"עד שלא נשלוט בפוליטיקה, בעסקים ובמדיה - לא נהיה שוות"

כמה שבועות אחרי שעזבה את "סלונה", אתר הנשים המוביל בישראל, אימי עירון מסמנת את הכיוון הבא • "אני מתכננת להיות במקום שבו הכי חסרות נשים - בטכנולוגיה. זה הקטר של הכלכלה, אבל נשים לא נמצאות עליו", היא אומרת בראיון מיוחד ל"גלובס" • "אל תעשו לנו טובה כי אנחנו בוכות או נחמדות. גברים צריכים לשאוף לשוויון כי זה טוב למדינה, לממשלה, לכלכלה"

אימי עירון / צילום: איל יצהר
אימי עירון / צילום: איל יצהר

לפני כמה שבועות אימי עירון עזבה את "סלונה", האתר שהקימה לפני כעשור ושהפך לכה מזוהה עימה. אחרי שנים שכול כולה הייתה מושקעת במה שנחשב לפורטל הראשון לנשים, עכשיו היא בדרך לאתגר הבא. למרות שהיא לא ממהרת לחשוף בדיוק מה הוא, היא כן מוכנה לרמוז על הכיוון: "אני מתכננת להיות במקום שבו הכי חסרות נשים - בטכנולוגיה", היא אומרת בראיון מיוחד ל"גלובס". "הטכנולוגיה היא הקטר הכלכלי של העולם בשנים הבאות, אבל אחוז הנשים לאורך כל השרשרת בתחום הזה הוא קטן - החל משיעורי המחשב בבתי הספר ובאוניברסיטה, ועד למספרן הנמוך של היזמיות, המשקיעות, האנג'ליות ובעלות החברות.

"תחום הטכנולוגיה סובל יותר מכל מגזר אחר מאחוז נמוך של נשים, והטכנולוגיה לוקחת את הנשים אחורה כי אנחנו לא נהיה הבעלים של שום דבר מהעתיד. לא שותפות, לא בעלות מניות, לא יושבות בדירקטוריונים, לא המפתחות הראשיות - וחברות הטכנולוגיה הן המדינות החדשות. הן אלה שמובילות את העולם. לכן, יש להן גם כוח לשנות, ואם מסתכלים על מה שקורה בעמק הסיליקון אז חלקן גם מנסות לעשות את זה. כשאמזון או מיקרוסופט אומרות 'יהיו אצלנו 50% נשים', אז הן מכתיבות תרבות עולמית. יש להן את הכוח.

"גם בארץ מובילות את זה חברות גלובליות כמו אינטל או HP. אני עובדת איתן ויכולה להגיד שיש שם הרבה עיסוק בשינוי אווירה כדי לאפשר שיפור בנוכחות הנשית".

אף אחד הרי לא אומר לנשים לא ללכת ללמוד מדעי המחשב.

"יש נטייה, אבל זה גם חלק מהסללה חברתית. בנות פחות מתייחסות למקצועות המחשב - ושם הכסף והעתיד. 

"אני עובדת עם חברת הייטק גדולה על מהלך פנים ארגוני שקשור במגדר, ואני רואה נשים שמתחילות מלמטה בתחום הטכנולוגי וככל שהדרגים עולים הן הולכות ונעלמות, נושרות בדרך. אם זה יימשך, אז בעוד 50 שנה נלך 200 שנה אחורה כי אנחנו לא נמצאות בחזית הקטר הכלכלי של העולם".

"אנחנו הראשונים שאמרו שיש סדר יום נשי"

המעבר שמתכננת עירון לעשות מתוכן לטכנולוגיה לא יהיה הפעם הראשונה שהיא עוברת מתחום לתחום. תחילת הקריירה שלה הייתה דווקא בפרסום, שם עשתה תפקידים שונים שנגעו בקריאייטיב, באסטרטגיה, בפלנינג ובתוכן דיגיטלי. 16 שנים עבדה בענף ואז החליטה לפרוש ולהקים ביחד עם גיא בהר ועמיר גולן את סלונה. שנה וחצי ארכה ההקמה ותהליך גיוס הכספים, וב-2010 עלו לאוויר. שנה לאחר מכן הצטרפה גם שירה מרגלית שהפכה לשותפה דומיננטית.

"פרסום זאת היכולת לשנות תודעה, ובסלונה הפעלתי את אותם השרירים בדיוק: היכולת לספר סיפורים. אפשר להשתמש ביכולת הזאת כדי לשרת בעלי מניות ולבנות מותגים שמעודדים צריכה, או כדי לעשות דברים שעושים טוב בעולם. לבנות מותגים שמובילים שינוי חברתי. אני בחרתי להשתמש ביכולות שלי כדי לעשות מהלכים שחשובים לי ברמה האישית.

"כשהקמנו את סלונה לא היה אתר שהיו לו אספירציות לשנות סדר יום. הייתה עיתונות נשית קלאסית שנטועה בתפיסות ישנות של מה מעניין אישה. אנחנו היינו הראשונים שאמרו 'יש סדר יום נשי' והוא רלוונטי וחשוב ואנחנו רוצים להוביל אותו - וגם עשינו את זה. מעקב פוליטי אחרי חוקים וחברות כנסת, הטרדות מיניות - טיפה ועוד טיפה. היום אי-אפשר לחשוב על ישראל בלי סלונה שיש לו בערך מיליון כניסות בחודש.

"היום זה מובן מאליו שנשים כותבות תוכן בדיגיטל, אבל פעם זה לא היה ככה. פייסבוק לא הייתה אז כזאת חזקה כמו היום ונשים לא כתבו כלום. סלונה שינתה לנשים את מסלול הקריירה, את החיים. נשים כמו לייזה פאנלים ורותם ליברזון (בלוגריות אוכל - ע.ב.ל) צמחו בסלונה. אנחנו היינו האתר הראשון שנתן במה לנשים והפיץ וטיפח כישרונות".

במבט לאחור לדעתך זה היה נכון להקים ערוץ מדיה לנשים בלבד? זה לא הכניס אותן לסוג של גטו?

"זאת שאלה שנשאלה מהיום הראשון שהקמנו את סלונה. התפיסה שלי אומרת שמי שיושב על הכסף הוא זה שקובע את הכללים ושיש שלושה צירים שמניעים את העולם: פוליטיקה, עסקים ומדיה. המשותף ביניהם הוא שיש בכל אחד מהם מעט נשים, הרבה מתחת לאחוז שלהן בכלל האוכלוסייה, ועד שלא נשלוט בצירים האלה לא נהיה שוות.

"הגברים לא ממהרים לוותר על עמדות הכוח שלהם ואפשר להבין את זה. הם יזוזו רק כשיהיה ברור ששוויון הוא לא בעיה רק של נשים, אלא של ממשלות. של מדינות. של ארגונים. כשיש רוב גברי זה אומר שיש לו דרך פעולה וצורת חשיבה מסוימת שחסר בה האיזון הנשי. 

"עשרות מחקרים שנעשו עם השנים מראים שבכל מקום שיש איזון בין נשים לגברים יש יציבות והחברות מצליחות יותר. אצטט את וורן באפט, שאי-אפשר לחשוד בו שהוא פמיניסט גדול, שאומר 'תראו לאן אמריקה הגיעה עם רק 50% מהכישרונות שלה', כי הרי 50% מהכישרונות הם מחוץ למגרש.

"אז אל תעשו לנו טובה כי אנחנו בוכות או כי אנחנו נחמדות. גברים צריכים לשאוף לשוויון כי זה טוב למדינה, לממשלה, לארגון. כי זה כדאי וכלכלי. זאת בעיה שלנו, האימהות, אבל גם של אבות שיש להם בנות. ידוע שחברות שיש בהן מנכ"לים שהם אבות לבנות הן שוויוניות יותר כי הם מבינים שהן לא יכולות לקבל את אותה ההזדמנות ולכן פועלים לשוויון.

"בסופו של דבר אין דרך אחרת - הגברים יהיו חייבים להצטרף אלינו למוטיבציה לייצר שוויון בין המינים".

"מי שיושב על הכסף הוא השולט"

הצלחתם לייצר שינוי בסדר היום?

"שינוי הוא דבר קשה וארוך וכדי להזיז אותו צריך קודם כול לשנות נרטיב - ושינינו אותו. מאבקים כמו MeToo# לא היו יכולים להתקיים בלי כלי תקשורת כמו סלונה ובלי נשים כמו אופרה ווינפרי למשל, שתפסו פוזיציות במדיה.

"המאבק של MeToo# התחיל בהוליווד ומי שהובילו אותו היו נשות מדיה, כי למדיה יש תפקיד קריטי בשינוי תודעה ציבורית. זאת בדיוק הסיבה שהלכתי למדיה כי אמרתי שאם יש דרך לעשות שינוי זה בתחום שאני טובה בו - לייצר נרטיב. פעם זה היה במוצרי צריכה ועכשיו זה חברתי. אבל המדיה לא קוסמת ודברים הולכים לאט, צעד קדימה שניים אחורה.

"הבנתי שהדרך היחידה לשלוט בנרטיב זה להיות הבעלים של המדיה. זה נכון לכל תחום, לא רק בעניין של נשים, כי בעלי המדיה הם אלה שקובעים את סדר היום. בארץ יש מעט מאוד נשים בעלות מדיה: אלונה בר און הבעלים של "גלובס", שירה מרגלית בסלונה ומימי נופך-מוזס ב"ידיעות אחרונות". הן מונעות מאג'נדה כי הרי אף אחת מהן לא חושבת שיש בזה החזר השקעה מדהים. הן כנראה יודעות שצריך להשקיע כדי לשנות נרטיב ומוכנות להיות אלה שמשקיעות.

"שזה שחברות שלי מכהנות כסמנכ"ליות שיווק בחברות מסחריות ומתוקף כך 'יושבות על הכסף' - זה משפיע, כי הן יכולות להחליט לעשות דברים שמקדמים נשים. מי שיושב על הכסף הוא השולט".

עם כל שינוי הנרטיב בכנסת הבאה יהיו כנראה פחות נשים.

"אבל בכנסת הקודמת היו הכי הרבה נשים ושמעו אותן היטב. נשים כמו סתיו שפיר, מרב מיכאלי, מירי רגב - יש להן כוח. עם זאת, ברור שיש עוד דרך ארוכה. נכון שיש גופים שעושים שינוי, למשל הצבא שעבר שינוי מדהים ונפתח לנשים בשנים האחרונות והעובדה שיש מפקדת טייסת ונשים בתפקידים קרביים.והרי אי-אפשר לחשוד בצבא שהוא עושה דברים כדי לצאת טוב מטעמי פוליטיקלי-קורקט. הוא לא עושה טובות לאף אחד אלא מתנהל מתוך יעילות. ואם שם יכולים לעשות שינוי כזה מתוך הבנה שזה לטובת הארגון, אז בוודאי שאפשר גם בפוליטיקה או בחברות עסקיות.

"בגלל שהצבא כל-כך משמעותי בחיים בישראל ובעיצוב התרבות, בעתיד נראה את ההשפעה של השינוי הזה".

"אסור לנו לאבד את חוש ההומור"

במשך עשר שנים כאמור ליוותה עירון נשים באמצעות סלונה. בשנים הראשונות זה עבד לה מצוין: הקהל הנשי הקליק על העכבר ונכנס לאתר בתדירות גבוהה. בעקבותיו באו גם המפרסמים ובסלונה למדו ליצור שיתופי-פעולה מבוססי תוכן. אלא שאז החליטו בפייסבוק לשנות את האלגוריתם והטראפיק צנח.

היה זה ב-2017, ועירון שכבר תכננה לעזוב החליטה להישאר כדי לייצר מודלים חדשים. "הרגשתי שאני לא יכולה לנטוש את העובדים ואת השותפים שלי, שצריך להעמיד את העסק על הרגליים ורק אז לעזוב. ובאמת ב-2018 הודעתי לכולם רשמית שזאת השנה האחרונה שלי".

מסתבר שזאת בעיה רצינית להיות תלוי כך בגוגל ובפייסבוק.

"זה לא היה קשור לסלונה, אלא לשינוי בשוק המדיה הדיגיטלית. המכונות הגדולות שברו את המודל העסקי של הפבלישרים. עד אז השוק הדיגיטלי היה בנוי על זה שאנחנו מייצרים תוכן ומשלמים לנו על העיניים הצופות. השוק כולו נמצא כעת תחת מתקפה כי גוגל ופייסבוק מביאות תוצאות עם מכונות דאטה משוכללות והפבלישרים לא יכולים לתת לכך מענה.

"ועדיין, אני חושבת שהכוח לשנות דברים נמצא רק אצל המדיה שצריכה שיעמדו בראשה אנשים שאכפת להם ממשהו. מנשים. מכלכלה. כל מה שאנחנו רואים היום, בין היתר מהפכת MeToo#, זה הסוף של משהו שהתחיל לפני עשר שנים. אבל אנחנו רק באמצע הדרך.

מה דעתך על הטענה שהמאבק הקצין מדי?

"כל שינוי מביא איתו מטוטלת של קדימה ואחורה, מביא צדדים קיצוניים. בסוף אני מסתכלת על המספרים והניהול הבכיר בשוק נשלט עדיין על-ידי גברים. פערי השכר על אותו התפקיד הם 30% לטובת הגברים; נשים בפרלמנטים במדינות המתפתחות מהוות 25%-30% בלבד; ובארה"ב רק 7% מהמדיה מוחזק על-ידי נשים - ובארץ המספרים אפילו נמוכים יותר".

אם היית עדיין בסלונה איך היית מתייחסת לבדיחה של לפיד ולהאשמות נגד גנץ על הטרדה מינית?

"המקרה של בני גנץ הוא מסוג הדברים של 'היה או לא היה', ובמקרים כאלה אני מאוד זהירה לא לעשות משפטי שדה. אחד מהמחירים של מהפכות הוא שעושים לינץ', ואני נגד לינץ'. אני תמיד רוצה לדעת את האמת ולא לערוף ראשים לפני שיודעים מה קרה. בסיפורים כמו עם אלון קסטיאל (שמרצה כיום עונש מאסר לאחר שהורשע בעבירות מין - ע.ב.ל) היינו קולניות כי היו עדויות ונשים התלוננו במשטרה.

"ובאשר לבדיחות, מי אני שאגיד למישהי אל תעלבי מבדיחה. זה דבר אישי. ועדיין, אני חושבת שאסור לנו לאבד את חוש ההומור". 

הפגנת נשים נגד אלימות/ צילום: שלומי יוסף
 הפגנת נשים נגד אלימות/ צילום: שלומי יוסף

"נשים שנרצחות זה לא אופנתי כמו הקהילה הלהט"בית"

שני מאבקים חברתיים עלו השנה לכותרות. הראשון, ההפגנה של הקהילה הלהט"בית סביב נושא חוק הפונדקאות שסחפה מאות אלפי אנשים; וההפגנה שנערכה חודשים ספורים לאחר מכן ומחתה נגד האלימות הגואה כלפי נשים. אבל בעוד שהראשונה סתמה את מרכז העיר תל-אביב בגלל כמות האנשים שגדשה את כיכר רבין, בהפגת הנשים נרשמה נוכחות צנועה יותר למרות שאחוז הנשים במדינה גבוה בהרבה מאחוז הלהט"בים.

"סלונה" ליוותה באינטנסיביות את שתי המחאות, אבל כששואלים את עירון על הפער ביניהן אין לה תשובה מוחצת. "הייתי בהפגנת הנשים והיא הייתה בין החזקות שהיו בארץ. אולי זה לא מספיק כואב: ניצול נשים, עוני, רצח. אלה דברים קשים. יותר פופולרי להיות עם הגאים והגאות. הם הכניסו את עצמם לאופנה. זאת קהילה שמזוהה עם לבוש אופנתי, עם האירוויזיון, עם בילויים ומסיבות, אנשים מתהדרים בחבר הגיי שלהם... נשים שנרצחות זה לא אופנתי, זה קשה.

"לכן אני גם כל-כך מעריכה ארגוני נשים כמו ויצו, נעמת, את מרכזי הסיוע לנשים. כולם בהתנדבות, עם אפס תקציבים, בלי תהילה, אבל הנשים שם עושות עבודת קודש ואני מסירה בפניהן את הכובע". 

*** גילוי מלא: אימי עירון נתנה הרצאה ללא תשלום ב"גלובס" במסגרת אירועי יום האישה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988