איל וולדמן: "בישראל, נותנים לך תחושה שבאיזשהו מקום אתה גונב את הציבור"

בשיחה שקיימתי השבוע עם מנכ"ל מלאנוקס איל וולדמן, הוא התייחס לנושאים רחבים יותר ממכירות מלאנוקס לאנבידיה - כמו רגולציה ותרבות עסקית. אלה הן תובנותיו.

■ על הרגולציה הישראלית וההחלטה להפסיק את הרישום הכפול בבורסה בת"א: "הנפקנו בפברואר 2007 בנאסד"ק ולאחר מכן, בגלל ציונות, עשינו רישום כפול ביולי 2007. למעשה, כל הגופים שמסביבי אמרו לי שזה טעות: הבנקאים, מועצת המנהלים של מלאנוקס וחברים מהתחום. החלטתי שבכל זאת כדאי שמאלנוקס תיסחר בישראל גם בגלל העלויות היותר נמוכות לישראלים וגם בגלל האפשרות שהם ירוויחו על מלאנוקס, אף שהמניה נסחרת בנאסד"ק. אחרי כמה שנים טובות, נוכחנו לדעת שהתרבות העסקית של המוסדיים ושל הרגולציה פחות טובה ומקשה עלינו את הפעילות. גם כך יש מספיק דברים לעסוק בהם וממילא רוב המסחר היה בנאסד"ק. לא עשינו זאת בשמחה, עשינו זאת בכאב, כי רצינו לעזור לכלכלה הישראלית. אני חושב שאחרי שיצאנו מהבורסה הישראלית התפטרה המנכ"לית וארבעה סמנכ"לים ואחר כך היו"ר. אני לא אומר שזה בזכותנו, אבל זה היה כמה חודשים אחרי. נושא הרגולציה מאז השתנה וממשיך להשתנות, אני חושב שאיתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה, הוא מנהל מעולה. בבורסה עושים הרבה מאמצים כדי למשוך חברות לבורסה ישראל. המצב כעת בבורסה בת"א הרבה יותר טוב וחלק מהשינויים הם בגלל שהחלטנו לעזוב".

■ על התרבות העסקית בישראל: "כשהאמריקאים משקיעים, הם מבינים שיש סיכויים ויש סיכונים. הם לא רואים אותך כאחד שמרמה כל הזמן, הם פועלים על פי העיקרון שאם אתה חברה ציבורית ואתה שקוף, אתה עושה את הדברים כשורה. בישראל, נותנים לך תחושה שבאיזשהו מקום אתה גונב את הציבור. אני חושב שחברה צריכה להימדד בדבר אחד: החזר למשקיעים ומתן ערך לבעלי המניות. חברה שהיא לא תקינה ולא שקופה - לא חייבים להשקיע בה. אף אחד לא חייב להשקיע במלאנוקס, ואם בכל זאת אתה משקיע, אפשר גם לתמוך ולעזור. בארה"ב המשקיעים היו מתקשרים, אומרים 'כן, תודה, עשינו כסף על המניה', ואם היו מפסידים היו אומרים 'לצערנו הפסדנו, כדאי להישאר במניה?'. השיחות הן הרבה יותר מקצועיות, פחות עם חשדות שמשהו איננו כשר. מעבר לכך, הרגולציה של תגמול בכירים, שלי היא מאוד חשובה - כדי שהחברות ימשיכו לצמוח וימשיכו לגדול - בארה"ב זה הרבה יותר טוב".

■ על מכירה של חברה ישראלית לחברות זרות: "יש פה עוד חברה ישראלית שהופכת לחברה אמריקאית. אני לא מכחיש את זה. אבל בתעשייה שלנו, מעט מאוד חברות מחזיקות עשרות שנים וממשיכות לגדול, לא רק בישראל, אלא בכל העולם. יש מעט מאוד חברות שמגיעות ל-20 שנה כמונו, ועוד פחות שמגיעות ל-30. זו תופעה טבעית בתעשייה שבה יש לגודל משמעות רבה. ככל שהחברה יותר גדולה אתה יכול להרוויח יותר ולנצל את המינוף של הגודל שלך מבחינת עלויות ודברים נוספים. לכן, זה תהליך טבעי. אם חלק מהחברות מצליחות להמשיך לגדול בישראל כחברות עצמאיות - זה מעולה. אבל צריך לזכור: כחברה ציבורית, בכל שלב אתה צריך לשקול שאתה עובד בשביל המשקיעים ולא בשביל האזרחים הישראלים. בכל שלב אתה צריך לבחון מה נכון למשקיעים ולעשות את המהלך הכי נכון לטובת בעלי המניות שלך".

■ על הפערים בין תעשיית ההייטק לשאר המשק הישראלי: "דבר אחד מאוד בולט: להייטק הישראלי אין הגנות מקומיות, הוא בתחרות אמיתית עם העולם והוא חייב להיות הרבה יותר יעיל והרבה יותר משוכלל, כי זו הכלכלה האמיתית. אני חושב שחלק מהמגזרים בישראל לא ממש בתחרות אמיתית. יש להם הגנות, גם מחברות מחו"ל. זה לא מצב טוב, כי ההתמודדות שלך היא לא אמיתית. אני חושב שאם יפתחו את כל המגזרים לתחרות מהעולם, כל התעשיות יצטרכו להיות הרבה יותר טובות ולהתחרות בממדים אמיתיים מול חברות דומות בסין, בארה"ב ובאירופה. ואז החברות הללו יהיו ברמה בינלאומית כמו שההייטק, שמתמודד עם החברות הכי טובות בעולם ומצליח מאוד".

■ על האתגרים של שוק ההייטק הישראלי, כוח אדם ושכר: "אני רואה שורה של חברות שממשיכות להנפיק, המנוע של ההייטק ממשיך לצמוח. בנוגע למחסור בכוח אדם, תמיד יש רדיפה אחרי האנשים הטובים והמצוינים, אבל אפשר לפתור את בעיות כוח האדם, אפשר להמשיך לגדול במקומות נוספים כמו ברשות הפלסטינית או במזרח אירופה. בנוגע לרמות השכר: השכר בישראל גבוה וזה בהחלט משתלם לחברות. העובד הישראלי, מבחינת תפוקה, הוא אחד הטובים בעולם. אני חושב שגם הנאמנות היא טובה מאוד".