מדברים על בחירות בעבודה?

פוליטיקה ודת הם טאבו כנושא לשיחה בעבודה. מבלי לדון כלל בהיבט המשפטי של הסוגיה, נמצא כי אחד מתוך ארבעה עובדים חשים לחץ רב כאשר מדברים סביבם על פוליטיקה בעבודה, ובעקבות כך חווים ירידה בתפוקה. וכמובן, בתקופת בחירות קשה מאוד ליישם את הכלל הזה.

"לא טבעי להימנע מזה"

"אנחנו שוהים בחברת הקולגות שלנו שעות רבות ביום, ובמיוחד בתקופה כזו אך טבעי לחוש צורך לעבד את המחשבות והרגשות שלנו בקול רם, עם אחרים", מתאר לי את משנתו מעסיק. הוא, ולא מעטים כמותו, חושבים שלפוליטיקה יש דווקא מקום מובנה במקום העבודה.

מעסיקים ומנהלים כאלה מאפשרים שיח פוליטי ליברלי בין כותלי המשרד, וישנם אף כאלה שמארגנים אירועים ייחודיים לכך (כ"שולחנות עגולים"), תוך שמירה על עקרונות של כבוד ופלורליזם. הם מקפידים על מדיניות סדורה סביב השיח הפוליטי במשרד, המוכרת וברורה לכל העובדים, ושומרת על שיח מכובד ומכבד, וללא הטרדות, אלפיה ותגמול על החזקה בדעה זו או אחרת.

מדיניות סדורה - האמנם, פתרון?

הבעיה היא שאנשים נוטים להאמין בעוצמה רבה מאוד בעמדות הפוליטיות שלהם (חוקרים מצאו כי לדעות אלה יש שורשים עמוקים באישיותנו). לעתים קרובות זה חזק מהם וחזק מהמדיניות שהתחייבו לה, והם פוסלים ושוללים אנשים אחרים שמחזיקים בעמדות מנוגדות להן - מה שמסכן את הצוות בעימותים הרסניים.

עימותים אלה לא חייבים להיות קולניים (ולעתים אף במודע, כדי לא לחרוג מהמדיניות בארגון). אולם הם קיימים. לעתים בצורת אגרסיביות פאסיבית. והם מחלחלים עמוק ויוצרים קרעים בצוות, שבתורם פוגעים באווירה, בשיתוף הפעולה, בפריון, ובכך פוגעים הן בעובדים, הן בארגון כולו.

קחו אחריות: שמרו והישמרו

בנושא זה האחריות מוטלת, כמובן, גם על העובדים עצמם. יש כמה כללים שעליהם ליישם כדי להצליח לדבר על פוליטיקה בלי לפגוע ביחסיהם עם הקולגות שלהם.

• עלות-תועלת: הביאו בחשבון שברגע שתחשפו את השקפתכם הפוליטית, הסובבים אתכם יגבשו דעה עליכם, ובמידה רבה הדבר עשוי להשפיע על הדרך שבה הם רואים אתכם (גם אם לא במודע). זה עלול אפילו לפגוע בכם מקצועית, למשל, להביא לכך שיימנעו מלשתף אתכם במידע או בפרויקטים חשובים. לכן, חשבו אם באמת שווה לכם לחשוף דעה מנוגדת לזו של חבריכם (ולא מן הנמנע שאתם כבר יודעים, פחות או יותר, מהן אמונותיו של כל קולגה קרוב, דרך רמזים חברתיים ותחושות בטן).

• חפשו אחים לעמדתכם: אם אתם חשים צורך לפרוק את מטעניכם הפוליטיים, במיוחד בתקופה סוערת, העדיפו לעשות זאת עם הקולגות שאתם מזהים שדעותיהם דומות לדעותיכם. ואם אתם משוחחים עם אנשים שדעותיהם מנוגדות לדעותיכם, גם שם נסו לחפש את הקרקע המשותפת - את ההיבטים, ולו הקטנים ביותר, שבהם אתם תמימי-דעים.

• כבוד והקשבה: כדאי להמעיט בשיח פוליטי עם אנשים המחזיקים בדעות מנוגדות לעמדותיכם, אך כאשר תעשו זאת בכל זאת, חייבו את עצמכם למקסימום כבוד כלפי אחרים, גם אם עמדתם מקוממת אתכם. היו רגועים ככל האפשר, הקשיבו בעניין, והתמקדו בלמידה על אודותיהם, מתוך סקרנות, ולא בשלילת קיומם. הזכירו לעצמכם שכשם שמותר לכם להחזיק חזק בעמדותיכם, כך הדבר מותר גם לאחרים. בכך תקטינו התנגדות מצד אחרים לתפיסתכם ההפוכה.

• העדיפו יוזמה מאורגנת: אם אתם עובדים בארגון שפותח את דלתותיו לנושא ואף מקיים שיח מובנה באירועים מאורגנים, שמרו את הדחף לדבר על פוליטיקה לאירועים הללו, וותרו על שיחות החולין. הסיכוי שכללי השיח הבריא יישמרו תחת מסגרת מאורגנת שנצמדת למדיניות סדורה גבוה בהרבה, ומטרתו לשמור על יחסיכם עם הקולגות שלכם הרי עולה בקנה אחד עם מטרתכם.

• לא נוח לכם? הפנו בחוכמה ובאגביות את הדיון לנושאים אחרים. אתם יכולים אף לומר זאת במפורש: "בלי קשר לדעותיי או לדעותיך - אני מעדיף לא לדבר על פוליטיקה עם חברים לעבודה, כדי לשמור על יחסים טובים איתם". ואם זה לא מצליח לכם, פשוט נסו לכוון לדיון כללי, בנשאים רחבים או ניטרליים, שבהם רוב הסיכויים שאנשים מסכימים לגביהם.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית, מומחית לניהול ולקריירה