מנימוקי ביהמ"ש: בר רפאלי לא הביאה את דיקפריו לעדות בארץ ולא הוכיחה שביתו היה בית הקבע שלה

"גלובס" מציג את נימוקי ביהמ"ש בפסיקה המחייבת את בר רפאלי בתשלום מס על הכנסותיה בהיקף עשרות מיליונים בחו"ל • בין היתר נקבע כי רפאלי שהתה בארץ ימים רבים, שמרה על קשר חם עם משפחתה וחבריה, ולא הצליחה להוכיח כי בית הקבע שלה היה ביתו של השחקן ליאונרדו דיקפריו

בר רפאלי וליאונרדו דיקפריו / צילום: רויטרס
בר רפאלי וליאונרדו דיקפריו / צילום: רויטרס

61 עמודים כולל פסק הדין המחייב את הדוגמנית הישראלית-בינלאומית בר רפאלי לשלם מס בישראל על הכנסות בהיקף עשרות מיליוני שקלים בחו"ל בשנים 2009 ו-2010. במסגרת פסק הדין מפרק בית המשפט המחוזי בלוד אחד לאחד את הסבריה של רפאלי מדוע יש לקבוע כי בשנים שבמחלוקת היא הייתה "חסרת תושבות", ולא תושבת ישראל לצורכי מס, ועל כן אינה חייבת במס על הכנסותיה באותן שנים.

השאלה המרכזית שעליה היה על בית המשפט להשיב היא היכן התגוררה בר רפאלי באותן שנים - האם עם בן זוגה באותה תקופה, כוכב-העל ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו, בביתו בהוליווד (ולכן אינה חייבת במס בארץ) - או בישראל? (ולכן חייבת במס בארץ)?

לפי פקודת מס הכנסה, תושב ישראל מחויב במס הכנסה על הכנסות שהפיק בכל העולם, ואילו תושב חוץ מחויב במס רק על הכנסות שהפיק בישראל. הגדרת התושבות בפקודת מס הכנסה נקבעת על-פי מבחן מהותי של "מרכז החיים", הבוחן את הזיקות של אותו אדם לישראל, ובכלל זה היכן נמצא "בית הקבע" של אותו אדם, החזקת דירה ורכב, בני משפחה, זיקות כלכליות ועוד. מבחן נוסף לקביעת התושבות הוא "חזקת הימים", הקובעת כי על הטוען לניתוק התושבות לשהות בישראל פחות מ-75 יום בכל שנת מס.

השופט שמואל בורשנטיין סקר את כל הזיקות של בר רפאלי לארץ ואת האינדיקציות למגורים בחו"ל לעומת תושבות ישראלית, וקבע כי הנסיבות מעידות על כך שהדוגמנית הייתה תושבת ישראל גם בשנים בהן עבדה בחו"ל, וחרף העובדה שקיימה מערכת יחסים בת 6 שנים עם השחקן ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו.

וכך הוא סיכם זאת: "בסופו של יום בפניי נמצאת מערערת (בר רפאלי, א' ל"ו), אזרחית ישראלית ונעדרת כל אזרחות אחרת, שנולדה בישראל, חיה בישראל, ויש לה משפחה קרובה בישראל. בשלב מסוים בחייה היא פיתחה קריירה בינלאומית מצליחה בתחום הדוגמנות ונסעה לצורך כך למקומות רבים ברחבי העולם. בתוך כך אף נוצרה מערכת יחסים ממושכת בינה לבין השחקן ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו, והיא אף התגוררה בביתו.

"במקביל לכך, ועל אף הזוגיות עם אותו שחקן ועל אף הקריירה הבינלאומית שלה, והגם ששהתה פרקי זמן ממושכים בחו"ל, המערערת המשיכה להגיע לישראל פעמים רבות במהלך השנה ולפרקי זמן לא מבוטלים. בשנת 2009 שהתה בישראל 185 ימים, באופן שאף מקים חזקה סטטוטורית לפיה היא תושבת ישראל; ובשנת המס 2010 שהתה בישראל 131 ימים. בשני המקרים ימי שהותה בישראל הם רבים, עולים, ובכל מקרה אינם נופלים, מימי שהותה בכל מקום אחר בעולם".

השופט בורנשטיין התייחס גם לקשרים של רפאלי בארץ וקבע כי "המערערת המשיכה לשמור על קשרים הדוקים וחמים עם בני משפחתה וחבריה בישראל. הכנסותיה של המערערת מעבודות דוגמנות ברחבי העולם הועברו לחברות זרות שבבעלותה, כאשר לא נסתרה טענת המשיב לפיה חברות אלה נשלטו ונוהלו מישראל, ולפיכך יש לסווגן כתושבות ישראל לצורך מס. גורמי מקצוע ישראלים, ביניהם רואה חשבון, טיפלו בעניינה. אף אביה ואמה היו מעורבים בעסקיה ותרמו לקידום הקריירה שלה. עמדו לרשותה ולשימושה של המערערת בישראל בית הוריה וכן דירה שכורה וכלי רכב שהיה בבעלותה ובשימושה".

באשר למערכת היחסים שניהלה הדוגמנית עם ליאונרדו דיקפריו, ובהתייחס לשאלה האם ניתן לראות בביתו כ"בית קבע" של רפאלי בארצות-הברית, קבע השופט כי הדוגמנית "הותירה חלל ראיינתי משמעותי בהתייחס למערכת היחסים". לגישת השופט, "חלל ראייתי זה נוצר בעיקר בשל כך שהמערערת נמנעה מלהביא לעדות את ליאונרדו או, למצער, מי מטעמו. העדויות שכן הובאו מטעמו. העדויות שכן הובאו מטעמה של המערערת הציגו עמדה על-פי נקודת הראות הסובייקטיבית שלה עצמה".

במסגרת ניתוח מערכת היחסים של בר רפאלי ודיקפריו, מציין השופט כי רפאלי הציגה בפניו תמונות רבות מאלבומים פרטיים בהן היא נראית עם דיקפריו כדי להוכיח את עומק היחסים ביניהם, אך השופט לא התרשם מכך. "בהתחשב בכך שמדובר במי שנמנים עם תעשיית הבידור והזוהר, האמירה לפיה 'תמונה אחת שווה אלף מילים' אינה בהכרח נכונה", כתב השופט. השופט הוסיף כי הגם שרפאלי טענה כי הקימה "תא משפחתי" עם דיקפריו וציפתה להינשא לו ולהביא עמו ילדים, לא הובאה בפניו כל ראיה שתשפוך אור על האופן שבו התייחס דיקפריו ליחסים שלו עם רפאלי או כוונותיו בעניין זה, וגם תצהיר שהוגש מטעמו של בן משפחה של דיקפריו לא הועיל, שכן הוא לא הגיע להעיד וכן לא התייחס לכוונותיו של דיקפריו בקשר לעתידו עם רפאלי. 

השופט המשיך ודחה את טענת הדוגמנית כי היא הותירה מאחוריה בישראל אך ורק "קצוות של אינטרסים". "טענה זו אין בידי לקבל", קבע והבהיר כי "הטענה אינה עולה בקנה אחד עם פרקי הזמן המשמעותיים ששהתה המערערת בישראל - 185 ימים בשנת 2009 ו-131 ימים בשנת 2010, וכן אינה עולה בקנה אחד עם מכלול העדויות והאינדיקציות המלמדות על זיקותיה הממשיות לישראל גם בשנות המס שבערעור, באופן הקושר את המערערת לישראל והמלמד על מקום מרכז חייה בישראל".

עוד נקבע כי "המערערת - אזרחית ישראלית שנולדה וחיה בישראל, ואינה תושבת מס בשום מדינה אחרת - לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולשכנעני כי זיקותיה במדינה אחרת, ככל שקיימות, הן בעוצמה כזו המסיטה את מרכז הכובד מישראל לאותה מדינה".

עוד נקבע בפסק הדין כי העובדה שהדוגמנית הייתה חברה בקופת-חולים ישראלית, רכשה תרופות וקיבלה החזרים מהקופה וכן החזיקה בכרטיס אשראי ישראלי וחויבה בדמי ביטוח לאומי ביחס לכל שנותיה בחו"ל - כולם יחד מעידים על כך שלא נותק הקשר שלה עם ישראל.

בנוסף, צוין כי רפאלי החלה בביצוע עסקה לרכישת דירה בארץ, וכן כי במהלך כל שהותה בחו"ל לא הפכה לתושבת מדינה אחרת לצורכי מס, לא שילמה מס באיזו מדינה אחרת בגין הכנסותיה הבינלאומיות (מלבד המס ששולם במקום הפקת ההכנסה), והיא טוענת למעשה להיותה "חסרת תושבות" - טענה שהשופט קבע כי אין לקבלה.

"אין זאת אלא כי המערערת לא הציגה כל אינדיקציה ממשית לכך כי ניתקה או התכוונה לנתק במהלך שנות המס שבערעור את זיקת התושבות שלה לישראל, ואי-אפשר לומר על המערערת שזיקותיה לישראל כה רופפות, עד כדי כך שאין היא צורכת את השירותים הציבוריים שהעניקה לה המדינה גם בתקופה שהייתה בחו"ל".

על כן, קבע השופט בורנשטיין, "המסקנה המתבקשת היא כי מרכז חייה של רפאלי בישראל, ולפיכך היא תושבת ישראל בשנות המס שבערעור, על כל המשתמע מכך". 

מחלוקת מהותית עם רשות המסים

פסק הדין מתייחס למחלוקת מהותית נוספת בין רשות המסים לבר רפאלי בנוגע למשמעותו והשפעתו של הסכם שומה שנחתם בין רשות המסים לרפאלי בדצמבר 2009, בהתייחס לשנות המס 2005-2007, במסגרתו צוין כי נכון לשנת 2007 מעמדה של רפאלי הוא של "תושבת חוץ".

רפאלי כינתה את ההסכם "הסכם ניתוק התושבות", וטענה כי הוא משליך גם על שנות המס שאחריו, וכי היא הסתמכה על כך ש"הוא צופה פני עתיד". רשות המסים טענה כי אין לקבל טענה זו וכן כי ההסכם נחתם עם רפאלי על סמך תשתית עובדתית מטעה שהציגה.

השופט בורנשטיין ציין כי לא נוח לו עם התנהלות הרשות בקשר להסכם השומה, אך קבע כי אין בו בכדי לקבוע כי רפאלי הייתה תושבת חוץ בשנים אליהן הוא אינו מתייחס. "דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהסכם השומה, מהאופן שבו הוא נערך ומההתנהלות שהייתה בקשר אליו", כתב השופט. "הרושם שנוצר מן העדויות הוא כי הייתה בין הצדדים מעין הסכמה בשתיקה, לפיה כל צד יכול לפרש את ההסכם באופן הנוח לו, אך בלא שקיימת הסכמה ממשית ואמתית למשמעותו המלאה והשלמה, ובעיקר - לנפקות שיש לו, אם וככל שיש לו, מעבר לשנות המס אליהן הוא מתייחס במפורש".

עם זאת, השופט קבע כי אותה "הסכמה שבשתיקה", יכול שתהיה לה חשיבות בהליכים אחרים שנוגעים לרפאלי - תוך רמיזה להליך הפלילי המקביל המתנהל נגד הדוגמנית - "ואולם באשר להליך שבפניי, אין בהכרח פירושה כי ניתן לקבל את טענת המערערת לפיה הסכם השומה הוא בעל נפקות לשנות המס שבערעור, במובן זה שיש בו כדי להשתיק את פקיד השומה מלטעון כי היא תושבת ישראל".

בהקשר זה קבע השופט לבסוף כי התמונה המלאה והשלמה אודות רפאלי לא עמדה בפני פקיד השומה, ולפיכך אין מקום לרפאלי להסתמך על הסכם השומה לצורך שנות המס בערעור.

רפאלי שיקרה לפקיד השומה

השופט לא חוסך שבטו גם מרשות המסים בהקשר זה, כאשר קבע כי ברשות שיתפו פעולה עם רפאלי ביצירת "ערפול מכוון" בהסכם השומה, וכי פקיד השומה יצא מנקודות הנחה מסוימות בהקשר להסכם, מבלי לערוך חקירה של העובדות המבססות את אותה הנחה.

השופט הוסיף, עם זאת, כי "החסר במידע מקורו, ככל הנראה, גם במצגים שהוצגו על-ידי המערערת (רפאלי, א' ל"ו) כלפי פקיד השומה". כך למשל, קבע השופט, השיבה רפאלי השיבה תשובות בעייתיות - בפועל מדובר בתשובות שקריות על-פי פסק הדין - לשאלון התושבות שנשלח אליה.

"על השאלה האם היו ברשותה כרטיסי אשראי של בנקים ישראלים בתקופה בה שהתה בישראל, השיבה המערערת בשלילה, חרף העובדה כי החזיקה כרטיס אשראי ישראלי ואף עשתה בו שימוש בפועל (בלא קשר לשאלה אם מדובר בשימוש רב או מועט); על השאלה באשר לרכוש בבעלותה (לרבות כלי רכב), השיבה המערערת כי אין לה כל רכוש בישראל, חרף העובדה שהיה בבעלותה באותה עת רכב מסוג פולסווגן", כתב השופט.

עוד הוסיף בורנשטיין כי הבעייתיות שבמצג של רפאלי לפקיד השומה נוגעת לכתבה שהעבירה לו כדי להוכיח את העובדה שהיא מתגוררת בחו"ל, ובה נכתב כי היא שכרה דירה בקליפורניה יחד עם בן זוגה, ליאונרדו דיקפריו. בעדויות בבית המשפט עלתה טענה כי ציפי רפאלי, אמה של בר, יזמה את הכתבה על-מנת לחזק את הטענה כי בר אינה תושבת ישראל, אך ציפי רפאלי הכחישה כי יזמה את הפרסום. עם זאת, האם ציפי הודתה כי "סביר להניח" שהאמור בכתבה אינו נכון.

לאורך כל פסק הדין קובע השופט קביעות שמאירות באור לא מחמיא - בלשון המעטה - את בר רפאלי ואת משפחת רפאלי, המוצגים כמי שלמעשה רימו את הרשויות, הציגו בפניהם מצגי-שווא ועובדות חלקיות, והכול מתוך מטרה לסייע לבר רפאלי להתחמק ממס בישראל.

קביעות אלה אומנם אינן מחייבות בהליך הפלילי המקביל המתנהל נגד משפחת רפאלי בחשד להעלמות מס, אך בהחלט עלולים להקשות על רפאלי בשימוע שעתיד להתקיים בטרם הכרעה אם יש להגיש נגדה כתב אישום או לא. 

*** חזקת החפות: בר רפאלי, ציפי רפאלי ורפי רפאלי לא הורשעו בביצוע עבירה בפרשה המוזכרת. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע, הם בגדר חשודים, ועומדת לזכותם חזקת החפות. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988