הנקראות ביותר

"אם נמשיך בצורה הזו, פנסיות לא יהיו לנו. לדור ה-X לא יישאר כלום, דור ה-Y בכלל במצב גרוע"

מסרים שליליים ביחס לגיל משפיעים על ההתנהגות, הביטחון העצמי ואפילו הבריאות, וגורמים להפנמת "תודעת זקנה" שעלולה להוביל למוות מוקדם ● חוקרת הגילנות פרופ' ליאת איילון מאוניברסיטת בר-אילן, שמובילה את המאבק לביטול גיל הפנסיה, מסבירה בראיון ל"ליידי גלובס" מה מסתתר מאחורי התיאור "צעיר ודינמי" במודעות הדרושים ● למדריך ומחשבון פנסיה

ליאת אילון / צילום: איל יצהר
ליאת אילון / צילום: איל יצהר

באפריל האחרון תהתה מלכת הפופ העולמית, הזמרת מדונה, שחגגה לאחרונה 60, "מדוע רק גברים מורשים להיות הרפתקנים, מיניים וסקרנים, ומצליחים ליהנות מכל הכיף עד יומם האחרון? מה שאני עוברת עכשיו הוא אייג'יזם. אנשים עושים לי חיים קשים ומנסים להנמיך אותי, כי אני יוצאת עם גברים צעירים ממני או עושה דברים שנחשבים כשייכים רק לנשים צעירות. מי קבע את החוקים הללו? אני הולכת להילחם בהם". לא מן הנמנע שמדונה, כפי שקרה לא אחת בעבר, מסמנת את ניצני ההתנגדות התרבותית-חברתית הבאה המתדפקת על דלתנו: מחאת האייג'יזם, הגילנות, שמטרתה להילחם באפליה על רקע גיל.

פרופ' ליאת איילון מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן היא מומחית לתחום הזקנה, ומובילה קבוצה בינלאומית המתכננת קמפיין למאבק בגילנות מטעם ארגון הבריאות העולמי. "אייג'יזם הוא הדרך שבה אנחנו מתנהגים, מרגישים וחושבים בקשר לאנשים בגלל הגיל שלהם, צעירים או מבוגרים. זה קורה ביחס לכולם", היא מסבירה בראיון ל"ליידי גלובס".

במה באה לידי ביטוי האפליה על רקע גיל?
"יש מי שלא יאהב את מה שאני אומרת, אבל המקור הראשי לאפליה, בעיניי, טמון בחוק הפנסיה. זה חוק מפלה לכל דבר ועניין. הוא קובע שרירותית שגברים מגיל 67 ונשים מגיל 62 צריכים לפרוש, או להתנדב ולתת את כל הניסיון וההכשרה שצברו בחינם. החוק הזה הוא שמכתיב את שאר האפליות בשוק התעסוקה: ככל שאנשים מבוגרים יותר, כך ייקח להם הרבה יותר זמן למצוא עבודה, הם הראשונים להיות מפוטרים בתהליכי ייעול, והאחרונים שיישלחו להכשרות. החוק הופך את המצב לכזה שבגיל מסוים כבר לא שווה להשקיע בהם או לקלוט אותם".

על מה מבוססת הנטייה של רבים לגילנות?
"קודם כל על חרדת המוות שלנו. אדם זקן מסמן לנו את הסוף, וכולנו הרי חיים על זמן קצוב. דבר נוסף, הזקנים הם בדרך כלל קבוצה לא מוערכת בחברה, בגלל שאנחנו מייחסים להם תכונות שליליות כגון חולשה, תלות, חשיבה איטית וחוסר יכולת, אז אנשים דוחים אותם מעליהם. למונח ‘זקנה' בחברה הישראלית יש קונוטציה שלילית. רבים מעדיפים להשתמש במונחים כמו ‘גיל הזהב' ו'הגיל השלישי', שמחביאים את הדבר האמיתי".

גילנות מופנית רק מצד אנשים צעירים כלפי אנשים זקנים?
"לא בהכרח. פעמים רבות היא פועלת גם בקרב אנשים זקנים כלפי עצמם. ישנם, למשל, מבוגרים שבעצמם לא מוכנים ללכת למעונות יום שמפעילות העיריות עבורם, כי הם לא רוצים להשתייך לקבוצת הגיל שמתויגת כזקנים. חלקם לא פונים להתנדבות ומעדיפים לשבת בבית כדי לא להתרועע עם בני גילם ולא להיות מזוהים איתם".
עברו הימים של 'חכמי השבט'.

"המודרניזציה הביאה לכך שכבר לא צריכים את זקני השבט על מנת לשמר זיכרון. מה עוד, שהם לא רלוונטיים מבחינה טכנולוגית ופחות מסתדרים עם החידושים. בנוסף, יש את המעבר לעיר. הצעירים עוברים ומשאירים את הזקנים מאחור ונוצר נתק - אין מגע בין הדורות. הרבה פעמים המבוגרים נחשבים עול על החברה. כל זה גם מערער את מעמד המבוגרים".

מבוגרים רבים מכחישים את האפליה שבני דורם סובלים ממנה, אולי מתוך בושה.
"יש עניין שאנחנו עיוורים לכך שאנחנו מופלים או מפלים כלפי אחרים. רובנו תופסים אפליה על רקע גיל כמוצדקת, ולא עוצרים לרגע לשאול האם זה אכן נכון. בניגוד לאפליה על רקע מין או גזע, אין כמעט מודעות לאפליה על רקע גיל. ולכן - הרבה פעמים כשנחשפים לאפליה כזו, בכלל לא משייכים אותה לגיל. הרבה אנשים מבוגרים הפנימו עמדות שליליות כלפי הזקנה לאורך כל חייהם. בגיל הזקנה הם לא מטילים ספק באפליה המופנית כלפיהם, אלא להפך, מקבלים ומפנימים אותה".

קשה להכחיש שהליך הזקנה כרוך הרבה פעמים בירידה ביכולות. ככל שמתבגרים יש גם התרחקות מטכנולוגיות ומנטוורקינג. זו סיבה נוספת שהופכת את העסקת המבוגרים לבלתי משתלמת.
"צריך לנסות לראות את היתרונות. זה נכון שיש ירידה בחלק מהכישורים, אבל זה תלוי אם אדם נשאר פעיל ומעורה, או שנזרק משוק העבודה בגיל יחסית צעיר. ככל שאנשים יישארו בשוק לאורך זמן, כך הם גם יישארו רלוונטיים. בנוסף, למבוגרים יש ניסיון וחוכמת חיים ואולי גם זמן - מה שלא תמיד יש בגילאים צעירים. השונות בין אנשים פעילים לבלתי פעילים בגילים המבוגרים גדלה. הסביבה, התפקיד והרגלי החיים משחקים תפקיד עצום. צריך לזכור שאם אדם פורש, הרבה פעמים חלה אצלו התדרדרות. השנה הראשונה לפרישה היא הכי קשה בחיים של אדם".

באיזה מובן?
"קשרים במוח מתנוונים וקשרים חברתיים נפגמים. זה בדיוק כמו להפסיק לעשות כושר. במיוחד לגבי גברים, שעבורם הפרישה לרוב משמעותית יותר, משום שהם בדרך כלל מזדהים מאוד עם עבודתם. לנשים, לרוב, יש עיסוקים נוספים כמו טיפול בבית, בילדים ובנכדים, ועבודה היא רק עיסוק אחד מני רבים, לכן ההשלכות של הפרישה על נשים פחות קשות".

מדונה - ליאת אילון / צילום: Gettyimages ישראל

הרוצח השקט

בשנת 2008, לראשונה, יצא סקר כלל אירופי שעסק בגילנות, שמקיף 29 מדינות, ובתוכן ישראל. 33% מהנשאלים דיווחו על חשיפה לאפליה על רקע גיל, 25% על רקע מין ו-17% על רקע גזע. ישראל היא אחת המדינות היחידות שבהן דיווחו הנשאלים יותר על חשיפה לאפליה על רקע של גזע מאשר על רקע גילנות או מגדר. "אפליית הגיל כאן אינה פחות גרועה מאשר באירופה. יש אצלנו חוקי גילנות לא מעטים. יחד עם זאת, אולי בגלל ריבוי השסעים, החוויה של גילנות פחות חזקה", מסבירה אילון. "דווקא העובדה שבישראל יש פחות דיווח על חשיפה לגילנות לעומת חשיפה לגזענות או סקסיזם, עשויה לעזור להוביל שינוי בתחום שנחשב פחות נפיץ, בוודאי יחסית לגזע".

מה קרה מאז אותו סקר?
"ארגון הבריאות העולמי החליט להיכנס לעניין. בשנת 2016 הוא קיבל מנדט מ-194 מדינות להתחיל קמפיין עולמי למאבק בנושא. התחילו להצטבר נתונים שהראו שגילנות זה משהו שפוגע, ואפילו הורג. מחקרים הצביעו על כך שאנשים עם תפיסות עצמיות שליליות ביחס לתהליך ההזדקנות שלהם, מתים שבע שנים וחצי לפני אנשים שאין להם תפיסות שכאלה".

ניתן להניח שאם הם מקבלים פידבק שלילי משוק העבודה, זה רק מחמיר את המצב.
"אם אדם בן 50-55 מתחיל לקבל מסרים שהוא לא מתאים לתפקיד ‘הצעיר והדינמי', הוא מפנים את המסרים הללו ומרגיש פחות רלבנטי ומתאים, לא רק לשוק העבודה, אלא לחברה בכלל. יש מחקרים שמראים שכשחושפים אנשים מבוגרים למסרים שליליים בנוגע לגילם, הם מפנימים זאת, הולכים לאט יותר ואפילו נופלים. מספיק שמישהו נדחה מראיון אחד על רקע גיל בכדי להשפיע על האופן שבו הוא תופס את עצמו. כך שהמסרים שהחברה מפנה כלפינו בנוגע לגיל משפיעים על ההתנהגות, על הביטחון ועל הבריאות שלנו. כשזה מתחיל בגיל צעיר יחסית, בסביבות 50, פוטנציאל ההרס הוא רב".

יש עדיין מקצועות שבהם משתלם להיות מבוגר?
"אקדמיה זה אולי המקום היחיד שבו עוד בסדר להיות מבוגר. גם ברפואה, במשפט, בפוליטיקה ובפסיכולוגיה אנחנו מעדיפים אנשי מקצוע עם הרבה ניסיון, אבל ברוב התחומים זה בעייתי. אפליית הגיל משתנה ממקצוע למקצוע. יש ענפים שגילאי 30 או 40 זה כבר בעייתי. בהייטק זה הכי גרוע, משום שזה תחום צעיר יחסית, גם מבחינת המקצוע עצמו, ולכן פחות נפוץ למצוא שם אנשים מבוגרים. היום זה משתנה מעט, אבל זה תהליך איטי. כמובן שמקצועות הבנויים על מראה פיזי או על יכולת פיזית מציבים רף גיל נמוך עוד יותר".

להחליף קריירה בגיל 50

חוק הפנסיה מאפשר לאנשים שעובדים במקצועות מאוד שוחקים לפרוש. למשל, נשים שעובדות במקצועות סיעודיים או גברים שעובדים במקצועות הבנייה. איש לא באמת מצפה שהם ימשיכו לעבוד בגיל מבוגר.

"הקריטריון לא צריך להיות גיל, אלא מקצוע, מצב בריאותי, תפקוד קוגניטיבי ומצב כלכלי. מטפלות ובנאים צריכים לפרוש מהמקצוע הרבה לפני גיל 62 או 67, אולי אפילו בגילאי 40".

איך הם בדיוק ימצאו עבודה אחרת בגיל 50?
"ביטול חוק הפנסיה לא צריך להתרחש ללא שינוי חברתי שכולל יצירה של רשת ביטחון, הכשרות מקצועיות והכוונה מתאימה מטעם המדינה".

את באמת סבורה שאנשים יכולים לעבוד בלי סוף?
"כל עוד הם בריאים בגופם, בנפשם ומבחינה קוגניטיבית, הם צריכים שתהיה להם אפשרות להמשיך לעבוד. הקריטריון היחיד שצריך להכתיב את המשך עבודתם הוא כשירותם. ברגע שגיל הוא הקריטריון שקובע אם בן אדם יעבוד או לא, זו אפליה".

יכול להיות שהאנשים עצמם לא רוצים להמשיך לעבוד. בגיל מסוים הם רוצים לנוח, לבלות וליהנות מהנכדים.
"במסגרת הקמפיין העולמי, שאני חלק ממנו, קיימתי מספר קבוצות מיקוד בישראל. המבוגרים אכן אמרו: טוב לנו ככה, הגיע הזמן שנפנה את המקום שלנו לצעירים. זו בדיוק חשיבה גילנית. זה הרגיש לי כמו נפגעת אונס שמזדהה עם התוקף. ברור לי שהדור הנוכחי של המבוגרים והפנסיונרים הוא לא הדור שיעשה את המהפכה.
"אדם בן 67, שיודע מגיל 20 שהוא פורש בגיל מסוים, כבר לא ישנה את הדיסקט, כי ככה בעיניו צריכים להיות החיים. אנחנו צריכים לעבוד עכשיו על העתיד. צריך למצוא מקום גם לצעירים וגם למבוגרים בשוק התעסוקה. השינוי הזה הוא למען העתיד של כולנו. מה שבטוח זה שאם נמשיך בצורה הזאת, פנסיות לא יהיו לנו. כבר עכשיו לדור שלי, דור ה-X, כמעט לא יישאר כלום ודור ה-Y יהיה במצב גרוע עוד יותר".

הקושי התעסוקתי מתחיל היום הרבה לפני גיל הזקנה, וסביר להניח שרבים כבר יהיו עניים מאוד עד שיגיעו לשם. דו"ח של שירות התעסוקה, שהתפרסם בתחילת השנה, הראה שהשירות הצליח למצוא עבודה רק ל-10% מהמובטלים בגילאי 55-64, לעומת 70% בגילאים 18-44. את לא דנה את המבוגרים לעוני כשאת מציעה שימשיכו לעבוד?
"חלק מזה קורה בגלל חובת הפרישה. מעסיק לא רוצה מישהו עם אופק תעסוקתי כל כך קצר. צריך לזכור שגיל הפנסיה נקבע בסוף המאה ה-19, בתקופתו של ביסמארק. ההנחה בזמנו הייתה, שאנשים לא יגיעו לגיל הזה כי ממוצע תוחלת החיים היה 47. לשם השוואה, תוחלת החיים היום בישראל לגברים היא 80 ולנשים 84. לכן, גם הרעיון שאנשים צריכים לחיות מחסכונותיהם או מחסכונות המדינה לאורך מספר עשורים חייב להשתנות".

ריח הנעורים

פרופ' איילון, שלאחרונה יצא לאור ספרה 'סקס, תרופות ורוקנרול - מי אמר שהעולם שייך רק לצעירים' (הוצאת מטר), מציינת שאחד הנתונים החשובים בתחום קשור בהתפלגות האוכלוסייה ובהתהפכותה של פירמידת הגיל. אם בעבר שכבות הגיל המבוגרות תפסו את קצה הפירמידה, הרי שהיום הן יותר ויותר ממלאות את בסיסה. בני ובנות ה-65 באירופה מהווים כיום 20% מהאוכלוסייה. על פי התחזיות, בשנת 2060 קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר תהיה נשים מעל גיל 85.

ישראל, לעומת זאת, היא חברה צעירה.
"בישראל 11% הם מעל גיל 65. בשנת 2040 זה יגדל ל-14%. אנחנו פחות מאותגרים מאשר אירופה, אבל כשמסתכלים על מצב הפנסיות, כבר היום ברור שהן לא יספיקו לדורות הבאים. בנוסף, זה לא ישים להסתמך על הצעירים שגם כך קשה להם. צריך לנטרל את התלות של המבוגרים בהם ולאפשר להם להיות עצמאיים".
היחס כלפי מבוגרים בישראל שונה מזה שקיים בעולם המערבי?
"באנגליה ובארה"ב גיל הוא כבר לא קריטריון בפרישה מהעבודה. שינו את החוק ואין חובת פרישה. במדינות רבות גיל הפנסיה עולה. בגרמניה אסור לשאול מישהו בראיון לגילו, ובקורות החיים חדלו לציין גיל. בישראל אנחנו עדיין רחוקים מזה. מעבר לכך, אני יכולה להגיד שבניגוד למה שהיינו רגילים לחשוב, אין בישראל יותר קשרים בין-דוריים מאשר במדינות אחרות. החברה בישראל לא ממש מערבבת בין מבוגרים לצעירים והאינטראקציה הבין-דורית רופפת".

במה זה בא לידי ביטוי?
"מגיל הגן, ולמעשה לאורך כל החיים, אנחנו מאורגנים על פי שכבת גיל. אין סיטואציה שמאפשרת לנו להכיר ולהתערבב עם גילאים אחרים. אפילו במרחב המקומי, אם נשים לב, בכיכרות המרכזיות בערים, מבוגרים וצעירים לא יושבים יחד. בדרך כלל מה שקורץ למבוגרים דוחה צעירים, ולהפך. אם רוצים לקדם אינטראקציות ביניהם צריך להפעיל חשיבה יצירתית בתכנון העירוני".

תופעה מדאיגה שפרופ' איילון מדברת עליה קשורה בגילנות עצמית. כלומר, אנשים מפעילים כלפי עצמם חשיבה שלילית בגלל גילם. "מגיל צעיר אנחנו מפנימים סטריאוטיפים הקשורים לזקנה ואפילו לא מודעים להם. חשיבה גילנית כזו עשויה למנוע מאנשים לחפש עבודה משום שהם חושבים שהם כבר מבוגרים מדי".

מצד שני, היום נהוג לומר 40 זה ה-30 החדש, 50 זה ה-40 החדש וכולי.
"זה נכון שבערך מגיל 30 אנשים בדרך כלל תופסים עצמם צעירים יותר ב-10-13 שנים, וזה בהחלט דבר חיובי, כי זה מעיד על רווחה נפשית. אבל כשמגיעים לשוק העבודה זה אמביוולנטי. לא כל מי שחש עצמו צעיר אכן יגיש קורות חיים למשרות מסוימות, כי במקביל יכול להיות שהוא יחוש שהוא מבוגר מדי לתפקיד או חושש שיידחה על הסף. יש מי שהמשפט הזה משמש אותו רק כדי לדחות מעליו את הזקנה, כי לנעורים יש ערך חברתי-תרבותי גבוה יותר, אבל זה לא אומר שהוא אכן חש כך באמת. עדיין קיימים רבים שלא תופסים עצמם צעירים או כמי שמתאימים לתפקיד חדש, והם לא יעשו שינויים בתחומי התעסוקה ובכלל, כי הם הכניסו לעצמם לראש שהם מבוגרים מדי ללמוד משהו חדש".

נשים סובלות מגילנות יותר מאשר גברים?
"בבירור. מספיק לראות את הגבות שהורמו ביחס לנשיא צרפת מקרון, שנשוי לאישה מבוגרת ממנו, לעומת היחס לנשיא טראמפ, שנשוי לאישה צעירה ממנו. נשים סובלות יותר מגילנות כי הצד החיצוני מקבל יותר משמעות ביחס אליהן. גבר, למשל, יכול להיות עם שיער לבן. אישה עם שיער לבן תיחשב בדרך כלל מוזנחת. במקצועות שבהם למראה יש יותר חשיבות, כמו למשל בטלוויזיה או על במה, ניתן לראות כמה קשה לנשים להישאר רלוונטיות".

שיעור העוני של זקנים בישראל עומד היום על 22%. מה את צופה שיקרה בעתיד?
"הדור הנוכחי של הזקנים במצב יותר טוב ממה שאנחנו נהיה. דור הבייבי בום, ילידי 1946-1964, הוא הכי חזק. הייתה להם מערכת בריאות טובה ומערכת פנסיה חזקה. אם חושבים על זה, הם הדור ששולט היום בעולם: קלינטון, בוש, אובמה. הם יחסית עשירים לעומת מה שילידי שנות ה-70 וילדי שנות ה-2000 יהיו כשיתבגרו".

מה החזון?
"יצירת עולם לכל הגילים. עולם שבו גיל הוא לא קריטריון לקבלת החלטות משום סוג שהוא. אם בשנות ה-60 הייתה מהפכה פמיניסטית, עכשיו אני צופה שתהיה מהפכה על רקע של גיל. וכמובן שצריך לזכור שגילנות קיימת בכל התחומים, ולא רק בשוק העבודה - אבל זהו אחד המקומות הבולטים משום ששם הגילנות מעוגנת בחוק. המסר שאנחנו בארגון הבריאות העולמי עובדים עליו הוא שכולנו נהיה בני 50, 60, ובמקרה הטוב גם 70 ויותר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמת"מאוד קשה להקים קרן ריט. לקח לנו הרבה זמן לעשות את זה"