האפליה נגד התעשייה המסורתית פוגעת בפריפריה

סיוע של המדינה לתעשייה המסורתית בפיתוח מו"פ והגדלת הפריון יתגלגל לשכבות החלשות

עובדי מפעל חרסה בכניסה לחברה-האם "חמת" באשדוד / צילום: באדיבות אגף הדוברות בהסתדרות
עובדי מפעל חרסה בכניסה לחברה-האם "חמת" באשדוד / צילום: באדיבות אגף הדוברות בהסתדרות

בחודשים האחרונים דווחנו על סגירת מפעלי תעשייה שונים, כמו מפעל חרסה בדרום, סופר-דרינק שנקלע לקשיים כספיים וכן ההודעה על סגירתו של מפעל דלתא לייצור גרביים בכרמיאל ממחישות את מצוקתה של התעשייה המסורתית בישראל. תעשייה המספקת מקומות עבודה חיוניים לפריפריה, ולכן יש חשיבות רבה לתמיכה בה ולחיזוקה. בשלב זה, יש לגבש תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח למציאת חלופות למקומות העבודה המצטמצמים בתעשייה המסורתית.

התעשייה, אחד מענפי הכלכלה החשובים במשק, כוללת תעשיות טכנולוגיה עילית, כמו ייצור תרופות, מחשבים ומכשור אלקטרוני, ותעשייה מעורבת עילית, כגון כימיקלים, ייצור מכונות וציוד חשמלי, ייצור כלי תחבורה ועוד. לצד אלה פועלים גם מפעלי תעשייה מסורתית לייצור מוצרי מזון, טקסטיל ומוצרי הלבשה, משקאות ומוצרי טבק, ומפעלי תעשייה מסורתית מעורבת לייצור מוצרי גומי ופלסטיק, מתכת, כרייה וחציבה.

בשנים האחרונות התעשייה המסורתית הולכת ונחלשת. כיום, היא מהווה כ-50% מסך המפעלים בענף התעשייה כולו, ומספקת כ-30% בלבד מהמשרות בענף התעשייה בישראל. כמו כן, חלקה במכירות לשוק המקומי עומד על 34%, וחלקה ביצוא התעשייתי הוא כ-6.4% בלבד, זאת לעומת התעשייה המתקדמת שחלקה ביצוא עומד על כ-70%.

הירידה בתעשייה המסורתית פגעה קשות בעיקר במגזר הערבי עקב העברת מפעלי הטקסטיל מהכפרים הערביים לארצות כמו ירדן.

אז מה ניתן לעשות כדי לעצור את ההידרדרות? אחת הסיבות להיחלשותה של התעשייה המסורתית היא פריון עבודה נמוך והשקעה נמוכה מאוד במחקר ופיתוח - 0.2% מהמכירות בלבד. לכן, הגדלת ההשקעה במחקר ופיתוח תשפר משמעותית את שיעור הפריון הנמוך בתעשייה המסורתית.

אמצעים נוספים לשיפור כושר התחרות של התעשייה המסורתית הם הטבות מס ותמיכה ממשלתית. חוק עידוד השקעות הון שנחקק בשנת 1959, נועד לעודד יזמים להקים מפעלים אשר יפתחו את כושר הייצור בארץ בדגש על אזורי הפריפריה. החוק כולל בבסיסו שני מסלולים מרכזיים - מסלול מענקים ומסלול הטבות מס - ובשנת 2011 עודכן החוק כך שיכלול גם מסלול לעידוד תעסוקה. אולם למרות חשיבותו של החוק, תרומתו לתעשייה המסורתית נמוכה. זאת מכיוון שאחד מתנאי הסף שלו הוא מפעל בר תחרות, כלומר מפעל ש-25% ממחזור המכירות שלו מיועד ליצוא. כתוצאה מכך, חוק עידוד השקעות הון מפלה את התעשייה המסורתית.

ייסוף השקל לאורך השנים פוגע גם הוא ביצוא הישראלי, וכתוצאה מכך אין ביכולתה של התעשייה המסורתית להגדיל את חלקה ביצוא. לצד זה, באחרונה עלתה לכותרות תלונתן של חברות המלט בישראל על יבוא כמויות אדירות של מלט מתורכיה ומיוון במחירי היצף שעלולים למוטט את החברות הישראליות. גם ענפי משק נוספים כורעים תחת תוצאות הגלובליזציה ויבוא זול של מוצרים שיוצרו בסין, קוריאה ומדינות נוספות.

לאור כל האמור לעיל, המשבר שבו נמצאת התעשייה המסורתית בישראל, דורש פעולה מהירה ומשמעותית מצד משרדי הממשלה השונים. צעד ראשון מחייב תיקון לחוק עידוד השקעות הון אשר ירחיב את ההטבות לתעשייה המסורתית. התיקון לחוק יתרום לחיזוקה של התעשייה שמבטיחה משרות רבות בפריפריה, וישפר את מעמדה לצד התעשיות עתירות הטכנולוגיה. לצד התיקון לחוק, עידוד העלייה המתמשכת בשיעור ההשכלה הגבוהה, הרחבת ההכשרות וחיזוק לימודי המדעים וההנדסה בפריפריה, הם תהליכים רבי-משמעות במסגרת תוכנית אסטרטגית מתמשכת למציאת חלופות לתעשייה המסורתית.

הכותב מרצה במכללה האקדמית ספיר

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988