מתחת לפני השטח: חוסר היעילות של הרשות לפינוי מוקשים

לפני תשע שנים יצאה לדרך ברעש גדול הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, אך כעת הטענות נגד אפקטיביות המיזם נערמות • בקצב כזה פינוי הקרקעות צפוי להסתיים במאה ה-23 ויעלה 6 מיליארד שקל • משרד הביטחון: אנחנו עובדים בסטנדרט גבוה מהמקובל בעולם

פינוי מוקשים ברמת הגולן /  צילום: משרד הביטחון
פינוי מוקשים ברמת הגולן / צילום: משרד הביטחון

בשנת 2011 הוקמה הרשות לפינוי מוקשים (רלפ"מ) תחת משרד הביטחון, כדי לפנות בשלב ראשון 100 אלף דונם זרועי מוקשים, אחרי שהילד דניאל יובל איבד את רגלו בפיצוץ בשנת 2010. אלא שבדיקת "גלובס" מעלה כי פעילות הרשות בעייתית ביותר - עד היום היא הוציאה 300 מיליון שקל ופינתה לפי הצהרתה רק כ-9,000 דונם (המספר האמיתי אפילו נמוך יותר). חוסר היעילות הזאת זועק לשמיים, במיוחד כשמשווים אותו לנעשה בעולם בתחום פינוי המוקשים.

המוקשים
 המוקשים

המלחמות הרבות שידעה ישראל הותירו אחריהן אלפי שדות מוקשים לאורך הגבולות. ההערכות מדברות על מאות אלפי מוקשים שממשיכים לזהם שטחים עצומים. בשנת 2010 אמר מי שהיה אז קצין הנדסה ראשי, שלי משה, כי השטח הממוקש בישראל מוערך ב-200 אלף דונם, שטח גדול מירושלים ותל-אביב ביחד. השטחים הממוקשים מתמקדים בארבע אזורים שונים: רמת הגולן, הבקעה, הערבה ויהודה ושומרון.

לבעיית המוקשים בישראל יש השלכות רבות על הביטחון, הבטיחות, התיירות, החקלאות וכמובן הנדל"ן. הצורך בשימוש במוקשים היום לשם הגנה על הגבולות הצטמצם משמעותית. בידי צה"ל יש פתרונות טובים יותר, והשטחים הממוקשים מהווים היום בעיקר נטל ביטחוני וכלכלי.

מבקר המדינה כתב ב-2016 כי "המשימה הלאומית לפינוי שדות מוקשים היא בעלת חשיבות גבוהה בשל רמת הסיכון הנשקפת מהם לחיי אדם, ובשל הצורך האזרחי לייעד קרקעות יקרות ערך לשימוש מועיל. כיום קיימים במדינה מאות אלפי דונמים של שטחים ממוקשים או חשודים במיקוש, ועקב כך, בהיותם סכנה לציבור, הם מגודרים ואסורים לשימוש. אף על-פי כן נרשמים מדי שנה בשנה מקרים של כניסת אזרחים וחיילים לשדות מוקשים, וחלק מהם מסתיימים בפציעה, באובדן גפיים ואף במוות".

משבר המוקשים בישראל עלה למודעות בשנת 2010. בזמן בילוי משפחתי בשלג בפסגות הגולן, עלה דניאל יובל בן ה-10 על מוקש, נפצע קשה ואיבד את רגלו. דניאל התגייס למאמץ "הקואליציה לפינוי מוקשים ישראל" שהוקמה על-ידי ג'רי וויט, אזרח אמריקאי שאיבד גם הוא את רגלו בישראל כתוצאה מפיצוץ מוקש. הקמפיין הציבורי הצליח במהירות רבה ומפתיעה, ובעקבותיו נחקק "החוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים" כבר בשנת 2011.

מטרת החוק נוסחה כך: "ליצור תשתית נורמטיבית לפינוי שדות מוקשים שאינם חיוניים לביטחון המדינה ולפינוי שטחי נפלים ולהכריז עליהם נקיים ממוקשים או מנפלים, לפי העניין, ברמת בטיחות מרבית לאזרחים, בהתחשב במחויבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל, והכול בפרק זמן קצר ככל הניתן". החוק קבע כי תוקם רשות לפינוי מוקשים (רלפ"מ) שתפעל במשרד הביטחון.

הרלפ"מ הוציאה עד 2018 יותר מ-275 מיליון שקל על פעילות פינוי המוקשים, אך הגיעה לתוצרים דלים במיוחד. הרשות הצהירה כי במשך כ-9 שנים פינתה כ-9,000 דונם בלבד מתוך כ-200 אלף הדונמים הממוקשים שבשטח ישראל. בפועל, ממידע שהגיע לידי "גלובס" עולה כי קיימת כפילות בהצהרות הרלפ"מ, וכי כ-3,000 דונם הם עבודות חוזרות ונשנות על אותם שטחים בערבה, באזור ספיר-עין יהב. העבודות החוזרות נדרשו עקב כשלים שנתגלו - מוקשים חיים שנמצאו בשטח, והן עלו לקופת המדינה יותר מ-120 מיליון שקל. כך יוצא שהנתון האמיתי של שדות מוקשים מפונים הוא כ-6,000 דונם, שגם הם מחושבים בצורה של יחידות מ"ר בשילוב עומק.

יש לציין כי גורם ברשות לפינוי מוקשים הכחיש לחלוטין את הטענות לחזרה על פינוי מוקשים בהיקפים כה נרחבים, ולדבריו מדוברות בעבודות שהופסקו באמצע בשל נטישת חברה באמצע הפרויקט וכן בשל גילוי צורך בהעמקת החפירה לאיתור מוקשים לאחר סיום הפרויקט.

רק לשם השוואה והבנת הפערים האדירים, ארגון MAG הבריטי, שפועל לפינוי מוקשים במדינות מתפתחות בעולם, הצהיר כי הצליח לטהר ב-2018 שטח של יותר מ-127 אלף דונם בעלות של כ-270 מיליון שקל בלבד. בנוסף, מחיר פינוי מוקשים בעולם עומד על 2-8 דולר למ"ר. בישראל המחיר עומד על כ-14 דולר למ"ר.

גורם העוסק בפינוי מוקשים בישראל ובעולם טען כי בפרויקטים שהוציאה הרשות למכרז, בכ-80% משטח שדה המוקשים לא היה ולו מוקש אחד. דוגמה קיצונית היא אתר ים המלח, שעלות הפינוי בו הסתכמה ב-30 מיליון שקל, אולם 100% מהשטח נמצא ללא מוקשים. בפרויקט אילת-באר אורה משנת 2016, פינו כ-460 דונם שבהם נמצאו 16 מוקשים, בעלות של 15 מיליון שקל.

בשנת 2017 בוצע פרויקט פיילוט לפינוי מוקשים באמצעות כלבים בערבה תיכונה. פרויקט זה נועד לבחון את יעילות הכלבים בגילוי מוקשים. השטח שהוקצה לפינוי פונה בעבר, אך לאחר הפינוי אותרו בו מוקשים מסוכנים. בשלבים מוקדים יחסית, התגלה כשל חמור בהפעלת הכלבים, שהותירו מאחוריהם מוקשים מסוכנים שכמעט גבו חיי אדם במהלך הפרויקט. לבסוף, השיטה הוחלפה בהפעלת כלים מכאניים והשטח פונה.

לטענת גורם שהשתתף בפיילוט הכושל, המדינה הוציאה מיליוני שקלים, בין היתר על הקמת מתקן ייעודי לאימון כלבים ועל הבאת כלבים "מיוחדים" מקמבודיה. לדבריו, בשטח של כ-220 דונם אותרו בסך-הכול 17 מוקשים. וכאמור, שטח זה כבר פונה בעבר.

יתר על כן, רוב השטחים שכבר טוהרו ונוקו ממוקשים, לא שוחררו לציבור בסופו של דבר. לטענת גורם הבקי בפרטים, מתוך כ-4,000 דונמים שפונו במרחב רמת הגולן ואזור עמק בית שאן, רק כ-90 דונם שוחררו לשימוש הציבור.

דוח מבקר המדינה משנת 2016 ציין כי מתוך שישה פרויקטים שהסתיימו על-ידי הרלפ"מ, רק אחד שוחרר לציבור, והוסרו הגדרות.

כך יוצא שבתשע שנות הרפל"מ ומאות מיליוני השקלים שכבר הושקעו בה, התקבלה תנובה דלה במיוחד. קצב פינוי המוקשים עומד כ-1,000 דונם לשנה, מתוכם כ-30% עבודות חוזרות, לצד הוצאות של כ-30 מיליון שקלים. המשמעות היא שאם לא יחול שינוי בהתנהלות הרלפ"מ, העלות הסופית של הפרויקט וניקוי כל 200 אלף הדונמים צפויה להגיע בהערכה מינימליסטית ל-6 מיליארד שקל ולהסתיים אי-שם סביב המאה ה-23.

המחשה נוספת לאי-יעילות הרלפ"מ נמצאת בפרויקט ב"ארץ המנזרים" שבערבה. בשנה החולפת בוצע שם פינוי מוקשים שהונחו על-ידי צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים. שטח הפינוי חולק לשני פרויקטים שווים בין קבלן של הרלפ"מ לבין יחידת יהלום של ההנדסה הקרבית הצה"לית. בעוד שמשך הפינוי של הרלפ"מ עמד על יותר משנה, לטענת גורם בצה"ל - הצבא הצליח לסיים את הפרויקט בפחות מחודש.

כמו בכל תחום, גם לפעולות ניקוי המוקשים קיימת תקינה בינלאומית, שמטרתה לקבוע סטנדרט מקצועי הולם ואיכותי. הרגולטור הבינלאומי בעניין הוא Geneva International Centre for Humanitarian Demining. תקן הפינוי העולמי הוגדר על 99.65% פינוי מוקשים מתוך השטח. לדברי מנהל הרלפ"מ, מרסל אביב, הרשות החליטה להחמיר אף מעבר לסטנדרט של התקינה הבינלאומית.

כך או אחרת, נראה כי נדרשת חשיבה מחודשת בתוך הרלפ"מ ועל הרלפ"מ.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה כי הרשות אחראית לפינוי של 90 אלף דונם, שאינם חיוניים לביטחון המדינה. בכל אתרי הפינוי של הרשות, העבודות הן ברמה גבוה יותר מהנהוג בעולם, כדי לוודא שלא יישארו מוקשים בשטח.

בשנתיים האחרונות פינתה הרשות כ-3,000 דונם ברמת הגולן, בקעת הירדן והנגב. בנוסף, הרשות מיפתה על-פי מודל שטפונות בנחל ערבה מעל ל-25 אלף דונם של שטח חשוד במיקוש.

פינוי המוקשים ברמת הגולן הוא בשדות סורים ישנים, שאינם ממופים. עבודות הפינוי מורכבות עקב סוג האדמה וסוגי המוקשים, ולכן העלות ומשך הפינוי עולים בהתאם. מאז החלה לפעול הרשות בשנת 2012, פונו למעלה מ-10 אלף דונם שהועברו לידי צה"ל ורמ"י. 

דובר צה"ל מסר בתגובה נתונים אחרים, ולטענת צה"ל, עד כה פונו על-ידי הרלפ"מ 1,440 דונם במרחב רמת הגולן, מתוכם 1,140 כבר שוחררו לציבור. "משנת 2013 ועד היום פונו כ-1,140 דונם של שטחים ממוקשים במרחב רמת הגולן ושוחררו לציבור. כ-300 דונם של שטח ממוקש מצויים בהליכי פינוי וישוחררו לציבור עם סיום העבודות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988