ואז הגיעה הזדמנות לטוס לסיאול - וזה לא יעד שמסרבים לו

סיאול אומנם לא הייתה עיר או יעד שנמצא ב-"wish list" שלי, אבל בהחלט לא יעד שמסרבים לביקור בו. המסע הזה בעיר הבירה של קוריאה הדרומית נמשך כשבוע. חלקו הוקדש לכנס, וחלקו השני כדי לטרוף את העיר ולהכיר אותה כמה שיותר וכמה שאפשר.

אז מהי סיאול? דומה לטוקיו? לבייג'ין? לבנגקוק? - לא. סיאול היא סיאול, והיא דומה לעצמה.

העיר שנחשבת למעצמה כלכלית (סמסונג, יונדאי, LG ועוד) זינקה בשנים האחרונות קדימה. גורדי השחקים שמנקדים את הנוף העירוני הם עדות לכך, יחד עם מערכת התחבורה המתקדמת שמסבירה פנים גם לתייר (ומי שלא מסתדר, יוכל לפנות למתנדבים דוברי אנגלית שממתינים בתחנה או לעוברי האורח שרובם ישמחו לסייע). כמובן שגם אפליקציות הניווט שם בשבילכם (לרוב הן מדייקות).

לסיאול יש עוד כמה דברים שעיריות אחרות יכולות ללמוד מהם: למשל, מאות הפסלים ויצירות האמנות הענקיות שפזורים ברחובות, בין בנייני משרדים, מגורים או חנויות כלבו. גם קישוט נהדר וגם פרגון לאמן. דבר נוסף - אזורים המוקצים לעישון במרחב הציבורי. מעבר להם, בנקודות המסומנות בשילוט, אסור לעשן ברחבי העיר. סיאול יכולה גם להעביר שיעור באיך לעשות סדר בכל הנוגע לקורקינטים החשמליים השיתופיים.

איש עסקים שנוסע תדיר לסיאול קבע בפניי: זו עיר מקסימה, אבל התושבים לא נחמדים. קביעה ששמחתי להפריך. ייתכן שההסבר לטענה הזו הוא טון הדיבור או הניגון בשפה הקוריאנית, שעשוי להישמע "נבחני". אבל בחוויה שלי - מדובר באנשים מסבירי פנים עד מאוד, גם אם זה בנביחה קלה. סיגלתי לי מנהג לחייך לאנשים שעוברים מולי ברחוב, כדי לקבל מחווה של "קידה" קלה בברכת שלום בחזרה. זה משהו ששווה לכולנו לנסות אפילו פה.

עם זאת, הנימוסים המקומיים שונים מאלה שלנו. אפשר לעלות על מונית כשהנהג נוגס בשיפוד מטפטף מחמגשית (גם שם יש חמגשיות!) שמונחת על ירכיו במהלך הנסיעה, בעודו נדחף בפקק המשתרך בנתיב לפנייה ימינה.

סיאול של אז ועכשיו

במהלך השעתיים שאורכת הנסיעה לעיר מנמל התעופה היצ'און, חולפים על פני בנייני מגורים מדכאים למדי. שכונות-שכונות של רבי קומות זהים, מסומנים במספרים ענקיים: 106, 108, 110 וכך זה ממשיך - צפופים ושבלוניים. ככל שמתקרבים למרכז העיר הנוף הזה משתנה.

את סיאול אפשר לחלק בצורה סכמטית לשני חלקים, בהתאם לחיתוך של נהר ההאן שחוצה את העיר. מתחת לנהר ממוקמת שכונת גנגהאם (Gangnam), ההיא מהשיר, שבה מרוכזים מרבית המשרדים - גם של חברות בינלאומיות, מלונות יוקרה, בתי כלבו משופעים בחנויות ממותגות, קזינו, מסעדות יוקרה וגלריות (כולל מוזיאון התיקים Simone Handbag Museum).

כשאני שהיתי בעיר, התקיים בה פסטיבל שירי K pop, קיצור של פופ קוריאני, סגנון מוזיקלי ייחודי שמשלב מוזיקה אלקטרונית, היפ הופ, פופ ועוד, שכבש לו מעריצים גם מעבר לים, כולל בארץ. רבים אחרים אינם מסוגלים לשאת את הז’אנר.

K pop. סגנון שיש לו מעריצים גם בישראל 

בחלק העליון של נהר ההאן נמצאים כמעט כל האתרים שהתייר בסיאול לא ירצה להחמיץ - הארמון, המוזיאונים ושאר אטרקציות. סיאול היא עיר גדולה, הררית במתאר שלה, ומיטיבי לכת יוכלו להיחשף אליה גם בהליכות. התעייפתם? נסיעה במונית היא אחד הדברים הפחות יקרים. נסיעה של 25-20 דקות תעלה כ-35 שקל (1,000 וון קוריאני שווים ל-3 שקלים).

בא לכם לחוות הרפתקה? סעו באוטובוס. בסיאול אפשר לשלם לנהג גם בלי רב קו טעון מראש, נסיעה עולה פחות מ-4 שקלים (עדיף להכין כסף בסכום מדויק מראש). את האוטובוס הרצוי תגלו באפליקציות הניווט בקלות כשהקווים הרבים נחלקים לפי צבעים (כחול, ירוק, אדום). הרכבת התחתית (אחת המפורסמות בעולם לאור הטכנולוגיה והיעילות שבה) היא אופציה מצוינת כשלעצמה. בעיקר הקו הירוק המעגלי שמגיע כמעט לכל אזור שתרצו או בסמוך לו.

אחת ההמלצות שקיבלתי (ושגם אני מעבירה הלאה, לכל תייר ולכל עירייה) הייתה להירשם מראש באתר התיירות של עיריית סיאול (visitseoul.net) לסיור הנערך בידי פנסיונרים דוברי אנגלית, בתחומי עניין שונים הנתונים לבחירה. לסיור שהזמנתי התייצב ג'ון בן ה-65 (רבים מהאסייתים שמנהלים קשרים עם זרים מאמצים לעצמם שם מערבי, בידיעה שרוב המערביים מתקשים בהגיית השמות האסייתיים).

יצאנו לחוות את "סיאול אז והיום". הניגודיות הזו היא מה שמאפיין את העיר התוססת: בחלק החדש והמודרני, ביקור חובה במרכז העיצוב DDP שעליו חתומה המעצבת העיראקית המנוחה זאהה חדיד. מחוץ למבנה ובתוכו - חוויית עיצוב מרגשת. ומהמבנה העתידני והמרהיב הזה עוברים לסמל של סיאול הישנה, ארמון Gyeongbokgung. הארמון ששוחזר אחרי שנהרס במלחמה שימש את שושלת מלכי שושלת ג'וסון מהמאה ה-14 ועד לסיומה של השושלת בתחילת המאה ה-19. כאן כדאי לצחצח את עדשות המצלמה: המבקרים והמבקרות (כולל תיירים) נוהגים לעטות על עצמם את התלבושת הקוריאנית המסורתית, שמלות מרהיבות וצבעוניות שאפשר לשכור בחנויות באזור. מה לא עושים בשביל פריים מוצלח לאינסטגרם?

לצד יקום מקביל

את הסיור התחלנו בסיאול של היום - בטיילת המרהיבה "פארק סקיי גארדן". זהו פארק שאורכו כמעט קילומטר המתפרס לזרועות, והוא תוכנן ונבנה על כביש עילי נטוש הסמוך לתחנה הרכבת הגדולה של סיאול. הפארק משלב גינון יפהפה בחלוקה לפי "משפחות" צמחים, פסנתרים פזורים בו ופינות חמד אחרות. טיילת אחרת שלא כדאי לפספס, גם היא קמה אחרי החייאה של שטח נטוש, היא Cheonggyecheon stream, שנמצאת לא רחוק משם ומשתרעת על שטח של 2,500 מ"ר עם נהר מלאכותי, שבילי הליכה לצדו וצמחייה עשירה לאורכה.

התחנה הבאה: שער Sungnyemun (המכונה גם Namdaemun Gate). השער הזה הוא אחד מארבעת השערים של סיאול שנבנו במאה ה-14 והוא שופץ, שוחזר ונפתח מחדש לפני חמש שנים. כדאי להביט על התקרה המצוירת ברקע השומרים הניצבים במקום והלבושים בתלבושת המסורתית. "אין להם תפקיד אמיתי", אומר ג'ון, "רק להצטלם עם תיירים".

ליד השער ממוקם מבנה העירייה החדש והמודרני. משם, טיפסנו על הר נאקסן לכיוון מגדל סיאול לאורך החומה העתיקה שנבנתה ב-1392 ואורכה 18 ק"מ (Naksan Fortress Wall), מסלול יפה שגם הוא, בדומה לחלקים הרבים של העיר, משופע בצמחייה מטופחת.

ניצלתי את ההליכה המשותפת כדי להכיר קצת את המדריך שלי. ג'ון עבד בעיריית סיאול ונאלץ לפרוש בגיל 60, גיל הפרישה הרשמי של קוריאה. זה מוקדם מדי לטעמו, אבל לפחות יש לו זמן לבלות עם שני נכדיו המתגוררים בעיר. מהר מאוד השיחה מתגלגלת לצפון קוריאה. בכלל, המחשבה שבמרחק פסיעה מכאן חי לו יקום מקביל ומחריד, מציפה אותי לאורך הביקור.

 שכונת גנגהיים/ צילום: מיכל רז חיימוביץ

ההבדלים, לפחות על סמך העדויות שמגיעות מקוריאה הצפונית, תהומיים. אביו של ג'ון הצליח לברוח מקוריאה הצפונית בזמן המלחמה ונטע שורשיו "בצד הטוב" של קוריאה. "אנחנו משפחה קטנה. אין לי דודים או בני דודים, או שיש לי. הם נשארו ‘שם’, ומי יודע מה עלה בגורלם", הוא אומר ומחווה בידו לכיוון המסתורי והמצמרר שמעבר להר. רק 50 ק"מ מסיאול. "אם אנסה ליצור קשר עם המשפחה שלי, אני עלול להיאסר. זה טירוף מוחלט. אולי בעוד 100 שנה משהו ישתנה".

דרך הסיפור האישי קל יותר להתחבר להיסטוריה של המקום. גם היפנים מעוררים בג'ון חלחלה. הוא לא שוכח להם את שנות הכיבוש האכזריות ומודה שהוא לא מת על הרעיון שנשארו יפנים בסיאול.
יפן התחילה את ההשתלטות שלה על קוריאה כבר במאה ה-19, ובמשך השנים צברו היפנים השפעה גדולה בקוריאה. ב-1910 נחתם הסכם הדדי בין ראש ממשלת קוריאה לבין נציג מטעם קיסר יפן, שעיקרו סיפוח מלא של קוריאה. כיום ההסכם נחשב כמשפיל בעיני העם הקוריאני, והיום שבו נחתם ההסכם מכונה "יום ההשפלה הלאומי".

השלטון היפני המשיך עד כניעת יפן בסוף מלחמת העולם, והוא ידוע כתקופה של הפרות בוטות של זכויות אדם, לא רק בקוריאה אלא גם בטאיוואן ובסין. הרגשות האנטי-יפניים עדיין חזקים מאוד בקוריאה, ובאסיה בכלל, בעיקר בשל האכזריות שבה נודעו החיילים היפנים. מצד שני, בתקופת השלטון היפני התפתחה קוריאה לאין שיעור. נסללו כבישים ונבנו רשתות תקשורת ותחבורה ציבורית.

חלק מהוויית העיר

המשכנו לשוטט בשוק Namdaemun ההומה אדם ודוכנים (שמחולקים לפי קטגוריות: ביגוד מיובא, ביגוד מקומי, כלי בית, צעצועים וכדומה). סיאול שוקקת שווקים, גם שוקי לילה שבהם מסעדות ודוכני מזון. ובכלל, נושא הקניות הוא חלק מההוויה של העיר, מאזור הקניות שוקק החיים ביום ובלילה Myeongdong ועד בתי הכלבו הגדולים כמו Shisegae או Lotte שכוללים גם סניפים פטורים ממס לתייר. חנות הספרים העצומה Starfield Library, אחד מהסמלים המצטלמים של סיאול, שווה גם היא ביקור. החנות ממוקמת בקניון COEX.

 Starfield Library חנות הספרים/ צילום: shutterstock אס איי פי קריאייטיב

אזור רווי חנויות אחר הוא Itaewon שבו מומלץ לטפס מהרחוב המרכזי לכיוון הסמטאות הקטנות, שם פזורים בתי קפה. כדאי לחפש את C.Thorough cafe. הקפה המקושט והמאויר ביד אמן (של הבריסטה) הוא גימיק פוטוגני במיוחד, אבל הוא בהחלט גם טעים. ברובע הזה גם נמצא מוזיאון המלחמה של סיאול למי שמשתוקק לראות שלל מטוסים (דוגמת B52) ששימשו את הצבא האמריקאי במלחמה "ההיא". ובכלל, סיאול משופעת גם במוזיאונים. לי הזדמן לבקר בשלושה.

הראשון הוא מוזיאון האמנות המודרנית המרהיב, שבו אפשר להתענג מהמזגן אם נפלתם על הימים החמים בסיאול (והם חמים). לא פחות מעניין מזה של סמסונג (הכולל אוספים של בעלי החברה ומנהליה), Leeum Samsung Museum of art, הכולל יצירות מודרניות נהדרות לצד כלים קוריאנים עתיקים. גם השכונה שבה ממוקם המוזיאון שווה שיטוט. משם כדאי לקפוץ למוזיאון האמנות המודרנית. ממנו, בהליכה רגלית מקסימה, טפסו לכיוון שכונת Bakchon hanok village שבה בתים קוריאנים טיפוסיים, גלריות, בתי קפה וגלידה. 

כדאי להקדיש זמן גם לביקור במוזיאון הענק National museum of Korea, שבו יצירות אמנות קדומות ומרתקות. בשכונת המגורים הסמוכה למוזיאון נמצאות מסעדות "של פעם" - שם, בתור צמחונית (אתגר לא פשוט בסיאול!) הצלחתי לקבל ארוחה קוריאנית מסורתית צמחונית. לפחות זה מה שהובטח לי (נבשל לך מרק חדש על ציר פולי סויה, אמרו).

האוכל בסיאול הוא כצפוי חוויה בפני עצמה. מי שאוהב שרצים או בשר בתצורות שונות (בעיקר חזיר) - ימצא את מבוקשו וייהנה גם מהרעיון של פלנצ'ה "בילט אין" בלב השולחן במסעדות - שאליה משליכים גם את מי ששחה באקווריום הסמוך עד לפני רגע. ליד זה תוגש צלחת קימצ’י (ירקות כבושים מותססים ומתובלים) ואורז דביק על מצע של עשב ירוק (כוסברה ושות’). בכל מקרה, כמעט כל חנות שלישית ברחוב היא סניף של רשת בינלאומית - סטארבאקס ודומיה לצד מסעדות הודיות, איטלקיות ואחרות. 

 דוכן בשוק לילה/ צילום: shutterstock אס איי פי קריאייטיב