אני: מקווה שאני יודע לנהל אנשים. מגדיר לעצמי מטרת-על ואסטרטגיה לפני שאני צולל לפרטים הקטנים. במהלך השנים למדתי לסמוך על אחרים ולא רק על עצמי.
משפחה: ההורים עלו ב-1937 בנפרד מפלונסק, פולין, עיר הולדתו של בן-גוריון, מוטיב חשוב בביוגרפיה של שניהם. אבא הגיע לבד, בן 17, באוניית מעפילים, ואמא, שהייתה בת 10, הגיעה עם כל המשפחה עם סרטיפיקט שקיבלו מהבריטים בגלל רצח אחד מאחיה בפרעות בחברון. שניהם התיישבו בירושלים, הכירו ביניהם והם התחתנו. אבא היה קצין משטרה, ובזכותו קיבלנו טלפון הרבה לפני כולם, אבל לחברים שלי לא היה קו ולא היה לי למי להתקשר.
ילדות: נולדתי בקריית חיים ומגיל ארבע אני בתל אביב. ילדות נפלאה, ים ומשחקים בחוץ. למדתי ביולוגיה בעירוני ה' ואז התחילה לנבוט החשיבה על רפואה.
רפואה: נרשמתי לעתודה האקדמאית, שש שנות לימודים, סטאז' באיכילוב וקריירה צבאית שבמהלכה הייתי רופא גדודי, חטיבתי, אוגדתי, בפיקוד ומטה בחר"פ. במהלך השירות גיליתי את הכישורים הניהוליים שלי. כבר במדים הייתי רופא בכיר במחלקה בבית החולים של הקופה. השתחררתי בגיל 40 והצטרפתי לקופה.
תמי: אשתי. הייתה מורה לאנגלית, והיום אמנית עם יכולת הבעה מעוררת קנאה וכישרון מדהים. נפגשנו באוניברסיטה כשהייתי בשנה החמישית והיא הייתה סטודנטית ללשון עברית. היא גדולה מהחיים, נותנת ספייס ומאפשרת להתפתח, ויש לה יכולת מדהימה לראות תמיד את חצי הכוס המלאה. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בכפר סבא.
כללית: את האזרחות התחלתי כמנהל מחוז פתח תקווה. אחרי 5 שנים עברתי לנהל את בית חולים מאיר בכפר סבא. 7 שנים אחר כך עברתי להיות סמנכ"ל, הייתי מנהל סורוקה 5 שנים, ולפני שנה וחודש מוניתי למנכ"ל כללית.
הסכמי הייצוב: הסכמים של קופות החולים מול המדינה. זאת שיטה של המדינה לשלוט בנו. מכיוון שאנחנו ניזונים מכספי ציבור, אנחנו מחויבים בכללי מנהל תקין ושקיפות, ותמיד נותנים לנו פחות ממה שאנחנו צריכים כדי שנתייעל. מכיוון שגם ככה התקציב צפוף, ההתייעלות באה על חשבון המבוטחים. ההסכמים הם תלת-שנתיים ונקבעים שנה וחצי בתוך התקופה, כך שבמשך שנה וחצי אנחנו מתנהלים בגירעון. בתחילת ינואר, אחרי שהיינו באיזון, ניפול לגירעון של 2.5 מיליארד שקל. החלטנו לא רק לדרוש את מה שמגיע לנו מהמדינה, אלא גם לצאת בשורת צעדים במטה, במרפאות ובבתי החולים שיחסכו רבע מיליארד שקל בלי לפגוע במטופלים.
ליצמן: מכבד כל מה שעשה. משוכנע שכוונותיו טובות.
קריסת המערכת: המערכת מורעבת. לפני 25 שנים, כשנחקק חוק בריאות ממלכתי, תקציב הבריאות עמד על 7.9% מהתל"ג, והיום הוא עומד על 7.3%, כשבעולם הממוצע עומד על 9%. מדובר על מחסור של 7 מיליארד שקל שאקוטיים למתן טיפול נאות. הבקשה שלנו היא לחזור למה שהיה לפני 25 שנים, ולא תזיק גם אסטרטגיה. העולם מקנא במבנה ובהצלחות של מערכת הבריאות שלנו, ותוכנית "אובמה קר" ניסתה לחקות אותה, בביטוח בריאות שווה לכולם. החוק מתקדם, אבל מה שלא נסגר הם המקורות התקציביים, ומכאן נובעות הבעיות.
רפואת משפחה: הבסיס לרפואה טובה. האזרח מקבל את השירות אצל רופא המשפחה ורק אם ייתקל בבעיה חריפה, ייכנס לאשפוז. אשפוז הוא מסוכן בגלל החשיפה לזיהומים, כך שצריך לעשות את מרב המאמץ להימנע ממנו ולפתח את רפואת הקהילה - שיקום בבית דרך הסלולר, ייעוץ וירטואלי. ה"Tyto" שלנו - פיתוח של סטארט-אפ ישראלי, קופסה עם צינור שמאפשר לרופא לראות מרחוק גרון ואוזניים ולשמוע ריאות ולב - הוא חלק מזה.
מנהיגות במערכת הבריאות: ספר שכתבתי ויצא לאחרונה, ואסרתי על מכירתו והפצתו בכללית. אחרי 30 שנות ניהול, בער לי בעצמות לשתף בתובנות שצברתי במערכת הבריאות, ששונה במהותה מכל מערכת אחרת.
פנאי: כתיבה. ככה נולד הספר הראשון ויש לי הרגשה שיהיה גם שני - הייתי קורא לו בינתיים "להיות מנכ"ל" - שיאגד את התובנות שצברתי בתפקיד. מכיוון שאין לי הרבה זמן, אני כותב קצת בסופי שבוע ובערבים.
תפיסת עתיד: הקדנציה של מנכ"ל קופה היא בת כחמש שנים. בגיל 67 אני מרגיש לגמרי ילד ומוכן לכל האתגרים שנכונים לי. אני רוצה להשפיע השפעה מיטיבה על המערכת ולא חושב על פנסיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
