אב בית הדין הרבני: "ת"א היא עיר נטולת שיפוט מוסרי, צריך לתת מקום לשיקולי אשם בפסקי דין רכושיים"

הדברים נאמרו בכנס "בג"ץ הבגידה – דיני המשפחה לאן?" שקיים בשבוע שעבר הפורום הארצי לדיני משפחה בלשכת עורכי הדין

דיני משפחה / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
דיני משפחה / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב

"אני יושב כדיין בתל-אביב. תל-אביב היא עיר ליברלית. עיר נטולת שיפוט מוסרי. צריך וראוי לתת מקום לשיקולי צדק ומוסר בפסקי הדין בנושאים רכושיים. יש צורך בהסדרה של נושא השיתוף הספציפי, שהוא באמת לא מספיק ברור" - כך אמר בשבוע שעבר הרב שלמה שטסמן, אב בית הדין הרבני בתל-אביב, בכנס "בג"ץ הבגידה - דיני המשפחה לאן?" שקיים בשבוע שעבר הפורום הארצי לדיני משפחה, בבית לשכת עורכי הדין בתל-אביב. 

הכנס התקיים על רקע פסק דינו של בית המשפט העליון שהשיב בשלילה לשאלה האם יש מקום להתערבותו בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ששלל מאישה את זכאותה לשיתוף בדירת מגורים, בין היתר עקב מתן משקל לבגידה שלה בבעלה. על פסק הדין כבר הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף לעליון, אשר טרם הוכרע אם תידון, אך בינתיים הוא ממשיך לעורר סערה בתחום דיני המשפחה.

במושב שהתקיים תחת הכותרת "כוונת שיתוף, בגידה ומה שביניהם - האם יש להביא שיקולי אשמה בפירוק הנישואין בחשבון בעת האיזון הרכושי בין בני הזוג?', השתתפו בכירים בתחום דיני המשפחה כדי לדון בהשלכות של הבג"ץ - או בכינוי שניתן לו "בג"ץ הבגידה". את הפאנל הנחה עו"ד שמואל מורן, אשר פתח ואמר כי פסק הדין הכניס ספקות נוספים אל דיני המשפחה, אך יש לזכור כי כדברי השופט חשין ז"ל, הספק הוא הדלק של המשפט, ומשם צריך לבוא השינוי.

במענה על השאלה מה מעמדה של בוגדת בהקשר הרכושי לפי בית הדין הרבני - האם מותר לדיין להפעיל ערכים הלכתיים והאם ניתן להפעיל שיקולי מוסר בחלוקת רכוש - אמר אב בית הדין הרבני בתל-אביב, הרב שלמה שטסמן, כי התשובה לשאלה האם שיטת משפט הלכתית לוקחת בחשבון שיקולי מוסר היא חיובית. בין היתר הדגים שטסמן באמצעות מקרה שבו גבר עוזב את אשתו לטובת אישה צעירה, ועל האופן שבו בית הדין יעזור לאישה בענייני מדור. הרב שטסמן ציין כי גם בית המשפט העליון מפעיל שיקולי מוסר וצדק בפסיקות הקשורות לרכוש. ל"בג"ץ הבוגדת" התייחס הרב באופן כללי, תוך שהוא מציין כי "בתי הדין לא מורדים במלכות", אך יפסקו על-פי ההלכה, גם אם זה אומר ללכת בהתאם לחוקים האזרחיים.

בפאנל השתתפו גם שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב יהורם שקד; שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, תמר סנונית-פורר; פרופ' שחר ליפשיץ מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; עו"ד רונן דליהו, יו"ר (משותף) פורום משפחה בלשכת עורכי הדין; ועו"ד יהודית מייזלס.

"תוצאה מעוותת"

השופטת תמר סנונית-פורר העדיפה שלא להתייחס לבג"ץ עצמו' היות והדיון הנוסף בעניינו תלוי ועומד, אך אמרה כי "ההליך המשפטי הוא לא תרופה לכל מכאוב", וכי יש דברים שלא נכון שהמשפט יעסוק בהם. כך למשל' הסבירה, "כאשר בני זוג מגיעים לבית המשפט לאשר הסכם שקובע סנקציות כלכליות במקרה שבן זוג אחד יבגוד בשני, לא ראוי שבית המשפט יאשר הסכם כזה. לא הכול שפיט - יש נושאים שהם במסגרת החופש האישי של האדם' ואל לו למשפט לחדור אליהם. לא נכון לקבוע שיש תא משפחתי ששווה יותר ותא משפחתי ששווה פחות. שיקולי צדק זה עניין בעייתי, כי צדק הוא בעיני המתבונן".

גם השופט יהורם שקד נמנע מלדבר על פסק הדין התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, אך אמר כי שיתוף ספציפי ברכוש "יכול להיבחן במשקפיים של עילות חוזיות בלבד, על מודל הסכמי, למשל בעל-פה, בכתב או בהתנהגות". לדברי השופט שקד, השאלה אם כוונת שיתוף תחול או לא, הוא עניין הסכמי בלבד ודורש ראיות לכל תיק ותיק בנסיבותיו. עוד לדבריו, ראוי שייקבעו נורמות קבועות בנוגע לכוונת שיתוף ספציפי ברכוש, כי "כששוקלים שיקולים שאינן מין העניין, יוצאת תוצאה מעוותת".

פרופ' שחר ליפשיץ התייחס ל"בג"ץ הבוגדת" בהרחבה, תוך שהוא מותח ביקורת על פסק דינו של השופט אלכס שטיין, שקבע בדעת רוב כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין הרבני, הגם ששקל את הבגידה הנטענת של האישה כשיקול לשלילת הרכוש. "אם פסק דינו באמת בנוי על האוטונומיה של שני בני הזוג, צריך היה להגיע לתוצאה ההפוכה ולא לזו", אמר פרופ' ליפשיץ.

ליפשיץ התייחס גם למחלוקת שנתגלעה בין השופט שנותר בדעת מיעוט בפסק הדין - השופט יצחק עמית - שסבר כי יש לבטל את הכרעת הרבני, היות שהיא מבוססת לחלוטין על התפיסה כי הבגידה הנטענת שוללת את הזכאות לרכוש. "שטיין לא מסכים שבגידה לא יכולה להיות שיקול בחלוקת הנכסים בכל הנוגע לשיתוף הספציפי, בניגוד לחלוקת נכסים על-פי חוק יחסי ממון, מאחר שלטענתו השיתוף הספציפי מבוסס על חוזה, וכחלק מהחוזה ניתן לכלול תנאי שלבגידה תהיינה השלכות כלכליות. לטענת שטיין, זו חלק מהאוטונומיה של הצדדים, אך הוא טועה".

לדברי ליפשיץ, "מקריאת פסק הדין של שטיין, ניתן לטעות שמדובר בפסק דין שערך בדיקה מעמיקה של מה היה אומד דעת הצדדים הספציפיים, ובחן את ההסכם שנוצר ביניהם, שכלל גם שיקולי אשמה. שטיין אומר לעמית 'תהיה ניטרלי ותן להם חירות'. אולם הערכאה היחידה שראתה את הצדדים ובחנה את אומד דעתם הייתה בית הדין האזורי, שדווקא קבע כי היה שיתוף".

השורש ב.ג.ד, נ.א.ף, ז.נ.ה מופיע 15 פעם בפסק הדין

עו"ד רונן דליהו דווקא הציג גישה הפוכה, שלפיה פסק הדין אינו כצעקתה. "בסך-הכול בית הדין יישם את הלכת כוונת השיתוף הספציפי. גם אם הם טעו במקרה הזה, זה לא בהכרח מצדיק את התערבות בג"ץ", אמר דליהו.

עו"ד יהודית מייזלס לא הסכימה עם גישה זו וטענה כי "אם שם הכנס היום הוא דיני המשפחה לאן, אז יש לי על זה שתי תשובות: דיני המשפחה בישראל צועדים לאחור ולתוך חדר המיטות. אני רוצה להשיב לכל מי שטוען שלא הבגידה היא שהכריעה את הכף בפסיקת הרבני הגדול. חברים, אני ספרתי: הווריאנטים של המילה 'בגידה', היינו, השורש ב.ג.ד, נ.א.ף, ז.נ.ה מופיע 15 פעמים בפסק הדין, כלומר אין עמוד שזה לא מופיע בו. פסק הדין מחזיר אותנו לימים של חוקרים פרטיים, חקירות על נושאים שהשתיקה יפה להם".

עוד לטענת עו"ד מייזלס, החלק המסוכן ביותר בפסק הדין הוא התוצאה הקשה, שלפיה אותה אישה, עם אותן נסיבות ממש, אילו הייתה מגיעה להתדיינות בבית המשפט האזרחי, הייתה מקבלת את מחצית הבית: "פסק הדין הזה ממחיש יותר מכל את המציאות הבלתי נסבלת שבה שתי ערכאות שיפוט במדינה אחת, עלולות להגיע לתוצאות סותרות, והמשמעות היא החרפת מרוץ הסמכויות בין ערכאות השיפוט. בעידן של חוק הסדר התדיינות, של ניסיון ליישב סכסוכים בדרכי שלום, התוצאה הזו מחזירה אותנו עשרות שנים אחורנית, מבטלת את כל ההישגים של הנמכת הלהבות בדיני משפחה ולוקחת אותנו למקום חדש ולא טוב. זה מחזיר אותנו לתקופה שבה הדין הולך אחרי הדיין. אם בית המשפט העליון חלילה לא יאשר את הדיון הנוסף, יינתן אור ירוק לבתי הדין לפעול בניגוד להלכת בבלי ולהכניס את הדין העברי לתוך סכסוכי רכוש שהם סכסוכים אזרחיים".

עורך דינה של האישה "פוטר" במהלך הדיון על-ידי בית הדין הרבני

במהלך הכנס, עו"ד אייל מנחם, שייצג בבג"ץ הבוגדת את האישה בבית הדין הרבני, סיפר על אירוע שהותיר את באי הכנס בתדהמה: באחד הדיונים בתיק, בית הדין הרבני "פיטר" אותו והוציאו מן האולם, וזאת מכוח תקנה אשר מאפשרת לבית הדין "להפסיק את הופעתו של כל מורשה".

התוצאה הייתה שבחלק מהדיון, האישה נאלצה לעמוד לבדה באולם הדיונים מול כל יתר הנוכחים. עו"ד מנחם סיפר כי כאשר ניסה לחזור לאולם, פסקו נגדו הוצאות בסך 15,000 שקל.