הסערה מאירופה בדרך: העלאת המס על ההיברידיות היא רק תחילת הטלטלה בשוק הרכב

המחצית הראשונה של 2019 תיזכר כתקופה שבה האוצר יצא ל"דיג מסים" בשוק הרכב הישראלי והמריץ את המכירות באמצעות רגולציה - אבל זו רק ההתחלה • לשוק המקומי ממתינות טלטלות רבות כתוצאה מהרגולציות הסביבתיות והבטיחותיות שאימץ לאחרונה האיחוד האירופי

רכבים בנמל חיפה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
רכבים בנמל חיפה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב

מדי חודש מלמדים אותנו נתוני המסירות בענף הרכב הישראלי עד כמה מסוכן להסיק מסקנות ולייצר תחזיות על סמך נתונים יבשים, בלי להתייחס לתמונה הרחבה. רשמית, ענף הרכב הישראלי סיים את המחצית הראשונה של 2019 עם כ-158 אלף מסירות של כלי רכב חדשים, ירידה קלה של פחות מ-1.5% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. לכאורה - יציבות מרשימה. בפועל, השוק היה רחוק השנה מיציבות כלשהי, והאמת היא שגם ציון הדרך הפורמלי של "מחצית השנה" לא יכול ללמד שום דבר על הצפוי במחצית השנייה.

בין החודשים ינואר-יוני 2019 מיצה שוק הרכב הישראלי את רוב תנופת המכירות "הטבעית" שלו. יולי ואוגוסט מתאפיינים, כמקובל, במאבק לשימור מכירות לנוכח ההגירה ההמונית של הלקוחות לחופשות הקיץ. ספטמבר יעמוד השנה בסימן אי-הוודאות הפוליטית והכלכלית של תקופת הבחירות חלק ב'. באוקטובר יהיו מעט מאוד ימי עבודה בשל ריכוז החגים ואילו נובמבר ודצמבר הם באופן מסורתי חודשים של דעיכת מכירות טוטאלית לנוכח ההמתנה המסורתית של השוק לרישום הרכב החדש בתחילת השנה הבאה. השנה, אגב, "טרנד ההמתנה" הפסיכולוגי לרישום הרכב בתחילת השנה יהיה חזק במיוחד בשל "החלפת קידומת העשור" הסמלית ברישיון הרכב (2020).

הזיהום יפחת והעלות תזנק בעקבות השינויים
 הזיהום יפחת והעלות תזנק בעקבות השינויים

מקלות הדינמיט של הרגולטור

ומה לגבי "יציבות"? בחודשים ינואר-יוני 2019 השיל האוצר מעצמו כל מראית עין של מדיניות ציבורית שקולה בתחום הרכב כמו "הקטנת העומסים בכבישים", "אג'נדה ירוקה" וכו'. במקום זה, אנשיו יצאו למסע חסר רסן של "דיג מסים באמצעות חומר נפץ". כלומר, הם משליכים למים מעין מקלות דינמיט, יוצרים גלי הלם, ולאחר מכן אוספים את המוני הדגים ההלומים שצפים מעלה.

"מקל הדינמיט" הראשון היה הכרזה, מתוזמנת היטב, על העלאה עקיפה ורוחבית של מס הקנייה באפריל באמצעות הקטנה משמעותית של הטבות המיסוי הירוק. השיטה פגעה במיוחד במכוניות הזולות והעממיות ביותר בשוק, הריצה יבואנים להקדים שחרורים מהמכס ודחפה המוני לקוחות מבולבלים לרכוש כלי רכב חדשים. תוך כדי כך היא השיגה את המטרה ואיזנה את הכנסות המדינה המתדלדלות ברבעון השני עם תוספת גבייה של כמעט 2 מיליארד שקל (כולל מע"מ, אגרות וכו').

באוצר ראו כי טוב ובטרם הצליח השוק להירגע ולהתייצב הושלך לתוכו מקל הדינמיט השני. הפעם לא העלאת מס רוחבית אלא "רק" פגיעה סקטוריאלית בהיברידיות, אבל עדיין כזו שמכוונת לפלח השוק החם והצומח ביותר בשוק הרכב.

גלי ההלם של המהלך הזה יורגשו במיוחד לקראת סוף השנה, שבה צפויות הכנסות המדינה לזנק עקב שחרור מוקדם וחריג מהמכס של כ-15-20 אלף כלי רכב היברידיים. בין לבין צפוי המהלך להאיץ את המכירות בסקטור, הן של לקוחות פרטיים והן של חברות ליסינג, שירצו לעשות "סיבוב על המס". כלומר לרכוש רכב חדש, שמחירו כמשומש, או בתור "אפס קילומטר" במקרה של חברות הליסינג, צפוי לזנק ב-2020 לאחר הקטנת הטבת המס.

לא נופתע אם המגמה הזו תגדיל עד סוף 2019 את נתח השוק של ההיברידיות - אולי עד כדי 30% ויותר מהשוק. כלומר, תוצאה הפוכה למטרה "הרשמית" של האוצר.

גם חיזוי "התמונה הרחבה" של השוק למחצית הראשונה של 2020 אינו מסובך במיוחד. אלפי מכוניות היברידיות ששוחררו מבעוד מועד בסוף 2019 עם הטבת מס מוגדלת, יותירו את קיה, טויוטה ויונדאי בעמדת הובלה בשני הרבעונים הראשונים, אבל הפעם בלי לייצר הכנסות "חדשות" למדינה. כלומר, האוצר יעמוד במחצית הראשונה של 2019 בפני באר שיבשה בשל שאיבת יתר, והוא יצטרך למצוא דרכים יצירתיות יותר לסחוט מתחום הרכב 12%-14% מהכנסות המדינה ממסים.

כל התחזיות הללו תקפות בהנחה של תנאי מאקרו ושערי מטבע יציבים. זו הנחה שאינה ודאית כלל ועיקר לנוכח הבור התקציבי המעמיק ואיום הורדת הדירוג שמרחף מעל.

סערה מאירופה בדרך לישראל

בטווח הבינוני והארוך - 12 עד 18 חודשים קדימה - התמונה הרחבה של ענף הרכב לא נראית חיובית יותר. אבל הפעם זה לא רק בשל עיוותי הרגולציה המקומית אלא בגלל סערה שמתרגשת ובאה על תעשיית הרכב האירופית.

הנה תקציר של העתיד לבוא: בתחילת 2021 יעמדו כל יצרני הרכב שמוכרים רכב חדש באירופה בפני רף מנדטורי חדש של פליטת CO2, שיעמוד על 95 גרם בממוצע לכל רוחב קשת הדגמים שלהם, ירידה דרמטית של כ-20% מהרף הנוכחי. יצרן שלא יעמוד במשימה צפוי לספוג קנסות של מאות מיליוני אירו ואף מיליארדי אירו ביחס ישיר לכמות כלי הרכב שהוא מוכר באיחוד האירופי.

עמידה בדרישות, בעיקר באמצעות השקת דגמים "מחושמלים" לצד מנועי בנזין ודיזל, שימשיכו לרכז את רוב המכירות והרווחיות, תהיה משימה יקרה מאוד. מחקר מקיף שפורסם השבוע באירופה מעריך את עלות הפיתוח והייצור הכרוכה ב"חשמול" של פלטפורמת רכב אסטרטגית בכ-2.3 מיליארד דולר בשנה, לכל יצרן.

לתהליך הזה יש כמה השלכות משמעויות על שוק הרכב הישראלי. הראשונה היא שבשנה וחצי הקרובות ייאלצו יצרני רכב רבים לקצץ ללא רחמים דגמים ואף "משפחות דגמים" שלמות, שהרווחיות עליהם לא מצדיקה את עלות התאמתם לרף הפליטה החדש.

בשלב הראשון ניצבות על כוונת הקיצוצים דווקא מכוניות המיני הקטנות והזולות, שתופסות כ-25% מהמכירות בישראל. דגמים רבים מפלח A האירופי ייעלמו או שיוסבו להנעה חשמלית בלבד - אקט בעייתי מבחינת הרווחיות. אפשרות נוספת היא לוותר על תיבות אוטומטיות כדי לקצץ כל גרם של C02.

אם השינוי יפקוד גם את מכוניות המיני הקוריאניות קיה פיקנטו ויונדאי I10, השינוי עשוי להעניק "ניעור" לא מבוטל למבנה התחרותי של השוק הישראלי ולהקטין דווקא את ההיצע העממי והנגיש ביותר בשוק הרכב הישראלי.

עוד השלכה של רף הפליטה החדש היא, שלפחות בעתיד הנראה לעין שוק הרכב הישראלי עתיד להידחק מטה כמה שלבים בסולם העדיפויות העסקי של יצרני רכב רבים. גם כך ישראל נחשבת שוק "בעייתי" בשל התיאבון הבלתי נדלה להנחות. אבל כאשר המשאבים הפיננסיים של יצרנים רבים עתידים להימתח עד לקצה, מיקסום רווחים יקבל עדיפות.

אמנם השוק הישראלי ימשיך להעניק גם ב-2020 הטבת מס מלאה לרכב חשמלי והטבה לא מבוטלת גם להיברידיות נטענות, אבל ניתן להניח שהיצרנים בעולם - למעט הסינים - יישאפו להקצות כל רכב "מחושמל" שיורד מקווי הייצור שלהם עבור מכירות בתוך האיחוד באירופי. זאת כדי להוריד את ממוצע הפליטה, שמשוקלל בהתאם להיקף המכירות בפועל. ישראל היא לא חלק מהשוק האירופי.

אז הנה סיכום ביניים: צמצום במגוון, צמצום באספקות - שכבר מתחיל להיות מורגש כיום בדגמי מפתח - ופוטנציאל להתייקרות לרוחב השוק. בינתיים רק "פוטנציאל", כי ליבואנים בארץ יש עדיין "שכבת שומן" די גדולה שמבודדת בין המחיר האמיתי לבין המחיר הרשמי לצרכן (מחירון). אבל אפשר לצפות להקטנת ההנחות שניתנות לחברות הליסינג ולפגיעה לא מבוטלת באספקה לשוק רכבי "אפס קילומטרים", שהיה מנוע המכירות "הסמוי" של שוק הרכב הישראלי בשנים האחרונות.

מבטיחות ועד הברקזיט: הסיבות לשינויים

סערת ה-CO2 היא רק חלק מהתמונה הרחבה. במרץ השנה קיבל האיחוד האירופי החלטה לחייב את כל כלי הרכב שיימכר באירופה, החל מ-2022, בהתקנת שורה ארוכה של אמצעי בטיחות מתקדמים כחלק מהתקינה האירופית.

הרשימה כוללת בין השאר בקרת שיוט חכמה, זיהוי רמת האלכוהול של הנהג, מערכת התרעה מתקדמת נגד עייפות נהג, "קופסה שחורה" להקלטת אירועי תאונות, מערכות זיהוי לנסיעה לאחור, בלימה אוטונומית, שמירה על הנתיב ועוד. אלה בשורות טובות מבחינה בטיחותית וצרכנית (וגם לענף האוטו-טק הישראלי, אבל זה כבר סיפור אחר), וממילא חלק גדול מהדגמים שנמכרים בארץ כבר מצוידים במערכות הללו.

אבל כיום רוב המערכות הללו זוכות לסבסוד מס חלקי של האוצר, שעתיד להתבטל במהלך החודשים הבאים. כלומר תוספת העלות, שתגיע לכמה מאות אירו עד אלפי אירו במקרים מסוימים, תתגלגל בצורה כזו או אחרת לכיסי הצרכנים בארץ. ועוד לא הזכרנו את ההחמרה הקרבה של בדיקות הפליטה בתנאי אמת, מה שמכונה "WLTP חלק 2"; ואת ה"ברקזיט" שהשפעתו על התעשייה עדיין לא התבררה במלואה; ואת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שממשיך לטלטל את הסחר הבינלאומי כולו.

בקיצור, מזג אוויר סוער. למדינות מפותחות יש מנגנוני בלימת זעזועים שחוסמים טלטלות כאלה מלהגיע לכיסו של הצרכן. אצלנו יש מיסוי רכב ברוטלי שהופך כל עלייה של אירו במחירי היצרן בחו"ל להתייקרות של שני יורו בישראל ורגולציה שמטרתה העיקרית להעמיק את גביית המסים. החזון המעורפל של תחבורה ציבורית נגישה הולך ומתרחק ככל שמעמיק הבור התקציבי. אכן יציבות למופת. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988