“יש לי חמישה ילדים ואני ישן כל פעם אצל מישהו אחר. לא רוצה שום מחויבות כספית"

אם יהודה קיסר היה קורא את האותיות הקטנות בביטוח המבנה, יכול להיות שהוא היה היום אדם אמיד, עם בית משלו, אולפן מצליח וחיים נוחים מאוד בפנסיה. שבע שנים שילם בכל חודש סכום נאה לחברה שביטחה את אולפני קיסר - מרתף בבעלותו בבית דירות בדרום תל אביב, שהיה בית חם לאמנים מזרחיים ותיקים וקרש קפיצה לזמרים מתחילים שקיבלו הזדמנות בחינם.

ואז, לפני עשר שנים, קיבל טלפון מבוהל מהשכנה מלמעלה: "יהודה, יוצאים הרבה מים מהאולפן שלך, בוא מהר". הוא טס לשם, וכשהגיע לא הצליח לפתוח את דלת המרתף המוצף והבין שהכול הלך. כך התחילה הקריסה שלו, שהגיעה עד חובות של 4 מיליון שקל, מגורים במכונית והידרדרות לפת לחם.

המגבעת שעל ראשו היא אותה מגבעת כהה שהפכה לסימן ההיכר שלו, ומתחתיה משקפיים מרובעים, אבל במקום הביטחון שמילא אותו בעבר - מייסד "להקת העוד" והגב המוזיקלי של זוהר ארגוב, ג'קי מקייטן ובועז שרעבי, אחוז אימה מכל מה שמריח מהתחייבות כספית. הוא לא רוצה לשלם שכר דירה מפחד שלא יעמוד בו, לא חולם על בית משלו מאימת החזרי המשכנתא, ומעדיף לחיות חיי נוודות ספרטניים, לגור אצל אחד מחמשת ילדיו, חברים, או בתי מלון שמזמינים אותו להופיע - הכול כדי לא להתמודד שוב עם השפלת המחסור.

"כשגילו שהנזילה קרתה מצינור חלוד שהתפוצץ, התברר שבשורות הקטנות, אלה שאף אחד לא קורא, כתוב שבכל שנה חייב המבוטח לבדוק אם המטפים תקינים, מערכת החשמל תקינה והאינסטלציה תקינה על-ידי בעלי מקצוע מורשים. היה גם סעיף ספציפי שאמר שאם יש נזילה שמקורה בחלודה, הביטוח לא מכסה את הנזק. כששאלתי את הסוכן למה הוא לא הזהיר אותי, הוא אמר שהייתי צריך לקרוא לפני שחתמתי.

"כל הציוד שהיה לי הלך. מכונות בשווי 250 אלף דולר של אז. כל סרטי ההקלטה של אמנים שהקליטו אצלי ושילמו לי הלכו, והייתי צריך לשלוח אותם לשחזור על חשבוני. בגלל הנזק נאלצתי להשבית את האולפן, והאמנים שהקליטו אצלי קבוע הלכו לאולפנים אחרים ונשארו שם. כדי להקים את האולפן מחדש הכנסתי את שימי תבורי ואביהו מדינה כשותפים, השקעתי כסף, אבל זמרים אמרו לי, 'יהודה, אנחנו מאוד אוהבים אותך, רק התחלנו תקליט אצל מישהו אחר'. הביטוח החליט לתת לי באופן חריג 20 אלף דולר שלא הספיקו לכלום, אז לקחתי הלוואות מהבנק, שתפחו ותפחו, ואיתן חובות למס הכנסה ומע"מ, וככה הגעתי למצב שלא יכולתי להחזיר כסף".

כשנודע לחבריו על מצבו הכלכלי הקשה, הם התגייסו ואספו עבורו כסף בימי שידור ברדיו ובמופעים מיוחדים. שרת התרבות מירי רגב העניקה ל"ג'ימי הנדריקס הישראלי" פרס מפעל חיים בסך 50 אלף שקל, אבל גם הסכום הזה עוקל מיד.

קיסר הוא לא מהמתלוננים על מר גורלם. הוא איש עבודה, לא בוחל בדבר שיכול להניב כמה שקלים, כבר בן 65, אבל רעב להצלחה כמו בן 25. הוא קובע פגישות מהרגע להרגע, כי אין לדעת, אולי מישהו יהיה באולפן ויחשוב שהגיטרה של קיסר יכולה להתאים לו. הוא יתקשר, ויהודה יתייצב שם מיד, בלי אגו ובלי יותר מדי דיבורים, וייתן את הלב, הכישרון והניסיון המוזיקלי העצום שלו.

בעשרה בנובמבר הוא ישתתף ב"פסטיבל הגיטרה" בצוותא, במופע "יהודה קיסר והקיסרים", במסגרת הצדעה לאגדות הרוק פיוז'ן הישראלי, שיארח גם את ארז נץ ויהודה עדר. הם יבצעו שם שלושה שירים ארצישראלים: "אני ואתה" של אריק איינשטיין, "חנהל'ה התבלבלה" ו"עץ תמר ואור ירח" - שיר הערש שאמו נהגה לשיר לו לפני השינה כשהיה ילד.

"כשהתחברתי לזוהר ארגוב, ביקשתי ממנו לשיר את השיר הזה והוא אמר שזה שיר של אשכנזים, לא בשבילו. הקלטנו תקליט וחזרתי וביקשתי ממנו, 'עשה טובה, בוא נקליט אותו, מצידי שיהיה בסוף, שלא יבלוט'. אחרי שנתקענו בלי שיר אחרון, הוא ואשר ראובני הסכימו, קראתי לו 'צל עץ תמר' והוא הפך לשיר נצחי. גם 'חנהל'ה התבלבלה' היה במקור שיר חסידי. הגדוּלה שלנו הייתה שידענו להוסיף לו סחוג ופלפל. אלה שירים שהתגלגלו ברחוב. גם 'בדד' הוא שיר אשכנזי ששרו 'הברנשים של פיאמנטה' והיום מכירים אותו כשיר מזרחי של זוהר. לא היה לנו מושג מה יצליח ומה כדאי להקליט. מה שידענו לנגן - הקלטנו. היינו חמישה אנשים עם כישרון כל אחד בכלי שלו, טאלנטים".

עשיתם חזרות?

"מה פתאום חזרות. הייתי אומר לזוהר, 'אני פותח עם גיטרה, אתה שר בית פזמון ואני נכנס שוב, ובסוף תעשה סימן עם היד'".

יש לך חוש ריח ללהיטים - תכונה יוצאת דופן.

"שטויות, אין דבר כזה. אני יודע לקחת שיר ולהפוך אותו לשלנו. 'ים של דמעות' לא היה של זוהר. שרה אותו זמרת בשם שריתה, וזמרים שרו אותו במועדונים. בתקליט הרביעי הבאתי אותו לזוהר, זה היה בתקופה שהוא שר מה שאמרו לו, לא ממש היה בשליטה".

מי לדעתך היורש של זוהר? קם יורש כזה בכלל?

"אין אף אחד עם קול כמו שלו ואני לא יודע אם יקום. אני משווה אותו לפרסלי, ג'ון לנון ואום כלת'ום. שילוב של קול, כריזמה ויכולת לרגש".

קיסר לא למד אף פעם מוזיקה ועד היום הוא לא קורא תווים, כמו גיטריסט מחונן אחר - אבי סינגולדה. שניהם, אגב, אף פעם לא חלמו לכתוב מוזיקה מקורית ולהלחין בעצמם, והסתפקו בלהיות "מפרט להשכיר" בהפקות ובהופעות של אחרים.

"זה לא מדויק, כי אנחנו כל הזמן ממציאים מוזיקה. המלחין בא עם סקיצה שהקליט בבית לזמר, שמעביר אותה למעבד, שקובע איזה כלי יפתח ומי ינגן איפה, אבל כשצריך לתת חצי דקה ראשונה, אני מנגן אותה מהראש".

ומקבל תמלוגים כיוצר?

"לא, כמלווה".

שהם הרבה יותר נמוכים מאלה שמקבל המלחין.

"נכון, אבל זה אף פעם לא משך אותי. הלחנה היא תכונה מולדת שאין לי, כמו שצריך להיוולד זמר. אני גם לא מצטער שאף פעם לא למדתי מוזיקה. מוזיקאים שלמדו שואלים אותי, 'איך ניגנת את הדבר הזה? זה אסור לפי הכללים'. לי אין כללים, הכול מאינטואיציה. מספיק לי לשמוע את השיר. מי שמנגן מתווים, מאבד לפעמים את הנשמה, לא יכול לזוז ולאלתר".

יש לך הסבר למה משמיעים פחות נשים ברדיו?

"פעם הקריירה של זמרות הייתה נעצרת כשהן התחתנו ולא יכלו להתערבב במועדונים. את שרית חדד הייתי אוסף מהבית שלה בנתניה, והיא הייתה יוצאת מהחלון של החדר שלה וחוזרת באותה דרך כדי שלא יתפסו אותה. גם למרגול היה קשה בהתחלה. אולי אלה שבוחרים את רשימות השירים הם גברים, לא יודע".

היום, הוא אומר, המצב שלו הרבה יותר טוב, החובות הגדולים מאחוריו והוא כבר לא צריך לשיר ברחוב, אף שמדי פעם הוא שר בשוק הכרמל בשביל הכיף והמזומן. אין לו מנהל אישי, והוא בקשר עם משרדי הפקה שעושים בוקינג להופעות של "הקיסרים". "לכולם יש את הטלפון שלי ומי שרוצה מתקשר אליי. יש לי חמישה ילדים ואני ישן כל פעם אצל מישהו אחר, לא רוצה שום מחויבות כספית לאף אחד. הציעו לי להירשם לדיור ציבורי ואני לא רוצה".

למה אתה לא מופיע עם הבן שלך, בן קיסר, כוכב יוטיוב ענק?

"כי הוא עושה פרודיה על שירים עם 'אמיגוס', אני אפריע להם, אבל בפסטיבל הגיטרה, יהודה עדר, ארז נץ ואני נעשה ביוזמתנו את 'סוף עונת התפוזים' מתוך כבוד לאירוע, זה יהיה המופע המסיים".