העיתונאי שחשף את טיוח הפיגוע בשגרירות בארגנטינה משוכנע שחייו בסכנה

ארבע שנים חלפו מאז נמצא התובע אלברטו ניסמן ירוי בשלולית דמו, ולא חולף יום שבו ארגנטינה לא עוסקת בחיסול שנועד לקבור את טיוח חקירת הפיגוע בקהילה היהודית • מהקשר עם איראן ועד לנשיאה לשעבר שמתכננת קאמבק באוקטובר - "זה הרצח קנדי שלנו", אומר דמיאן פצ’טר, כיום ב–i24news, שהיה הראשון לחשוף את הרצח ונמלט לישראל • “אני לא מתכוון לנסוע לבדוק אם אני עוד ברשימות השחורות”

יותר מארבע שנים חלפו מאז התגלתה גופתו של התובע הפדרלי היהודי אלברטו ניסמן בתוך שלולית דם בשירותים בדירתו המפוארת בבואנוס איירס. אבל שמו ממשיך להסעיר את עיתוני ארגנטינה ברמה יומיומית, ולא מעט ספרים, מאמרים וטורים נכתבו ונכתבים בפרשה. "זה הרצח קנדי שלנו", מסביר דמיאן פצ'טר מ-i24news, העיתונאי שדיווח ראשון על המוות, ושהיום מפחד לחזור לארגנטינה כיוון שהוא משוכנע שחייו בסכנה.

עבור רבים, ניסמן הוא גיבור, שידע שהוא מחרף את נפשו ככל שהוא התקדם בחקירה שהוטלה עליו - מציאת האחראים לפיגוע בבית הקהילה היהודית ב-1994. אדם שלקראת סוף חייו אף היה מוקף בשומרי ראש, שלא ממש עזרו ברגע המכריע. אבל לא מעטים - כל אחד על-פי זיהויו הפוליטי - גם מאמינים לתיאוריה שלפיה הוא התאבד לאחר שגילה שאינו יכול לעמוד עובדתית מאחורי החשיפה שהבטיח. בין היתר, נטען להשחרתו כי היו לו קשרים הדוקים עם המוסד ועם ה-CIA ושהיה נהנתן "מושחת" - תמונות שלו עם נערות בלבוש מינימלי הופצו קצת לאחר מותו בכרזות גדולות ברחבי העיר. תמונות שככל הנראה נשאבו בידי המשטרה מהטלפון הסלולרי שלו.

הפגנה שתובעת לחקור את רצח ניסמן/צילום: REUTERSMarcos Brindicci
 הפגנה שתובעת לחקור את רצח ניסמן/צילום: REUTERSMarcos Brindicci



הדרמה סביב ניסמן היא בבואה של כל הפוליטיקה ומערכת המשפט הארגנטינית, שבהן כל חשוד וכל שופט מארגנים מסיבות עיתונאים או מתראיינים הרבה לפני שהביאו את הדברים למבחן בית המשפט, ושבהן תיאוריות הקונספירציה והדמיון חזקות לא פחות מהעובדות המסתברות. היא גם בבואה של חברה שסועה, מוכת אלימות, שמחפשת נבלים וגיבורים. "חברה שאיבדה את האמון בשכנים ובמנהיגים, זקוקה לגיבורים", נכתב בעיתון פרפיל (perfil) כאשר ניסמן "הועלה" לדרגת גיבור עד כדי כך, שיוצאי ארגנטינה בארץ ארגנו פסל לזכרו בנהריה.

זהו סיפור שעזר בהכרעת מערכת הבחירות הקודמת בארגנטינה, וייתכן שימלא תפקיד גם בבחירות הנוכחיות שיתקיימו באוקטובר; סיפור שבו מעורבת איראן, אבל גם ישראל - אם בסיוע בחקירות של ניסמן, ואם כשחקן צללים שמככב בתיאוריות קונספירציה שונות, שזורות באנטי-ישראליות החזקה כל-כך בארגנטינה, ולא נטולות פן אנטישמי קלאסי. אותה אנטישמיות שככל הנראה עמדה מאחורי התקיפה הפיזית הקשה שחווה הרב הראשי של ארגנטינה, גבריאל דווידוביץ', במהלך שוד בביתו לפני שבועות ספורים.

מותו של ניסמן, או ליתר דיוק: הרצח שלו - אם כי כ-40% מהארגנטינים ממשיכים לחשוב שהוא התאבד - הוא צומת שאליו מתנקזות האשמות נגד אחת הנשים החזקות ביותר בארגנטינה, הנשיאה לשעבר והמועמדת לנשיאות כריסטינה קירשנר. אותן האשמות שעמד ניסמן לפרט בדוח לקונגרס, יום לאחר שנרצח, מופנות נגדה עכשיו במשפט הולך ונמשך, שבו היא מואשמת בלא פחות מאשר "בגידה במולדת".

לאחרונה דחה בית המשפט העליון את פנייתה לבטל את המעצר שהוטל עליה ועל מעורבים נוספים בפרשה. אבל אל תטרחו ללכת לבקר אותה בבית המעצר: יש לה חסינות מטעם הקונגרס, שבו יש רוב למפלגתה, "חזית הניצחון" (ברית מפלגות שעיקרה פרוניסטי) - והמפלגה הזאת הודיעה מיד לאחר מכן כי לא תתמוך בהסרת החסינות הזאת כל עוד אין הרשעה.

החסינות הזאת עומדת לה גם במשפט אחר שמתחיל בימים אלה להתנהל נגדה, שזכה לכינוי "מחברות השוחד". נגיע לכך בהמשך, אבל בינתיים, הבה נחזור לניסמן.

גלי ההדף לא שוככים

כדי לעשות קצת סדר בדברים, נתחיל בהתחלה. ב-18 ביולי 1994 התפוצצה מכונית תופת בחזית בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (AMIA), הרגה 85 יהודים ופצעה 330. במשך 12 שנים החקירה התמסמסה, ויש כאלה כמו דמיאן פצ'טר שסבורים שהיא "נפלה לכל מיני מערבולות של שחיתות פוליטית".

דמיאן פצ'טר כיום / צילום: איל יצהר
 דמיאן פצ'טר כיום / צילום: איל יצהר



ואז, ב-2006, הנשיא דאז נסטור קירשנר (שגם היה בעלה של כריסטינה קירשנר) החליט למנות את אחד המשפטנים שהיו מעורבים בחקירה, אלברטו ניסמן, לעמוד בראש חקירת הפיגוע. הדברים לא נאמרו במפורש, אבל נסטור קירשנר מן הסתם ביקש להעביר מסר לקהילה היהודית בכך שמינה תובע יהודי להוביל את החקירה.

במאמר מוסגר, מעניין לציין שהפיגוע הזה לא רק שפגע פיזית בקהילה היהודית, אלא הוא - ובעיקר כל התיאוריות שהגיעו אחריו - פילגו אותה לבלי שוב, ומינויו של ניסמן עם הגילויים שגילה, לא רק שלא איחו את השסע אלא אפילו העמיקו אותו.

ניסמן, שכידוע יצא מתוך הנחה שאיראן מעורבת בפיגוע, שיתף פעולה עם המודיעין הישראלי והאמריקאי וקיבל מהם מידע. "למי תלך כדי לחקור טרור שאיראן מעורבת בו? למי יש המומחיות והידע על כך?" שואל-עונה דמיאן פצ'טר בשיחה עם G, ומיד מוסיף: "אבל אצל חלק מהארגטינים זה נתפס כמשהו שמשרת את האינטרסים של ישראל". בארגנטינה האנטי-קולוניאליסטית, המעורבות של ישראל ושל ארה"ב בענייניה לא נתפסת כל-כך טוב. אותה מחלוקת המשסעת את העם כולו באשר לתיאוריות שונות ומשונות על גורמים אחרים שמעורבים בעניין, פוערת פער גם בבני הקהילה היהודית.

בכל מקרה, ניסמן הצליח להשיג מידע. הוא איתר למשל את זהות הנהג המתאבד ברכב הרנו שהתפוצץ ליד בית הקהילה, לבנוני שהובא במיוחד לצורך המשימה, איברהים חוסיין ברו. הוא מצא קו משותף בין הפיגוע הזה לבין הפיגוע שארע שנתיים קודם לכן בשגרירות ישראל בבואנוס איירס. הוא חשף רשת איראנית שפעלה בארגנטינה במשך שנים וגילה איך החוליות הראשונות שלה חדרו לדרום אמריקה בתחילה דרך אזור משולש הגבולות שבין ברזיל, פרגוואי וארגנטינה, במיוחד בעיר סיודד דל אסטה שבפרגוואי - אזור פטור ממסים וכנראה גם מהרבה מגבלות משטרתיות ושלטוניות אחרות, שבו אפשר להשיג כל דבר, ממסמכים מזויפים ועד כלי נשק מסוגים שונים. חקירתו של ניסמן הצביעה על דמויות בכירות בממשל האיראני הנוכחי וגרמה להוצאת צווי מעצר של האינטרפול נגדם.

בין לבין, הנשיאות התחלפה בין הבעל לאשתו: ב-2007 הודיע נסטור קירשנר שלא יתמודד על הנשיאות בבחירות של אותה שנה, ומי שהתייצבה במקומו ואף זכתה בבחירות היא אשתו כריסטינה. לדברי פצ'טר, על אף ששני בני הזוג מגיעים מאותו ערש פוליטי, הגברת קירשנר קצת יותר קיצונית מבעלה, קרובה יותר לציר האנטי-אימפיריאליסטי של הוגו צ'אבס בוונצואלה, לולה בברזיל וקסטרו בקובה (שלושתם כבר הוחלפו. שניים הלכו לעולמם ואחד - לולה - מרצה עונש מאסר של 13 שנים בגין שחיתות).

הנשיאה לשעבר כריסטינה קירשנר /צילום:  REUTERSMartin Acosta
 הנשיאה לשעבר כריסטינה קירשנר /צילום: REUTERSMartin Acosta



היא גם זוכה לפופולריות עצומה בזכות יכולתה לייצב את הכלכלה, ובזכות המסר של הלאמה מחדש של נכסי מדינה שהופרטו, ונבחרת לכהונה שנייה ב-2011 ברוב גדול. באותה שנה מפרסם העיתונאי החוקר היהודי פפה אלישב כתבה בעיתון שכבר הוזכר כאן קודם, פרפיל, תחת הכותרת "ארגנטינה מנהלת משא ומתן עם איראן על זניחת חקירת הפיגוע". בגוף הכתבה טען אלישב כי מדובר בשיחות סודיות לייצר הסכם שינקה את הבכירים האיראניים מאחריות לפיגוע בתמורה להטבות כלכליות (ככל הנראה נפט, שאיראן משופעת בו).

"כל המערכת הממשלתית יצאה נגד העיתונאי הזה, התחילו לעשות לו רצח אופי", משחזר פצ'טר. אולם מזכר הבנות (ממורנדום) בין ארגנטינה לאיראן, התברר שאכן היה קיים - אם כי מעולם לא הפך להסכם, ובוטל ב-2015 על-ידי הנשיא הליברל החדש - והנוכחי - מאוריסיו מאקרי. רשמית הוא נקרא "מזכר הבנות בין המדינות לגילוי משותף של האמת (על הפיגוע)".

"הזרקור הופנה אליי"

ניסמן, שבתחילה סירב להאמין לאלישב וכינה את הגילוי אבסורד, התחיל לחקור סביב ההסכם. הוא הזמין האזנות סתר לבכירים ארגנטיניים שהיו קשורים לניסוחו, וב-14 בינואר 2015 האשים את הנשיאה קירשנר בלא פחות מאשר "טיוח הפיגוע". באופן טבעי, זה גם הרגע שהקרקע רועדת. ניסמן עלה לראיון סוער באחד מערוצי הטלוויזיה הגדולים והאשים את קירשנר בסיוע למדינת טרור. ועדת החוקה של הקונגרס הזמינה אותו לתת בפניה עדות ב-19 בחודש, יום שני. אבל עד ה-19 בחודש, ניסמן כבר לא יהיה בין החיים.

בעת ההיא, כבר היו לא מעט איומים על חייו של התובע, והוצמדו לו כאמור שומרי ראש, עשרה במספר. אלא שלפחות על-פי תיאורו של פצ'טר, איש משומרי הראש לא נמצא בסביבה ברגע הקובע. ניסמן התגלה ביום ראשון (ה-18 בינואר) עם כדור בראש מעל שלולית דם בחדר האמבטיה בביתו, רק לאחר שאמו התחילה לדאוג שהוא אינו יוצר קשר.

האדם שטען כי הוא האחרון שראה אותו עדיין בחיים הוא טכנאי המחשבים שלו, אדם בשם דייגו לאגומרסינו, שהוא גם בעליו של האקדח שהרג את ניסמן. לאגומרסינו טען שניסמן ביקש ממנו את האקדח כי הוא חשש שיקרה משהו "לבנות" - אף שבנותיו של ניסמן נמצאו באותה עת בחו"ל עם אימן, גרושתו.

הגרסה הזאת כמובן מסתדרת היטב עם מה שימהר ויטען ממשלה של קירשנר, שניסמן התאבד. אולם רבים מתקשים להאמין לכך שאדם יתאבד יום לפני הופעת חייו בקונגרס? שעל ידיו לא יימצא אבק שריפה? מה רצה ניסמן לספר לקונגרס? רק הוא ידע, אבל יש להניח שביקש להציג להם את תמלילי האזנות הסתר שתיעדו שיחות בין בכירי ממשל ארגנטיניים לבכירי ממשל איראניים.

כאן נכנס לתמונה פצ'טר, עיתונאי צעיר שהשיג את סקופ חייו והפך - בניגוד גמור לרצונו - לדמות די מרכזית בעלילה. כיוון שזהותו עומדת לשחק כאן תפקיד, נציג אותו בקצרה: פצ'טר, יליד ארגנטינה, עלה בשנת 1996 עם אמו לישראל, למד באליאנס, התנדב לשרת בקרבי (הוא בן יחיד), ולאחר השירות הצבאי חזר לארגנטינה (הוא נושא באזרחות כפולה, ישראלית וארגנטינית). עם שובו למד שם יחסים בינלאומיים ובזמן הלימודים, לדבריו, "נכנס בי החיידק העיתונאי". הוא עבד קצת ב-BBC, קצת ב-IP, ואז קיבל את העבודה הקבועה הראשונה שלו בבואנוס איירס הארלד, עיתון שנחשב די פרו ממשלתי.

פצ'טר הוא כאמור הראשון שדיווח על מותו של ניסמן. "היה לי מקור שהיה מודע לכל מה שקורה שם, ובראשון בערב אני מקבל ממנו התראה, שניסמן נמצא מת עם כדור בראש מעל שלולית דם", הוא מספר. "כדי להרוויח זמן נוסף לבדיקה, כתבתי בטוויטר ‘מדווחים לי על אירוע בביתו של התובע אלברטו ניסמן', ולאחר חצי שעה, כאשר השתכנעתי לפי רמת הפירוט והאמינות שזה נכון, כתבתי ציוץ שני, 'הוא נמצא מעל שלולית דם, הוא לא נושם והרופאים נמצאים במקום'".

עד אז, הוא מספר, לא כל-כך הכירו אותו וגם לא היו לו יותר מדי עוקבים בטוויטר. מאותו הרגע, לדבריו, "הזרקור הופנה אליי. במובן שאני הופך להיות חלק מהסיפור, ואני מרגיש שהם רוצים להשתמש בי, להתרכז בי, כדי לספר סיפור אחר. והיה להם במה להתרכז - אני ישראלי, וזה התלבש להם כמו כפפה ליד.

"כיוון שהבנתי שישתמשו בזה, הלכתי מיוזמתי להתראיין בטלוויזיה כדי להראות שאין לי מה להסתיר. סיפרתי שבנוסף להיותי ארגנטיני, אני גם אזרח ישראלי, שירתתי בצבא, ואני כותב גם עבור עיתונות ישראלית (פצ'טר העביר אז כתבות ל"הארץ"). רציתי להקדים תרופה למכה, אבל המכה בכל זאת הגיעה. אמרו שאני סוכן ישראלי שמטרתו להפיל את הממשלה. זה ישב להם טוב עם הנרטיב שישראל עומדת מאחורי הגילויים של ניסמן. אפילו אמרו שאני עומד מאחורי הרצח".

כשאני מתקשה להאמין לו, מראה לי פצ'טר מסר שקיבל בטוויטר, לאחר שכבר ברח לישראל, מלואיס ד'ליה, אקטיביסט קירשנריסטי ששייך לאלה הטוענים שהיהודים הם אלה שפוצצו את בניין הקהילה היהודית. בציוץ כתוב "אתה החייל הישראלי שדיווח על מותו של ניסמן וברח לישראל. זה לא אתה שאחראי למוות?".

דמיאן פצ'טר בשדה התעופה בבואנוס איירס כשנמלט / צילום: REUTERSAdrian Bono
 דמיאן פצ'טר בשדה התעופה בבואנוס איירס כשנמלט / צילום: REUTERSAdrian Bono

"סוג של מסר"

קצת לאחר הסקופ הגדול שלו קיבל פצ'טר, כך הוא מספר, הודעות חוזרות ונשנות ממקור אחר שלו, שכתב רק: "בוא לבקר אותי". המקור גר במקום מרוחק ופצ'טר התפלא על ההזמנה. אבל כאשר גבר הלחץ, נפל לו האסימון והוא כתב: ‘הבנתי, אני בא'. מכאן ואילך מתחיל סיפור בסגנון ספרי ריגול - פצ'טר לקח מונית, אחרי שהשאיר את המכונית בחניה בעבודה, לקח איתו את הדרכון הישראלי שלו והודיע לאמא שלו "אל תאמיני לשום דבר שתשמעי עליי ברדיו או בטלוויזיה".

הוא הגיע לעירו של המקור מוקדם בבוקר, ונכנס לבית קפה בתחנת דלק. "פתאום נכנס אדם שלא מתאים לתמונה בצורת לבושו ובשפת הגוף שלו. זה הדליק לי איזו נורה". האיש הלא מתאים, שגם הרכיב משקפי ריי-באן, התיישב ולא הזמין כלום. כאשר לאחר זמן-מה הגיעה שעה סבירה ופצ'טר התקשר למקור, הגיע זה "מכניסה אחורית וראה שהאדם הזה יושב ורושם דברים בפנקס תוך כדי שהוא מסתכל עליי". לאחר שהמארח צילם את הסוכן, קם זה ויצא מהמקום. עוקב או מחסל? פצ'טר כבר החליט שלא בא לו לבדוק את זה על בשרו, והודיע שהוא נוסע לישראל. חבר העביר לו כסף דרך מעין שוק שחור, והוא קנה כרטיס הלוך ושוב לבואנוס איירס-אורוגוואי, אבל גם כרטיס מאורוגוואי למדריד, ומשם לישראל.

בדרך לבואנוס איירס, פצ'טר מספר כי הקפיד לא להירדם. במונית מהתחנה המרכזית לשדה התעופה ראה לעיני רוחו איך חוטפים אותו ומעלימים אותו לאחת משכונות העוני הסמוכות, או לחילופין, כיצד הוא מעורב בתאונת דרכים מוזרה. כל זה לא קרה. הוא הגיע לשדה, ונפגש עם אמו שקיבלה הודעות מחבריו לפגוש אותו בשדה התעופה. היא שאלה "מתי אתה חוזר", והוא ענה: "בטח לא לממשלה הזאת".

כשנחת באורוגוואי, הכניס את הדרכון הארגנטיני לתיק והתחיל להשתמש בישראלי. בינתיים, העלמותו המסתורית עוררה מהומה משלה. העיתונות בארגנטינה כתבה: "נעלם העיתונאי שחשף את מותו של ניסמן". העורכים בבואנוס איירס הרלד כתבו לו הודעות והוא לא ענה. מובן שעם כל זה צמחה התיאוריה שהוא חוסל. כשנחת במדריד, גילה בחשבון הטוויטר הרשמי של הבית הוורוד, משכן הנשיאות הארגנטיני, הפתעה: הבית הוורוד העלה צילום מסך של לוח הטיסות עם שמו ופרטי הטיסה שלו לאורוגוואי, ותאריך כרטיס החזור שלו (שבו לא התכוון כמובן להשתמש).

טוב, הם רצו להראות שלא חוסלת.
"ברור שזה היה ההסבר הרשמי, אבל אני מבין את זה כסוג של מסר".

כשהגיע למדריד, הודיע לחברים המודאגים שהוא חי. לאחר מכן הגיע לארץ, התחיל לחפש עבודה וזה שנתיים הוא כתב בדסק החדשות של הערוץ באנגלית של i24NEWS , פרשן לענייני דרום אמריקה, ואחת לשבוע הוא מגיש את המגזין בשפה הספרדית לצד העיתונאי הוותיק קרלוס גורביץ' בכל יום שישי, ב-22:05.

מובן שביום השנה הרביעי לרצח ניסמן, הם שידרו ספיישל מיוחד. בתוכנית רואיינו בכירים בשירות המודיעין הישראלי, הוצגו מסמכים חדשים, ורם בן ברק, לשעבר המשנה לראש המוסד, הביע את דעתו כי ישנה אפשרות שאיראן מעורבת ברצח ניסמן. השלטון כאמור התחלף, אבל למרות מה שאמר לאמא שלו, פצ'טר לא נוסע לארגנטינה. לאחרונה פגש אותה לאחר שלוש שנים בברצלונה.

למה הוא חושש? פצ'טר מספר כי לאחר שניאות סוף-סוף לתת עדות בשגרירות ארגנטינה בישראל, לפני שנה (וכמובן בתקופת מאקרי ולא קירשנר), מצא שכל עדותו הודלפה לעיתון פרו-קירשנרי (פאחינה 12) וגם הוגחכה בהתאם. "אני לא מתכוון לנסוע לבדוק בעצמי אם אני עוד ברשימות השחורות", הוא מבהיר.

כספי שוחד במיליונים?

האם יימצאו אי פעם האשמים ברצח של ניסמן? ספק גדול מאוד. יכול להיות שזו יד איראנית, אולי יד מקומית ארגנטינית, ואולי הכי סביר - קופרודוקציה עשויה היטב של השתיים. מי ביצע? שני גברים עלומים, כך קבע בית המשפט בארגנטינה בדצמבר 2017, וגם כי המוות אינו יכול להיות התאבדות אלא רק רצח. מי נתן את ההוראה? כל מי שמאמין בתיאוריית הרצח מחזיק בדעה מוצקה בעניין. חשוב לציין כי בית המשפט התבקש לחקור זאת מחדש כאשר התחלפה הנשיאות, שכן זה גם עניין לגמרי פוליטי - התאבדות או רצח.

ומה עם כריסטינה קירשנר, שמותו של ניסמן אולי הציל אותה מכתב אישום אז, אבל היא עומדת מולו היום? ומה זה אומר על הבחירות באוקטובר 2019 בארגנטינה? ההסכם שלה עם איראן הוא רק אחת מצרותיה. משפט אחר שהיא עומדת בפניו מסעיר את דעת הקהל הרבה יותר: קירשנר מככבת כמי ש"עומדת בראש ארגון פשיעה", מואשמת בשמונה סעיפים שונים שעיקרם העברה שיטתית של כספי המדינה לידיים פרטיות, דרך הטיית מכרזים ודרכים נוספות.

כתב האישום זכה לשם הציורי "מחברות השוחד" משום שאחד העוסקים במלאכה העסיק נהג שהקפיד במשך שנים רבות, במחברות סלילים של בית ספר, על רישום מדויק של מעבר שקי כסף, על-פי החשד כספי שוחד של מיליונים, שבעלי חברות בנייה ואחרים שילמו לאנשי ממשל קירשנריסטים. באוגוסט 2018 התגלו המחברות וחשפו - כך לפחות נטען - את אחת מפרשיות השוחד הגדולות ביותר בתולדות ארגנטינה.

הקונגרס צריך לאשר הסרת חסינות ברוב מיוחד, והכלל הזה עומד הן למשפט הממורנדום והן למשפט השוחד, ובינתיים אומרת המפלגה השלטת בו כי לא תסיר את החסינות של קירשנר כל עוד אין הרשעה. ואם וכאשר תהיה הרשעה? אז ידונו בזה מחדש. כך שתיאורטית לפחות, קירשנר לא רק יכולה להמשיך בחייה באין מפריע, אלא היא עשויה בהחלט להיבחר לנשיאה תוך כדי כך ששני המשפטים החמורים הללו מתנהלים ואולי אפילו אם תורשע. נראה כי לאי-אילו מנהיגים שעומדים בפני אי-אילו כתבי אישום, יש לא מעט ללמוד מכריסטינה קירשנר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988