כמעט 20 שנה חלפו מאז שיחזקאל (איזי) שרצקי ורון בנימין המנוח מכרו מניות של איתוראן בעסקת "קונסיגנציה" לבתי ההשקעות מריל-לינץ' ואי.בי.אי, ורק כעת הוכרע סופית כמה מס המוכרים ישלמו על כך: ביהמ"ש העליון קבע, כי שירצקי ועיזבונו של בנימין יידרשו לשלם מס בשיעור 50%, אשר בתוספת ריבית והצמדה עבור כל השנים יגיע ל-100% מהסכום שקיבלו בגין מכירת מניותיהם ורווחי המיליונים שעשו אז.
את הסכום - 15 מיליון שקל מס - שילמו שרצקי ובנימין כבר ב-2015, אז הכריע ביהמ"ש המחוזי כי הכנסותיהם הן הכנסות מעסק. אולם רק אמש (ד') דחה ביהמ"ש העליון סופית את טענתם של שירצקי ויורשי בנימין, כי יש לראות בהכנסות מהמכירה רווחים הפטורים ממס.
פסק-הדין של בית-המשפט העליון סובב סביב השאלה - האם התמורה שקיבלו שרצקי ובנימין ממכירת מניות איתוראן נחשבת לרווח הון, או לתמורה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי?
שרצקי ובנימין מכרו מניות ודיווחו על רווחי המכירה כרווחי הון פטורים ממס. פקיד השומה דחה את הדיווח, וקבע כי מדובר ברווח מעסק, ולכל הפחות עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. ערעורים על קביעה זו נדחו בפסק-דינו של השופט מגן אלטוביה בבית-המשפט המחוזי בת"א, כבר ב-2015, וכך הגיעה המחלוקת אל פתחו של ביהמ"ש העליון.
בערעור שהגישו לעליון חזרו שרצקי ובנימין על טענתם, כי מדובר ברווח הון.
שופט ביהמ"ש העליון יצחק עמית, בהסכמת השופטים יעל וילנר ועופר גרוסקופף, קבע, כי בחינת מכלול הנסיבות, מחייב את המסקנה כי מדובר בעסקה שהניבה הכנסה "פירותית" - הכנסה מעסק, המחויבת במס בשיעור של 50%. עמית ציין בפסק-הדין, כי "במשרעת שבין עסקה הונית לבין עסקה פירותית, בין שנבחן את מאפייני העסקה באופן אובייקטיבי, ובין שנבחן אותה על-פי כוונתו הסובייקטיבית של הנישום, העסקה שבפנינו רחוקה מקצה המשרעת של עסקה הונית".
עמית הוסיף, כי "המערערים רכשו באופן ישיר את מניות החברה שהכירו היטב ושלטו בה, וזמן קצר לאחר מכן הפיצו אותם בשוק ההון באמצעות גורם מקצועי, ברווח ניכר. אופן מימון הרכישה ואופן מימוש הרווח, תורמים גם הם למסקנה כי מדובר בעסקה שהניבה למערערים הכנסה 'פירותית' ולא 'הונית'.
"בבחינה מפורטת, כמו גם ממעוף הציפור, ניתן לראות בבירור כי העסקה שערכו המערערים אינה דומה לעסקה טיפוסית שאדם פרטי מבצע בניירות-ערך, ומפיק ממנה הכנסה הונית".
עסקת הקונסיגנציה
הסיפור הזה מתחיל לפני כשני עשורים. שרצקי ובנימין נמנו עם מייסדי חברת איתוראן איתור ושליטה. בתקופה הרלבנטית היה שרצקי בעל-שליטה בחברה, וכיהן גם כמנכ"ל איתוראן. מניות החברה הוחזקו בידי המייסדים עד להנפקתה בשנת 1998. במועד זה הונפקו מניות החברה לציבור, ואיתוראן נרשמה למסחר בבורסה, כך ש-20% מהמניות הוחזקו בידי הציבור, ו-80% מהמניות נותרו בחזקת המייסדים.
שרצקי ובנימין החזיקו במניות החברה באמצעות פירמידת חברות: חברת 'מוקד שירותים' החזיקה במניות 'מוקד איתוראן', שהחזיקה במניות החברה. בתקופה שבין חודש יוני 1998 ועד שנת 2002, רכש שרצקי מעת לעת מניות של החברה.
מתוך רכישות אלה, הרכישות אשר הרלבנטיות לשומה שלגביה התעוררה המחלוקת, נעשו בשתי הזדמנויות: בחודש מארס 1999, ובחודש מאי 1999. בסוף חודש מאי, הגיע שיעור ההחזקה האישית של שרצקי ובנימין במניות החברה ל-5% ול-2.5% (בהתאמה), מתוך הון המניות המונפק. זאת, בנוסף להחזקה העקיפה של מניות כאמור.
באותה שנה - בחודש יוני 1999 ובחודש אוקטובר 1999, מכרו השניים מניות בהיקף גדול לבתי ההשקעות מריל-לינץ' ואי.בי.אי. עסקאות אלה היו חריגות בנוף העסקאות שנהג שרצקי לבצע בניירות-ערך.
בפועל, לא היה מדובר בעסקאות מכר שגרתיות, אלא במעין עסקת "קונסיגנציה" במניות. בחוזה בין הצדדים נקבע, כי ככל שמריל-לינץ' תשיג מחיר גבוה יותר, כך יגדלו רווחיהם של שרצקי ובנימין, וכן נשמרה למריל-לינץ' האופציה להחזיר להם מניות שלא נמכרו.
בעקבות נתונים אלה קבע ביהמ"ש המחוזי, כי לא מדובר במכירה אלא בהעברה של המניות למריל-לינץ' כדי שתמכור אותן. מנגד, שרצקי ובנימין טענו כי בית-המשפט שגה וכי מדובר בעסקת מכר.
ביהמ"ש העליון לא התעכב על סוגיה זו, היות שלא הייתה משמעותית לעניין המיסוי, אולם שופטי העליון ציינו, כי אין לראות את מריל-לינץ' כמתווך בעסקת מכר שגרתית.
בין רכישת המניות בחודש מארס 1999 ועד סוף חודש נובמבר, נסק מחיר השוק של מניות החברה; ושרצקי ובנימין הפיקו ממכירת המניות רווח כספי ניכר, של מיליוני שקלים. אופן המיסוי של רווח זה, הוא שעמד בלב המחלוקת מול רשות המסים.
בעוד שרצקי ובנימין טענו לפטור ממס שהיה נהוג אז על רווחים הוניים, טענה רשות המסים כי יש למסות את המכירה כהכנסה מעסק.
הכנסה חייבת
השופט העליון עופר גרוסקופף ציין, כי המקרה של שרצקי ובנימין מדגים מקרה קיצון שבו לסיווג ההכנסה כפירותית או כהונית משמעות של 'הכול או לא כלום': אם רווחי המערערים ממכירת המניות הם בגדר הכנסה הונית, הרי שלפי הדין שחל בשעתו, הם פטורים מכל חבות מס; אם רווחים אלה הם בגדר הכנסה פירותית, הם נושאים בחבות מס בהתאם למדרגות מס-הכנסה שבהן הם חבים, אשר יכולים להגיע עד לשיעור מס שולי של 50%.
נזכיר, כי בשנת 2003 תוקן החוק כך שבוטל הפטור ממס לגבי מכירת ניירות-ערך הנסחרים בבורסה, והוטלה חבות מס בשיעור של 10% או 15% בגין רווחי הון (נומינאלי או ריאלי, בהתאמה) המופקים ממסחר בניירות-ערך בורסאיים. בהמשך, שונה והועלה שיעור המס וכיום הוא עומד על 25%. אך במועד המכירה שבמוקד הדיון, חל פטור מלא ממס על מכירת מניות - ששרצקי ובנימין קיוו ליהנות ממנו.
בית-המשפט המחוזי ציין, כי אמנם בדרך-כלל ניירות-ערך הם נכס הוני, אך בנסיבות המקרה הנוכחי נקבע, כי "מדובר בפעילות במישור הפירותי,
ולא בגדר עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי". מסקנה זו התבססה על מאפייני העסקה, ובעיקר הפצת המניות באמצעות מריל-לינץ', שהוא גוף בעל מומחיות בשוק ההון.
מאפיינים נוספים שניתן להם משקל לצורך סיווג העסקה, הם יידע ובקיאות של שרצקי, שכיהן כמנכ"ל החברה; מכירת מניות שהוחזקו תקופה קצרה יחסית, בהיקף גדול ולא בעסקה חד-פעמית; באופן שרכישת המניות מומנה באמצעות פלטפורמות עסקיות והלוואות שנפרעו לאחר המכירה.
בפסק-הדין הובהר, כי בנימין לא היה נושא משרה באיתוראן, אבל הוא פעל לאור הנחייתו והמלצתו של שרצקי, ולכן מצבם המשפטי דומה (במאמר מוסגר ציין ביהמ"ש העליון, כי עניינם של שני המערערים בפניו אינו זהה לחלוטין, אך מטענות הצדדים ניכר כי מקובל עליהם שהמסקנה המשפטית צריכה להיות זהה לגבי שניהם). לפיכך, נדחה הערעור כל המס, אך בית-המשפט נעתר לבקשת שרצקי ובנימין, וביטל את קנסות הגירעון שהושתו עליהם.
ניצול מידע ייחודי
השופט גרוסקופף הצטרף לדעתו של עמית, כי יש למסות את הרווחים במס על הכנסה פירותית, וציין עוד, כי "הרווח צמח אומנם למערערים ממסחר במניות בשוק ההון, ואולם הוא תוצר של ניצול מידע ייחודי שהיה ברשותם (בזכות מעמדם בחברת איתוראן איתור ושליטה) ופעולות שבוצעו על ידם באופן יזום על-מנת להגדיל את הרווח שיופק ממכירת מניותיהם (ההתקשרות עם בית ההשקעות חברת מריל-לינץ').
"בזכות המידע הייחודי ידעו המערערים, כי שווי השוק של מניות החברה צפוי לעלות, ובזכות פעולותיהם הביאו לשכלול המסחר במניות החברה, באופן שתרם לרווחיהם. מכאן, שלא ניתן לראות בהם משקיע מן המניין בשוק המניות, שרווחיו הם בעיקרם תוצאה של תנודות 'טבעיות' של השוק. המסקנה המתבקשת היא, שמדובר בהכנסה פירותית החייבת במס-הכנסה".
מאיתוראן ועד עירוני קריית שמונה
איש-העסקים איזי שרצקי, 71, מייסד חברת איתוראן ויזם בתחומי הנדל"ן וההייטק, הוא גם מתומכי קבוצת הכדורגל עירוני קריית שמונה, ומוסדות נוספים בעיר הצפונית.
איתוראן, שאותה ייסד לפני 25 שנה,, נסחרת כעת בשווי של 687 מיליון דולר בנאסד"ק, כשמחיר המניה נושק לשיא שאליו הגיעה לפני כשנה.
את החברה מנהלים ממשרדים באזור התעשייה באזור, בניו של שרצקי, אייל וניר, כמנכ"לים-משותפים; ובנו גיל הוא מנהל הפיתוח העסקי של איתוראן. שרצקי עצמו מגיע כיום למשרדו לשלוש-ארבע שעות ביום.
המשפחה מחזיקה היום בפחות מ-20% ממניות איתוראן, אבל שולטת למעשה בחברה עם שלושה דירקטורים וארבעה חברי הנהלה.
מלבד הזהות המוחלטת של שרצקי עם איתוראן, שאותה ייסד לפני 25 שנה, בשני העשורים האחרונים מזוהה שרצקי עם קריית שמונה, ובעיקר עם מועדון הכדורגל של העיר, עירוני קריית שמונה, שאותו הוביל מהליגות הנמוכות עד לזכייה באליפות המדינה ב-2012.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
