מבחני פיזה שנחשפו אתמול הראו לנו את השתקפותנו המכוערת מבעד למראה: לישראל יש הישגים עלובים בתחום החינוך. לא רק שהילדים שלנו מפגרים ביחס לבני דורם בעולם, גם זכינו בכבוד המפוקפק להיות המדינה שבה יש את הפערים הגדולים ביותר במערכת החינוך. על אף שבשנים האחרונות יש הבנה עמוקה במשרד החינוך שיש להשקיע משאבים משמעותיים במערכת החינוך הערבית, לא מפתיע שהפער העיקרי הוא בין יהודים לערבים.
אנו מוכרחים להסתכל על התנאים שבהם גדלים הילדים. לפי דו"ח העוני האחרון כמעט חצי מהמשפחות הערביות הן עניות. הילדים הערבים מגיעים לבית ספרם מבית של מחסור וקושי. לזה נוסיף את האלימות המשתוללת בחברה הערבית שמשפיעה על כול בית, שכונה ומשפחה. מי באמת יכול להיות פנוי ללמידה משמעותית? ואיך משרד החינוך יכול להצליח בסביבה שהיא פוגענית לילדים?
נוכל להמשיך לעצום את עינינו למדיניות הכלכלית האנטי-סוציאלית של ישראל. נוכל גם לעצום את עינינו לבעיית האלימות בחברה הערבית כאילו זו בעיה "שלהם" ולא "שלנו". אבל את המחיר נשלם כולנו כשנהפוך להיות מדינת עולם שלישי נכשלת בעוד שני עשורים. אם לא נפנים שמדיניות כלכלית שמטפחת את החזק ופוגעת בחלש כורתת את הענף שעליו כולנו יושבים, נמצא את עצמנו עם מדינה שהייתה פעם קטר לפיתוח הידע האנושי והופכת להיות קרון נגרר של רכבת מקרטעת. אם לא נצליח ליצור אקלים חברתי נטול אלימות וסכנה בחברה הערבית לא יעזרו לנו מיליארדי שקלים שנשפוך כדי להביא הישגים בלימודים.
מעבר למערכת החינוך הערבית גם ציוניהם של התלמידים במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית מתחת לממוצע. הסיבה העיקרית לכישלון הזה היא שהתלמידים אצלנו לומדים רק לשנן ידע ולהקיא אותו במבחני בגרות לא רלבנטיים ואילו מבחני פיזה של העולם בוחנים באיזו מידה התלמידים רוכשים כלי חשיבה והבנה כלליים "המאפשרים התמודדות טובה ויעילה עם סביבתם".
המבחן בוחן יכולות כמו הסקת מסקנות ויישום ידע בהקשרים שונים ואילו אצלנו מלמדים ידע מוגדר וקבוע מראש על מנת להצליח במבחן הבגרות. כך קורה שהתלמידים הישראלים שאותם לימדו להתמקד במיומנויות להצלחה במבחן ולא בידע, נכשלים במבחן שלא ניתן להתכונן אליו.
את מערכת החינוך מוכרחים לשנות מהשורש. לשנות את שיטת הבגרות של עולם האתמול, להתחיל להקנות חשיבה יצירתית וביקורתית לילדינו ולייצר בתי חינוך שמפתחים סקרנות ופותחים ערוצי ידע נרחבים ביותר. גם את החברה משנים מהשורש. משנים מדיניות לכיוון של חברה משותפת ושוויונית. חברה שבה כול אזרח ואזרחית מקבלים הזדמנות שווה ואמתית למצות את הפוטנציאל שלהם. זה אומר שוויון כלכלי ושוויון אזרחי. עד שזה לא יקרה, אלה יהיו התוצאות שנקבל. מי שרוצה לשנות שלא יחפש את הפתרון במערכת החינוך הערבית שנמצאה כושלת במבחן שבו לא היה לה שום סיכוי להצליח. כשהמציאות בישראל תאפשר זאת נראה גם את דור העתיד של החברה הערבית עולה על הקטר שלוקח אותנו קדימה ולא גורר אותנו לקרונות האחרונים. אני משוכנע בכך כי אני מכיר אותם. בואו ניתן לו הזדמנות. בואו ניתן לעצמנו הזדמנות.
הכותב הוא מנכ"ל גבעת חביבה- המרכז לחברה משותפת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
