החרדים מצביעים רק למפלגות החרדיות? תשכחו מזה, העולם לא נעצר ב-1999

מאז קמפיין "הוא זכאי" של ש"ס ו-22 מנדטים למפלגות החרדיות בכנסת ה-15, הציבור החרדי פחות מחויב ל"מפלגות הבית" • "גלובס" יצא לבחון מדוע מיתוס הבחירות של הציבור החרדי כבר לא רלוונטי - האם אלה האינטרנט והסמארטפונים, או "הישראליזציה" שהובילה חרדים לעסוק גם בנושאים כלכליים וביטחוניים • לפרק את המיתוס - כתבה שנייה בסדרה

בתחילת נובמבר 2018 נפל דבר בבית שמש ובישראל בכלל - הזוכה בבחירות על ראשות העיר הייתה עליזה בלוך, שניצחה בפער של 500 קולות בלבד. בלוך החרדית זכתה בעיר שחיים בה כ-115 אלף תושבים ואשר התפרסמה ב"התחרדות" שעברה בעשורים האחרונים. העיר מוכרת בעיקר בגלל סיפורים על עימותים בין חילונים לחרדים, על הדרת נשים, על מקרי אלימות על רקע דתי. ראש העיר בבית שמש בעשור האחרון היה משה אבוטבול מש"ס, נציג המפלגות החרדיות.

הניצחון של בלוך הגיע לא רק בשל קולות החילונים שהתאחדו מאחוריה, אלא גם בזכות קולות של חרדים - בין שאלה שהצביעו לה ישירות ובין שאלה שלא הצביעו למתחרה, בניגוד למקובל בחברה החרדית.
"כשהייתי ילדה, היה לנו ש"ס ו-ג. לא ידעתי מעבר לזה, לא היה מצב לחשוב אפילו על להצביע למפלגה אחרת. היום, מה שקרה זה שאנשים פתחו את העיניים, רואים איך שדברים עובדים, ואומרים - 'נמאס לנו’". כך מספרת שיפי חריטן, יועצת תוכן ועורכת באתר "בחדרי חרדים", שלא מצביעה אוטומטית למפלגות חרדיות. והיא לא לבדה.

יש מי שיקרא לחריטן "חרדית מודרנית" או "חרדית חדשה". מדובר באחת התופעות הבולטות בשנים האחרונות בחברה החרדית, שעיקרה אנשים שהם דתיים-חרדים לכל דבר, אבל נוהגים בחופשיות מסוימת, שפחות הייתה מקובלת בעבר בקהילה. למשל, הם מצביעים למפלגות שאינן בהכרח דתיות - יהדות התורה או ש"ס.

לחריטן פחות חשוב המינוח הזה: "אני לא מגדירה את עצמי 'חרדית’, אני מגדירה את עצמי אדם שמשתדל להיות טוב, להיות מחובר לקדוש ברוך הוא. אם אנשים בוחרים לומר שהדרך שלי 'לא חרדית’ - אז בהגדרה היבשה אני חרדית. אני מאוד חרדית, למרות שאנשים לא אוהבים לשמוע את זה".

אבל בכל הקשור למספרים בקלפי המגמה די ברורה: בעוד שבתקופת השיא ב-1999 נרשמו 22 מנדטים למפלגות החרדיות. בבחירות האחרונות, ב-2015, כמות המנדטים של החרדיות כבר ירדה ל-13 בלבד.

הירידה בכוחן של המפלגות החרדיות
 הירידה בכוחן של המפלגות החרדיות

האינטרנט והסמארטפון: חורים בגדר

למתבונן מבחוץ, הפוליטיקה החרדית עשויה להיראות מונוליטית, יציבה וחזקה. האשכנזים מצביעים "ג" - יהדות התורה, המזרחיים מצביעים ש"ס. התמונה הזאת הייתה נכונה במשך שנים רבות. אבל לאחרונה, כשמסתכלים מקרוב מתחילים לראות את הסדקים, את השברים, את השונות בין חברי הקהילה שנקראת "חרדית". והחריצים והשברים האלה מתגלים מדי פעם בעוצמה רבה לעיניים חילוניות. למשל בבחירות האמורות בבית שמש.

אבל לא רק שם. מאחר שישנם לא מעט יישובים חרדיים, קל יחסית לראות את דפוסי ההצבעה משתנים. למשל בערים כמו אלעד, בית"ר עילית או מודיעין עילית, רואים את ההצבעה למפלגות "אחרות", שאינן יהדות התורה או ש"ס, במגמת עלייה מאז שנת 2000 (ראו טבלאות מצורפות). באלעד כרבע מהמצביעים הצביעו למפלגות לא חרדיות בבחירות של 2015. בבית"ר עילית המספר עומד על 17%, לעומת 7% בלבד בבחירות של 1999.

השינויים בדפוסי ההצבעה הולכים יד ביד עם תהליכי השינוי בחברה החרדית בתחילת המאה ה-21. גלעד מלאך, ראש התוכנית לחרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, מדבר על תהליך של מודרניזציה או "ישראליזציה". ישנם כמה גורמים שחברו להם יחד כדי ליצור את המגמה הזאת בחברה החרדית.
"ישנה היחלשות של המנהיגות הרוחנית החרדית, אחרי שנים של רבנים דומיננטיים מאוד. אני רק מזכיר את הרב עובדיה יוסף, הרב שך והרב אלישיב, שהיו חזקים מאוד והלכו לעולמם. היום מי המנהיג של החרדיות הספרדית-מזרחית? אנחנו כמעט לא יודעים שקוראים לו הרב שלום כהן. גם לרב קנייבסקי, שהוא דמות מופתית נחשבת אצל האשכנזים, אין ההשפעה הפוליטית שהייתה לרבנים אחרים שקדמו לו. אז כשהסמכות נחלשת - האינדיבידואל עולה", מסביר מלאך.

בנוסף, ישנו גם גורם כלכלי שמסייע לצאת מהעולם החרדי המסוגר. המוטיבציה של הדור השני של הלומדים שמקבלים קצבאות מהמדינה, כבר פחות מוכן להקריב את חייו ללימודי תורה ולחיות בעוני, מסביר מלאך.

אנחנו מדברים על תחילת שנות ה־2000, עם הקיצוץ הגדול בקצבאות.

"חד-משמעית הייתה לקיצוץ השפעה רבה. ב-2003 רק שליש מהגברים החרדים עבדו, ב-2018 אנחנו מדברים על מחצית מהגברים החרדים - זה שינוי משמעותי. גם אצל נשים חרדיות השינוי גדול, זה היה קצת יותר מ-50% והיום אנחנו באזור ה-75%. בהחלט שינוי משמעותי".

ויש כמובן גם את החשיפה לאינטרנט שהצליחה לבקוע גם לסביבה החרדית. "החשיפה לתקשורת חילונית, אבל גם לתקשורת חרדית שיש באינטרנט, מגלה את הפוליטיקה החרדית. פתאום מספרים מה קורה מאחורי הקלעים, את המחלוקות, את הסכסוכים, את הפוליטיקות, וזה ממש לא דומה לעיתונות היומית החרדית", אומר מלאך. "אתרי האינטרנט כוללים פורומים שיש בהם דיונים. הכל פתוח וחשוף, אז המצביעים, או חלקם לפחות, כבר לא יכולים להיות כל כך תמימים ולהגיד 'כן, הרבנים אומרים והפוליטיקאים עושים רק מה שהם אומרים - ונצביע בעיניים עצומות’".

במציאות הטכנולוגית-חברתית הזאת משתלבת חריטן. היום היא עורכת באתר "בחדרי חרדים" והיא מעניקה שירותי ייעוץ ותוכן לבעלי עסקים חילוניים שרוצים להיכנס לפעילות במגזר החרדי. בתחילה חריטן כתבה באתרים חרדיים, אחר כך עברה ל"וואלה! יהדות" ומשם העניינים המשיכו להתגלגל: "אני אוהבת תקשורת באופן כללי. תמיד אהבתי, ולא אהבתי שאני אוהבת. כתבתי וחיברתי, אבל לא חשבתי שאעבוד בזה. מה שעזר לי, זה שגדלתי בבית שלמרות שהיה מאוד חרדי ולימדו אותי שאם אני רוצה לעשות משהו - וידעתי שלא גנבתי - זה בסדר".

ההתחלה לא הייתה פשוטה. "בהתחלה לא סיפרתי לאיש. כשרציתי לכתוב את הטור הראשון שלי באינטרנט, התקשרתי לאמא שלי ושאלתי אם לכתוב בעילום שם. היא אמרה ש’אם את כבר הולכת לכתוב - תכתבי את זה בשם שלך’".

התגובות שהיא קיבלה לא היו קלות. "מצד אחד, יש את הקהל שנמצא איתי, קהל שדומה לי. לפני 10 שנים זה לא היה הרבה. אבל בעיקר אני מתחילה לשמוע - 'שיפי חריטן, כבר לא חרדית’ - זה משפט מאוד משמעותי, והמון טוקבקים מרושעים התחילו לצאת מצד אנשים בתוך המגזר וגם מהמגזר החילוני".
לדבריה, "אנשים הגיעו למצב שנכנסו לי למקומות הכי אישיים והכי אינטימיים וניתחו מי אני ומה אני, והזוגיות שלי והילדים שלי - 'את מנסה להיות חילונית’, 'את מנסה לדבר חילונית’, 'מה את מנסה לעשות?’ ובתוך המגזר היה את הרעיון שאני מנסה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ".

"האינטרנט שינה את העולם. נקודה. לא רק את החרדים", אומרת חריטן, "באופן אוטומטי, גם המגזר החרדי הוא חלק מהחברה בכלל. החרדים הבינו את הסכנה שיש באינטרנט - את הקלות שבה אנשים יכולים להגיע לכל מדי דברים. ב-2008 אסרו את הדברים האלה, וקמו ועדות ורבנים לטפל בעניין הזה. אבל כמו בדיאטה, אנשים תמיד ינסו לאכול את הגלידה".

חריטן מסבירה שבשלב זה אנשים כבר החלו לצאת לעבודה, ושם, גם מי שאין לו מחשב בבית, נתקל באינטרנט. זה גם היה חלק מהעבודה שלהם, כמו מיילים. לדבריה, זו הסיבה שקמו האתרים החרדיים החדשים - בבחינת "בואו ניתן לכם את זה בצורה יותר מבוקרת, אנחנו יותר מסננים אותם". כשהגיעו הסמארטפונים נוצר עוד פתח בגדר. רבים מחזיקים שני מכשירים - אחד כשר ושני לא.

"האינטרנט גם שינה את הפוליטיקה", היא אומרת, "למשל, פרשת מלכה לייפר (חשודה בתקיפות מיניות באוסטרליה), שבה מעורב ליצמן כמי שניסה, לכאורה, למנוע את הסגרתה. אני מעריכה שאם זה היה בשנים שלא היה אינטרנט, לא היו יודעים מי זאת מלכה לייפר. הציבור החרדי שנמצא באינטרנט מביא איתו את המידע".

אנשים נחשפים למידע וזה משנה את התפיסה? זה פוגע בכריזמה של הרבנים או הממסד?
"זה יוצר בלבול בהתחלה ואחר כך יש איזה איזון. אנחנו רואים את זה לפי מה שקורה במפלגות החרדיות. אנחנו רואים שלא היה גידול בהצבעה לחרדים, למרות שלפי קצב האוכלוסייה כן היה היה צריך להיות. אנחנו פתאום רואים תא חרדי בליכוד, תא חרדי בעבודה, מפלגות נישה שמצליחות לקחת מצביעים חרדים. חרדים שמצהירים שהם לא יצביעו למפלגות חרדיות. לא היו פעם כאלה דברים".

חרדים שמתעניינים בביטחון וכלכלה

מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציין שרואים היום שתי תופעות מקבילות. הראשונה היא חרדים שמצביעים למפלגות אחרות. כלומר מצביעים שלא רוצים רק להתעסק בנושא החרדי, אלא רוצים לומר שיש להם עמדות גם בנושאים של ביטחון, מדיניות, כלכלה ועוד. "במקביל, גם המפלגות שאינן חרדיות מתחילות לעבור שינוי מסוים ולהיערך לקליטה של חרדים שכאלה. בכחול לבן ישנה עומר ינקלביץ’, שככל הנראה תיכנס לכנסת. הליכוד הכניס, אומנם במקום 43, מועמד חרדי - זאב פליישמן. במפלגת העבודה ישנה מיכל צ’רנוביצקי, אצל פייגלין ישנו חיים אמסלם, שהיה ח"כ בש"ס".

החרדים מצביעים לחרדים
 החרדים מצביעים לחרדים

צריך לזכור, שזאת לא תופעה גורפת. רוב החברה החרדית נשארת נאמנה לדרכיה הפוליטיות. "אבל כשאני מסתכל על ערים חרדיות ב-2006, כ-10% מהמצביעים שם לא הצביעו לשתי המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס. לעומת זאת בבחירות ב-2015 זה עלה ל-17%. נעשה לאחרונה סקר שהראה שזה 20%. אנחנו רואים עלייה איטית, אבל רצופה, ו-20% זה כבר 2-1.5 מנדטים, שבעצם המפלגות החרדיות מפסידות מכך שיש אוכלוסייה שלא מצביעה להן".

אנחנו רואים לא מעט נשים מובילות את החרדיות החדשה. זה כולל איזה צד שהוא שחרור נשי?
"זה בולט, כי מצד אחד המפלגות החרדיות - פורמלית ובפועל - לא מאפשרות לנשים להיות פעילות ובוודאי שלא להיות נבחרות של המפלגה. מצד שני, במפלגות שנקרא להן 'כלליות’ מקבלים אותן מאוד יפה".

יש תגובת נגד בחברה החרדית השמרנית לתופעה?
"בסקר שעשינו במכון לדמוקרטיה בקרב אלף חרדים, שאלנו אותם: 'בלי קשר לדעתך האישית, האם החברה החרדית עוברת תהליכי מודרניזציה וישראליזציה’. 70% אמרו שכן. כלומר, ברור שהתנועה העיקרית היא לכיוון של השתלבות. מצד שני, יש גם תנועת נגד. ויש לה כמה ביטויים, למשל ביטוי בקבוצה מסוימת שנקראת 'הפלג הירושלמי’, שהיא זו שמובילה את המאבק בגיוס לצה"ל. הקבוצה הזאת מונה כ-6% מהמגזר החרדי, זה לא המון, אבל זה עשרות אלפים, והם הודיעו שיחרימו את הבחירות, כמו שעשו בפעם שעברה. כלומר, המפלגות החרדיות, מפסידות כמעט מנדט גם מהצד השני - של כאלה שמחרימים את הבחירות".

"מקבל את ההוראות שלי מגדולי ישראל"

לא כולם מתלהבים מהדרך החדשה. למשל, יעקב שקרקה, אחיה של חריטן. "כל הנושא של בחירות הוא לא נושא של בחירה", הוא מסביר, "זה לא דבר שמשנה לי. להיפך, הבחירה האישית שלי לא משנה, כי הוא נגזרת מהבחירה שלי בתורה. אני מקבל את ההוראות שלי מגדולי ישראל".

גם אתה צורך את העיתונות החרדית, ורואה את הקלקולים, גם בפוליטיקה החרדית. נפשך לא יוצאת לשנות חלק מהדברים? 

"נפשי יוצאת לשנות את היותי חרדי? לא! אין דבר מושלם בעולם. להגיד לך שהמושלם הוא ג’ וש"ס, היא התשובה? היא לא. להגיד לך שיש יותר טוב - גם לא. הכי טוב מבחינתי זה שאני עושה את מה שגדולי ישראל אומרים לי. לא כי אין לי שכל. אני עושה ככה, כי מבחינת תפיסת עולמי, אני בטוח שאותו גדול ראה אנשים יותר גדולים ממנו, והוא יודע מה הם עשו. אז אני סומך עליו, שהוא מעביר לי את מה שהם רצו".

חריטן מאתגרת את אחיה לגבי הנציגים החרדים בכנסת: "הנציגים שיושבים שם כל כך הרבה שנים, לא רוצים לעשות שינוי כי זה טוב להם, זה מתאים להם. תתאר לך את מפלגת יהדות התורה, אם היו בה פריימריז בין אנשים שמקובלים רק על הרבנים. הרבנים היו בוחרים אותם. אז היו באים חבר’ה צעירים. היה זורם דם חדש וצעיר שמכיר את הבעיות, שמדבר עם הרב ויודע".
שקרקה כמובן מתנגד: "שאלה לי אלייך, בישיבה צריך לעשות פרימרייז שייקבע מי יהיה ראש הישיבה?"
ואולי יום אחד שיפי תהיה השליחה?

שקרקה: "אצלנו על פי העולם החרדי, הסנכרון בין גבר לאישה הוא בבית. בזמן שגדולי ישראל יחליטו שאישה צריכה לייצג, אדרבא. אני, מבחינתי, גם מטאטא יכול ללכת, אם הוא קבע. הקדוש ברוך הוא לא ייתן שתצא תקלה תחת ידי הצדיק".

שיפי, איך את מרגישה שאת שומעת את הדברים האלה?
"אני לא מרגישה מוזר, כי אני מכירה - זו המציאות. יש אנשים שהבחירה שלהם נובעת מתוך תפיסת עולם שהם גדלו עליה, שאומרת שהרב יודע מה הוא אומר. אני רואה את העולם אחרת, אני רואה את התהליכים ואת הרצונות של האנשים סביבי, ואני רואה שהם רוצים דברים אחרים. על כל בנאדם כמוהו שלא אכפת לו (מצביעה על אחיה), יש הרבה מאוד אנשים אחרים שכן אכפת להם. והם כן רוצים". 

המפלגות החרדיות: הפכו ללשון המאזניים בבחירות 1977

אגודת ישראל, מפלגת האם של יהדות התורה, נוסדה בראשית המאה ה-20 כסוג של תגובת נגד לציונות, מסביר החוקר גלעד מלאך מהמרכז הישראלי לדמורקטיה. לאורך השנים, בעיקר ביישוב היהודי טרום הקמת המדינה נוצרו יחסי קרבה מסויימים ושיתופי פעולה בין התנועות.
בשנים שלאחר קום המדינה הפוליטיקה החרדית שיחקה תפקיד מינורי יחסי. אחרי המהפך ב-1977, החרדים נכנסו לקואליציה של מנחם בגין. לאגודת ישראל היו רק 4 מנדטים, אבל הם היו לשון המאזניים. אחרי זה הגיעו שנות הפריחה. בשנות ה-80 קמה ש"ס, שמשיגה בפעם הראשונה 4 מנדטים שילכו ויצמחו.

לשיאם יגיעו החרדים בשנת 1999, אחרי שאריה דרעי הורשע (קמפיין "הוא זכאי"). ש"ס קיבלה אז 17 מנדטים ויהדות התורה קיבלה 5 מנדטים - 22 מנדטים בסה"כ. זה היה הישג חסר תקדים וכוח פוליטי מאוד חזק.

מאז המספרים נמצאים בירידה. בין היתר, זאת תוצאה של העלייה הרוסית הגדולה, שהקטינה את כוחן היחסי של המפלגות החרדיות. בנוסף, המצביעים הלא-חרדים עזבו את ש"ס. עם זאת, השפעת העלייה הרוסית צפויה לפוג בשנים הקרובות ולפי התחזיות המפלגות החרדיות אמורות לחזור ולהתחזק.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988