובה החליט בן זאב להקפיא את תוכניות ההנפקה.

לא די לעובדים במה שהם קיבלו בהסכמים הקודמים, לא די להם בחבילת המניות השמנמנה שקיבלו, לא די להם בשכרם הגבוה מאוד, לא די להם בתנאים הנדיבים שלהם, מעל לממוצע בסקטור הציבורי ובוודאי שמעל למקובל בסקטור הפרטי. אנשי הוועד רוצים עכשיו הכול מכול תוך צפצוף על הסכמים קודמים שהם חתומים עליהם.

הם רוצים רשת ביטחון לעשר שנים ממועד ההנפקה שתתבטא, בין היתר, בהתחייבות של הרוכשים להבטחת ביטחונם התעסוקתי של עובדי הבורסה מפני פיטורים קולקטיביים; הם רוצים את התחייבות הרוכשים לגבי המשך קיומם של כל ההסכמים וההסדרים הקיבוציים, כמו הבטחה למניעת פגיעה בשכרם - איך בדיוק אפשר להפר הסכמים קיבוציים קודמים שנחתמו במאי 2017 ולמה לחתום על הסכם חדש? - והכי חשוב, כמובן, הם רוצים מענק לעובדי הבורסה בגין מכירת המניות, ולא סתם מענק, הם רוצים מענק בשיעור של 5 משכורות לעובד. המשמעות הכספית היא אדירה: קרוב לרבע מיליון שקל עלות מענק לכל עובד ובסך-הכול קרוב ל-50 מיליון שקל. וזה כמובן לא כולל את המענק שחולק להם במניות בעקבות ההסכמה לשינויים המבניים בבורסה והפרטתה.

6. המבחן של ניסנקורן: להציב גבול לסחטנות של העובדים

כאן אמור להיכנס בעובי הקורה אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות. ניסנקורן לא יכול להשאיר את ההחלטות לאנשיו בגלל שמדובר בארגון קטן יחסית עם 200 עובדים, ולא עסק כמו חברת החשמל והנמלים שמושכים אש אוטומטית.

כאשר ניסנקורן נכנע לוועד של עובדי הבורסה ואישר להם סכסוך עבודה, הוא העניק להם פרס על סחטנות והוציא שם רע לעבודה המאורגנת. ניסנקורן לא יכול להצדיק בשום צורה ובשום אופן, התנהלות של ועד מפונק שיש לו כבר הכול ורוצה עוד ועוד, תוך צפצוף על הסכמים שהוא חתום עליהם.

ניסנקורן הוכיח לאורך כל כהונתו אחריות רבה. הוא ריסן את מה שנקרא הוועדים החזקים ושמר על שקט תעשייתי, ללא שביתות פראיות. יתירה מזאת: הוא הוכיח שההסתדרות יודעת גם לדאוג לחלשים, בניגוד לתדמיתה: הוא דחף לעלייה משמעותית של שכר המינימום ולשיפור משמעותי בתנאי עובדים חלשים כמו עובדים סוציאליים, עובדי השמירה והניקיון, עובדים רפואיים ופארא-רפואיים, עובדי מעבדות ורוקחים, עובדים בשלטון המקומי, במועצות הדתיות ועוד.

לניסנקורן יש קרדיט רב בצמצום הפערים שהחל בשנים האחרונות אבל כאשר הוא תומך בדרישות של עובדים שמרוויחים פי 6 ופי 7 בחודש מהעובדים החלשים בהם תמך, הוא מאבד את הקרדיט על תמיכה בחלשים, רק בגלל 200 עובדים שלא סימנו להם את הגבולות.

תגובות:

הוועד: "ההנהלה מהלכת עלינו אימים"

מוועד עובדי הבורסה נמסר כי "צר לנו שהנהלת הבורסה בוחרת להפיץ מידע שקרי ומשמיץ על העובדים בתקשורת. בניגוד לנאמר הרי שסכסוך העבודה הינו חוקי לחלוטין, אושר על-ידי ההסתדרות ואינו מהווה כלל הפרה של ההסכם הקיבוצי שנחתם בשנה שעברה, שכן הסכם זה אינו מסדיר את העניינים שנמצאים במחלוקת.

"הנהלת הבורסה לדורותיה אימצה לעצמה שיטת התמודדות ייחודית כל אימת שהוועד מכריז על סכסוך עבודה - דוח ביקורת. הפעם, מחזרה הנהלת הבורסה דו"ח ביקורת שכבר הוצא בעבר בתקופות כהונתם של שני המנכ"לים הקודמים, ונגנז על-ידם. יובהר כי הדוח הינו דוח כללי, אינו מתייחס לעובדים ספציפיים ובוודאי אינו מביא טענות כנגד העובדים. 

"דוח הביקורת מתייחס לאופן חישוב גמול השעות הנוספות של סקטור עובדי המחשב המועסקים במשמרות, אשר באופן שאינו מקרי לחלוטין נמנים על סקטור זה שניים מחברי הוועד. הגמול מחושב ומשולם על-ידי ההנהלה בדיוק לפי ההסכמים. רק לפני מספר חודשים פיצתה הנהלת הבורסה את עובדי המשמרות והחזירה להם כולל לחברי הוועד המועסקים במשמרות, הפרשי שכר לאחר שהסתבר כי לא עמדה בהסכמים. ההנהלה הקפידה להחתים את העובדים כי לא יתבעו את ההנהלה בגין אי-תשלום שכר ואי-עמידה בהתחייבויות. 

"הניסיון להלך אימים על חברי הוועד הינו חלק ממדיניות ההנהלה להתמודד מול סכסוך עבודה בתקשורת במקום לנהל משא ומתן ענייני ואינטנסיבי לפתרון המחלוקות". 

מנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב, מסר בתגובה כי "צר לי שהוועד מוליך שולל את ההסתדרות והעובדים, ומוביל אותם לסכסוך עבודה בניגוד לחוק, וחמור מכך, תוך הטעיית העובדים וגרימת נזק אישי להם.

"עובדי הבורסה, כולל שלושת חברי הוועד, חתמו לפני שנה באופן אישי על מסמך שבו הם מתחייבים, כי לא יפעלו כנגד ההנפקה. ההכרזה על סכסוך עבודה בגין ההנפקה שתוכננה, לא רק מהווה הפרה של ההסכם הקיבוצי עליו הוועד חתם בשנה שעברה, אלא אף גורמת לעובדים בעל כורחם להפר הסכם אישי שעליו הם חתומים". 

צרו איתנו קשר *5988