30 שנה לבית הספר לברמנים "זמן אמיתי": "עד שנות ה-90 האלכוהול נתפס בישראל כחוסר תרבות"

בית הספר לברמנים "זמן אמיתי" חוגג 30, וזה לא עניין של מה בכך במדינה שלפני 30 שנה עוד התייחסה לאלכוהול כאל דבר מגונה • מי בכלל חשב אז על ברי קוקטיילים ייעודיים ועל ברמן כבעל מקצוע מכובד

זמן אמיתי / צילום: ליאת פדרמן
זמן אמיתי / צילום: ליאת פדרמן

30 שנים הן, כידוע, הרבה מאוד זמן. שנות דור ממש. בעולם האוכל, והשתייה, מדובר כמעט בנצח. נסו רגע לזכור, אם אתם מבוגרים מספיק, איפה הייתם ומה שתיתם לפני 30 שנה. אצל עמירם? אצל מתי המקלל? בשופטים? במעיין הבירה אולי? כי זה, גבירותיי ורבותיי, כל מה שנשאר עדיין ממה שהיה כאן גם לפני 30 שנה. מי בכלל חשב על ברי קוקטיילים מקצועיים ובהם מדפים ועליהם משקאות מכל העולם, ברמנים וברמניות מטורזנים הרוקחים שלל ערבובים צבעוניים שמעליהם קציפות וענני עשן. גולדסטאר אצל מתי המקלל ואולי גינס אצל עמירם. זהו. כמעט. היה גם זמן אמיתי.

בית הספר לברמנים זמן אמיתי חוגג 30 שנות פעילות. ללא ספק סיבה למסיבה. הוא חוגג אותן עם ספר חדש, חגיגי ומפואר, גם אם קצת עמוס מדי בפרסומות למיטיביו, יבואני האלכוהול השונים. הוא חוגג אותן עם פסטיבל קוקטיילים גדול ומושקע. אני חוגג אותן איתו. אני נפגש עם יואב סוכרי, מנהלו הנצחי של בית הספר, לשיחה קצרה.

גם ההיסטוריה הפרטית שלי השיקה, פעם, מזמן, לפני 15 שנים, אולי קצת יותר, לזו של זמן אמיתי. במשך כמה מחזורים לימדתי את שיעור היין בתוכנית בית הספר. המקום היה כבר אז מוסד ותיק ומכובד מאוד. אני אולי קצת פחות. בסופו של אותו סיבוב קצר נפרדנו. למיטב זיכרוני, לא לגמרי כידידים. תלמידיו של בית הספר, חיילים מסוקסים למדי, מצאו דווקא אותי, חנון צפוני לבנבן, פרוע מדי עבורם.

לפני 30 שנה, וגם לפני 15, נתפס העיסוק במזיגת משקאות וערבובם כתחנה זמנית בדרך למשרד עורכי דין או נגרייה. לא ממש מקצוע. סוכרי, וגם אני, מסכימים שכל זה השתנה מן הקצה אל הקצה. "שינוי זה אנדרסטייטמנט", הוא אומר, "מהפכה. כשזמן אמיתי נפתח ב-1989, אנשים לא ידעו לשתות, ומי שידע שתה מעט מאוד, ומתוך מגוון מאוד צנוע של משקאות בנאליים. האלכוהול נתפס בישראל כמשהו שלילי, המאפיין שכבות נחשלות. חוסר תרבות. והיום זה הפוך. השתייה מקובלת ולגיטימית בכל שכבות האוכלוסייה והגילאים - החוקיים כמובן, עם הכרה ותמיכה ממסדית, כמו למשל ההכוונה של הקרן לחיילים משוחררים אלינו, האפשרות לשלם לקורס ברמנים על חשבון הפיקדון הצה"לי או ההכרה והפיקוח של משרד הכלכלה על בית הספר".

מה מקומו של זמן אמיתי בשינוי הזה?
"בכל הצניעות, תרומתנו עצומה. 125 אלף איש ואישה עברו כאן. טיפחנו דורות של אנשים שלמדו לאהוב, לכבד ולקדם את התחום. תלמידינו הפכו לבעלי עסקים ולעובדים מקצועיים".

והתלמידים של היום, שונים? לא רק חיילים משוחררים?

"באים אלינו עדיין חיילים משוחררים, אבל יש יותר ויותר תלמידים צעירים יותר שמגיעים תוך כדי השירות הצבאי ואפילו לפניו ורוצים לעבוד במקצוע. יש גם עלייה גדולה במספר הנשים המגיעות אלינו. יש כבר שוויון בינן לבין הגברים".

בעולם המתוחכם של ברי קוקטיילים שיש היום, מה שאתם מציעים מספיק?

"הפריחה המבורכת של המקומות הללו גורמת למקצוע להיתפס אפילו כעוד יותר סקסי ומאוד-מאוד מקצועי. חלק גדול מכל אנשי הברים המופלאים האלו התחילו אצלנו כתלמידים, ובשל יכולתם הגבוהה עפו למעלה".

אני יוצא מהמרתף החשוך בדרום העיר, שם ממוקם "זמן אמיתי", אל השמש הלוהטת. ממול עמד פעם הבר של שאול רופא. אחד הטובים שהיו כאן. אני מתגעגע לקציצות הבשר והתרד שלו. אבל מתי רחוק. בערב אולי אלך לשתות קוקטייל בכל זאת.

מתכוני קוקטיילים מהספר החדש של "זמן אמיתי"

מוחיטו - בכוס הייבול גבוהה כותשים 8-6 קוביות שיצרתם מחצי ליים עם 3-2 קוביות סוכר. מוסיפים 8 עלי נענע, 60 מ"ל רום לבן, 2 "שפריצים" של אנגוסטורה ומעט קרח כתוש וסודה להשלמת התכולה. מערבבים עד לקבלת מרקם אחיד

מוחיטו / צילום: תום גץ
 מוחיטו / צילום: תום גץ

וויסקי סאואר - מנערים בשייקר עם קרח או צנצנת סגורה 60 מ"ל וויסקי, עם 30 מ"ל מיץ לימון, 30 מ"ל מי סוכר, 15 מ"ל חלבון ביצה טרי ומעט אנגוסטרה. מוזגים לכוס לואו בול דרך מסננת.

וויסקי סאואר / צילום: תום גץ
 וויסקי סאואר / צילום: תום גץ

סמאש - מנערים בשייקר או צנצנת מלאה קרח 50 מ"ל ג'ין טוב עם 25 מ"ל מיץ לימון טרי ו-15 מ"ל מי סוכר ובתוספת כמה עלי בזיליקום. מוזגים לכוס נמוכה דרך מסננת.

סמאש / צילום: תום גץ
 סמאש / צילום: תום גץ