פחות יוזמות חוק פרטיות? שקד אולי השתדלה, אבל המציאות רצתה אחרת

איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר ויושבת-ראש מפלגת ימינה, מתגאה במאבק שלה נגד מעורבות ממשלתית מוגזמת, נגד ביורוקרטיה, נגד רגולציה, נגד תקנות - וגם נגד עודף של חוקים. 

לפני זמן מה, בראיון לגלי צה"ל, התפארה שקד כי צמצמה את החקיקה הפרטית ב-50%. שקד הזכירה את ההישג גם בנאום שנשאה לפני חודשיים בכנס של איגוד היועצים המשפטיים בישראל. 

"חקיקה פרטית" היא הביטוי לחוקים שחברות וחברי הכנסת יוזמים בעצמם - בניגוד ל"חקיקה ממשלתית", שכוללת את הצעת החוק שנולדו במשרדי הממשלה. הכנסת ידועה כמחוקקת בהיקפים גדולים ביחס לפרלמנטים אחרים בעולם: בכל קדנציה חברי כנסת מגישים אלפי הצעות חוק, ורק כמה מאות מהן מאושרות בסוף.

איך זה קשור לאיילת שקד? בתור שרת המשפטים היא ניהלה אתועדת השרים לחקיקה, שהתפקיד המוצהר שלה הוא לצמצם חקיקה פרטית. בוועדה יושבים שרים, שמחליטים אם הקואליציה תצביע בעד או נגד הצעות פרטיות. כיוון שלקואליציה יש רוב מובטח בכנסת, חברי הכנסת היוזמים מקווים לזכות בברכתה. למה? כי כשהוועדה מחליטה ליירט הצעה, נגמר הסיפור שלה.

כפי שטוענת שקד, במהלך הקדנציה שלה אכן נרשמה ירידה בנכונות של ועדת השרים לתמוך בהצעות פרטיות. בכנסת הקודמת ועדת השרים תמכה ב-29% מההצעות שהוגשו לה, כלומר יותר מרבע. בקדנציה של שקד - לפחות עד מרץ 2018 - היא אישרה רק 16% מההצעות, כלומר בערך שישית. המסננת של שקד הייתה צפופה יותר, והסיכוי של הצעה לעבור ירד ב-45%.

האם זה הספיק כדי להפחית את החקיקה הפרטית ב-50%? ממש לא: בכנסת ה-20 חברי הכנסת הגישו כמעט 6,000 הצעות חוק - שיא של כל הזמנים, גם במספרים אבסולוטיים וגם בחישוב יחסי למשך הכהונה. בכנסת שקדמה לה, שכיהנה רק שנה וחצי, הם הגישו פחות מ-3,000; ובזו הקודמת קרוב ל-4,700 הצעות. אז אולי הפילטר של שקד היה צפוף יותר - אבל היה לה הרבה יותר מה לסנן.

בשורה התחתונה: במהלך הכנסת ה-20, בה כיהנה שקד כשרת המשפטים, 246 הצעות פרטיות צלחו את כל המכשולים ונכנסו לספר החוקים. 246 זה יותר מ-112 ההצעות שאושרו בכנסת ה-19 שקדמה לה, ודומה למספר החוקים שאושרו בשתי הכנסות הקודמות - 224 ו-274.

מי שמודאג מעודף חקיקה יכול לתת לשקד צל"ש על המאמץ - אבל ירידה בחקיקה הפרטית? זה פשוט לא קרה.