ביה"ד הרבני הגדול: בגידה מצדיקה שלילת רכוש מאישה בוגדת

בפסיקה חדשה קבע ביה"ד הרבני הגדול כי בגידה ממושכת של אישה בבעלה מהווה עילה לחלוקת רכוש לא שוויונית, וכי רכושם של בני זוג יחולק לפי 80% לבעל ו-20% לאישה - בשל בגידתה של האישה בבעל במשך כעשור • הדיינים קבעו כי פסיקתם מבוססת על ההלכה האזרחית ועל חוק יחסי ממון

גירושים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
גירושים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב

בגידה ממושכת של אישה בבעלה מהווה עילה לחלוקת רכוש לא שוויונית - כך קבע בית הדין הרבני הגדול בפסק דין חדש, במסגרתו נקבע כי רכושם של בני זוג יחולק בחלוקה לא שוויונית (80% לבעל ו-20% לאישה) בשל בגידתה של האישה בבעלה במשך כעשור.

בית הדין הרבני מסתמך בפסיקתו על פסיקת בית המשפט העליון בעניין זה ועל הדין האזרחי (חוק יחסי ממון), ומתייחס גם לפסק הדין שזכה לכינוי "פסק דין הבוגדת", שבמסגרתו בחר בית המשפט העליון שלא להתערב בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, על אף שהוא שלל מאישה את זכאותה לשיתוף בדירת מגורים, בין היתר עקב מתן משקל לבגידה שלה בבעלה. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, קיבלה את בקשת האישה לקיים דיון נוסף בהכרעה ב"פסק דין הבוגדת", ובינתיים בית הדין הרבני הגדול מפרש את ההלכה האזרחית הקיימת מנקודת מבטו. לגישת בית הדין הרבני, יש לתת משקל לבגידת אישה בעת חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים, ובמילים אחרות: בגידה מצדיקה שלילת רכוש מהבוגד/ת.

המקרה שהגיע אל בית הדין הרבני הגדול סבב סביב בני זוג שהיו נשואים עשרות שנים, ולהם שלושה ילדים בוגרים. האישה עובדת כשכירה, והגבר הוא בעליו של עסק כלכלי. לפני כשש שנים הגיש הבעל תביעת גירושים נגד אשתו וכרך בתביעה זו את נושא הרכוש.

במהלך הדיונים הסתבר כי האישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואים במשך למעלה מעשר שנים בלי ידיעת הבעל, ומיד כשנודע לו, הוא פתח בהליכי גירושים. הבעל הציג שורה של עדויות וממצאים על אודות הבגידה המתמשכת, ואלה לא הוכחשו. בית הדין האזורי ברחובות החליט לסדר גט מיידי בין הצדדים בהסכמה, וקודם לסידור הגט התחייבו הבעל והאישה בקניין הלכתי כי בית הדין יפסוק בענייני הרכוש בהתאם לחוק האזרחי.

לאחר דיונים פסק בית הדין הרבני האזורי ברחובות כי "מועד הקרע בין בני הזוג" הוא מועד הבגידה שאירעה בשנת 2002, אז החל הקשר של האישה עם הגבר הזר, ולכן שיתוף המשאבים מסתיים אז. על כך ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול וטענה כי יש לחשב את מועד הקרע בין בני הזוג כמקובל, מיום הגשת תביעת הגירושים בשנת 2013.

הבעל מצדו השיב כי עד להגשת תביעת הגירושים הוא לא ידע על בגידתה המתמשכת, אבל אי-הידיעה אינה משנה את העובדות. "בגידה ממושכת במשך כעשר שנים, אשר חותרת תחת מוסד הנישואים והיסוד הראשוני שסוכם בין הצדדים כשבאו בברית הנישואים: אהבה, אחווה, רעות ואמונה הדדית - היא הפרה יסודית ושורשית של השותפות שנכרתה בין הצדדים עם נישואיהם", טען בא-כוח הבעל.

דייני בית הדין הרבני הגדול, הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי, ביססו את רוב פסק הדין שנתנו על המשפט האזרחי וכולל מובאות מפסקי דין של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט למשפחה וכן ניתוח אקדמי של החוק לאיזון המשאבים. באופן חריג, פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול כמעט אינו כולל הפעם מקורות הלכתיים. 

דוקטרינת "השיתופיות המוחלשת"

לגישת הדיינים הרבנים אלמליח, עמוס ונהרי, הדין האזרחי הוא המוביל לשלילת רכוש מהאישה. על-פי פסיקתם, סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג הוא מקור הורתה ולידתה של דוקטרינת "השיתופיות המוחלשת" - כלומר שיתוף חלקי בלבד ברכוש בנסיבות מיוחדות של חיי נישואים.

בהתבסס על פסיקות אזרחיות שונות קבעו הדיינים כי אין להתעלם ממצב שבו אחד הצדדים מקיים יחסים דרך קבע מחוץ לנישואים, ובמיוחד ממצב של "בגידת סתר מתמשכת". על-פי פסק הדין, יש מקום ליתן ביטוי בחלוקת הרכוש למקרה שבו בני הזוג מנהלים מערכת זוגית שאינה ייחודית ושוויונית.

"הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. בפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואים", כתבו הדיינים. "התרשמנו כי האיש שלפנינו היה נוהג כמו רוב האנשים בני החברה האזרחית, שלא היו מסכימים להמשיך בחיי שיתוף עם נשותיהם, וכך נשים עם בעליהן, לוּ נודע להם על הפרת אמון של בן הזוג או בת הזוג באופן עקבי ויסודי. אין זה צודק לייחס לאיש כוונת שיתוף רק מאחר שהאישה הסתירה ממנו את מערכת היחסים שהיא מנהלת ומנעה ממנו למעשה את האפשרות לבחור בפירוק הקשר".

הדיינים קבעו חד-משמעית כי כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר של חיים אינטימיים מחוץ לנישואים לאורך שנים, נוצרת בפן האזרחי "שיתופיות מוחלשת". 

הדיינים ציינו כי קביעה על קיום "שיתופיות מוחלשת" בין בני הזוג אינה באה להעניש את האישה הבוגדת, ואין הם נותנים משקל לפן הדתי או המוסרי של עצם מעשה הבגידה. לא "האשָם" בפירוק הנישואים הוא השיקול הרלוונטי, אלא ניהול מערכת יחסים מקבילה לאורך זמן הוא המחליש את השיתופיות, בהיעדר זוגיות מהותית מלאה.

עוד ציינו הדיינים כי אין להם קושי לפסוק בהתאם להוראות חוק אזרחיות, מאחר שהצדדים קיבלו על עצמם "בקניין הלכתי" את הוראות החוק, ויש בכך כדי לגשר על פערים בין החוק להלכה, ככל שהם קיימים.

בנסיבות, הדיינים הרבנים אלמליח, עמוס ונהרי קבעו כי כל הנכסים שהצטברו לצדדים עד להתבססות הבגידה בשנת 2002 יאוזנו וישוערכו בחלקים שווים בין הצדדים (50%-50%), אך הנכסים שהצטברו לבני הזוג מהתבססות הבגידה ועד להגשת תביעת הגירושים יאוזנו ביחס של 80% לגבר ו-20% לאישה. 

הקשר ל"פסק דין הבוגדת" 

פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול החדש ניתן כאמור על רקע "פסק דין הבוגדת" שעורר סערה בזירת דיני המשפחה, לאחר שבית המשפט העליון, בדעת רוב, אישר את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, לפיה אישה שבגדה לא תהיה זכאית למחצית מדירת המגורים בה התגוררה עם בעלה.

העתירה לעליון סבבה את השאלה אם יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול עקב מתן משקל לבגידה הנטענת של בת הזוג. שופטי העליון דוד מינץ ואלכס שטיין קבעו בדעת רוב כי אין להתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול, לאחר זה מצא כי ביחסים הספציפיים בין בני הזוג מעשה "בגידה" שולל את השיתוף ברכוש. מנגד, השופט יצחק עמית, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני, "מן הטעם שקריאה של פסק הדין בשלמותו מביאה למסקנה כי מעשה הבגידה של האישה, הוא שהטה את הכף לחובתה".

במסגרת פסק דינם החדש מבחינים דייני בית הדין הגדול בין המקרה "החדש" ל"פסק דין הבוגדת", כאשר לטענתם גם על-פי דעת המיעוט של השופט יצחק עמית, יש לשלול את הרכוש מהאישה ממועד הבגידה ואילך.

הדיינים מציינים כי ב"פסק דין הבוגדת" הם סברו כי יש במכלול הנסיבות כדי ללמד כי לא התגבש שיתוף ספציפי בדירת המגורים, בעוד הבגידה הייתה רק נסיבה אחת מתוך המכלול, כאשר בניגוד אליהם, השופט עמית סבר בדעת מיעוט כי לא ניתן לטעון שהאיש לא התכוון לשיתוף בנכס כאשר הבגידה התרחשה רק בסוף תקופת הנישואים ולאחר שהשיתוף כבר התגבש, ועל כן לא ניתן לשלול מהאישה את מה שכבר זכתה בו.

"במקרה שלפנינו - גם אליבא דשיטת השופט עמית - אין כל פגיעה ברכוש שנצבר קודם לבגידה, והפסקת השיתוף המלא תוך מעבר לשיתופיות מוחלשת תתחיל רק ממועד תחילת הבגידה הממושכת, אשר יצרה מצב חדש שבו השיתופיות מאותו שלב ואילך הייתה תוך הסתרה, הטעיה ושבירת האמון שעליו מתבססת מערכת הנישואים של בני הזוג", כותבים הדיינים.

עוד כותבים הדיינים כי אין לקבל את טענת האישה כי התחשבות בבגידה בחלוקת הרכוש תהווה עידוד ותמריץ לכל בעל שיחפוץ לקבוע מועד קרע מוקדם או חלוקה לא שוויונית, שיוכל להשיג את מבוקשו על-ידי הודעתו כי זה שנים רבות הוא בוגד באשתו, וכך יפגע בשיתוף הנכסים של האישה עמו.

"פגיעה בוטה במעמד האישה וזכויותיה" 

מייסדת ומנכ"לית "משפחה חדשה", עו"ד אירית רוזנבלום, מסרה בתגובה לפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול שמעניש אישה בשל "בגידתה": "אט-אט הופכת מדינת ישראל למדינת כל רבניה, המאיימים על מעמדה ועל זכויותיה של האישה הישראלית. בתי הדין הרבניים, מגובים על-ידי פוליטיקאים כוחניים, הפכו לכוח החלוץ של אפליה ופגיעה בוטה במעמד האישה וזכויותיה בישראל. הדיינים הופכים את ישראל למדינת הלכה, ואין מי שיעמוד מולם.

"לקראת הבחירות על אזרחי ישראל לדרוש מנבחריהם התחייבות לפעול להצרת סמכותם ולבחינת מעמדם של בתי הדין הרבניים על החברה הישראלית".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988