דעה: הרוח החלוצית שמקדם ברינגר עוד תצטרך לחכות

השמועות על מותה של הלכת אפרופים של בית המשפט העליון היו מוקדמות מדי ומבוססות פחות מדי • גם הוויכוח הזה, שהיה אמור להיות ענייני ומקצועי, גלש במהרה לוויכוח ימין–שמאל בין המחנות המתכתשים תדיר על זהותה ואופיה של מערכת המשפט הישראלית

השופט אלכס שטיין / צילום: רפי קוץ, גלובס
השופט אלכס שטיין / צילום: רפי קוץ, גלובס

ברגע השיא של המערכון המפורסם שבו מתכתשים שני השמוליקים, סגל ורודנסקי, על אודות קריסתו הנטענת של בית הוועד הפועל של ההסתדרות, מודה פוקס (סגל) כי אף שטען בהסתמך על מה שהיום היינו מכנים "פייק ניוז", כי הבניין פוצץ בלילה, הוא עדיין עומד על תילו ממש מחוץ לחלון. "עכשיו הוא עומד", הוא מסביר. "הלילה פוצצו ועד הבוקר בנו אותו מחדש". "האם אפשר להקים בניין עצום כזה בן לילה?" שואל בכעס ובתמיהה רודנסקי. "אז אתה לא יודע למה מסוגלת ההסתדרות", עונה לו סגל.

גם הלכת אפרופים של בית המשפט העליון, שעל מותה נודע בערב שבין חמישי לשישי מבין מילות טורו של עו"ד גיל ברינגר, קמה לתחייה ועמדה על מכונה בבוקר יום שישי. השמועות על מותה היו מוקדמות מדי ומבוססות פחות מדי. אלא שגם ויכוח כזה, שכולו אמור להיות ויכוח משפטי, מקצועי וענייני, הפך עד מהרה לוויכוח ימין-שמאל בין המחנות המתכתשים תדיר על זהותה ואופיה של מערכת המשפט הישראלית. לכל אלה, אם תרשו לי להעיר, אין קשר לפסק הדין הנוכחי בעניינם של "ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ" (ואיך אפשר ויכוח משפטי עכשווי בלי ביבי) ורכבת ישראל.

בסוף השבוע האחרון, לאחר פרסום טורו של ברינגר, געשה הארץ (או אולי בעצם רק אומת הטוויטר). סוגיה משפטית כבדת משקל, שהפעם לא נגעה לתיקי ראש הממשלה, הרעידה את אמות הסיפים. האם הלכת אפרופים, אחת המרכזיות במשפט הישראלי בכלל ובדיני החוזים בפרט, מצאה את מותה הפתאומי בדממה ובלי שנודע הדבר ברבים, כפי שבישר גיל ברינגר בטורו השבועי? עד כדי כך סוער וגועש היה הוויכוח הזה, עד שהצטרפו אליו שמעון ריקלין ואלירז שדה, דמויות נדירות בדרך כלל בדיונים הנוגעים להלכות פרשנות החוזה.

על הפגמים והכשלים בעמדתו של ברינגר, עמדו כבר לפניי. טורו של עו"ד שחר בן-מאיר הביא מספר דוגמאות הממחישות כי התמונה המשפטית היא אחרת מהנטען על ידי ברינגר וכי למעשה לא מדובר כאן בביטול הלכה כלל וכלל. למעשה, קריאה בפסק הדין - כפי שהסבירו רבים, מגלה כי השופטים עצמם מפנים להלכת אפרופים כזו שמכתיבה את הדין בסוגיית פרשנות החוזה.

בפסקה 12 של פסק הדין מבהיר השופט שטיין את התורה כולה - "הלכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה, אבל לא כל החוזים נולדו שווים. רמת הפירוט של החיובים והזכויות איננה זהה בכל חוזה וחוזה". זהו למעשה עצם העניין: פסק הדין שלפנינו אינו בא לבטל את הלכת אפרופים אלא לחדד אבחנה בין סוגים שונים של חוזים והאופן הראוי לפרשם. גם הילוכם של השופטים בדרך לתוצאה שהגיעו אליה אינו זהה ויעידו על כך מילותיו של השופט גרוסקופף, שהסביר את הבדלי הגישה שבינו לבין השופט שטיין, על אף התוצאה הזהה במקרה זה.

"כאן מצטלבות דרכיהן של חבריי ודרכי", כתב גרוסקופף. "הן לשיטתם והן לשיטתי יש לקרוא את ההסכם שבו עסקינן [כלומר ההסכם הספציפי הזה ולא כל הסכם בכל זמן ומצב - א"מ] בצורה צמודה ללשונו, תוך התבססות על ההסדרים שהצדדים בחרו לקבוע בו, והימנעות מלקרוא לתוכו הסדרים שלא בחרו לקבוע בו. לשיטת חברי, השופט אלכס שטיין, הדבר מוצדק מאחר שמדובר בחוזה סגור עם התניה מלאה; לשיטת חברי, השופט עוזי פוגלמן, יש לתת משקל לכך שמדובר בחוזה שהשתכלל בעקבות זכייה במכרז ציבורי; לשיטתי דרך הפרשנות האמורה נגזרת מכך שמדובר בחוזה עסקי, אשר ראוי לפרשו על פי כללי פרשנות הנותנים ללשון החוזה מעמד מכריע. בין כך ובין כך, התוצאה במקרה זה היא אותה תוצאה", כתב גרוסקופף.

היינו יכולים לעצור כאן, אלא שמעבר לנימוקים לגופו של עניין ולגופה של הלכה, ראוי להתייחס גם לרטוריקה שבה בחר ברינגר להשתמש. הלכות, שלא כמו ציפורים, אינן מתות בסתר. הן אינן עצים הנופלים בלא להשמיע קול ביערות עבותים אשר איש אינו שומע את נפילתם ואינו יודע אם נפלו. הלכות משפטיות בשיטת התקדים הנהוגה בישראל הן הלבנים שמהן בנויה שיטת המשפט שלנו. לא ניתן להזיז או להחליף אותן בלא שהדבר יהיה ברור וגלוי ומוצהר. לא ניתן ואף לא רצוי. בית המשפט העליון אינו נוהג לבטל הלכות באגביות דוממת - אלא כאשר הלכה כזו מבוטלת, ודאי אם היא ותיקת יומין, מרכזית, משפיעה כל כך וכזו שעוררה לאורך השנים פולמוס גדול בין המשפטנים בשאלת היותה ראויה, הדבר נאמר באופן מפורש ובקול רם וצלול.

בטורו כתב ברינגר כך: "השבוע, בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הודיע השופט שטיין על פטירתה של הלכת אפרופים, והיא בת 24 שנה בלבד. בלי הודעות לתקשורת, בלי מודעות אבל גדולות, ובלי חגיגות מיותרות. היה טוב וטוב שהיה - אבל זהו. הלכת אפרופים הגיעה אל קיצה". אני מניח שגם ברינגר, המלין תדיר על אקטיביזם ויצירתיות שיפוטית והחופש שלטעמו נוטלים להם שופטים בפרשנות מילות החוק, מכיר בחשיבותה של הוודאות המשפטית. ודאות כזו אינה יכולה להתגבש ככל שבתי המשפט לא יבהירו במפורש מהו הדין החל לטעמם בכל עת ואיזו קביעה או פסיקת עבר פסקה מלהיות הדין הנוהג. יפים שבעתיים הדברים בכל הנוגע לפסיקות שניתנו בהרכב מורחב, כמו בפרשת "ארגון מגדלי הירקות", שעסקה גם היא לאחר פרשת אפרופים באופן הראוי לפרשנות חוזה.

לכן - כאשר מבוטלת הלכה משפטית ומוחלפת באחרת, נוהג בית המשפט לציין זאת במפורש באופן המייצר כותרות ראשיות בעיתון, ואינו משאיר את הדבר לניחושים או גילויים חרישיים הנשמרים לסוף השבוע. כך היה למשל בנוגע להלכת קולומבו הוותיקה, שעסקה במכר מותנה (קונסיגנציה) ומשכון מוסווה, ושבוטלה בפסק דין קידוחי הצפון בהרכב מורחב של בית המשפט העליון.

באותו מערכון של סגל ורודנסקי שואל רודנסקי "מה אתה כל כך שמח שפוצצו את בניין ההסתדרות? מה טוב בזה?" "שהראינו להם", עונה לו סגל. "למי?" שואל רודנסקי. "להסתדרותניקים, אתה מבין? שלא כולם נכנעים להם. שיש עוד רוח חלוצית ביישוב". דומני שהפעם הרוח החלוצית שמקדם ברינגר תצטרך לחכות לפסק דין אחר כדי שאפשר יהיה "להראות להם". 

הכותב הוא היועץ המשפטי של עמותת הצלחה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988