תיקי נתניהו | פרשנות

פרשנות: בקשת החסינות של נתניהו היא לא מסמך משפטי אלא המשך הקמפיין

אפילו גדול השמרנים של בית המשפט העליון חשב שחוק החסינות נרחב מדי • נתניהו טוען לאכיפה בררנית, אך העובדות אומרות אחרת • ואצל "ישראל ביתנו" מתחילה לפוג הסבלנות מהתנהגותו של יו"ר הכנסת • פרשנות

אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין / צילום: יוסי זמיר, תמר מצפי, דוברות הכנסת; עיבוד: טלי בוגדנובסקי
אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין / צילום: יוסי זמיר, תמר מצפי, דוברות הכנסת; עיבוד: טלי בוגדנובסקי

השופט העליון משה לנדוי ז"ל, גדול השמרנים של בית המשפט העליון שלנו, ישב בעליון כ-30 שנה וכיהן כנשיא העליון כשנתיים. יותר מתריסר שנים לפני שמונה לעליון שימש כשופט בחיפה, עוד מימי השלטון המנדטורי ושמו הלך לפניו כמי שדוגל בגישה המצמצת את מרחב פרשנות החוק. הוא היה הראשון לראשוני מתנגדי "מבחן הסבירות" שהכניס נשיא העליון אהרון ברק וצוטט  בהתנגדותו לאקטיביזם השיפוטי. דברי ימי העליון מלאים בציטוטים, נאומים ומאמרים המפנים לגישתו השמרנית.

כמה מפסיקותיו היפות, הנוגעות לעניינו היום, הן ענייני חסינות חברי כנסת. לא מפתיע במיוחד, כיוון שוויכוחים ציבוריים על רדיפות פוליטיות באמצעות משטרה ובתי המשפט נוכחים בחיים הפוליטיים של ישראל משחר הקמת המדינה.

ראשוני עברייני הכנסת היו ח"כים שעשו תאונות דרכים קטלניות. עם השנים, החלו להיערם עבירות השחיתות הציבורית ולנדוי, בשבתו כשופט בכיר, הגיע לדון בזכויותיהם של חברי הכנסת יותר מפעם אחת.

בפסיקתו בעניין ח"כ אהרון אבוחצירא מהמפד"ל (כיום הבית היהודי) כתב לנדוי על החסינות הנרחבת מדי, המצויה בחוק הישראלי: "בקבעו את החסינות הדיונית, הפליג המחוקק הישראלי מעבר לדרוש ולמוצדק ולמקובל ברוב המדינות בעלות משטר פרלמנטרי… יש בהוראות החוק סטייה מן היוצא מן הכלל הגדול, המונח ביסוד המשטר שלנו, שהכל שווים בפני החוק" כתב לנדוי והוסיף, "החסינות לא הוענקה להם כאילו הם מעמד של אנשי סגולה".

בחלק אחר של פסק הדין התייחס לנדוי לטענה קבועה של מבקשי החסינות, והיא שהציבור רצה בו, הקהל בחר, והם רוצים אותו כמייצג. "לפי פירוש החוק, ומן הנימוקים שהסברתי, חזקה על מי שבחר בחבר הכנסת שהוא רצה שהוא יעמוד תחילה למשפט שהוגש נגדו, כדי שהאמת תצא לאור לכאן או לכאן" לנדוי פסק.

יותר אזרחים הצביעו נגד נתניהו מאשר בעדו

כמו אבוחצירא אז, כך נתניהו כיום טוען כי אין להעמידו לדין בשל רצון הציבור והיבחרו מחדש פעם אחר פעם. אבל ראוי להזכיר שבשנת 2019, הציבור הישראלי הצביע ברובו נגד נתניהו. לא פעם אחת, אלא פעמיים. בניגוד לטיעון המצוי בבקשת החסינות, הרבה יותר אזרחים הצביעו נגד נתניהו מאשר בעדו, והדבר השתקף בתוצאות הבחירות. במועד א' זכה גוש הימין ל60 מנדטים, במועד ב' - 55 מנדטים. בשני המקרים זה לא מספיק כדי להקים ממשלה.

הפסיקות, ההלכות, ריבוי ההחלטות התקדימיות העשויות להנחות את חברי הכנסת שישבו בוועדת הכנסת ובפני השופטים שיגיעו לפסוק בנושא נתניהו - הושלכו לפח בבקשת החסינות הנוכחית.

לזכותו של נתניהו יאמר, שחוק החסינות שונה בשנת 2005 ומאז, התמעטו הפסיקות המנחות, כיוון שפחות ח"כים פנו לבקשת חסינות. יחד עם זאת, פסיקות השופטים בנוגע למה היא החסינות, על מי היא נועדה להגן ועקרונות השוויון בפני החוק - לא השתנו.

על כל פנים, אתמול (ה') נפל דבר. פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ראש ממשלה מכהן הוא נאשם בפלילים ומבקש מן הכנסת לחסום את העמדתו לדין. נתניהו טען להפליה, חוסר תום-לב, וכי ניהול הליך פלילי נגדו יגרום "נזק של ממש לתפקוד הכנסת וייצוג הציבור". עוד טוען נתניהו, כי העבירות בהן הוא נחשד "נעשו כדין, במסגרת מילוי תפקידו כח"כ".

מי שקורא את כל כתב החסינות של נתניהו (גרסה מלאה נמצאת באתר "גלובס"), מבין שבכוונתו להסב את ההליך בפני ועדת הכנסת למשפט הפוך, בו הוא "התובע והמאשים", ו"הנאשמים" הם חברי הכנסת לשעבר איתן כבל, ציפי לבני וח"כ יאיר לפיד. את כל טענותיו נגד כבל, לבני ולפיד מרבה נתניהו להעלות בשנים האחרונות, וזאת למרות שהדברים נבדקו על-ידי המשטרה ונסגרו. עניינו של כבל הגיע עד לרמת חקירה באזהרה, ואז נסגר התיק. באשר ללבני, לאחר תלונת פעילי ליכוד, בדקו במשרד המשפטים את הדבר והחזירו תשובה - אין שם דבר.

וגם באשר ללפיד, נתניהו מציין בבקשת החסינות, כי ההחלטה לסגור נגד את התיק היא הפליה ואכיפה בררנית. אך העובדות הן, שלא היה תיק נגד לפיד, ולפיד לא חשוד בדבר.

גם בתיק 1000, תיק המתנות, טוען נתניהו לאכיפה בררנית, אך הוא "ספק" הראיות שכן הודה בעבירה מעל לבימת הכנסת: "מותר לקבל מתנות מחברים" הוא אמר לפני כמה שנים ובמכתב החסינות אתמול חוזר נתניהו על קשרי החברות בינו לבין מילצ'ן, בעוד הוא מבקש להסתתר מאחורי חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית של לשכת ראש הממשלה, עו"ד שלומית פרגו-ברנע. לא בטוח שיש חוות דעת שכזו מטעמה, אך ראוי להזכיר שנתניהו, אישית ומשפחתית, מכיר טוב ולעומק את חוקי המתנות. הוא יודע, מימי עברו שאסור לקבל מתנות מחברים.

אז מדוע הוא טוען לאכיפה בררנית נגדו בעניין המתנות? נתניהו חוזר לסיפור אולמרט ועט יוקרה. ובכן, העובדות שונות. העיתונאי יואב יצחק פרסם (2006) שאולמרט קיבל מאות עטי יוקרה בשווי מצטבר של למעלה ממליון ש"ח. יצחק גם הגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. בדיעבד התגלה שאולמרט קיבל עט אחד, לא עטים. המשטרה חקרה והשיבה כי לא נמצאה תשתית ראייתית והתיק נסגר. עמותת אומ"ץ הלכה עם התיק הזה עד לבג"ץ והפסידה. אבל בעיניו של נתניהו לסיפור "מאות עטי היוקרה" חיים משלו וזה הבסיס לאכיפה בררנית.

לא טיעוני חסינות, אלא טיעוני קמפיין

נתניהו חוזר גם לסיפור רות דוד, אך גם שם טענותיו בעייתיות, בלשון המעטה. היא הייתה עובדת ציבור, לא נבחרת ציבור, ולא ראשת ממשלה. איך אפשר להשוות תפוחים לתפוזים? יש עוד אנשים בישראל שנסגרו נגדם תיקים או שקיבלו הגנה מפני הרשויות, מטעמים שונים וסיטואציות שונות בחיים. לכולם ירצה נתניהו להשוות את עצמו? מה עם השוואה לאכיפה שוויונית כאשר מציבים אותו מול אנשים במעמדו כגון ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט או נשיא המדינה לשעבר משה קצב?

מקריאת מכלול הסעיפים בבקשת החסינות של נתניהו עולה מסקנה ברורה. עשרות הסעיפים שנכתבו על-ידי עו"ד עמית חדד ועו"ד יוסי אשכנזי (האחרון ממשרד הרצוג פוקס נאמן, משרדם של נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג, שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ויו"ר הסוכנות יצחק הרצוג) - אינם טיעוני חסינות, אלא הם טיעוני קמפיין.

בחזרה לשחיתויות של פעם. נזכרנו היום בח"כ שמואל רכטמן שהיה ראש עירית רחובות וח"כ מטעם הליכוד במקביל (אז ניתן היה למלא את שני התפקידים יחדיו) וחסינותו הוסרה על-ידי ועדת הכנסת כדי שיעמוד לדין בגין קבלת שוחד מקבלן.

רכטמן צוטט אז בעיתון כמדבר בדמעות בפני עובדי עיריית רחובות ומקונן על מר גורלו: "היו חקירות נגדי 4 שנים ולא יכלו להעמידני לדין, כי לא מצאו נגדי דבר". באותה הפרשה, הופל רכטמן בסופו של דבר באמצעות הקלטה סודית ששתלה המשטרה אצל קבלן הבניה, כך לפי פרסומי התקופה. רכטמן טען, כי למשטרה אסור היה להקליטו, "בהיותו חבר כנסת, פגעו בחסינות, כאשר הקליטו וכאשר פתחו דואר אישי שלו".

כך היה בשנת 1978. החסינות (כמעט) אותה החסינות; ההקלטה של נתניהו בוצעה על-ידי ראש הממשלה בעצמו, לעומת אותה ההקלטה של רכטמן שבוצעה על-ידי סוג-של-עד-מדיח מטעם המשטרה. 

ישראל ביתנו מאיימים על אדלשטיין. בינתיים בשפה עדינה, אך עם כוונה ברורה.

ח"כ אביגדור ליברמן הכה אתמול בעוז בראשו של נתניהו. הוא לא המתין זמן רב אחרי הודעת נתניהו וסגר עניין.

הוא לא יסכים לתמוך בבקשת החסינות של נתניהו, כך כתב בפומבי בפייסבוק פחות מחצי שעה אחרי הצהרת נתניהו. הוא יאפשר הקמת ועדת הכנסת שתתחיל את הליך בקשת החסינות, מסרו דובריו ל"גלובס". הוא לא יראה בעין יפה את השימוש שמנסים לעשות נתניהו והליכוד בכנסת, באמצעות בא-כוחם, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. את החלק האחרון, אומרים בסיעת ישראל ביתנו, בשלב זה בשפה עדינה, רפה - אך הכוונה ברורה.

אם יו"ר הכנסת אדלשטיין יעדיף במצב הזה את תפקידו כחבר מפלגה, על פני תפקידו כראש הרשות המחוקקת (האמורה להיות עצמאית ונפרדת מן הרשות המבצעת) בישראל ביתנו יתנו יד להצבעת הדחה ומינוי יו"ר כנסת חדש. יש להם 65 אצבעות לכך, לעומת 55 אצבעות של הבלוק המפורסם.

הקמת ועדת הכנסת, היא מבחן ראשון לאדלשטיין. אם 65 ח"כים רוצים בכך לעומת 55 ח"כים שמתנגדים, לא ברור כיצד אדלשטיין והיועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, יוכלו לדבוק בהסכמות תקופת הפגרה. למליאת הכנסת עליונות חוקתית על כל החלטה מנהלית של היו"ר. כך ראוי, וקשה להאמין שאדלשטיין יתבזה בהולכה להדחה.

בין ישראל ביתנו לכחול לבן שורר מתח פוליטי. בישראל ביתנו חושבים שח"כ אבי ניסנקורן, וראשי מפלגתו הם טירונים פוליטיים ועשו טעות קשה כאשר הכפיפו עצמם מרצון לזכות וטו שהונחה בחיקו של אדלשטיין בהחלטת פיזור הכנסת ה-22. ניסנקורן לא יכול לזוז, ימינה או שמאלה, עם קביעת דיון בוועדה המסדרת, ללא אישור של אדלשטיין ותוך התייעצות עם היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון.

מן הסיבה הזו, הדיון בוועדה המסדרת, בו רוצים לקדם את הקמת ועדת הכנסת, לא יכול להתקיים עד שאדלשטיין ישוב מחו"ל ועד שייפגש אישית עם ינון ולאחר מכן עם ניסנקורן. כל הפגישות המתעכבות הללו, אמורות להתרחש ביום א' הקרוב. אך לא אצה להם הדרך, שם בצמרת הליכוד, כלומר בלשכת אדלשטיין.

מנגד, באוגוסט-ספטמבר 2019, חמש דקות לפני בחירות מועד ב', נתן אדלשטיין גיבוי מלא לכינוסי ועדה מסדרת, ודיוני מליאה עד לקריאה ראשונה של חוק המצלמות. כל דרגי הייעוץ המשפטי התנגדו, ממשרד המשפטים ועד היועץ המשפטי של הכנסת. ובכל זאת, "החשש" של אדלשטיין מלהפוך את הוועדה או את המליאה לקרקס, כפי שאמר השבוע, נעדר.

יו"ר הכנסת היה זה שפרץ את מסגרות הדיונים בהסכמה ונתן לנתניהו ולליכוד להשתולל, למטרות קמפיין בלבד. לפתע, בינואר 2020, אדלשטיין מוטרד מרוח הממלכתיות ומכך שדיונים בוועדות ובמליאה ישמשו לתעמולת בחירות. בקיץ, נעשתה תעמולה של הליכוד, סביב חוק המצלמות, ואצל אדלשטיין זה נגמר בחיוך. בחורף, הוא מבקש מכולם לנהוג בממלכתיות.

נדמה שאצל ליברמן ואנשיו אזלה הסבלנות. יו"ר הסיעה ח"כ פורר הודיע שהם יתמכו בהקמת ועדת הכנסת: "כבר לפני שבוע ביקשתי להקים את וועדות הכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה שאין לה אמון ציבורי כבר שנה ורבים משריה כלל לא זכו לאמון הכנסת. אני מצפה מיו"ר הכנסת שלא ימנע את הדיון על הקמת הוועדות. כעת, משהוגשה בקשת החסינות, יש לאפשר את הקמת הוועדות כולן - כולל וועדת הכנסת" הוא כתב בטוויטר אתמול 

זאת כמובן בניגוד לעמדת של ליברמן לפני כמה חודשים, בה אמר למצלמות (בתשובה לשאלת "גלובס" במהלך מסיבת עיתונאים) כי הוא לא יסכים להקים את ועדת הכנסת בתקופה של בין הכנסות.

שאלנו את ישראל ביתנו לפשר שינוי העמדות והוסבר לנו: "כל עוד היה סיכוי כלשהו להקמת ממשלה, במהלך משא-ומתן קואליציוני, לא היה טעם להרכיב את ועדת הכנסת. קיווינו שתהיה ממשלת אחדות לאומית וכל הוועדות יוקמו. במהלך תקופת משא-ומתן, מאפשרים לצדדים לקיים משא-ומתן. וממילא, לא הייתה אז בקשת חסינות. כעת, צריך את הוועדות כדי לאפשר לכנסת לעבוד ולפקח על הממשלה. לא יודעים מתי ייפתר המשבר הפוליטי, גם אחרי בחירות לכנסת ה-23 עשוי להיות בלגן ולכן לא נחכה יותר".

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988