כשגדי איזנקוט מוחק את החוקים של יריב לוין

המחנה הפוליטי שמוביל ח"כ איזנקוט החל לבטל חוקים מרכזיים של הכנסת הקודמת, בסדרת מהלכים שזכו בשיח התקשורתי והפרלמנטרי לכינוי "חקיקת Undo" • מה מייחד חקיקה שכזו, מה הן ההשלכות האפשריות על היציבות השלטונית ומה הם התנאים לשימוש בה? • המשרוקית של גלובס

ח''כים מהמחנה הפוליטי שמוביל ח''כ איזנקוט במליאת הכנסת, השבוע / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
ח''כים מהמחנה הפוליטי שמוביל ח''כ איזנקוט במליאת הכנסת, השבוע / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

ביום שלאחר בחירת יו"ר הכנסת סדר היום של הכנסת עסק בשש הצעות חוק, כשהמשותף לארבע מהן הוא הימצאן של שלוש מילים בכותרת: "(תיקון - ביטול החוק)". מדובר בשינוי בוועדה לבחירת שופטים (חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט), חוק היועמ"ש וחוק התקשורת, אותם הגוש של גדי איזנקוט מעוניין לבטל ולהחזיר את המצב המשפטי לזה שקדם להם. לכך אמור להתווסף בהמשך, לפי פרסומים, גם ביטול של חוק מח"ש.

● המשרוקית של גלובס | כמה קל יהיה לבטל את בליץ המינויים בכנסת?

בשיח התקשורתי והפרלמנטרי ההצעות האלו זכו לכינוי "חקיקת undo", משל היה מדובר ב־ctrl+z בספר החוקים הישראלי על פעולות הכנסת הקודמת. אבל מה מייחד חקיקה שכזו, ולמה ראוי להיזהר בשימוש בה?

מהי חקיקת undo?

פרופ' איתי בר־סימן־טוב, חוקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ויו"ר משותף של האגודה הישראלית לחקיקה, ניסה לעמוד על מאפייניה של חקיקת undo במאמר שכתב עבור האגודה הבינלאומית למשפט ציבורי (ICON-S). לדבריו, מדובר בביטול של חוק שהתקבל בכנסת הקודמת, תוך כדי החזרת המצב המשפטי לזה שקדם לחוק, מבלי ליצור מצב משפטי חדש.

ואיך חקיקת undo נראית? בניגוד להצעות חוק מרובות סעיפים, הצעות החוק שעומדות לדיון כאן קצרות ופשוטות בהרבה. כך למשל נכתב בסעיף היחידי של הצעת התיקון לחוק היועמ"ש, שייכנס לתוקף בינואר: "חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ״ז-2026 - בטל". פשוט וקל. במקרה של הוועדה לבחירת שופטים, ששינויה נכנס לתוקף עם השבעת הכנסת הנוכחית, להצעת החוק המבטלת ישנו גם סעיף שני: "ביום תחילתו של חוק־יסוד זה, ישובו הוראות חוק־יסוד: השפיטה, להיות כנוסחן ערב תחילתו של חוק־יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)".

בר־סימן־טוב הסביר לנו את ההבדלים בנוסחים: "יש הבחנה בין שני מקרים. אם החוק עוד לא נכנס לתוקף, אפשר לומר שהחוק בטל וספר החוקים לא יכיל אותו. אם החוק נכנס לתוקף, יש להוסיף סעיף אופרטיבי שמחזיר את המצב לקדמותו". עם זאת, לפי ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ייתכן שהניסוחים עוד ישתנו: "הכנסת תצטרך להחליט בהליך החקיקה אם הנוסח הזה מספיק או שצריך להחזיר את ההוראות שהיו קיימות טרם החוק שמבוטל. אבל המהות תהיה אותה מהות".

זה לא אומר שכל חקיקה שמבטלת חוק קיים עונה על ההגדרה של חקיקת undo. בר־סימן־טוב נותן במאמרו "איסור פלילי מסוים שהיה בספר החוקים שנים רבות" ולכן מבוטל, כדוגמה לחקיקה מבטלת שאינה undo. דוגמה יותר אקטואלית, מהכנסת הנוכחית, היא הצעת החוק של חבר הכנסת שמחה רוטמן לבטל את חוק תכנון משק החלב מ־2011. "אומנם יש הקבלה בחלק מהפנים של החקיקה", בר־סימן־טוב אומר לנו, "אבל בחקיקת undo יש את האלמנט של המיידיות, של ביטול החלטה של כנסת קודמת. זה גם יוצר מעין 'רציפות' של הדיונים מהכנסת הקודמת".

הבעייתיות בצעדים

צעדים מהסוג הזה אינם נטולי ביקורת. "תראו לאן דרדרתם את הכנסת, אלה שהטיפו לנו מוסר על הצורך לדון בכל דבר לעומק", טען שר המשפטים יריב לוין בהקשר של שינוי הוועדה לבחירת שופטים, והוסיף: "ההליך בלתי תקין כי לא ניתן זמן לממשלה לקבוע את עמדתה". עד כמה הביקורת הזו מוצדקת?

נתחיל בשאלת המנדט. "אני חושב שברור שיש פה מנדט דמוקרטי במסגרת כנסת חדשה שקיבלה מנדט מהציבור", אומר לוריא. בר־סימן־טוב מסביר: "מבחינת הדין הפורמלי, אין מגבלה על החוקים שאפשר לקדם לפני הקמת ממשלה שכן הכנסת היא רשות נפרדת וריבונית להחליט אילו חוקים היא רוצה לחוקק. יחד עם זאת, כמסורת בלתי כתובה, היה מקובל שבתקופה זו חוקקו חוקים דחופים או חוקים שממשלה עתידית מחוקקת לפני הקמתה לצורך הקמתה", כמו חוק ממשלת החילופים. "הסוג השני הוא בעיניי יותר בעייתי ופחות לגיטימי, כי מתקנים חוקי יסוד וחוקים רק כי הם נתפסים כמכשולים להקמת ממשלה". הוא מסביר שבמקרה של חקיקת ה־undo שמקודמת כרגע, הנימוק, שגם התקבל על ידי היועצת המשפטית לכנסת, הוא הדחיפות.

עם זאת, אין פירוש הדבר שאין בעייתיות במהלך שמקדם כעת הגוש של איזנקוט. "נקודת המוצא היא שמהלך של ביטול גורף של חקיקה שנעשתה בכנסת קודמת מיד עם תחילת עבודתה של כנסת חדשה, במצב רגיל, הוא מהלך לא רצוי", אומר לוריא. "הוא פוגע ברציפות של מערכות שלטוניות, בוודאות ובתוכניות ארוכות טווח".

"החשש הוא שכל רוב חדש בפרלמנט עלול לטעון שהפרלמנט הקודם חוקק חוקים מסוכנים שחייבים ביטול או שהפרלמנט הקודם הוא שפגע בדמוקרטיה ואילו הפרלמנט החדש רק משקם אותה", כותב בר־סימן־טוב במאמרו, ומוסיף: "מכיוון שקל יותר לחוקק חקיקה מסוג זה, הליך חקיקתם עלול להיות מזורז מדי ובלתי מושכל".

לכן, שניהם נותנים דגשים לגבי האופן בו חקיקת undo לא תגלוש למחוזות הבעייתיים. ראשית, הקפדה על ההליך התקין. "לא משנה באיזה חוק מדובר, חייבים תמיד להקפיד על הליך תקין", אומר בר־סימן־טוב. "כל החוקים חייבים לעמוד בכללים הפורמליים של הליך החקיקה ובכל עקרונות היסוד של ההליך, בדגש על עיקרון ההשתתפות. לכן, רעיונות כמו ביטול כל החוקים בחוק הסדרים אחד הם פסולים". כחלק מכך, הוא מדגיש במאמרו שיש לשים לב שה־undo לא יוצר לאקונה בחוק ושההליך עובר את הביקורת של כל חקיקה אחרת.

שנית, הצדקה. "מוצדק לנקוט במהלך הזה כדי לבטל חקיקה שגורמת לנזק משמעותי מאוד או פוגעת בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים", אומר לוריא. "גם אז צריך לנקוט במהלך בזהירות המתבקשת, לראות שמתמקדים רק בהחזרת הסדרים משפטיים על כנם ושתהיה הצדקה לדחיפות, למשל רצון למנוע נזק בלתי הפיך. לשיטתי, יש שינויים פוזיטיביים שאפשר לעשות במצב המשפטי שה־undo מבקש לחזור אליו, אבל צריך לעשות את זה בהליך שקול ומסודר וקודם כל למנוע את הנזק של החוקים שעומדים כעת בפני ביטול".

תחולה נדחית

ונשאלת גם שאלה: כאמור, השינוי בוועדה לבחירת שופטים חוקק בכנסת ה־25, ונכנס לתוקפו רק בכנסת הנוכחית (מה שנקרא, "תחולה נדחית"). זאת, כחלק מההסכמות שהושגו בתוך הקואליציה לאחר שגדעון סער חבר אליה ב־2024. האם לא מן הראוי שביטול השינוי ייכנס לתוקף רק בכנסת ה־27?

"בדיוק להיפך", אומר לוריא. "התחולה הנדחית נועדה לאפשר את הביטול. שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה בכנסת הקודמת, ציין תוך כדי הליך החקיקה שהמהלך נועד שהכנסת החדשה - אם הציבור ירצה - תוכל לבטל את החוק מבלי שנגרם נזק. גם הממשלה, בתשובות לבג"ץ, קידמה את התזה שלמעשה יש פה הליך דו־שלבי, בו הכנסת ה־26 תידרש לאשרר את השינוי. המשמעות היא שהכנסת קיבלה אפשרות להימנע ממינוי שופטים באופן שהיא מוצאת פגום".