מסעדה | פנינה בשוק לוינסקי שהייתה טובה והפכה למצוינת

תפריט חדש בפימפינלה בדרום תל-אביב • האוכל היה בסדר גמור גם קודם, אבל בגלגול הנוכחי הוא מצוין

מסעדת פימפינלה / צילום: איל יצהר
מסעדת פימפינלה / צילום: איל יצהר

המסעדות של רחוב מטלון ב"מתחם" שוק לוינסקי בדרום תל-אביב, סובלות אצלי מאפליה לא ממש מתקנת. יהודי מסורתי כמוני, המעביר את רוב חייו הבוגרים על ספסלי בית המדרש, סליחה, בית המרזח של אדון מתתיהו לנדשטיין, מתקשה מאוד לעבור צד ברחוב מטלון המקסים, שמורת טבע דרומית של חנויות צעצועים.

גם אחרי הסתלקותו לעולם האמת של אדון מתי (בתחילת מאי, בגיל 90, למי שלא עקב), זה שנודע בעשורים האחרונים כ"מתי המקלל", אני ממשיך לפקוד את בית הבירה שלו, שמח לגלות שאיציק הבן, וליאור הנכד ה"חדש", שהחליף את שמוליק, הנכד ה"ישן", מצליחים לשמור על המסורת.

מי שהכי סבלה מהבעיה הזו במדור הזה, היא כמובן מסעדת אוזריה, שיושבת ממש מול מתי. לקח לי כמה שנים להגיע אליה ולכתוב כאן על האוכל המצוין שלה. בר משקאות האניס והדגים המטוגנים פימפינלה (כמנון, סוג עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת האירוסים, לפי מילון ספיר), שוכן קצת הלאה במורד הרחוב, וכשיושבים בו, לפחות בחלל הפנימי, כבר לא רואים את מתי.

הייתי בפימפינלה כמה פעמים ותמיד נהניתי, אבל לא רק שהיא לא הפכה לקבועה שלי בשיטוטיי המרובים בשוק לוינסקי (די ברור למה, אחרי ההקדמה הארוכה הזו), איכשהו גם לא יצא לי לכתוב עליה כאן. אבל לפעמים מתברר שהסבלנות משתלמת. לפני כמה שבועות שכרו אנשי פימפינלה המקסימים והסבלנים אף הם ככל הנראה, את שירותי הייעוץ של השף המוכשר יוגב ירוס, מי שניהל במשך שנים את המטבח של "מל ומישל" (בצוותא עם ניר ויימן), עוד מסעדה ההולכת בדרך כל בשר ועומדת להיסגר בסוף החודש, והיה מעורב בעוד לא מעט פרויקטים קולינריים מוצלחים ומצליחים (הוטל דה ויל ואחרים). בזמן האחרון עוסק ירוס בייעוץ למסעדות, ורואה ברכה בעמלו.

ובכן, גם אני ראיתי ברכה בעמלו כשהתיישבתי כאן לארוחת צהריים עם בני הבכור. טיפסנו על הבר, הזמנתי לעצמי חצי ליטר גינס ועוד איזה ערק ירדני קטן לעיצוב האישיות, ונשאתי תפילה חרישית שהשף ירוס היקר לא יהפוך את הפנינה השקטה הזו לעוד מסעדה תל-אביבית מפונפנת.

לאט אבל בטוח זרמו אל הבר שלל מנות קטנות ובינוניות, לבקשתנו. צלחת חמוצים, חלקם קנויים ממעדניות השוק השכנות, חלקם תוצרת בית. מלפפונים, עגבניות, צנוניות, כרוב, זיתים, כולם טובים ופריכים. כיף.

צלחת החמוצים/ צילום:איל יצהר
 צלחת החמוצים/ צילום:איל יצהר

צלוחית של "חומוס" של אפונה צהובה יבשה (ירוס גרס שאלו עדשים צהובות). כלומר, ממרח לניגוב מאפונה במקום מחומוס. תענוג ארצי עילאי וממכר. עוד שלוק מהגינס, ועוד אחד מערק חדד קריסטל, ואנחנו מוכנים להמשך. ברוסקטה של פלפלים אדומים קלויים וסרדינים מקושטים באורגנו. כמה פשוט, ככה טעים ואפילו, אם יורשה לי, מבריק.

עכשיו הגיעה צלוחית שאיימה להפר את הסדר הטוב כלומר, להכניס קצת "יציאות" קולינריות לתוך מוסד שמרני ורגוע. גספצ'ו של אבטיח, בתוספת גבינת טולום! או בקיצור, אבטיח עם בולגרית, גרסת המרק. לשמחתנו ההתחכמות הקטנה הזו הייתה מוצלחת מאוד. צפירת ארגעה.

השרימפס המצופים בבלילה ומטוגנים בשמן עמוק עם קצת צ'יפס בטטה, היו פשוטים וטובים. צלחת המליטות* המטוגנות הייתה כבר שילוב בין מנת הדגל הוותיקה של פימפינלה, דגים קטנים מטוגנים, להמצאות של ירוס. השף המוכשר צירף למליטות גם במיה קטנה מטוגנת אף היא בזריזות. זה היה חכם וטעים. את הדג עצמו ציפה לא רק בקמח אלא גם בקצת פולנטה, שהעניקה לציפוי פריכות נוספת מבורכת. עוד קצת עגבניות שרי צלויות ורבעי עגבניות כבושות, והאושר מושלם. מלווה קלאסי לערק שלי, ולהפך.

מנת המליטות/ צילום:איל יצהר
 מנת המליטות/ צילום:איל יצהר

קינחנו בעוגת גבינה מצוינת, ומיני "מגנום" ביתי, כלומר שלגון מגנום תוצרת בית. הלכנו על השוקולד המריר, אבל יש גם אחרים. רק הקפידו להיזהר מנייר הכסף הכהה העוטף את היציאה החמודה הזו. השלגון המצוין מונח על מעין סטנד מחורר בארבעה חורים המתאימים בגודלם בדיוק למקל. רמז לזה שאם אתם פחות מאופקים מאיתנו, תוכלו להזמין את כל שלושת הטעמים. יש גם טעמי שוקולד לבן או חטיפי סניקרס.

שלגון מגנום תוצרת בית / צילום:איל יצהר
 שלגון מגנום תוצרת בית / צילום:איל יצהר

אוסף משקאות האניס של פימפינלה הוא ללא ספק הגדול בארץ. יש כאן לא רק אינספור בקבוקי ערק, מקומיים ומיובאים, ולא רק שלל עצום של אוזו יווני, חלקו ממותגים לא מוכרים במחוזותינו, אלא גם ראקי טורקי, כל מיני פסטיסים צרפתיים ואפילו שני בקבוקי אניס מתוק ונהדר מספרד, שממש כדאי לנסות. טעמתי את שניהם, והם קינוח מושלם לסיבוב אניסים רציני. הפקידו את עצמכם בידי בעלי הבית הידענים.

פימפינלה הייתה ונשארה יופי של מקום, עם עיצוב שובה לב, מוזיקה טובה ומשקאות נהדרים. גם האוכל היה תמיד בסדר גמור, ובגלגול הנוכחי עם הייעוץ של השף ירוס, הוא אפילו מצוין. בקיצור, בניגוד אליי עם כל הנאמנויות שלי למתי המקלל, לכם, ממש אין תירוץ.

* מליטות. כמעט כל מי שאוהב דגי ים קטנים מטוגנים, מכיר מן הסתם בגדולתן של הברבוניות ובקסמם של הסרדינים. אבל יש עדיין מי שהמליטות (ברקודה) חמקו מהרדאר שלו, וזה חבל. הן לא פחות טובות מהברבוניות, הסרדינים והאנשובי, ובניגוד לברבוניות הן עדיין זולות, יחסית. חפשו את ה”צינורות” הארוכים הללו אצל מוכר הדגים.

פרטים:
נחלת בנימין 115 (פינת מטלון), תל-אביב, 054-7094407. א'-ה' - 01:00-12:00, ו' - 00:00-11:00, שבת - 00:00-18:00.

מחירים:
חמוצים - 19 שקל, ברוסקטה - 36 שקל, גספצ'ו אבטיח - 19 שקל, שרימפס - 44 שקל, מליטות - 27 שקל ל-100 גרם, עוגת גבינה - 32 שקל, "מגנום" תוצרת בית - 32 שקל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988