"מהכלום הכול צומח": הכירו את המהנדסת שרוצה להיפטר מהפלסטיק אחת ולתמיד

היא הייתה מהנדסת בכירה בתעשיית הפלסטיק, עד שיום אחד החליטה שהיא לא מוכנה לשתף פעולה עם הנזקים שמסב החומר הבעייתי • למרות הקשיים שרון ברק דבקה בחלום: הקמת סטארט-אפ שיְיַתֵּר את השימוש בפלסטיק • הפתרון שמצאה כבר מעניין חברות ענק, וייתכן שיחליף את בקבוקי השתייה

שרון ברק / צילום: אורית פניני
שרון ברק / צילום: אורית פניני

כשהיא ומייק היו עדיין יחד, וישבו מחוץ לבית. היא הביטה על הרחוב, ראתה שקיות פלסטיק מתעופפות באוויר סביבם, והרגישה שזהו. "אמרתי לו שאני לא יכולה לסבול את זה יותר ואני חייבת לעשות למצוא פתרון. הוא הסתכל עליי ואמר, 'את הרי גאון, תמציאי משהו'. נפל לי האסימון והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, למצוא תחליף אקולוגי לפלסטיק".

זה קרה לפני שנתיים, כששרון ברק סוף סוף הרגישה שהגיעה למקום בטוח, שלו ונינוח. בגיל 35 היא עבדה בבחברה בתחום הפלסטיק. היא גם ניהלה מערכת יחסים אוהבת עם בן הזוג, מייק, שאיתו הייתה אמורה לעבור לגור. בנקודת הזמן ההיא החיים שלה היו נוחים מספיק כדי לא לחשוש לעזוב את העבודה המתגמלת ולהתחיל לפתח מיזם האקולוגי . ממש אחרי שסיימה לארוז את חפציה בארגזים לקראת המעבר למגורים משותפים, וקבעה עם בעל הבית מועד למסירת המפתח לדירתה השכורה, הודיע לה מייק שהוא נפרד ממנה.

היא הרגישה שהעולם שלה מתמוטט, כאילו זינקה בכל הכוח על מקפצה בגובה רב מעל מים עמוקים, וזו נשברה תחתיה לרסיסים, מותירה אותה לצלול מטה. "נשארתי בלי עבודה, בלי דירה, בלי בן זוג ובלי רכב חברה, ועם איזה רעיון משוגע לסטארט-אפ", מספרת ברק, כאילו נצח עבר מאז, ולא רק 24 חודשים, שבמהלכם ילדה את בנה לביא, בן ששת השבועות עכשיו, שישן שנת תינוקות בעגלה לידנו.

"הייתי במקום של כלום. מה עושים עכשיו? איפה לוחצים על כפתור הריסטרט? מהמקום הנמוך הזה התחלתי לבנות את החיים שלי מחדש. לדודים שלי יש יחידת דיור בקומה העליונה שהם היו מוכנים לתת לי בחינם, אז לא הייתי צריכה לשלם שכר דירה, ובדיוק קיבלתי הצעת עבודה להיות טכנולוגית ראשית בחברה בינלאומית עם משכורת טובה, וכולם לחצו עליי ללכת על זה. אבל משהו בי נקרע".

ובכל זאת הלכת על זה.
"אמרתי שאני חייבת למצוא עוגן, משהו שאפשר להיאחז בו, ולעבוד במקביל על הסטארט-אפ. כשהתחלתי לעבוד שם הרגשתי כאבים בחזה, לא יכולתי לנשום, ואחרי חמישה ימים התפטרתי. ארזתי תיק וטסתי לסרילנקה לשבועיים, שם חפרתי לכל מי שהבין אנגלית, וגם למי שלא, על מה שאני מתכוונת לעשות לפלסטיק".

מאיפה גייסת את כוחות הנפש?
"כשאת חושבת שאין לך כלום את מתחילה להיכנס פנימה, לתוכך. כל הזמן עבר לי בראש משפט ששמעתי: 'מהכלום הכול צומח'. פתאום גיליתי שהפנים שלי נקי, מנוכש, ושאני יכולה לעצב את ההווה והעתיד שלי איך שאני רוצה. חזרתי לארץ וחייתי את הסטארט-אפ 24/7. היו לי עוד קצת חסכונות, לקחתי כסף מההורים כשהגעתי למצבי חירום. בתקופה ההיא, אגב, הם לא הבינו מה אני עושה וחשבו שהשתגעתי. היום הם תומכים בי לגמרי.

"באופן מדהים, התחלתי ליהנות מהחיים. הבילוי שלי היה לצאת לפאב ה'דיזי פרישדון' ולשמוע שם הרצאות על סטארט-אפים, כי לא הכרתי את העולם הזה בכלל. מי שהסתכל עליי מהצד חשב לעצמו: 'מה היא עושה בכלל? כלום'. אבל אני לא ויתרתי והמשכתי לפתח את מה שהפך ל- SOLUTUMS ".

הוא נתן לי כוח

הסטארט-אפ האקולוגי השאפתני של ברק, שמעורר עניין בקרב ענקיות המזון הבינלאומיות ובחברות הקשורות לתחום החקלאות, יכול להביא להפחתה דרמטית של צריכת הפלסטיק, אותו חומר פופולרי וזול, המורכב מפולימרים סינתטיים ומיוצר מנפט גולמי. מכיוון שיצורים חיים אינם מפרקים באופן משמעותי את הפולימרים שממנו הוא עשוי, לפלסטיק עמידות של מאות שנים ויותר, ואם זה לא מספיק, הוא פוגע בבעלי חיים, משחרר חומרים מזיקים לסביבה, מצטבר באוקיינוסים ומהווה מקור לפליטת גזי חממה המשתחררים ממנו כשהוא בשמש, שמעצימים את משבר האקלים העולמי.

'SOLUTUM', שפירושו בלטינית 'מתמוסס', הוא מיזם הקלינטק של ברק, שפיתחה תחליף פלסטיק, המתכלה לגמרי במגע עם מים. הוא זול יחסית, נראה בדיוק כמו פלסטיק, אבל חזק ממנו, מה שקריטי עבור תעשיית המזון. ניתן לייצר אותו על פסי ייצור קיימים, כך שההשקעה בייצורו יורדת משמעותית. החברה יודעת לפתח מוצר בעל זמני מסיסות שונים.. המיזם אמור לספק את החומר עצמו, כדי שהלקוחות יוכלו להכין ממנו מוצרים מותאמים לצורכיהם.

איך צללת לתחום האקולוגי?
"הצטרפתי ל'עם סגול', מיזם שמחזק את המצוינות והאכפתיות הישראלית, שהקים אורן היימן. הוא חזר לארץ מניו יורק, והחליט לתרום לחברה באמצעות פיתוח סדנאות מצוינוּת. באחד מסופי השבוע של הסדנאות פגשתי את ויקטור וייס, מנכ"ל מרכז השל, המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, והוא סיפר לי על תוכנית העמיתים של המרכז. זו תוכנית של תשעה חודשים ברמה מאוד גבוהה, שבה נפגשים פעם בשבוע ליום למידה על קיימות ולקיחת אחריות אישית על פרויקטים. אפשר להגיד ששם הסטארט-אפ התחיל להיבנות".

אילו כלים רכשת שם?
"למדתי, למשל, איך להיתמך על ידי קהילה, דבר קריטי בתהליך הזה. הייתה לי בקבוצה מישהי שעבדה ביחידת המחקר של הכנסת, והיא עזרה לי לאסוף נתונים. מדריך אחד אמר לי שיש לי סופר פאואר בתחום הגיוס, ושאני יודעת להגשים את מה שאני רוצה, שזה לגמרי לא מובן מאליו - וזה נתן לי כוח.

"בהמשך צירפתי למיזם את מאיה לחמן, השותפה שלי, שהכרתי כששתינו היינו מנטוריות בתואר השני באוניברסיטת תל אביב. היא הייתה אז בחופשת לידה והצטרפה אליי לפיתוח הרעיון. החלטנווללכת על זה בכל הכוח, עם תקווה נאיבית שחצי שנה של דמי אבטלה תספיק, מה שכמובן לא קרה. שנה וחצי אכלתי את כל החסכונות שלי. אחת החרדות הכי גדולות שלי בלהיכנס להרפתקה של סטארט-אפ הייתה שלא אוכל להתפרנס.

לא היה לה מושג ירוק איך מגייסים משקיעים, רק היה ברור לה שהיא חייבת להשיג מימון. ערב אחד, במהלך הרצאה בדיזי, הרימה יד ושאלה שאלה מקצועית בקשר לסטארט-אפ. משתתף ששמע אותה מספרת על המיזם, ניגש אליה ואמר שהוא מעוניין להצטרף. "בלילה אחר לא היו מוניות בכלל במרכז תל אביב, ושאלתי מישהו שתפס מונית אם אוכל להצטרף אליו לנסיעה. התחלנו לדבר, וכמובן שסיפרתי לו מה אני עושה. זה היה יוסף ממסעדת 'דוד ויוסף', הפכנו לחברים טובים והוא קישר ביני לבין משקיעים. את השותף שלי, איש העסקים אמיר חצרוני, הכרתי דרך הכלב שלי, נייקי, כי גם לו הייתה גורת נחייה.

"היינו חייבים לבדוק את היתכנות הפרויקט מול משקיעים. משקיעים רוצים לראות לקוחות, ולקוחות בודקים מי המשקיעים. חברות מזון גדולות, שמשתמשות באריזות פלסטיק וגם בחקלאות, שם משתמשים בהמון פלסטיק בצינורות באדמה, בחממות ובאריזות, התעניינו. כרגע המוצר יקר מפלסטיק, אבל זול משמעותית מכל תחליפי הפלסטיק שקיימים בשוק".

שרון ברק / צילום: אורית פניני
 שרון ברק / צילום: אורית פניני

כעסתי על העולם

את מייק, האהוב המיתולוגי ששבר את ליבה והפך לאבי בנם המשותף במהפך מהאגדות, פגשה בחוג דיבייט כשלמדה לתואר ראשון בהנדסת כימיה באוניברסיטת בן גוריון. גם בתואר השני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב הקפידה ברק להגיע למועדון הדיבייט, כדי לשייף את ההופעות שלה מול קהל, מה שמאפשר לה היום לשאת בקלילות פיצ'ים מול משקיעים, ושם גם פגשה בחור נחמד שנחרט בזיכרונה. יום אחד, תוך כדי שיטוט בפייסבוק, הייתה בטוחה שהיא מזהה אותו, שלחה לו בקשת חברות, והוא התחיל לקשקש איתה. כשנפגשו התברר לה שהתבלבלה ושבכלל מדובר בבחור ההוא מבאר שבע, מייק.

"אחרי שנפרדנו, מייק יצא למסע עם עצמו ואני השקעתי את עצמי בסטארט-אפ ושמרנו על קשר חלקי מאוד. שנה אחרי הפרידה הלכתי להלבנת שיניים והרופא אמר לי שיש לי משהו על החיך שנראה לא טוב ושאלך להיבדק. עשיתי ביופסיה וכמעט שכחתי מזה, עד שקראו לי לקחת את התוצאות והתברר שמדובר בגידול סרטני. איך שאני יוצאת מהחדר, בהלם, קיבלתי הודעה ממייק. עניתי שאני לא מסוגלת לדבר עכשיו כי קיבלתי בשורות קשות, ואיכשהו השיחה ההיא חידשה את הקשר בינינו.

"זאת הייתה תקופה שכל כך כעסתי על העולם. אני עושה ספורט אתגרי, רצה, גולשת, הולכת על חבל, מתאגרפת, אוכלת מאוד בריא, לא מעשנת, ודווקא אני חליתי. התברר שזה ככל הנראה בגלל הצטברות של רוק בפה והסיכוי שהגידול יחזור אחרי ניתוח הוא קלוש ביותר. תוך חודשיים נותחתי, הייתי שלושה ימים באשפוז".

תוך כדי התאוששות מהטראומה הבריאותית, היא ומייק, שמייעץ לחברות וסטארט-אפים איך לבנות קהילה תומכת ולהשתמש בה, חידשו את הקשר. הוא הזמין אותה למשרדים שלו בחלל העבודה המשותףshinsheva, כדי שתתרשם ואולי תעבוד משם, והם מצאו את עצמם שוב ביחד, בדיוק שנה אחרי שנפרדו.

"ואז, יום אחד, הוא אמר לי, 'זה שיש לך סטארט-אפ לא אומר שלא יהיו לך ילדים. הסתכלתי עליו ושאלתי, 'ומי יטפל בהם?', והוא ענה, 'אני. אני רוצה ילדים איתך'. הייתי בשוק. אנחנו לא נשואים וזה בכלל לא בראש סדר העדיפויות שלי, כי אני לגמרי בתוך הסטארט-אפ. אחרי השיחה הזאת לא נזהרנו מספיק ונכנסנו להריון".

ולחיבור הזה נוסף, כאמור, לביא. "כשחזרנו להיות ביחד, מייק ואני החלטנו שיהיו לנו שלושה יסודות בסיסיים לקשר: צמיחה, פרגון ולא הצלחנו למצוא את הרגל השלישית. כשלביא נולד הבנו מה היא: שלווה. הוא כל כך שלו ומקבל, ואני ומייק לא שלווים".

במהלך ההריון פחדה ברק שלא תוכל לגדל ילד בלי משכורת מסודרת, כשהם עוברים מסאבלט לסאבלט, ושהמשקיעים לא יקבלו יפה את העובדה שהיא בהריון בתקופה כל כך קריטית לחברה. גם הלידה לא הייתה פשוטה. היא עבדה עד השנייה האחרונה, תוך כדי שיחת בורד התחילו הצירים, ובגלל שהתינוק שאף מים מקוניאליים, היא הובהלה לניתוח קיסרי והוא אושפז למשך חודש, שבו מייק והיא ישנו לידו יחד, במיטת יחיד.

ואז מצאת את עצמך מגדלת תינוק, מערכת יחסים עם עבר טראומטי וסטארט־אפ. ממקום של כלום למקום של יותר מדי בבת אחת.
"הסטארט-אפ זה אני. אין לי הפרדה בין עבודה לחיים. כשכירה, למשל, אי אפשר ללכת לרופא למעקב הריון ובדיקות, צריך לבקש חופשה. כאן אני אדון לעצמי, אמנם עובדת המון שעות, בלי הפסקה, אבל לא מרגישה בעבודה, וגם אין לי רגשות אשם אם אני לוקחת זמן לעצמי. כל התקופה ההיא ישבתי במעבדה וחקרתי באילו חומרים אני רוצה להשתמש כדי לייצר את הפלסטיק האקולוגי. קיבלנו מימון קטן מהרשות לחדשנות, שהספיק לשכירת המעבדה, ואת שאר הניסויים עשיתי בבית.

"קראתי המון מאמרים, היו המון ניסיונות שכשלו. בסוף הצלחתי לייצר תרכובת של חומרים שהביאה את התוצאות הרצויות - כשהיא מתפרקת זה רק למרכיבים ידידותיים לסביבה ולא מזהמים. היה חשוב לנו לייצר מוצר שנוכל לשלוט על זמן ההתכלות שלו במים.

"מהר מאוד הבנתי שיש כאן היתכנות טכנולוגית טובה, ומאיה ואני החלטנו לגשת לתחרות סטארט-אפים. כדי להתקבל היינו צריכות למלא חוברת עבה עם כמות אדירה של שאלות כמו מה מטרת המיזם ומי הלקוחות. במשך שלושה שבועות ישבנו על השאלון, ובעזרתו קבענו את אפיוני המוצר והמודל העסקי שלנו. לא זכינו, אבל זה היה שלב קריטי בדרך, למרות שאני שונאת לגשת למקומות שאני לא בטוחה ב-100% שיש לי סיכוי להתקבל אליהם או לזכות בהם".

החלטתי שאני חכמה

היא תחרותית, אמביציוזית ואינטליגנטית, ולא מתביישת לומר כמה חשוב לה שידעו שהיא חכמה, מה שמלווה אותה עוד מילדותה. בגיל שנה טסה עם הוריה לשנתיים בפריז ושנתיים בגרמניה שם גם נולד אחיה, בעקבות עבודתו של האב במשרד ראש הממשלה. כשחזרו לארץ ההורים התגרשו. אמא שלה, שעבדה תקופה בבית איזי שפירא והיום היא מנהלת שיווק בלילית קוסמטיקס, גידלה אותם לבד כאם חד הורית, כשחלק מהזמן האב בקושי היה בתמונה. ואז הכירה האם את בני, מהנדס בתעשייה האווירית ורואה חשבון בהכשרתו, שהפך לדמות דומיננטית ומודל למצוינות עבור ברק.

"למדתי בתיכון פיזיקה למוח וקולנוע לנשמה. החלטתי שאני ריאלית כמו בני, כי כל כך רציתי להיות כמוהו. שאפתי ללמוד בטכניון, תוך ידיעה שאהיה מהנדסת במשהו מדעי, ובשביל זה צריך חמש יחידות פיזיקה. בתור בת לאם חד הורית, תמיד שאפתי לעמוד בזכות עצמי. בבית היו תמיד בעיות כלכליות, קיבלנו עזרה מבית הספר וגדלנו בידיעה שבגדים מקבלים מיד שנייה ולא קונים חדשים כמעט, כשזה לא נחשב לחלק מהקיימות. אגב, היום היחסים עם אבא, שהתחתן והתגרש כמה פעמים, מצוינים. הוא נוכח יותר מאי פעם".

היא שירתה בחיל האוויר כפקידת מבצעים, ובאחד מטיולי הטייסת ביקרה במעבדת סטארט-אפ בצפון, שפיתח יישום חדשני, המתבסס על מנגנון הצריבה של המדוזה, כדי להחדיר חומרים כמו אינסולין לגוף, והחליטה שהיא רוצה בדיוק מיזם כזה, שיעזור לאנושות. אחרי השחרור עבדה כעוזרת קב"טית באל על וגרה בפריז, הספיקה לטוס לטיול קטן בדרום אמריקה וחזרה ללמוד הנדסה כימית באוניברסיטת בן גוריון.

"היינו 50% בנות בכיתה, ושם זה נגמר. במהלך רוב הקריירה הייתי מוקפת בגברים, במפעל, בקו ייצור, בג'יפה, רעש. במקום הכי נשי שעבדתי בו היינו שלוש, הלבורנטית, מנהלת הלשכה ואני. הייתי בטוחה שמיד אמשיך לתואר שני, אבל הכרתי בן זוג ורציתי לעבור לתל אביב, שהייתה סוג של פריז בשבילי. בפריז הייתי כאילו בפאוזה, בן אדם אחר, קלילה, פחות היה דחוף לי להוכיח לעולם שאני חכמה, למרות שזה חשוב לי".

למה? אם את חכמה, יקלטו את זה מיד.
"אולי כי זה קשור למצליחנות, כי מעריכים יותר אנשים חכמים, ואולי כי גדלתי עם בני, שנתפס כאדם מאוד חכם, ולאחי החוכמה באה טבעי, ואני הייתי צריכה להחליט שאני חכמה ואני כמותם, לא ויתרתי לעצמי. כדי להגיע להישגים אתה צריך לעבוד קשה. היום כשאני עושה את מה שאני אוהבת אני לא עובדת קשה אלה עובדת הרבה".

כשהתמקמה בתל אביב אחרי התואר, חיפשה עבודה והתקבלה לתעש כמהנדסת פיתוח במפעל לייצור טילים, תחת לב קלונטרוב, דוקטור לכימיה פיזיקלית. "ניהלתי פרויקטים וחקרתי את מערכות הבעירה של טילים באספקט הכימי. איתרנו תקלות ופתרנו אותן. הייתי מעורבת גם בפרויקטים של פיתוח חומרים ומערכות. אחד מהם, שאהבתי במיוחד, היה פיתוח אבקה מסוימת בשת"פ עם הטכניון, ואני הייתי אחראית גם על פיתוח קו הייצור, מה שנתן לי גם ניסיון מדעי וגם ניסיון פרקטי-תעשייתי שמשמש אותי עד היום.

"באיזשהו שלב נגררתי אחרי בן הזוגשלי דאז והתחלתי תואר שני במינהל עסקים, כי החלטתי שעד גיל 40 אהיה מנכ"לית של חברה. קלונטרוב, שזיהה שאני אוהבת ניהול, נתן לי לנהל משא ומתן עם הלקוחות, וככה למדתי איך לזהות את צורכי הלקוח, לנהל פגישות עבודה במהלך הפיתוח ולדעת למסור פרויקט.

"אחרי חמש שנים נגמר לי וחיפשתי עבודה אחרת. הייתה אמירה כזאת, שאם אתה נמצא בתעש מעל חמש שנים, תישאר שם עד הפנסיה, וזה הפחיד אותי. אנשים שאלו אותי איך אלד ואעבוד מחוץ לתעש, וזה הרג אותי. הרגשתי שזה כלוב זהב שאני מוכרחה לצאת ממנו".

עזבת מקום עבודה יוקרתי, מתגמל, עם בוס שאהבת וביטחון תעסוקתי.
"זה לא ממש נכון, כי לא הייתה יציבות. לאף אחד לא היה מושג מתי ואיך תתבצע ההפרטה, ולכן הקפיאו אז את העלאות השכר והתקציבים. שלחתי קורות חיים והגעתי, לחברה שעוסקת במחזור של ממסים אורגניים".

שם התפתחה המודעות הסביבתית שלך?
"לגמרי. עד אז חשבתי שהגנת הסביבה היא פריבילגיה. שם הפנמתי שאם לא נתעסק בסביבה, לא נהיה קיימים כדי לטפל בבעיות הביטחון והפרנסה. אני לא יכולה להגיד שזאת הייתה האידיאולוגיה שספגתי בארגון, כי הוא היה עסקי לגמרי. זה היה ארגון קטן ואני הייתי מנהלת הטכנולוגיות, עבדתי מול המעבדות והלקוחות.

"היינו ממציאים תהליכים, בודקים חומרים, מנקים אותם. כל הזמן ניסינו להרחיב את כמות החומרים שניתן יהיה לנקות ולהשתמש בהם שוב, מול חברות גדולות מאוד, כך שהמחזור היה חלק מהעבודה עצמה. אחרי כשנה, כשהקימו מפעל בדימונה ורצו להעביר אותי אליו, החלטתי להישאר באזור המרכז. דימונה נראתה לי אז סוף העולם. היום, בשביל הסטארט-אפ, אני מוכנה לטוס מעכשיו לעכשיו לחור בהודו כמו כלום".

"את סבב הגיוס סיימנו כשהייתי בבית החולים אחרי הלידה". שרון ברק ובן זוגה, מייק, ובנם / צילום: טל קרפל
 "את סבב הגיוס סיימנו כשהייתי בבית החולים אחרי הלידה". שרון ברק ובן זוגה, מייק, ובנם / צילום: טל קרפל

המגבלה מעודדת יצירתיות

נפגשנו בבית קפה וינטג' חדש, יחסית, בשכונת שפירא. כשהמלצרית הגישה לה מיץ תפוזים סחוט, במקום לשמוח שהמשקה הגיע תוך דקות ספורות, ברק חטפה עצבים כשהונח לידה קש שחור. המלצרית המסכנה לא ידעה שקשים מפלסטיק הם מזהמים שמאוד מעצבנים את שרון. בפגישתנו הבאה הצלתי במו ידיי את דניאל, המלצר, מזעמה השפוך, ולחשתי לו לסלק את הקש באופן מיידי כדי שלא ייפגע.

היא מתגוררת עם מייק בשכונת שפירא, לא רחוק מבית הקפה ומהמתחם השיתופי venn, שהקימו שלושה יוצאי סיירת מטכ"ל, פרויקט שמשלב עסקים וערכים. הם יצרו שת"פ עם בעלי נכסים בשכונה והפכו אותם לדירות של עד 130 מ"ר, לשותפים או למשפחות, כשלבניין חללים משותפים העומדים לרשות הדיירים, עם שירותי כביסה וניקיון, דוג ווקרים, בייבי סיטר, מתחם אומנות, סדנאות צמיחה אישית, חדר מוזיקה, פיצרייה, בית קפה. בקיצור - כל מה שבאג'נדה השיתופית והאידיאולוגיה בת הקיימא של הזוג, שלוקחים חלק בקהילה הזאת.

אפילו לכלב שלהם, נייקי, יש סיפור חברתי. כשברק הייתה בבאר שבע, היא שימשה אומנה ללברדור שהיה מיועד להיות כלב נחייה. כשגדל, עבר אימונים שהכשירו אותו לתפקיד, ואחרי ששירת עיוור בנאמנות תשע שנים ויצא לפנסיה, הציעו לה לקחת אותו אליה בחזרה והיא קיבלה אותו בחום.

הדור של ברק משלב קיימות וביזנס, אבל אסור לטעות בו. הוא לא פילנתרופי. "אנחנו מדברים על ביזנס ואימפקט, וכשפועלים בדרך הזאת מרוויחים. הסטארט-אפ שלי עובד על שניהם, וכל אחד מזין את האחר. ברור לי שלא אוכל לגייס משקיע שמסתכל רק על שורת הרווח, ומצד שני, גם הבנאדם הכי אלטרואיסט לא ייכנס לעסק אם לא יראה בסוף שורת רווח".

את מוכנה להרוויח פחות כדי להיות ירוקה.
"בשום פנים ואופן. המגבלה הזאת מעודדת יצירתיות וחדשנות".

אם תגלי שאת יכולה להכניס לתרכובת פולימר אחד מזהם שיוזיל אותו קצת, תתפתי?
"זה בלתי אפשרי, כי הד.נ.א של המוצר הוא עמידה בתקנים מחמירים של סביבה. אם הוא לא יעמוד בהם, הוא פשוט לא יהיה".

באמת אפשר לשתות מים שפלסטיק מתמוסס בהם?
"זה לא רעיל. הגוף אדיש לחומר. אתמול ישבתי בפגישה עם משקיע, הדגמתי לו איך הוא מתמוסס והוא אמר, יאללה, אני שותה את זה. אשתו כל כך נבהלה עד שניסתה לעצור אותו. הרגעתי אותה והראיתי איך אני שותה את המים".

שוק תחליפי הפלסטיק צפוף?
"לא, והוא גם לא לגמרי קפיטליסטי בצורת ההתנהלות שלו, כי רובנו חברים. יש מתחרים, אבל יש עוד הרבה מאוד מקום, כיוון שהביו-פלסטיק מהווה היום רק 5% מהשוק. המתחרים היותר מוכרים מעלים את המודעות והצורך במוצרים מהתחום, למרות שהם משתמשים בתרכובות שונות. יש חברה שמייצרת, למשל, מוצר מבוסס אצות שמכיל מים וניתן לאכול אותו, ויש את 'טוטאל' שקונים חברות כמונו".

את בטח כבר חושבת על אקזיט.
"עוד לא. אנחנו רוצים להיבנות כחברה עצמאית, ואחר כך להצטרף לחברה גדולה יותר".

ברק מקדישה לא מעט זמן גם לחינוך הציבור והנוער לחשיבה אקולוגית ומקיימת, מה שמתחבר היטב לצורת החיים ולאג'נדה שלה.

יש לך הרבה עבודה. יחסית לעולם המערבי אנחנו נשרכים מאחור בכל מה שנוגע לאיכות הסביבה, פליטת גזי החממה, בעיות האקלים והמחזור.
"יש לנו הרבה פערים להשלים. בניו יורק נחקקו חוקים נגד שימוש בכלים חד פעמיים וגם בקליפורניה וסיאטל, ובהפוך על הפוך, כשטראמפ הודיע שהוא יוצא מהסכם פריז, התחיל דיון ציבורי סוער על ההתחממות הגלובלית ועל הפחתת פליטת גזי החממה. טראמפ ניסה להמעיט בחשיבות הנושא, והציף אותו".

בישראל זה לא כל כך קורה.
"יכול להיות שאני חיה בתוך בועת סטארט-אפ, שבה הדאגה לסביבה מובנת מאליה. הדור המבוגר בישראל היה עסוק בלשרוד, ולנו יש את הפריבילגיה לעשות דברים טובים ולתרום לחברה ולסביבה. אנשי עסקים כמו וורן באפט וביל גייטס תורמים חלק גדול מהונם לטובת הכלל".

פייסבוק וצוקרברג פחות.
"לא ברור לי עד כמה פייסבוק מחוברת לקהילה או לא. בהרבה מובנים יש בה אלמנט מחבר, בן הזוג שלי ואני התחברנו בזכות פייסבוק".

"לא מזמן היינו בערב סיום של תוכנית מנטורים של חיל האוויר והצמידו לי מנטור מדהים שמלווה אותי. שאלו אותנו איפה נהיה עוד חמש שנים. לפני שנתיים בטח הייתי מפליגה בפנטזיות. היום, כשאני נמצאת עם אהבת חיי שתומך בי, מה שהופך אותנו לפאואר קאפל חסר מעצורים, ועם הילד המתוק שלנו, המשימה שלי היא להפוך את העולם ליותר נקי, בשביל כולנו".

מימון? פרסים

בספטמבר 2018 ניגשה ברק עם עוד 500 מועמדים לתחרות הסטארט-אפים של 'מס צ'לנג'', האקסלרטור הגדול בעולם, שבסיסו בבוסטון ויש לו שלוחה בירושלים. SOLUTUM עלה עם עוד 50 סטארט-אפים לשלב חצי הגמר, והגיע למקום הראשון בגמר. הם זכו בפרס בסך 145 אלף שקל, שהצטרף לזכייה בפרס 'קולר' של אוניברסיטת ת"א שלושה חודשים קודם, על סך 100 אלף דולר. בזכות הפרסים האלה, לצד סבב הגיוס, לברק יש משכורת בסיס צנועה והסטארט-אפ יכול להמשיך ולפעול.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988