להתפתח, לחדש, להפתיע: אנשי התקשורת מגלים האם אפשר להישאר רלוונטים בלי רשתות חברתיות

להיות אותנטיים (כי הציבור מזהה פייק ממרחקים), להתעדכן 24/7 (אחרת יקדימו אתכם), לגלות אומץ (כדי לא לשעמם) • מיכל אנסקי, גל אוחובסקי, גיא לרר, הילה קורח, עמית סגל ועוד אנשי תקשורת שפיצחו את נוסחת הרלוונטיות מספרים ל"ליידי גלובס"' איך זה עובד • פרויקט חג מיוחד

מיכל אנסקי / צילום: רון קדמי
מיכל אנסקי / צילום: רון קדמי

לא רוצה לצאת מהמשחק

מיכל אנסקי

"היום אני רואה את ציר הרלוונטיות כשאיפה לאותנטיות. בעידן שבו הכול עובר פילטרים ופוטושופ ועורכים, וגבולות מוסריים, ועולם שמשתנה במהירות האור, השאיפה לאותנטיות היא קריטית. אני מרגישה את זה בצורה חזקה אצלי באינסטגרם, שירש את מקומו של הפייסבוק. באינסטגרם זה אני. ואני חושבת שבזמן שאני שם בפלטפורמה הצלחתי לפצח את הנוסחה או האלגוריתם של האותנטיות, ולצערי החדשות לא טובות".

למה?
"אני מבינה שמה שמפעיל אנשים זה בגד ים או כלבים חמודים או אוכל מגרה. קשה לי להתמסר למשחק הזה, אבל אני עושה את זה כי אני לא טהרנית ואני לא רוצה לצאת מהמשחק. הייתי חייבת לעשות מעשה ולהכניס תוכן.

"יש אצלי בפרופיל תנועה של 3 מיליון נוטיפיקיישנס בממוצע בשבוע. מבחינת רייטינג, זה יותר מטלוויזיה. זה המון תנועה ותגובות ואנשים - זה כוח. זו מדורת שבט קטנה, ולכן באיזשהו אופן אני צריכה להאכיל את המנסטר בתוכן. אז לפני חצי שנה עשיתי מהלך ופיצלתי את עצמי בצורה מודעת לגמרי והמצאתי את מאנסקי - mansky, אתר סלולרי שהוא אקסטנשן של פרופיל האינסטגרם, ובו אני מייצרת תכנים בעלי ערך גדול יותר מאשר תמונות שלי מסתכלת לעבר השקיעה או תמונות שלי בבגד ים, שאלה הן התמונות שמקבלות הרבה מאוד לייקים. זה הרגיש לי ריק מתוכן, ומאנסקי זו בעצם הרחבה טקסטואלית לתמונה. למה לא לנצל את התנועה הגדולה הזו שהפלטפורמה מאפשרת לי ולתת ערך מוסף".

בסטורי שלך נראה שאת באמת מאפשרת הצצה לחיים שלך.
"כן, באחד מסופי השבוע, למשל, נתתי הצצה לדרך שבה אני מגדלת את הילדה שלי. יצאנו לליקוט בטבע ובישלנו, והראיתי לה נופים של הארץ. היה סרטון שהעליתי מבשלת עם דניאלה ופותחת פולים של אפונה טרייה לתוך קערה, וזה נגע באנשים. אחר כך הם צילמו את עצמם עושים את הדבר וזה ערך, ניצול נכון ועוצמתי של המדיה. החיבור של האדם לטבע. של הורים לילדים".

את חושבת שאפשר להישאר רלוונטי בלי רשתות?
"כן, יש שתי אפשרויות. או לייצר שפה מאוד מובהקת וטביעת אצבע בתוך הפלטפורמה, או לא להיות שם. את אסף גרניט, למשל, תמיד מתייגים ‘לאסף אין אינסטה'. עצם היעדרותו היא הקיום שלו וככה הוא מייצר רלוונטיות".

המדיה המסורתית עדיין יכולה לייצר רלוונטיות?
"יש לי ספרייה בצד שאני שומרת מימי צילום של 'מאסטר שף', תמונות שאני לא יכולה להעלות עד יום השידור עצמו, ואז הן מתפקדות כפרומו ברשתות החברתיות, שהן הזנב הארוך של המדיה המסורתית. אבל זה עולם הולך ונעלם. מי שמבין ויעמוד בקצב, יוכל לשמר את הרלוונטיות ומי שלא, יהפוך לאדים על המסכים שלנו".

מבחינת קולינריה מה הפך רלוונטי בשנה האחרונה?
"לצערי, לגמרי פורנוגרפיה: חלמון נוזל, שוקולד נוזל, כמויות היסטריות של פירוטכניקות. הייתי לפני כמה חודשים בתאילנד ובכל אסיה יש תופעה מרתקת: האסייתיות מתיישבות במקומות ומזמינות מנות שיש בהן התפרצות, והנמסות, וקיטי תלויה, ואני לא יודעת כבר מה המציאו שם. הן מצלמות לאינסטגרם, אבל אפילו לא לוקחות ביס. מצלמים וזורקים את זה. מה זה אומר עלינו כחברה וכתרבות? האם הסיפור מנצח את המציאות? האם הסיפור מנצח את האמת?".

אחרי מה את עוקבת?
"חשבונות מאוד הזויים, כורים של אבני אופל באריזונה, אנשים שעושים אוצרות של אמנות טקסטיל, צילומים מהתקופה המדיאבלית, שפים בנורבגיה וסקנדינביה, אנשים שחיים בחוות מבודדות ומגדלים לעצמם פירות וירקות ומבשלים אותם".

פרויקט להיות רלוונטי גל אוחובסקי / צילום: גל חרמוני
 פרויקט להיות רלוונטי גל אוחובסקי / צילום: גל חרמוני

להרוויח כסף בגיל 15

גל אוחובסקי

"מה זה רלוונטיות זו שאלה מעניינת. למשל, הגיעה לארץ אלסקה תאנדרפאק, זוכת עונת האולסטארס השנייה של ‘המרוץ לדראג של רו פול’. ה-2,000 איש שקנו כרטיסים בתוך שלוש שעות חושבים שהיא הבנאדם הכי רלוונטי בעולם כרגע, אבל הם רק 2,000 איש, אז מה זה אומר על הרלוונטיות שלה? לפחות 50 מתוכם הם אנשים שעובדים במאקו, מה שאומר שבאחד מאתרי התוכן הגדולים היא נחשבת אלילה. אז מה זה אומר?".

שרלוונטיות היא בועתית?
"לא. מה שמאפשר העידן החדש, זה במקום מדורת שבט אחת, מלא מדורות של מלא שבטים. קחי, לדוגמה, את רומי אברג’יל - עם 70 אלף עוקבים, שכל היום מקבלת מלא לייקים. זה אומר שהיא רלוונטית? רוב העולם לא יודע מי היא, אבל בישראל היא טרנסית מפורסמת בקרב בני נוער, שמשנה את התודעה שלהם לנצח. מעל גילאים מסוימים, גם אחרי 'האח הגדול', אנשים גם לא יודעים מי זה בן זיני ומה הוא עושה. זה שאנשים יודעים מי אתה, זה הופך אותך לרלוונטי? ומצד שני יש אנשים שלא כל כך ברשתות החברתיות. נגיד - משה כחלון. יש לו מעט מאוד עוקבים באינסטגרם, אז זה הופך אותו לפחות רלוונטי?".

לקהל מסוים, כן.
"לא יודע, למה הוא צריך להיות רלוונטי לנוער? קשה לי להאמין שקהל הבוחרים מסתובב היום רק באינסטגרם".

יש כוח לקיום ברשתות.

"יש מצב שהאינפורמציה זזה היום אחרת, הרבה אנשים רואים ידיעות בפייסבוק. אבל הקביעה שאם אתה לא ברשתות אתה לא רלוונטי, היא משונה. זה לא מאסט שאם אתה לא שם אתה לא קיים. ואם אתה שם, לא ברור איך אתה צריך להיות כדי להיות קיים".

איזה כוח יש לאינסטגרם?
"הכוח של האינסטגרם זה, למשל, לזהות ילדים עם פוטנציאל עסקי ולתת להם במה להרוויח כסף בגיל 15. ילדים עם ראש עסקי מאוד טוב. פעם ילדים בני 15 לא יכלו לעשות עסקים - רק למכור לימונדה בשדרה, פחות או יותר. וכן, יש בו מעין חוויה משנה תודעה קצת. קחי לדוגמה את מדונה; יש לה מיליוני עוקבים, והיא לא רלוונטית לשום דבר ואף אחד. לברק אובמה יש מיליארדי עוקבים. למה הוא רלוונטי?".

ומצד שני, יש את גל גדות.
"אני לא חושב שהאינסטגרם שלה הוא פקטור בהצלחה שלה. הכוכבות שלה לא נובעת מזה שהיא מעלה שם פוסטים. גם אם לא היה לה אינסטגרם, היא הייתה באותו מעמד רלוונטיות. גל גדות לא בונה את עצמה דרך הרשת, והיא דוגמה למישהי שאם הייתה סוגרת את החשבון שלה באינסטגרם, הפופלריות שלה לא הייתה יורדת במילימטר. להבדיל, אצל נטלי דדון הרשת היא כלי. אני חש אותה, אני מבין מה היא רוצה. היא עובדת בזה".

איפה אתה פעיל, בעיקר?
"אני אוהב פייסבוק. שם אני מעלה כל מה שאני כותב במאקו וכל מה שבא לי. מערבב בין החיים והפוליטיקה של הקהילה. זה כלי מעולה עבורי. אינסטגרם זה גם כיף, אבל פחות לענייני דעות ופוליטיקה. טוויטר הוא ברנז׳אי, אז זה תלוי בכמה זמן יש לי. אני מניח שאם הייתי בן 35, הייתי מתאמץ להיות אושיית טוויטר".

 

פרויקט להיות רלוונטי עמית סגל / צילום: איל יצהר
 פרויקט להיות רלוונטי עמית סגל / צילום: איל יצהר

אחד ממאה אלף

עמית סגל, פרשן פוליטי בכיר בחברת החדשות

"אני מרגיש שהרשתות החברתיות הן עוד מקום לפגוש בו את העיתונאי פרט לעיתון ולחדשות. בלעדיהן, ייתכן שלא הייתי נחשף לקהל שלא פותח טלוויזיה כל יום בשמונה בערב או קונה עיתון כל יום.

"טוויטר, למשל, יכול לקבוע סדר יום, וגם אם הוא נתפס ברנז’אי, בארץ כולם צורכים חדשות מאנשים שנמצאים בטוויטר. יש לי, כמובן, מה להגיד על תרבות השיח שם: בטוויטר השיח יותר קיצוני.

"הרשתות החברתיות הן סוג של אכזבה, כי אין בהן באמת קשר בלתי אמצעי עם העיתונאי או הפוליטיקאי. זה לא קשר דו צדדי".

אבל אתה מגיב באופן ישיר לעוקבים שלך.
"כן, אבל אני מגיב לאחד מתוך מאה אלף עוקבים, וגם בעיתון מפורסם המייל שלי ואפשר לשלוח לי מייל עם תגובה".

אתה גם צרכן של רשתות?
"אני נמצא הרבה בטוויטר ובפייסבוק, אבל אני לא באינסטגרם, ואני יכול לראות את עצמי ימים שלמים לא נכנס לאתרים".

פוליטיקאי יכול היום להיות רלוונטי בלי לפעול ברשתות החברתיות?
"לא".

פרויקט להיות רלוונטי גיא לרר / צילום: אריק סולטן
 פרויקט להיות רלוונטי גיא לרר / צילום: אריק סולטן

טרנד החזרה לחיים

גיא לרר, עיתונאי ומגיש 'הצנרת' ברשת 13

"רלוונטיות דיגיטלית היא כלי לשדר אותנטיות לאנשים שמעניין לשמוע מה יש להם להגיד, אנשים שיש בהם חדשנות תמידית שנובעת ממי שהם באמת. אותם אנשים שבעידן הקודם, אם היינו יושבים איתם בשולחן, כל הזמן היה לנו מעניין. הרשתות החברתיות הפכו את זה משוכלל יותר, אבל העיקרון זהה".

איפה המוקד של הרלוונטיות היום?
"זה טנגו שבא והולך. יש תהליך של הספדה של מה שהוא לא חדשנות ולא מדיה חברתית. ומצד שני, הז’אנר הראשון שהוספד, רדיו - חי בועט ומופנה אליו הרבה כסף בעוגת הפרסום. אני עדיין קונה ספרים, למרות כל האפשרויות הדיגיטליות. אי אפשר לקחת את התרומה האדירה שיש למדיה החברתית בתהליכי מחשבה ושינוי פנימי שלנו כאנשים. לצד זה, המדיות החברתיות לא קוברות את כל מה שמסביב להן".

איפה צורכים תוכן רלוונטי?
"בכל מקום, גם בפייסבוק, שנחשבת מדיה דיגיטלית מיושנת, אבל ההשפעות המוקדמות שלה ניכרות. אני עדיין שם, אנחנו דף הפייסבוק הגדול בישראל. בני 15 נמצאים באינסטגרם, מנהלים עולם ויזואלי שאין בו מקום להרבה מילים, אבל כמו שלי יש קטע של רטרו לתקליטים, אולי גם אצלם המילים עוד יחזרו".

מפחיד להיות לא רלוונטי?
"הטכנולוגיה נועדה לשרת אותנו, ובסוף הפכנו להיות העבדים שלה, אז לפעמים צריך להילחם בזה, לגלות אופי".

אחרי מי אתה עוקב?
"אינסטגרם כבר קצת משעממת אותי. אני רואה דפוסים. כל תמונה שעולה נראית כמו איזה פרוטוטייפ של כל התמונות של החופשות בעולם, תמונת שבת וטוב לי, תמונת כושר. אני מרגיש שנגמר לי מה להגיד בתמונות המבוססות על החיים שלי, כי החיים של רובנו, ובטח שלי, די משעממים בסופו של דבר. ולא תמצאי אצלי בפרופיל את הסוד לאיך להיות מעודכן, כי אני לא חושב שיש דבר כזה".

אילו טרנדים הולכים להציף אותנו בשנה הקרובה?
"טרנדים שמבוססים על רטרו, חזרה לחיים האמיתיים, דברים שהלכו ונעלמו בגלל העידן הזה יעשו קאמבק בזכות העידן הזה. התרבות הדיגיטלית תרמה לשימור של דברים ישנים כמו, נגיד, תקליטים, אז אנחנו נראה הרבה טרנדים שעשינו פעם ושכחנו, ואנחנו מתגעגעים אליהם".

מה הכוח של הרשתות החברתיות?
"הרשתות חשפו וקילפו דברים שהם לא רק אותנטיים, אלא קריטיים כדי להבין כמה חיינו בשקר עד עכשיו, כמו metoo ודומיהן. זה אולי פשטני, אבל זה לא היה מתרחש אלמלא אדם היה יכול לספר דבר אמת כואבת ולזכות לחיזוק מהסביבה ולגרום לאנשים נוספים לעשות את אותו הדבר. ברשתות החברתיות רגעי אמת מהדהדים. בעיניי אין חשיבות יותר גדולה היום בחברה ובתרבות מרגע של אמת שקיבל אישור וחיזוק. וברור שהרגעים הגולמיים של אמת חשובה מסתתרים בתוך הררי צביעות ופילטרים ושקר שהרשתות מאפשרות".

פרויקט להיות רלוונטי הילה קורח / צילום: רמי זרנגר
 פרויקט להיות רלוונטי הילה קורח / צילום: רמי זרנגר

זה עידן פסיכי

הילה קורח, מגישת 'העולם הבוקר' ברשת, סטאז׳רית לרפואה

"זו שאלה גדולה מי רלוונטי היום, כי אנחנו נמצאים בעידן שבו כל אחד שיש לו מה להגיד - הוא רלוונטי. זה עידן פסיכי שבו כל אחד עיתונאי. אז מה זה רלוונטי, מישהו שבאופן אובייקטיבי מדד העוקבים שלו ברשת הוא הגבוה ביותר? אני מרגישה שפספסתי את הרכבת. יש לי 1,200 עוקבים, ומי שלא עם יד על הדופק נשאר הרחק מאחור".

איזה תוכן היום ויראלי במיוחד?
"אם פעם אנשים היו עוצרים אותך ברחוב כדי להראות לך תמונות של הילדים וכל מה שהיית רוצה זה להתחמק, אז היום יש שינוי - אלו התמונות שזוכות להכי הרבה לייקים".

למה את חושבת שזה ככה?
"יש אפקט של הצצה, אפילו חטטניות, אבל לא במובן הרע של המילה. זה נחמד לראות חיים של אחרים. אני זוכרת שבתחילת עידן הפייסבוק הייתי מוצאת את עצמי מסתכלת שעות באלבומי חופשות של אנשים שאני לא מכירה. מה יש לי להסתכל באלבומים של אנשים שאני לא מכירה?".

למה באמת?
"זה לשאוף לחיים טובים יותר על ידי הסתכלות על הדשא של השכן".

מה מבחינתך ההבדל בין צריכת אינסטגרם לצריכת פייסבוק?
"מבחינתי פייסבוק זה כמו לעלעל באנציקלופדיה של פעם. אני שואבת מידע מעמודים ואנשים, הרבה בתחום הרפואי, אבל גם בתחום החטיפי. ובאינסטגרם? לא יודעת, טוב לי עם אינסטגרם. נחמד לי. אם פייסבוק הוא אנציקלופדיה של פעם, אינסטגרם הוא כמו מגזינים. הוא 'ווג'. אגב - רק לפני שבועיים גיליתי מה זה סטורי".

את ממש מאחור, הא?
"אני ממש מאחור, ולאחרונה החלטתי שאני חייבת להקדיש לזה יותר זמן. מי שמזניח את הזירות האלו, נדחק. שם מסתובבים הילדים, הנוער, מחפשים את המודלים שלהם. לא במדיה המסורתית. זה מדיום שנשלט על ידך ומותאם לרצונות שלך".

הדמויות שהם מוצאים שם הן לא בהכרח מודלים טובים.
"זה לא נכון. הם סקרנים, ואם הם עוקבים אחרי זמר מסוים אז הם עוקבים גם אחרי אמנות. זה עידן שמאפשר את פיזור הביצים. אמנם לפעמים חוקרים הרבה ולא לעומק, אבל אני לא מסכימה עם האמירה לגבי הדור הצעיר והרשתות".

אחרי מי את עוקבת?
"אפשר להגיד את זה ככה - אוכל, טיולים וגל גדות. אה וגם אחרי נאסא ונאסא hubble".
את מרגישה שזה שאת לא מספיק מתחזקת את הרשתות משפיע על הרלוונטיות שלך במקצוע?
"בינתיים זה לא מאוד מפריע. אני אדם שמאוד מתלבט לגבי מה שהוא מפרסם. אני נזהרת. זה ברור שמי שחושף יותר, זוכה ליותר עוקבים".

אז רלוונטיות מגיעה עם אומץ?
"לגמרי. ועם יכולת לעמוד בביקורת ויכולת לסנן אמירות קשות. הציוצים שלי בטוויטר, למשל, הם פחדניים. אני בטוחה שיכולתי להשפיע יותר אם היה לי יותר אומץ לצייץ בפחות זהירות".

 

פרויקט להיות רלוונטי נדב בורנשטיין / צילום: אריק סולטן
 פרויקט להיות רלוונטי נדב בורנשטיין / צילום: אריק סולטן


אני נותן נראות לחיים עצמם
נדב בורנשטיין, עיתונאי ומגיש 'חי בלילה' בקשת 12

"להיות רלוונטי זה קודם כל להיות קיים ברשתות. מי שאין לו חשבון באחת מהן, נפגע חברתית. זה גם חשוב באיזו רשת, בהתאם למי שאתה, למקצוע שלך ולמה שאתה רוצה להציג, גם בחיים האמיתיים וגם ברשתות. וזה לא משנה מה שכבת הגיל שלך ומה השאיפות שלך".

גם מקצועית?
"כל בעל מקצוע שלא ייכנס עכשיו למשחק הזה ימצא את עצמו ניזוק בעוד כמה שנים. וזה נכון לכל מקצוע. המשחק היום הוא קרוס מדיה, היכולת לתפקד בכמה מדיות, וצריך להבין שהמותג הוא האדם. כל אדם צריך להבין מה הוא מוכר".

מה אתה מוכר?
"את הרלוונטיות שלי, את זה שאני חי עם היד על הדופק ותמיד אדע מה קורה וגם תהיה לי דעה על זה. היום ברשתות החברתיות, וזה גם זולג לטלוויזיה, לא מספיק לדווח, אלא לדווח בתוך קונטקסט".

איך רלוונטיות מיתרגמת לכוח?
"צריך להגדיר מה היעד. יש מי שרק רוצים להיות פופולריים כמו בחיים עצמם, אבל זה כבר לא מספיק. חלקנו מוצאים את זה משעמם ולא אמיתי. אנחנו יודעים כשעובדים עשר שעות על תמונה, ואלו לא החיים עצמם. כל אחד צריך להחליט מה הוא רוצה לקדם וללכת על זה. האם אני רוצה לקדם את המשפחה שלי, האם אני רוצה לקדם את העסק שלי, או תחביב שיהפוך לעסק. כל אחד צריך להבין מה הפורטה שלו וללכת על זה עד הסוף. בלי להתפזר, אחרת לא תצליח להפוך לאושיה.

"רלוונטיות חברתית קיימת רק כשיש אינטראקציה עם העוקבים. אם זה סקרים באינסטגרם, או לענות לקומנטים בפייסבוק. זה מאפשר להיות בקשר איתך וגם נותן לך תמונה של האנשים שעוקבים אחריך - מה הם רוצים, מה עובד פחות. ואגב, יש כלים לניתוח הפרופיל, גם אם אתה לא עמוד. למשל, ניתוח של הערים שבהן עושים לך לייק, מה הגילאים. כדאי שגם אדם פרטי יהיה מודע לדברים האלה. אתה יכול לבחור לא לשחק את המשחק, אבל אם אתה רוצה לשחק את המשחק ולהצליח, אתה חייב שיהיה לך כמה שיותר ידע כדי שתוכל למקסם את הרלוונטיות שלך".

אתה עובד בלתחזק את הפרופילים שלך?
"כעיתונאי העבודה שלי היא גם העבודה ברשתות. אנחנו מנסים לתת לצופים מענה לא רק בזמן שהתוכנית משודרת, אלא במשך כל היממה. גם בטוויטר ובאינסטגרם הפרטי שלי. לתת הצצה גם לחיים שלי באופן אישי וגם לחיים שלי כעיתונאי. הרלוונטיות שלי חייבת להיות 24/7".

רלוונטיות היא בועתית?
"מי שרוצה להיות רלוונטי צריך לרדוף אחרי להיות רלוונטי בעוד ועוד קהלים, אחרת זה באמת בועתי באיזשהו אופן".

מפחיד אותך להתעורר בוקר אחד ולא להיות רלוונטי?
"זה עובד רק אם זה מתבצע באופן סינרגטי לחיים שלך. אם אתה עושה דברים בשביל הרשתות החברתיות או בשביל להיות רלוונטי, זה לא יחזיק מעמד. אני נותן נראות לחיים עצמם. כן, יש אנשים שמסתערים על איזשהו יעד ואז הקיום שלהם ברשתות החברתיות הופך לדבר עצמו. גם מי שמאוד הצליח ברשתות החברתיות רוצה בסוף את הסטאמפה של הטלוויזיה את החיבוק המסורתי. אתה תצליח גם להביא פרנסה היום רק אם תעשה את הקרוס למדיה המסורתית, כי זה הכסף שהוא משכורת חודשית. לדוגמה, פתחי וזמרי, או תומר אביטל עם 100 ימים של שקיפות".

אחרי מי אתה עוקב?
"זה מאוד תלוי בפלטפורמה. בטוויטר אחרי עיתונאים ופוליטיקאים, וגם קומיקאים מחו"ל, כי זו הדרך שלי להיות מעודכן ולעדכן. באינסטגרם אחרי מסעדנים, עולמות הכושר והאוכל. ידוענים שהם חברים, חברים שהם ידוענים. לפייסבוק אני כמעט ולא נכנס".

כמה מהתוכן של התוכנית מגיע מהרשת?
"כמעט 100%. לא חושב שזה שונה ממערכות אחרות. לשם זה הולך. הרשתות החברתיות הן כמו מקור. אנחנו ניזונים מהן כשאנחנו באים לספר סיפור, ואנחנו גם רוצים שהסיפורים שלנו יהדהדו אחר כך ברשתות. למשל, צפינו בנאום של גנץ וחשבנו שהוא ממש דומה לנאום של נתניהו באנגלית, ועשינו קליפ שמשווה ביניהם. זה סחף את הרשת, עמית סגל שיתף את זה וגם הליכוד. זה הגיע גם ל'ארץ נהדרת' שעשו מערכון שבו גנץ מעתיק מנתניהו".

פרויקט להיות רלוונטי שהרה בלאו / צילום: יונתן בלום
 פרויקט להיות רלוונטי שהרה בלאו / צילום: יונתן בלום

הספרות צריכה להתאמץ יותר

שהרה בלאו, סופרת

חצי שנה אחרי שיצא הספר שלי ראיתי בלייב את הכוח של הרשת. בזכות שיתוף ברשת של אנשים שאהבו, הספר נחשף לקהל הרבה יותר גדול. אני הקדשתי לפרופיל הפייסבוק שלי את אותה תשומת-הלב שהקדשתי לראיונות ברדיו, בטלוויזיה וליח"צ. חשבתי מה ואיך לכתוב כדי למקסם את הפוטנציאל של הספר שם. היה בי גם צד אנין כזה, שאמר ‘מה יש לך שהרה, עכשיו כל דבר את מעלה לפייסבוק? מה את מתלהבת מעצמך?’, אבל החלטתי שאני מחויבת לעשות הכול כדי לעזור לספר שלי, והקדשתי כל כך הרבה זמן ומחשבה כדי שייחשף לקהל כמה שיותר רחב.
"כתבתי ספר שעוסק בנשים שבוחרות לא ללדת. אני בת 45 ואין לי ילדים, וידעתי שחלק מהדברים שאכתוב ברשת חייבים להיות אישיים. חשפתי צדדים פחות פוטוגניים שלי וגיליתי שלפעמים התגובות מעניינות יותר מהפוסטים עצמם, כי אתה ממש מייצר שיח עם העוקבים, שיח אמיתי וכן. רלוונטיות ברשתות מחייבת צד אקסהיביציוניסטי אמיתי. בי יש צד שצריך ושנהנה מהחשיפה הזו".

איך הספרות מתייחסת לרשתות?
"לקראת היציאה של הספר ישבתי בהוצאה עם היח"צ ועם האחראית על הדיגיטל. היא אמרה ‘אנחנו, כמובן, נקדם אותך, אבל אל תשכחי את הפרופיל האישי שלך'. היום זו עסקת חבילה ואתה מודע לזה כסופר. פייסבוק משחקת תפקיד. זה שינוי לטובה ולרעה. ראיתי במו עיניי את הכוח".

איך משמרים רלוונטיות של ספרות בעולם של פייסבוק?
"פייסבוק הוא האויב של הספרות. התרגלנו לצרוך סטטוסים ופוסטים קצרים ומדויקים, ובספרות, לצורך העניין, יש אולי משהו מייגע. העוקבים שלי קוראים פוסט נורא יפה שכתבתי ב-200 מילה, אז למה שיטרחו לקרוא בספר פרק של 2,000 מילה? פייסבוק כמדיום הוא בעייתי. אבל אני חושבת שבגלל זה הספרות צריכה להתאמץ יותר, היא כבר לא יכולה להיות כמו פייסבוק. זה מכריח אותי לגעת ברבדים יותר עמוקים. לפעמים תלמידים שלי לכתיבה מראים לי טקסט שכתבו ואני אומרת להם, לא כמחמאה, ‘זה לא סיפור, זה פוסט בפייסבוק’, והם כמובן נעלבים. הספרות במלחמה, ועדיין יש לה את הייחוד והכוח שלה".

מה את צורכת ברשת?
"אני עוקבת אחרי חשבונות הזויים ואקלקטיים. נערות גותיות בנות 16 מצפון קרוליינה, המכשפות מסיילם, אבנים וקריסטלים. זה עושה לי מצב רוח טוב. אה, יש גם חשבון של ערפדים".

פרויקט להיות רלוונטי מור חן / צילום: אריק סולטן
 פרויקט להיות רלוונטי מור חן / צילום: אריק סולטן

רוצים לראות אותך מתפתחת

מור חן, סטנדאפיסטית ויוצרת

"לשמור על רלוונטיות כשצומחים מהרשת זה משהו שמורכב מכמה דברים: לחדש כל הזמן, במיוחד אם אתה עושה את זה תקופה. צריך לקחת בחשבון שאנשים הולכים איתך דרך, והם רוצים לראות אותך מתפתח גם כבנאדם וגם כאמן; להפתיע, ולהישאר אותנטי. אם אתה לא נשמע כמו עצמך, הקהל ישר מריח את זה, להישאר הבנאדם שאתה".

מה שונה בתוכן שאת מעלה היום?
"כיום אני בתהליך של להוציא את כל התובנות שלי בקטעי סטנדאפ. אם פעם הייתה עולה לי תובנה והייתי ישר מצלמת בסרטון סלפי ומעלה לרשת, היום אני שומרת את התובנה, מחדדת אותה כמה שאפשר על הבמה ומוציאה אותה בקטע סטנדאפ. אני רק בהתחלה של התהליך ועד כה יצאו כבר שני קטעים שהתקבלו באהדה רבה וזה אושר גדול, מאוד פחדתי מהמהלך הזה".

את חושבת שמטרת האנשים שצמחו ברשת היא להגיע לטלוויזיה?
"לא. היום הטלוויזיה היא פלטפורמה שהמניות שלה בצניחה. היא לא המטרה, אבל אני חושבת שתמיד צריך לעשות גם וגם וגם כדי לשמור על רלוונטיות, ושיראו אותך כמה שיותר".

את מרגישה שהתפקיד בסדרה של רן שריג ייצר לך קהל חדש?
"בהחלט, ואין ספק שלעשות טלוויזיה זה גם בשביל היוקרה, זה ממתג אותך למרות גבוה יותר. יש לה ערך מוסף".

איפה את הכי פעילה?
"בסטורי, הסטורי מנצח הכול. זה פורמט לא מחייב. לא מחייב להצחיק, לא מחייב לעניין, אתה רק מחויב לשתף. אתה יוצר קשר בלתי אמצעי עם הקהל. זה פיצ’ר זורם ואותנטי שלא דורש מאמץ, ואפילו להפך - אם אתה מתאמץ זה נראה לא טוב".

את עובדת בלתחזק?
"אני מתחזקת, אבל גם נהנית. אם העליתי משהו כיפי אתמול אז אני קמה בבוקר ‘יואו, בואו נראה מה התגובות, מי צפה וכו’'. אני נהנית מהשיתוף. זו אנרגיה של עשייה וצחוקים. זה כיף לראות את ההודעות מהעוקבים, זה עושה להם טוב וגם לי".

את עונה להודעות?
"אני עונה להכול, גם כשלא צריך. נגיד - מישהי כתבה לי: ‘נהיית ממש משעממת מאז שיש לך חבר’. התחלתי לענות ואז אני תופסת את עצמי רבה איתה בהודעות, למרות שזה לא מה שה-80 אלף העוקבים שלי חושבים. איזה מפגרת אני, ילדה בת 12".

אחרי מי את עוקבת?
"היה לי רגע שהחלטתי שאני לא עוקבת אחרי אף אחד, ואחרי שבוע אמרתי לחבר שלי ‘מה זה? איפה כולם? אני מרגישה מבודדת’, והחזרתי את כולם. עוקבת אחרי חברים וגם, למשל, אחרי קרדי בי, היא מצחיקה אותי".

מפחיד אותך לא להיות רלוונטית פתאום?
"ברור, זה אחד הפחדים הכי גדולים. זה יותר מסרט אימה. הטריק עם פחדים הוא שככל שאתה מפחד מהם יותר, הם מגיעים. אז צריך להסתכל להם בעיניים, וגם להבין שלא תמיד תהיה רלוונטי".

אבל בתור בנאדם שצמח מהרשת, הקיום שלך תמיד בסימן שאלה, לא?
"זה נכון, ומצד שני תמיד צריך לחשוב על הדבר הבא, צריך לעבוד".

פרויקט להיות רלוונטי הדס בן ארויה / צילום: אריק סולטן
 פרויקט להיות רלוונטי הדס בן ארויה / צילום: אריק סולטן

לזקק את ההוויה של כאן ועכשיו

הדס בן ארויה, במאית ותסריטאית

"רלוונטיות זה דבר מתיש. היום ישבתי עם חברה שלי שהוציאה נוקיה כזה של פעם כי ככה היא מתנהלת בעולם, והסתכלתי עליה בקנאה קלה. מעניין אם הייתי יכולה לחיות עם הטלפון הזה ואם לא הייתי מרגישה נורא מנותקת. אבל בטח היא פי מיליון יותר יעילה בחייה ממני.
"להיות רלוונטי זה להיות במודעות תמידית למה שקורה. כשאני מסתובבת עם אנשים צעירים ממני, אני מרגישה שזה מפרה אותי ברלוונטיות. מצחיק להגיד. זו התנהלות, זה לבוש, זה איך מדברים".

איפה את פעילה?
"כולם באינסטגרם. למרות שלא הבנתי איך מוצאים שם בנים".

הסרט שלך, ‘אנשים שהם לא אני’, נוצר מתוך השיח של רלוונטיות?
"השפה, השיח, זו הדרך שלי לייחס ליצירה שלי רלוונטיות לתקופה מסוימת. לא לנסות לייפות את איך שאנשים מדברים. פעם כתבתי באיזה פוסט משהו עם ‘אלוקים’, וברור שזו הייתה בדיחה, ואז אבא שלי תיקן אותי שלא חייבים לכתוב ‘אלוקים’. אז מאוד מורגש איך בדור שלי תוך שנייה כולם מבינים את השפה הרלוונטית, ולדור מעליי היא לא מובנת".

אנחנו יכולים להיות רלוונטיים רק לדור שלנו.
"זה מעסיק אותי, אני מאוד עוסקת בלזקק את ההוויה של כאן ועכשיו, ולנסות לתת לה צורה על המסך. לאנשים מבוגרים יותר זה במובן של לפתוח חלון למה שקורה לנו. אגב, יש אובססיה לרלוונטיות בערים מרכזיות. זה לא רע או טוב. לנו נורא חשוב להישאר רלוונטיים ואנחנו קצת מתנשאים על אנשים שלא מדברים את השפה שלנו, או לא מתעסקים בדברים שלנו".

מי רלוונטי ברשתות היום?
"זה טריקי. אנחנו נמצאים בקו תפר, כי בעידן של הפייסבוק היה אפשר להבין מי מוביל דעה לפי אנשים שעושים להם מלא לייקים. בעידן של האינסטגרם זה ויזואלי, אז מי שמוביל דעת קהל זה בנות בביקיני. אני ממש עוקבת אחרי מלא בנות בביקיני או שעוסקות באיפור. האינפולאנסרס זה פשוט בחורות יפות. זה מוזר. אתה אף פעם לא עייף מלראות אנשים יפים".

רלוונטיות משתנה מאדם לאדם.
"בוודאות, הפיד של אחותי שגרה בכרכור נראה שונה לחלוטין מהפיד שלי".

מה לגבי התחזוקה של הרשתות?
"כשהייתי צריכה לקדם את הסרט עשיתי עבודה לא רעה. אני רואה איך במאים ותיקים עם מלא ניסיון מקבלים ארבעה לייקים, ואני, שאף אחד לא הכיר אותי, ידעתי איך לתפעל את הדבר הזה. כתבתי פוסטים נכונים, העליתי תמונות נכונות, אז פוצצתי אולמות כי ידעתי איך לתמרן במרחב הזה של הרשתות. לא שאני גאונת מדיה חברתית - אני פשוט חלק מהדבר הזה".

פרויקט להיות רלוונטי נוי אלוש / צילום: איל יצהר
 פרויקט להיות רלוונטי נוי אלוש / צילום: איל יצהר

לקרוא את המפה

נוי אלוש, מפיק מוזיקלי, שדרן בגלגלצ

"היום יש לי רק 3,000 עוקבים באינסטגרם, כי לפני כמה זמן קמתי בבוקר ומחקתי את האינסטגרם בהחלטה של רגע. יחד עם הטוויטר והפייסבוק כ-50,000 אנשים נחשפים לתכנים שלי. בכל פלטפורמה אני מעלה תכנים אחרים. אינסטגרם זה בעיקר תוכן ויזואלי, ובטוויטר אני בדרך כלל מרשה לעצמי לכתוב דברים עם יותר עומק. רוב העוקבים שלי הם בפייסבוק, וקרה לא פעם שאייטמים בגיא פינס או בתוכניות אחרות הגיעו דרך הפרופיל שלי. כתבים מתקשרים אליי בעקבות פוסטים, ואלה דברים שאחר כך הופכים לכותרות בטלוויזיה.
"לפני כמה ימים העליתי פוסט בפייסבוק והתייחסתי לשיר של נטע ברזילי, הפוסט הובן לא נכון ונטע מאוד נעלבה ממני. פרסמתי סוג של פוסט התנצלות. הנה, זה הכוח של הרשת, לטוב ולרע".

איך אתה מגדיר רלוונטיות ב-2019?
"במקרה שלי זה בעיקר תוכן טוב וראשוני, והבעת דעה לגבי מה שסובב את עולמי. זה תוכן שעוסק בעיקר במוזיקה. זה הטיקט שלי ומה שמסביר, כנראה, למה אני נעקב על ידי עשרות אלפי אנשים בפייסבוק ובטוויטר ורק על ידי אלפים בודדים באינסטגרם (וחי עם זה בשלום)".

איך רלוונטיות מיתרגמת אצלך לכסף?
"כל מאש אפ, רמיקס, פלייליסט מתעדכן בספוטיפיי או הפגנת ידע/פרשנות בנושא מסוים יכול להוביל בסופו של דבר לעבודה עם אחד מגופי השידור, אתרי אינטרנט, חברות מסחריות, הרצאות או ייעוץ מוזיקלי. בעבר זה היה גם מהעולמות הפוליטיים. לאחרונה אני מסרב בעקשנות למפלגות ולאחרים, בגלל ניסיון עבר לא כיפי".

מפחיד לא להיות רלוונטי פתאום?
"ברור שיש פחד מלהיות לא רלוונטי, אבל זה מניע. זה אומר שצריך לקרוא את המפה כל הזמן ולהבין מה הדבר הבא. למשל, הפסקתי לעשות את הרמיקסים הפוליטיים שהיו ויראליים בטירוף כי הרגשתי שזה שחוק, והיום אני מעלה תכנים חדשים".

מה התוכן הכי חזק כרגע, זה שמקבל הכי הרבה חשיפה?
"אצלי אלו תכנים מתוכנית הרדיו שלי בגלגלצ (ביצועים מיוחדים של אמנים וכו’), פוסטים שעוסקים בתרבות המוזיקה (סטרימינג, אמני פופ, עקיצות תעשייה) וגם ה'נויז צ’ארט' שלי - מצעד שבועי שמסכם את כל המצעדים הרשמיים הקיימים של הרדיו, אתרי סטרימינג, יוטיוב, שזאם’".

פרויקט להיות רלוונטי מירי מיכאלי / צילום: אור אורן
 פרויקט להיות רלוונטי מירי מיכאלי / צילום: אור אורן

משהו רע יוצא שם

מירי מיכאלי, מגישה בקשת

"המושג רלוונטיות לא השתנה באופן מהותי. התצורה אולי השתנתה, אבל בסוף אנחנו מופעלים על ידי אותם צרכים אנושים בסיסיים. כמובן שהיום, באמצעות הרשתות החברתיות, האופן שבו נבנות קהילות הוא שונה. אני לא חושבת שמי שיש לו מאה אלף עוקבים הוא הרלוונטי ביותר. רלוונטי הוא אדם שאתה מוצא עניין בדברים שהוא משתף עם העולם. מה שהשתנה זה מי שמחליט. ההליך הרבה יותר דמוקרטי, והמדיה המסורתית הולכת בעקבות הרשתות. אני רואה את זה בעבודה שלי. אנחנו מתחקים אחרי סיפורים מהרשת.

"התחושה שלי היא שמאוד מסתכלים על איך אני פועלת ברשת. לא הייתי פעילה באינסטגרם, לא עניין אותי כמה אנשים עוקבים אחריי, ופתאום זה נהיה כלי עבודה מאוד משמעותי - גם לסיפורים שיכולים להגיע אליי. לומר דברים בעוד פלטפורמה, שמאפשרת לי לפעמים להתבטא בצורה יותר קלילה. יש פה עניין של העברת מסר אותנטי אמיתי. אם פעם זה היה מקום לפרוק בו מחשבות, היום יש פה הרבה מעבר. אני מנסה לשקף את הערכים שלי ולתת לעוקבים שלי משהו אמיתי ובעל ערך".

איך למשל?
"לפני כמה ימים העליתי תמונה שלי שהיה בה מסר פמיניסטי. הייתי עם חולצה שכתוב עליה I said no ומישהו כתב לי: ‘זה פוטושופ או שלד מהלך? לא טבעי מידות כאלה של אישה’. עניתי לו בפומבי, כי היה לי חשוב שאנשים יראו: ‘אני לא שלד מהלך, אני אישה, אמיתית. אני בריאה, אוהבת לאכול ומאושרת על הגנים שקיבלתי. כנראה שאתה לא יודע, אבל נשים מגיעות בכל מיני גזרות, גדלים וצורות. לגלות לך סוד? ממש כמו גברים’. לא הכול ברשתות חדי קרן וקשת בענן, אבל לי חשוב שזה יהיה פוזיטיבי. זה כלי להעביר מסר, אפילו בתגובה כזו קטנה".

איפה את הכי פעילה?
"באינסטגרם. בהתחלה בכלל לא הבנתי את הקטע. למה שארצה רק לשתף תמונות שלי או לראות תמונות של אחרים. אבל מעבר לזה שזה ממכר, אני באמת מוצאת בזה ערך. זה הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי בהתחלה, ואנשים יודעים לזהות מה אמיתי ורוצים לעקוב אחרי אמיתי.
"את הפייסבוק זנחתי כמעט לחלוטין, למרות ששם הייתה אפשרות להדהוד, כשאנשים שיתפו דברים שלי, ובאינסטגרם הדיון הוא מול העוקבים שלי בלבד. היום, ואני זוקפת את זה קצת לזכותי, סביר להניח שאם את אישה בהריון בטיוב בלונדון, מישהו כן יקום עבורך, אחרי הסרטון שלי ששבר את הרשת, ואין את זה באינסטגרם".

אחרי מי את עוקבת באינסטגרם?
"קודם כל אחרי כל אתרי החדשות. הבנתי שאני הכי נהנית לצרוך את החדשות שלי שם, שינוי מדהים. אני אוהבת את זה שיש לי את כל תחומי העניין שלי בפיד. אני יכולה רגע אחד לראות את אופרה ווינפרי במטבח שלה מארגנת ארוחת ערב, ושנייה אחרי זה לראות מאמר בסי.אן.אן על טראמפ וקים ג’ונג און, ומיד לראות את ג’יזל בפרסומת החדשה שלה וכמה היא הורסת".

מה לגבי טוויטר?
"אני מנהלת יחסי אהבה שנאה עם טוויטר, אני מרגישה שזה כלי שרת בידי טרולים. משהו רע יוצא שם, משהו באנונימיות מאפשר להיות רע, ולא טוב לי עם כל הרוע הזה. מצד שני, זה כלי עבודה חשוב מאוד".

היום עיתונאי יכול להתקיים בלי רשתות?
"היכולות של עיתונאי לא קשורות ליכולותיו לניהול מדיה, אבל אנשים היום רוצים לראות יותר ממי שאתה ומה אתה, לדעת איזה מין אדם אתה מעבר ליכולות שלך כעיתונאי. חד משמעית אפשר בלי רשתות, ואנחנו רואים את זה. למשל, טלי מורנו, שהיא בעיניי אחת העיתונאיות הכי רלוונטיות, הצטרפה לטוויטר רק עכשיו. למדיה המסורתית יש סיי חזק בקביעת רלוונטיות, אבל לא בטוח שהמצב יישאר ככה".

פרויקט להיות רלוונטי שרון טל / צילום: אייל נבו
 פרויקט להיות רלוונטי שרון טל / צילום: אייל נבו

לתת הצצה

שרון טל, מעצבת בית האופנה משכית

"רלוונטיות היא היכולת לשקף לסביבה את החוויה הפרטית והסובייקטיבית שלך ולתת הצצה לחיים שלך.
"אין לי שום רצון מהותי להישאר רלוונטית בכלל, ובפרט ברשתות החברתיות, אני יותר רואה ברשתות החברתיות את הפלטפורמה לשיתוף הסביבה שלך בפעילות, מחשבות, חוויות וכו׳ בצורה הפשוטה והנוחה ביותר. אין דרך קלה יותר כדי לשמור על קשר עם המעגל המורחב".

אחרי מי את עוקבת?
"אחרי משפחה וחברים שאני סקרנית לראות מה עובר עליהם, מי שמעניין אותי סגנון החיים שלו, מי שאני אוהבת את היצירתיות שלו בצילום ואו בשנינות לערוך טקסטים חדים, ואנשים שאני מעריכה ונהנית להציץ לסגנון החיים שלהם כמו כולם.
"חלק מהמדיות מחצינות את יכולת הכתיבה, חלק את יכולת הבימוי, חלק את יכולות הצילום וכו׳, ולכן לכל אחד יכולה להיות המדיה שבה הוא יכול לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר".

מה הכי מדבר אלייך כצרכנית אינסטגרם?
"אותנטיות ויכולת להעביר בעזרת תמונה סט של ערכים ורגשות משמעותיים".

כמה מפחיד זה לא להיות רלוונטי?
"להיות לא רלוונטי בעיני המשפחה והסביבה הקרובה אלייך זה דבר מפחיד, להיות לא רלוונטי ברשתות החברתיות, בעיני הציבור, לא נשמע לי כמו דבר מפחיד. אהבת הקהל היא דבר חמקמק, ולכן צריך ליהנות מהדרך ולהישאר רלוונטי לעצמך ולסובבים אותך".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988